פנחס יחזקאלי: צ'אק שומר והכינויים: 'יהודי חצר' ו'יהודי מחמד'

תקציר: בישראל שמחו רבים לאידו של הסנטור צ'אק שומר, שעמל על בחירתו של עבדול אל-סייד ממישיגן לסנאט, והוא גמל לו באי תמיכה במועמדותו למנהיג הרוב בסינט הנבחר. הוא כונה "יהודי חצר" וגם "יהודי מחמד". אבל, מה ההבדלים בין שני הכינויים, והאם הם בכלל נכונים לגביו?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני מתוך שניים על הביטויים: 'יהודי חצר' ו'יהודי מחמד'. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: 'יהודי חצר', אז והיום.

*  *  *

אחד מאלה שעמלו בעד בחירתו של עבדול אל-סייד ממישיגן לסנאט, היה צ'אק שומר, מנהיג המיעוט בסינט היוצא, הסנטור היהודי שפעל הרבה עם ממשל ביידן להפלת נתניהו. הוא העדיף את המוסלמי האנטישמי על מועמדת לבנה, תומכת ישראל.

לכאורה, ניתן היה לצפות שאל סייד יגמול לשומר על עמלו, ויתמוך בו לתפקיד מנהיג הרוב הדמוקרטי בסינט החדש. אבל לשומר נכונה הפתעה: "אני אכן מאמין שאנו זקוקים להנהגה חדשה, ואני סבור שהציבור כמה לכך", הצהיר אל-סייד, והודיע שלא יתמוך בשומר.

בישראל שמחו רבים לאידו של שומר. הוא כונה "יהודי חצר" וגם "יהודי מחמד". אבל, מה ההבדלים ביניהם? האם הכינויים הללו אכן נכונים לגביו?

מה ההבדל בין יהודי מחמד ליהודי חצר?

בעוד ששני המושגים מתארים דמות יהודית הפועלת בחסות סמכות לא-יהודית, הם צמחו בהקשרים היסטוריים וסוציולוגיים שונים בתכלית, ונבדלים בתפקידם, בתכליתם ובמשמעותם הפוליטית:

יהודי חצר (Court Jew / Hofjude):

תופעת 'יהודי החצר' היא תופעה היסטורית ממשית מגילדת העת החדשה המוקדמת באירופה (מאות 16–18). מדובר בבנקאים, סוחרים ויועצים פיננסיים יהודים שמונו על ידי שליטים ונסיכים לנהל את כספי המדינה, אספקת הצבא והאוצר המלכותי. תפקידם נבע מצורך מעשי ופונקציונלי (מיומנות פיננסית, רשתות קשרים ונאמנות בשל מעמדם הנחות שמחייב הגנה). הוא העניק ל'יהודי החצר' פריבילגיות אישיות והשפעה. והם ניצלו לעתים קרובות את מעמדם כדי להשתדל לטובת הקהילה היהודית כולה.

[להרחבה על 'יהודי חצר', לחצו כאן]

יהודי מחמד (Pet Jew / Token Jew)

זהו ביטוי סוציולוגי-פוליטי ביקורתי, המתאר מצב שבו גורם, ארגון או תנועה – החשודים או המואשמים באנטישמיות, בגזענות או בעמדות אנטי-ישראליות קיצוניות – משתמשים בדמותו של יהודי, כדי להעניק לעצמם "תעודת הכשר" מוסרית, ולהוכיח ש"אינם שונאי יהודים". הלכה למעשה, הפרט המדובר מעוטר בתפקיד ייצוגי, לא בזכות עמדותיו המורכבות, אלא בשל מוצאו בלבד, המשמש כעלה תאנה להדיפת ביקורת על אנטישמיות ולניקוי מצפון קולקטיבי. התופעה מחפיצה את הזהות היהודית והופכת אותה מזהות עשירה וריבונית לכלי משחק פוליטי: היא מצמצמת את הפרט ל'כלב שמירה רעיוני', שכל תפקידו הוא לציית לנרטיב המאמץ, ובו-בזמן שוללת את הלגיטימציה של הרוב המכריע בקהילה היהודית על ידי תיוגו כ"לא נכון" או "לא מוסרי".

בניגוד ליהודי החצר, שפעל מתוך חסות תמורת כישורים ניהוליים, "יהודי המחמד" מגויסים אך ורק בשל זהותם, ונדרשים לאשרר את הנרטיב של מאמציהם – בדרך כלל תוך תקיפת הרוב המכריע של הקהילה היהודית.

