האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
בפינות הרחובות, מתחת לסככות הבניינים, בגשם שוטף, עומדות עשרות עובדות ומחכות לקליינטים שלא מגיעים בגלל הקורונה. הן צריכות כסף למנה. כולן בקריז קשה. מוכנות לעשות גם ב-50 ש"ח. אין כמעט קליינטים. אנשים פוחדים. שומרים מרחק שני מטר. לא רוצים שהאישה שלהם תקרא בעיתון שחולה 827 היה ב"מגע צמוד" עם חולה מספר 799…
בשבוע האחרון אני מוצא את עצמי חוזר, שוב ושוב, לנובלה של אלבר קאמי, 'הדבר'. היא עושה לי פרופורציות לא רעות לשימוש שאנו עושים במושג מגפה; ומחשבות לגבי האופן שבו תסתיים… אבל קודם קצת רקע…
הנתונים העולמיים על התפתחות / נסיגת הקורונה חשובים יותר מהנתונים המקומיים. מדוע? כי העולם שלנו במאה ה 21 הוא כפר קטן (גם אנחנו נדבקנו מבחוץ. זוכרים?). התלות הנוכחית של כל מדינה בעולם של היום ביבוא וביצוא של סחורות, חומרי גלם ומעבר מהיר של כמויות גדולות של אנשים היא מוחלטת. לא יוכל להתקיים מצב של סטריליות; שבו המגיפה תעצור במדינה אחת, ותתגבר בשכנותיה…
שימוש בטכנולוגיה של איסוף נתוני מיקום סלולריים על אזרחים, מציב דילמה קשה נוספת בפני מקבלי ההחלטות, שמירה על בריאות הציבור מול פגיעה בחופש הפרט. כדברי פרופ' סיגל סדצקי, ראשת שירותי בריאות הציבור (ראו תמונה משמאל), שהייתה בין אלו ששכנעו את הממשלה לאשר שימוש באמצעים טכנולוגיים של השב"כ, "גם סגר וגם פיקוח אישי על אנשים ו"הפסקה טוטאלית של חופש הפרט"…
השיפוט המוסרי האפלטוני אידאלי, חי תמיד בחרדת ההתדרדרות למדרון החלקלק. לכן, הוא נשמר ממה שנראה בעיניו כ"עיגול פינות". השיפוט המוסרי האחר, מציב את התלות בהקשר ואת סדר העדיפויות המעשי, כהכרח מוסרי. לעיתים, דווקא ברגע הכניסה למדרון החלקלק מתחילים באמת החיים המוסריים. זו המסגרת הערכית המתאימה לשיפוט מוסרי תנ"כי של תוצאת הבחירות… גרשון הכהן משיב לאסא כשר…
יש סיכוי לא רע שהמגפה הזו תצא מחיינו תוך כחודש – עם הקיץ ובלעדיו – אבל, מגפות תהפוכנה למצב שכיח יותר ויותר בעולם המשוגע שלנו…
היחס של שילוש מס' הנפטרים העולמי בשבוע אחד בעייתי מאוד; וחייבים להקטין אותו!
ניתן בקלות להפוך את השטות שאהוד ברק פלט, למנוף להעצמת הביטחון הלאומי; בתנאי שנבחין וגם נכיר בחובבנותם של אלה; שבעברם עמדו בראש הצבא, והיום הם פועלים בזירה הפוליטית…
הציווי על מעשה המשכן בפרשת ויקהל/פקודי, היה ציווי גורף פרט לתנאי אחד. מלאכת בניית המשכן לא נעשתה בשבת. בכך העמיד המקרא את הכלל כי מעשה או ציווי השייך לכולם, במקרה זה מצות שמירת השבת, עדיף על מקרה פרטי, עשיית המשכן בידי מומחים מעטים…
הדמיון בין מעשה העגל לבין מעשה בניית המשכן, הביא חוקרים רבים לפקפק בתאוריה כי שני הסיפורים הללו נכתבו בידי סופרים שונים. הן סיפור המסגרת, והן המילים המנחות בהם מראים כי ניתן לייחס אותם לכותב מקראי אחד, שכתבם באופן דומה ברצף. הדמיון בין שני הסיפורים הללו מתחדד עוד יותר כאשר אנו משווים את מעשה העגל לסיפור של עשיית האפוד על ידי גדעון…
