יאיר רגב: אונס הילדה – פזיזות של רשויות האכיפה!

[בתמונה: מדאיג - לא פחות מהמקרה עצמו - כיצד הפרקליטות נחפזה להגיש כתב אישום בתיק בו הראיות בעייתיות והוא מוגדר כתיק גבולי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

.

*  *  *

גורם מקורב לחקירה במשטרה מסר כי החקירה בעניין אונס הילדה בת ה-7 בבנימין הזדהמה, בשל דיווח מאוחר של המשפחה במשטרה; ולפיכך, ישנו צורך בראייה סיוע על מנת להצדיק את האישום נגד הנאשם מחמוד קטוסה.

האירוע חמור מאין כמותו, אונס של ילדה קטנה, בנסיבות שתוארו, הוא מחריד. אולם, מדאיג אותי לא פחות כיצד הפרקליטות נחפזה להגיש כתב אישום בתיק בו הראיות בעייתיות והוא מוגדר כתיק גבולי. כמה מסוכן והרסני להאשים אדם במקרה כזה כאשר לא בטוחים כי הוא ביצע את המעשה.

ההחלטה על העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על הפרקליטות, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. האשמת אדם בפזיזות עם ראיות קלושות וחלשות מביאה ברוב המקרים לזיכוי ולמפח נפש לכולם, יחד עם תחושת החמצה; בעוד האשם האמתי מסתובב חופשי וממשיך לסכן את הציבור.

כלומר, התנאי ההכרחי להעמדה לדין הוא תשתית ראיתית מספקת, אשר בכוחה להניב הרשעה. דרישה זו נועדה להבטיח, כי לא ינוהל הליך סרק, שעלול להביא, כאמור לפגיעה אנושה בצדדים המעורבים בו וכן לפגיעה במעמדו של ההליך הפלילי ובאמון שהציבור רוחש לו ולמערכת אכיפת החוק.

אסור להגיש כתב אישום, אם אין לפרקליט בכיר ומנוסה צפייה סבירה שבתום המשפט הנאשם יורשע. הדרישה היא ל"סיכוי סביר להרשעה". על הפרקליט להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית להכרעה של הרשעה מעבר לכל ספק סביר.

חשיבותה של ההכרעה בדבר העמדתו לדין של אדם והחשש מהרשעת שווא מחייבים שיקול דעת רחב ואחריות רבה. נראה לי, בזהירות הראויה, שהגשת כתב האישום הייתה פזיזה ובקלות דעת, דבר המחייב הסקת מסקנות קשות כנגד הפרקליטים הרשלנים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי succo לאתר Pixabay]

התובע כ'שופט קטן' - הרחבה למשפטנים

המבחן המקובל בשיטתנו, הינו רף ראייתי של "סיכוי סביר להרשעה". מדובר ברף של "מאזן הסתברויות", אשר לפיו נדרש, כי הסיכוי להרשעה יהיה רב יותר מאשר הסיכוי לזיכוי. רף ראייתי זה נקבע בראשונה בעניין פרשת אונס בקיבוץ שומרת. בהתאם לדרישה זו, על התובע להעריך את סיכויי ההרשעה ולהציבם אל מול סיכויי הזיכוי. העמדה לדין תתאפשר רק כאשר סיכויי ההרשעה הם סבירים, ממשיים ומציאותיים.

מבחן זה מציב בפני התובע דרישה להערכה הסתברותית על-אודות ההכרעה הצפויה בתיק, והוא כולל בחינה משפטית של הראיות והערכה של סיכויי ההרשעה לאור הראיות. בהתאם לכך, על התובע לנבא מה תהא תוצאת המשפט והאם יש סיכוי סביר להכרעה של הרשעה. עליו להעריך האם, בסופו של משפט, אפשר יהיה לבסס אשמה מעבר לכל ספק סביר.

