תקציר: אחת השיטות היעילות ביותר - שאימצה המחאה שלנו במאבק הפוליטי, התקשורתי והאידאולוגי שלה - היא "השיטה הסובייטית" להאשמת היריב בדיוק באותן פעולות שאתה עצמך מבצע. טקטיקה זו, שהייתה נפוצה במיוחד בברית המועצות ובמלחמה הקרה, ממשיכה לשמש כיום משטרים, פוליטיקאים, יועצי תקשורת ואף גופים עסקיים כדי לנטרל יריבים ולשלוט בשיח הציבורי.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על האשמת האויב/היריב במעשי, כדי לזרוע בלבול ומבוכה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: משטרת בן גביר?

*  *  *

בנובמבר 2022 יצאה המחאה לרחובות להציל את הדמוקרטיה מפני 'המהפכה המשטרית'. לקח לנו שנתיים ומלחמה נוראה כדי להבין, שמי שהאשים את יריבו הפוליטי ב'מהפכה משטרית', ביצע אחת בעצמו והעלה את ההיוריסטיקה המשפטים שלוחי אליטת ההון, למעמד של שליטים כל יכולים בישראל...

זוהי אחת השיטות האפקטיביות ביותר, שאימצה המחאה שלנו במאבקה הפוליטי, התקשורתי והאידאולוגי: "השיטה הסובייטית" להאשמת היריב בדיוק באותן פעולות שאתה עצמך מבצע.

טקטיקה זו, שהייתה נפוצה במיוחד בברית המועצות ובמלחמה הקרה, ממשיכה לשמש כיום משטרים, פוליטיקאים, יועצי תקשורת ואף גופים עסקיים כדי לנטרל יריבים ולשלוט בשיח הציבורי.

הרעיון מאחורי השיטה הוא פשוט:

1. עשה: עשה משהו בלתי מוסרי או שנוי במחלוקת (למשל, הפצת דיסאינפורמציה, דיכוי אופוזיציה, הפעלת אלימות).
2. תקוף: לפני שמישהו יספיק להאשים אותך, תוקף את היריב על אותה פעולה בדיוק!
3. הפוך את עצמך לקרבן: הצג את עצמך כמגן האמת והצדק, ואת היריב כעבריין הראשי.
4. זרע בלבול: ברגע שהשיח מלא בהאשמות הדדיות, הציבור מתקשה להבחין מי באמת האשם.

השיטה מבוססת על עקרונות תעמולה קלאסיים שהתפתחו בתקופת סטלין והשתכללו בעידן המלחמה הקרה. הסובייטים היו מומחים ב"לוחמה פסיכולוגית" שבה היו מאשימים את המערב בדיוק באותם דברים שהם עצמם עשו – צנזורה, דיכוי פוליטי, מעקבים, מניפולציות תקשורתיות ואפילו תוקפנות צבאית.

כך למשל, כאשר ברית המועצות פלשה להונגריה (1956) ולצ'כוסלובקיה (1968), היא טענה כי מדובר במבצע "לשחרור העמים" מדיכוי מערבי. בזמן שהמשטר הסובייטי דיכא עיתונאים ומתנגדים מבית, הוא האשים את ארצות הברית בכך שהיא "אימפריאליסטית" ו"מגבילה חופש ביטוי". השיטה הזו נותרה כלי מרכזי בפוליטיקה הרוסית עד היום, במיוחד בתעמולה של הקרמלין נגד המערב.

בדומה, מאשימים משטרים סמכותניים גם היום את המערב ב"דיכוי חופש הביטוי", בזמן שהם עצמם מצנזרים רשתות חברתיות, ופוליטיקאים מאשימים את יריביהם ב"שחיתות", כשהם עצמם מסובכים בפרשיות כלכליות. אפילו חברות עסקיות משתמשות בטקטיקה הזו: כאשר תאגיד נתפס בהטעיית צרכנים, הוא מאשים מתחרים באותו הדבר בדיוק.

שיטה זו מתוארת במספר מונחים רב, הן ברוסית והן באנגלית:

ברוסית:

1. "Что сам, то и другому" – בתרגום חופשי: "מה שאתה עושה, אתה מייחס לאחרים". זוהי תבנית חשיבה שנפוצה מאוד בתעמולה הסובייטית.
2. "Сам дурак" ("Sam durak") – בתרגום ישיר: "אתה בעצמך טיפש". זהו ביטוי עממי שמתאר את הרעיון של השלכת האשמות חזרה על היריב במקום להתמודד עם הטענות נגדך.
3. "Проекция" ("Proektsiya") – מונח שמקורו בפסיכולוגיה, המתאר את תהליך ההשלכה שבו מייחסים לאחרים את התכונות השליליות של עצמך.
4. "Операция 'Ложное зеркало'" ("Operatsiya 'Lozhnoye Zerkalo'") – "מבצע 'מראה כוזבת'", המתאר שימוש בטקטיקות של הטעיה כדי לגרום ליריב להיראות כאשם באותם פשעים שאתה מבצע.
5. "Обвинительная инверсия" ("Obvinitelnaya Inversiya") – "היפוך האשמות", מונח שמשמש לעתים קרובות לניתוח תעמולה במערכת הסובייטית והפוסט-סובייטית.

ובאנגלית:

1. "Accusation in a Mirror" – האשמה במראה: מונח המתאר אסטרטגיה שבה אתה מאשים את היריב שלך בדיוק באותם דברים שאתה עצמך עושה. מונח זה שימש גם לניתוח תעמולה פוליטית ורצח עם.
2. "Projection" – השלכה: מושג פסיכולוגי שמתאר מצב שבו אדם או קבוצה מייחסים לאחרים את התכונות, הרגשות או המעשים שלהם עצמם.
3. "Deflection" – הסטת האשמה: טקטיקה שבה במקום להתמודד עם ביקורת, מאשימים את המבקר באותם דברים.
4. "Whataboutism" – מה-עם-איזם: טקטיקה סובייטית קלאסית שבה כאשר אתה מואשם במשהו, אתה לא מתמודד עם ההאשמה אלא מחזיר שאלה נגדית כמו "ומה עם מה שאתם עשיתם?".
5. "Inversion Accusation" – היפוך האשמות: מצב שבו צד א' מבצע פעולה בעייתית ואז מאשים את צד ב' באותה פעולה בדיוק.
6. "False Mirror Strategy" – אסטרטגיית מראה כוזבת: מונח המשמש בניתוחי תעמולה לתיאור מצב שבו מעוותים את המציאות כדי להפוך את היריב לאשם.

המונחים הללו נפוצים במיוחד בניתוחים פוליטיים ותקשורתיים, במיוחד בהקשרים של תעמולה רוסית, פוליטיקה אמריקאית, תקשורת מגויסת ומאבקים אידאולוגיים.

ה-WOKE והשיטה הסובייטית

אחת הדוגמאות הבולטות לשימוש מודרני בטקטיקה הזו היא האופן שבו הזרם ה-WOKE משתמש בה במאבקיו החברתיים והתרבותיים.

• צנזורה בשם "חופש הביטוי": פעילים WOKE טוענים שהם מגנים על חופש הביטוי, אך בפועל הם מקדמים צנזורה אגרסיבית של דעות שהם אינם מסכימים איתן, באמצעות ביטול (Cancel Culture), חרמות ופיטורי אנשי ציבור.
• האשמת אחרים בגזענות תוך קידום גישה גזענית בעצמם: לעתים, תומכי WOKE מאשימים קבוצות אחרות בגזענות תוך כדי שהם עצמם מטיפים למדיניות של אפליה "מתקנת" שמבוססת על גזע ולא על כישורים.
• אנטי-אלימות לצד הצדקה של אלימות: פעילים טוענים שהם נגד כל אלימות, אך כאשר ההפגנות שלהם גולשות להתפרעויות, הם טוענים שזה "מוצדק".
• סובלנות חד-כיוונית: אידיאולוגיות WOKE דורשות סובלנות כלפי קבוצות מוחלשות, אך לעיתים מסרבות להכיר בזכותם של קבוצות אחרות להביע דעות מנוגדות [לאוסף המאמרים על תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה, לחצו כאן].

המחאה בישראל והשיטה הסובייטית

גם בישראל הווקיסטית, ניתן לראות שימוש בטקטיקה הזו במסגרת המחאות הפוליטיות:

• האשמת הממשלה בפגיעה בדמוקרטיה, בזמן שימוש בכלים אנטי-דמוקרטיים: גורמים במחאה טוענים שהם מגנים על הדמוקרטיה, אך במקביל קוראים לסרבנות בצבא, ללחצים על גופים בינלאומיים ולסגירת חשבונות בנק של מי שתומך בממשלה.
• האשמת הממשלה בשיסוי ופילוג, תוך שימוש בשיסוי ופילוג: בעוד שהמחאה מציגה את עצמה ככוח מאחד וחוצה מגזרים, היא לעיתים משתמשת בשיח מתלהם נגד אוכלוסיות מסוימות כמו חרדים, דתיים ומתנחלים.
• הצגת עצמם כקרבנות של אלימות, תוך שימוש בהפגנות אגרסיביות: מצד אחד, חלק מהמפגינים טוענים שהם מדוכאים על ידי השלטון, אך מצד שני הם משתמשים בהפרות סדר, חסימות כבישים ואיומים על אנשי ציבור.
• האשמת התקשורת בהטיה, בזמן שתקשורת הליבה כולה תומכת במחאה: למרות שלרוב כלי התקשורת המרכזיים מסקרים את המחאה באהדה יחסית, חלק מהגורמים בה ממשיכים לטעון שהם "מודרים" מהשיח הציבורי.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משטרת בן גביר? לחצו כאן]

מסקנה: התקפה היא ההגנה הטובה ביותר

השיטה הזו נותרה כלי רב-עוצמה בשל יעילותה הפסיכולוגית. רוב האנשים מעדיפים לחשוב שהאמת נמצאת "אי שם באמצע", ולכן כשהם שומעים האשמות הדדיות, הם נוטים להתבלבל ולהימנע מלנקוט עמדה. כך, מי שמשתמש בטקטיקה הזו בהצלחה, מצליח לנטרל ביקורת ולהטות את השיח הציבורי לטובתו.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בהאשמה פוליטית או תקשורתית, נסו לשאול: האם זו התקפה כנה, או פשוט עוד ניסיון מתוחכם של "הכול עובר עליך"?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משטרת בן גביר?

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), משטרת בן גביר? ייצור ידע, 18/11/25.