פנחס יחזקאלי: ישראל הראשונה והשנייה, האם אבישי בן חיים צודק?

תקציר: בהשפעת פוליטיקת הזהויות, פרסם ד"ר אבישי בן חיים את ספרו: 'ישראל השנייה' ו'זכה' מ'ישראל הראשונה' לקיתונות של שנאה, השתקה, ביטול ואלימות. אבל האם הוא טעה? במה?

[בתמונה: ישראל הראשונה והשנייה, האם אבישי בן חיים צודק? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

במאי 2022, פרסם ד"ר אבישי בן חיים (ראו תמונה למטה) את ספרו: 'ישראל השנייה' – שגיבש יחד תיאוריות שהעלה מזה זמן בציבוריות הישראלית – ופתח שיח ציבורי נוקב, המשקף את השסעים והמתחים הקיימים בה.

הספר, הציע – כנראה בהשפעת פוליטיקת / תאוריית הזהויות של הווק (WOKE) הפרוגרסיבי– נקודת מבט חדשה על החברה הישראלית, ועורר שאלות חשובות לגבי עתידה.

[בתמונה: ד"ר אבישי בן חיים על 'ישראל הראשונה' ו'השנייה'... התמונה היא צילום מסך] — [בתמונה: ד"ר אבישי בן חיים על 'ישראל הראשונה' ו'השנייה'… התמונה היא צילום מסך]

בן חיים משרטט דיכוטומיה ברורה בין שתי קבוצות בישראל:

ישראל הראשונה: האליטה האשכנזית הוותיקה (אחוס"לים – אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים-ציוניים ומזרחיים, שעברו את כור ההיתוך, קיבלו את התרבות האחוס"לית על עצמם), המזוהה עם השמאל, הערכים הליברליים והחילוניות [להרחבה על האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל, לחצו כאן].
ישראל השנייה: מורכבת ברובה ממזרחים, חרדים ומסורתיים המזוהים עם הימין. לפי בן חיים, קבוצה זו חווה הדרה מתמשכת ודיכוי מצד "ישראל הראשונה", ומנהלת מאבק עיקש על הכרה, שוויון וייצוג זהותי.

בן חיים טען כי "ישראל השנייה" חשה כי היא הודרה ודוכאה על ידי "ישראל הראשונה" במשך שנים רבות, וכי היא נאבקת על הכרה ושוויון (הוא ממש לא טועה. ראו בהמשך). הוא תיאר את המאבק הזה כמאבק בין שתי קבוצות בעלות תרבויות וערכים שונים, וטוען כי הוא עשוי להוביל אף לאלימות.

[בתמונה: כריכת ספרו של ד"ר אבישי בן חיים: 'ישראל השנייה'. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

התגובה: השתקה ודחייה אלימה

התגובות לספר ולתפיסת עולמו של בן חיים לא נותרו בגדר דיון אקדמי. הן גלשו לעיתים קרובות לעוינות גלויה ולניסיונות השתקה אלימים. דוגמאות בולטות לכך הן הפלת המיקרופון של בן חיים בהפגנת מחאה ב-2020, והתקרית הקשה במפגש משפחות החטופים עם הנשיא הרצוג באוקטובר 2023, שם נדחף בן חיים, והואשם באחריות למצב המדינה.

אירועים אלו משקפים, את "תרבות הביטול וההשתקה" (Cancel Culture) של הווק – מצב שבו במקום להתמודד עם הטיעונים, בוחרים להשתיק את הטוען ואת הרעיונות שהביא.

הספר התקבל באיבה גלויה ע"י בני אליטת ההון הישראלית, וכותבו הושתק לבסוף. זכור המקרה ביולי 2020, שבו הופל המיקרופון שאחז בן-חיים על ידי מפגינים במסגרת הפגנת מחאה נגד ראש הממשלה נתניהו, כמו גם פגישת משפחות החטופים עם הנשיא הרצוג, ב-22 באוקטובר 2023, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אליה הגיע בן חיים. המפגש הפך לעימות כאשר אחד מן הנוכחים דחף את בן-חיים והטיח בו כי המצב הנורא הוא בין השאר בגללו. בעקבות זאת בן-חיים נטש את המקום, ונעלם ממסכי הטלוויזיה ומהרשתות החברתיות.

[להרחבה בסוגיית ההשתקה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture)]

[בתמונה: תרבות הביטול... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע] — [בתמונה: תרבות הביטול… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

המבוכה של אבישי בן חיים

המבוכה אליה נקלע אבישי בן חיים בעקבות התגובות וההשתקה (ראו בהמשך) – שלא אפשרה שיח בונה בתיאוריה – היא מקרה בוחן מצוין למחירים שאותם משלמים אנשים שמושתקים ומודרים, והרעיונות שהם מביאים עימם. המבוכה הזאת באה לידי ביטוי בשיחה שלו בערוץ 11 עם רוני קובן, בסוף שנת 2024. הראיון הפך לוויראלי ועורר סערה עוד לפני שידורו המלא.

אחד הרגעים המביכים ביותר היה כשקובן שאל את בן חיים שאלה פשוטה לכאורה: "במה טעית?". בן חיים, שנוהג לדבר ברהיטות ובאריכות על התיאוריות שלו, נאלם דום. הוא בהה בחלל במשך כ-30 שניות ארוכות ומתוחות מבלי להוציא מילה. בסופו של דבר הוא ענה: "יש דברים שעדיף לא לענות".

קובן הציג בפני בן חיים תמונות של דמויות ציבוריות וביקש ממנו למיין אותן לשתי סלסלאות: "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". המבוכה נוצרה כשבן חיים התקשה להגדיר דמויות כמו בנימין נתניהו או עמית סגל כחלק מ"ישראל הראשונה" לפי התאוריה שלו, מה שנתפס בעיני המבקרים כקריסה לוגית של התזה שהוא מקדם שנים.

עוד לפני שהפרק המלא שודר, בעקבות הפרומואים שהציגו את רגעי השתיקה, פרסם בן חיים פוסט חריג ברשת X (טוויטר לשעבר) ובו כתב: "עשיתי טעות חמורה שהסכמתי להתראיין לתכנית של רוני קובן… באתי לדבר נגד קיטוב ובעד אחדות… יצא לי ממש הפוך ממה שאני מלמד. מצטער על זה".

הפרשנים הגדירו את הראיון כ"נוקאאוט" טלוויזיוני, שבו קובן הצליח, באמצעות שקט ושאלות ישירות, לחשוף את הסדקים בתיאוריית "ישראל השנייה" של בן חיים.

אבל, האם באמת טעה בן חיים וגמרי ובמה באמת טעה?

[בסרטון: הראיון הוויראלי של ד"ר אבישי בן חיים עם רוני קובן]

אבל השנאה המתועדת שמפגינה המחאה ל'ביביסטים' ול'בבונים', מלמדת שבן חיים אכן נגע בעצב חשוף…

כל מי שחי בישראל מאז 2023 מבין ש'ישראל הראשונה' ו'השנייה' קיימות ללא ספק, אבל, איפה טעה בן חיים בכל זאת?

בן חיים העתיק כפי הנראה כפשוטה את פוליטיקת הזהויות של הווק וניסה לתרגם אותה למציאות הישראלית. אבל, הסיפור רחב הרבה יותר מחלוקה גזעית מין מזרח למערב:

ישראל השנייה איננה כוללת רק מזרחיים. היא פריפריאלית, וכוללת את כלל קואליציית הדחויים, משמע, אלה שמחוץ לאליטה: החרדים לסוגיהם, רוב הציונות דתית (לא כולל הקבוצה של ה'עירוניים', ממשיכי מימד'), יוצאי מדינות חבר העמים בפריפריה וכדומה.
יש קבוצה גדולה למדי של מזרחיים שעברו 'כור היתוך', או שעלו ברמת החיים והצטרפו למעגלי האליטה. חלקם בחרו עתה (כמוני) ב'ישראל השנייה'. חלקם עברו המרה בנשמתם ונאמנים ל'ראשונה'. חלקם מצויים ב'ארון', ממניעים כלכליים וחברתיים.