אין התובע יכול להסתפק בהערכה אישית שלו את הראיות, אלא נדרש הוא להעריך כיצד בית-המשפט יכריע בהתאם לאותן ראיות. מכאן, שאין די לו לתובע כי יאמין באשמתו של החשוד (על-פי, כמובן, מצב הראיות בתיק) אלא עליו להעריך האם וכיצד יתרשם בית-המשפט מהראיות אשר יובאו לפניו. יתרה מכך, אין הוא יכול לבסס הערכתו זו על מצב הראיות כפי שהוא קיים לפניו עובר למשפט, אלא עליו לעשות כן תוך הערכה של מצב הראיות בתום המשפט.

מדובר הוא בשאלה מובהקת של הערכה – עובדתית ומשפטית. לשם בחינת סיכויי ההרשעה על התובע להיכנס לנעליו של בית-המשפט ולבחון את מכלול הראיות שיובאו לפניו הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. לצורך כך, עליו לנבא, בין השאר, את ההכרעה שתינתן מאת בית-המשפט באשר לשאלת קבילותה של כל אחת מהראיות שיוצגו לפניו, ואת המשקל שיינתן לה. מבחן זה כולל בחינה לא רק של ראיות התביעה, אלא של כל חומר הראיות, ובכלל זה אלה שיש בהן כדי לתמוך בגרסת הנאשם. כך גם על התובע להידרש למהימנות העדים ולהעריך את הרושם שעדים אלה יותירו על בית-המשפט. לא זו בלבד, אלא שעליו אף להידרש להסתברות שעדים אלה יימנעו מלהעיד בבית-משפט. כן עליו לברר את טענות ההגנה האפשריות של החשוד גם אם הלה לא העלה אותן באופן מפורש.

יוצא אפוא, כי מבחן ראייתי זה מחייב את התביעה ליטול תפקיד שיפוטי בהערכת הראיות, ובכך יש כדי להשליך על תפיסת התפקיד של התובע במערכת אכיפת החוק ועל היקף שיקול הדעת הניתן לו בשאלת העמדה לדין בהנעתו של הליך פלילי.

לעומת אמת מידה אשר הייתה מסתפקת בקיומן של "ראיות לכאורה" לצורך העמדה לדין, רף ראייתי של "סיכוי סביר להרשעה" מחייב את התובע לקחת על עצמו את תפקיד השופט ולא להסתפק בהעברת ההכרעה לבית-המשפט. מסיבה זו היו שכינו את התובע כ"שופט קטן". היקף שיקול הדעת הניתן לתובע בשאלת העמדה לדין בכלל, ובייחוד בנושא דיות הראיות, הוא רחב ביותר. בפסיקה הוטעם לא אחת, כי היקף זה של שיקול הדעת נעוץ בכישורים הייחודיים של התובע, כמו גם בניסיון ובמקצועיות המאפיינים אותו ומשמשים אותו בהערכת הראיות.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

ודוק, לצורך העמדה לדין די בסיכוי סביר כלשהו להרשעה. אין מדובר בדרישה לרף הראייתי המחמיר של "מעבר לכל ספק סביר" הנדרש לצורך הרשעה, כך גם לא נדרש מהתובע סיכוי גבוה או ודאי להרשעה, ודאי לא קיומה של תשתית ראייתית המבטיחה הרשעה. מכאן שעל פי אמת מידה זו לא ניתן לראות בתוצאה של זיכוי כשלעצמה כטעות בהפעלת שיקול הדעת של התובע וכך הפרקליט מגן על עצמו מפני תביעת נזיקין.

אופייה של ההחלטה על העמדה לדין, אשר מבקשת לנבא את החלטתו של השופט בשלב טרומי ובטרם קוים הליך פלילי, שבמסגרתו נבחנת קבילותן של הראיות ומשקלן, מחייבת מקצועיות ומיומנות גבוה והגיע הזמן לחייב את הפרקליטות לאחריות רבה יותר. לכן, במקרים בהם יש אזורי "אפלוליות יחסית", והתיק "גבולי" מבחינה ראייתית, וההכרעה בדבר התשתית הראייתית אינה ברורה, כגון ש"המאזניים מעוינים" מבחינה ראייתית יש להורות על המשך החקירה ואיסוף הראיות ולא להגיש כתב אישום חפוז.

One thought on “יאיר רגב: אונס הילדה – פזיזות של רשויות האכיפה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *