האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
השיר “דברים שרציתי לומר” נכתב על ידי יעקב יענקל’ה רוטבליט, ומספר על אהבה אמיתית, שלמה ומאחדת, בטוב וגם ברע. לא קשה לנחש למי כתב רוטבליט את השיר הזה: לרעייתו המנוחה אורנה – שנאבקה 13 שנים מפרכות במחלת ה- ALS – ושלה הקדיש גם את השיר “דרכנו”. שני השירים ראו אור יחד בתקליטו של דני בסן ב- 1989, תשע שנים לפני מותה של אורנה, והם 'מתכתבים' ביניהם היטב…
מעטים השירים העבריים שהילת מסתורין עוטפת אותם במתכוון, ומוסיפה להם נופך מיוחד. כזה הוא השיר "אנשי הגשם", שנכתב על ידי רחל שפירא והולחן על ידי נחום היימן. על מה ועל מי הוא נכתב, בעצם? איך נוצרה הילת המיסתורין סביבו?
אונר"א לוקחת תפקיד פעיל בהנצחת הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, והפכה מזמן לעושת דברו של חמאס. אבל מדינת ישראל תקועה עדיין עמוק בתוך הקונספציה, וגם ממשל ביידן מייעד לה תפקיד מרכזי בניהול עזה, ביום שאחרי! הדף הזה מביא לכם אוסף כרזות מחאה על תפקידה של אונר"א בסכסוך הפלסטיני-ישראלי…
יש לברך ולעודד את היוזמה להקמה מחודשת בצה"ל של גרעיני הנח"ל – נוער חלוצי לוחם. לנוכח טלטלת המלחמה שפגעה קשה בהתיישבות בקווי העימות, לא רק בממד הפיזי, מדינת ישראל נדרשת למאמץ חלוצי מחודש ועדכני לחידוש תנופת התיישבות במרחבי הספר.
מלחמה במזרח התיכון – בוודאי המלחמה הנוכחית – היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
אמנון יקר, תודה בשם מי שהיה רוצה להיות כאן ולא יכול ובשם מי שצריך להיות כאן ולא יודע. תודה בשם עמוס בר-נס זכרו לברכה אשר פעלת לחנינתו ולשחרורו מהכלא ובהמשך לפתיחת משפט חוזר בעניינו, ובשם ניצולים רבים של מערכת המשפט שאינם מודעים לכך שהם חייבים לך את חירותם. דברים שאמרתי מול ארונו של פרופ' אמנון רובינשטיין…
בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך…" בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו…
בימים של מלחמה מדממת – כשצעירים רבים כל כך עוזבים אותנו, ומשאירים מאחור אימהות, אהובות ומשפחות כלות מגעגועים – רלוונטי השיר 'עיניים שלי' יותר מתמיד… "אל תחכי עיניים שלי, אש בדרכים שורפת, טעם שפתייך, חום גופך בגופי, כלום לא יאבד ממני…" תרגום מופלא של יעקב גלעד לשיר-עד מופלא של סטאוורוס קויומדזיס. הביצוע של יהודה פוליקר מופלא לא פחות. מוקדש בהערצה לאלה שהקריבו את חייהם במלחת הקיום שנכפתה עלינו. אנו נעשה הכל כדי שקורבנם לא יהיה לשווא!
בתנאים שנוצרו בעשור האחרון, החלטה ליציאה למתקפת מנע הפכה לכמעט בלתי אפשרית. ההימנעות מכך יותר משהיא מבטאת הססנות מנהיגותית, היא תוצאה של מצב אסטרטגי שנעשה מורכב ומסובך. מהכרה זו צריכה לצמוח תפיסת ביטחון ישראלית חדשה. ובשעה זו, מתוך הבנת הקושי בפתיחת מלחמת מנע, מתברר גודל ההכרח במיצוי המלחמה בעזה עד להכרעת חמאס ושלטונו.
העניין התיאולוגי המרכזי המסופר בפרשת בשלח היא יציאת מצרים – אירוע מקראי מכונן, הנוגע לעיצוב דמותו ותורתו של עם ישראל לאחר מכן. ההרג באומה המצרית מוסבר במדרש תנחומא כך, שאין ה' נפרע מאומה עד שנפרע קודם לכן בשר הממונה עליה.