מאפיין	יהודי חצר	יהודי מחמד
הקשר	היסטורי (אירופה, העת החדשה המוקדמת)	מודרני-פוליטי (שיח הזהויות והתקשורת)
הצורך המרכזי	מעשי (ניהול כספים, מסחר, אספקה צבאית)	תודעתי (הדיפת האשמות באנטישמיות, הכשר מוסרי)
מקור הכוח/המעמד	כישורים פיננסיים ורשתות קשרים	זהות לאומית/דתית המשמשת עלה תאנה
זיקה לקהילה היהודית	משמש לעיתים כשתדלן ומגן על הקהילה	מבודד מהקהילה, ומשמש להגדרת הרוב כ"לא מוסרי"

במם למטה: היוצר לועג להנהגת הדמוקרטים (לצ'אק שומר) ולאגף הפרוגרסיבי במפלגה (לאל סייד) דרך דמוניזציה ולגלוג חזותי: צד אחד מוצג כ"קיצוני מסוכן" (בן לאדן במסכה) והצד השני מוצג כ"תאב כוח ומעוות" (גולום ב"שר הטבעות", המסמל רדיפת בצע חסרת מעצורים, תאווה לכוח, חמדנות וערמומיות צבועה. ההשוואה של שומר לגולום נועדה ללגלג על פניו ועל התנהלותו, ולהציג אותו כפוליטיקאי ממסדי ותיק שנאחז בכוח ובכיסא בכל מחיר:

אז מה מעמדו של צ'אק שומר לפי שתי ההגדרות הללו?

צ'אק שומר הוא פוליטיקאי נבחר בעל כוח עצמאי. הוא אינו עונה להגדרה של "יהודי מחמד" וגם לא להגדרה הקלאסית של "יהודי חצר".

הוא אינו "יהודי מחמד", כי זוהי דמות חסרת כוח פוליטי עצמאי, המגויסת בעיקר כסמל או כ"עלה תאנה" על ידי תנועה או גורם חיצוני כדי להדוף טענות לאנטישמיות. שומר, לעומת זאת, הוא פוליטיקאי בכיר ורב-עוצמה שנבחר בזכות עצמו במשך עשרות שנים על ידי ציבור הבוחרים במדינת ניו יורק, והוא מחזיק בתפקיד הביצועי והחזק ביותר של הרוב הדמוקרטי בסנאט. הכוח הפוליטי שלו נובע מבסיס מצביעים, ניסיון ומעמד פוליטי עצמאי, ולא מייצוג סימבולי שנכפה מלמעלה.

הוא גם אינו "יהודי חצר" במובנו ההיסטורי: "יהודי חצר" פעל תחת חסותו הישירה של שליט מונרכי לא-יהודי, והסתמך אך ורק על רצונו הטוב של המלך תמורת כישורים מקצועיים (כמו ניהול כספים ואיסוף מיסים). שומר פועל במערכת דמוקרטית ונבחרת, שבה כוחו נובע מציבור בוחריו ומחברי סיעתו בסנאט, ולא מחסות של שליט יחיד.

עם זאת, מבקריו של שומר משני קצוות המפה הפוליטית נוהגים לעיתים להדביק לו כינויים מעין אלו בהתאם לנרטיב הפוליטי שלהם:

• מבקריו מימין טוענים לעיתים כי כשהוא מתנגד למדיניות ממשלת ישראל או מנסה לרצות את האגף הפרוגרסיבי במפלגתו, הוא משמש כ"עלה תאנה" (בדומה ל"יהודי מחמד") המעניק הכשר לעמדות ביקורתיות תקיפות כלפי ישראל.
• מבקריו מהאגף הפרוגרסיבי/שמאל קיצוני (כמו אל-סייד ונציגים מהאגף הפרוגרסיבי, המבקשים להחליף את הנהגת המפלגה) רואים בו מייצג של הממסד הוותיק (האליטה) ומבקשים לקרוא תיגר על הנהגתו.

לסיכום

למרות חוסר האהדה של רבים מאיתנו לשומר, הוא אינו 'נכנס' מפורשות לאף אחת מההגדרות הללו. הוא שחקן פוליטי עצמאי, בכיר וריבוני במערכת הדמוקרטית האמריקאית, שמן הסתם הולך לסבול לא מעט בשל היותו יהודי.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבה על 'יהודי חצר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024) 'יהודי חצר', אז והיום, ייצור ידע, 16/3/24.