[בתמונה: ישראל הראשונה והשנייה חיות וקיימות! התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

בקום המדינה, החלוקה אכן הייתה גזעית, אבל המציאות דינאמית…

האליטה המייסדת בתנועה הקיבוצית ובהתיישבות העובדת – האחוס"לים (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים-ציוניים ומזרחיים, שעברו את כור ההיתוך, קיבלו את התרבות האחוס"לית על עצמם ו'השתכנזו' – עשתה כל מאמץ למנוע את הבאת יהדות זו ארצה. הם נלחמו על כך עם דוד בן גוריון, שהבין היטב את החשיבות של צירוף מיליון יהודי מדינות ערב למדינה הצעירה, הנלחמת על נפשה.

הקיבוצים נמנעו מלסייע לקלוט את עלייה הזו, למרות ששוכנו על ידם בעיירות הפיתוח. הם גם הצליחו לדחות ולשבש את העלאת יהדות מרוקו לארץ, בין היתר בעזרת קמפיין מתוקשר של עיתון 'הארץ' (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23).

בהיעדר 'כור היתוך', שמרו בני 'ישראל השנייה' על זהותם המקורית. חלקם עבדו במפעלי הקיבוצים וצברו, עם השנים, תחושות קיפוח, בשל היחס שלו זכו. המציאות הזו תועדה בחדות ע"י אפרים קישון ז"ל, בסרטו: סאלח שבתי… דוד בן גוריון היה הקול המרכזי שיצא נגד התופעה הזו: "התנועה הדוגלת בחלוציות" – כך אמר – "לא הכזיבה מעולם, כשם שהכזיבה בשטח זה (קליטת העליה, פ"י). אלפי החלוצים שעשו גדולות במשקיהם ובקיבוציהם, מה עשו בשביל העלייה? לביתם? כן. אבל מה עשו בשביל 300,000 יהודים? עוד לא היה כישלון כזה ואני בוש ונכלם"…

המתח שבין האליטה המייסדת למזרחיים הגיע לשיאו במהומות ואדי סאליב ובהקמת 'הפנתרים השחורים'

[להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים']

[בכרזה: דוד בן גוריון היה הקול המרכזי שיצא נגד אי התגייסות האחוס"לים לקליטת עליית המזרחים... הכרזה היא צילום מסך מתוכניתו של ארא"ל סגל, 'הדו"ח', בערוץ 14, 8/8/23] — [בכרזה: דוד בן גוריון היה הקול המרכזי שיצא נגד אי התגייסות האחוס"לים לקליטת עליית המזרחים… הכרזה היא צילום מסך מתוכניתו של ארא"ל סגל, 'הדו"ח', בערוץ 14, 8/8/23]

הייתה קבוצה אשכנזית ברובה, שהשנאה כלפי הייתה עזה וותיקה הרבה יותר מהמזרחיים, שהתנקזו גם הם לתוכה

במרחב השנאות של השמאל ההגמוני בימי ראשית המדינה, נדמה כי המדרג היה ברור: בעוד שהבוז כלפי המזרחים (מי שכונו בלשון המעטה "בבונים") היה מושרש בהתנשאות תרבותית ואתנוצנטרית, הרי שהשנאה כלפי אנשי המחתרות הייתה קיומית, פוליטית ואידאולוגית.

עבור הממסד ה"אחוס"לי" (אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסטי), ה"פורשים" לא היו רק יריבים פוליטיים אלא בוגדים בערכי "הסדר החדש". מורשת ה'סזון' ופגזי 'התותח הקדוש' על סיפון האלטלנה לא נמוגו עם הקמת המדינה, אלא הותמרו לרדיפה ממסדית חסרת פשרות, שמנעה מבוגרי המחתרות וממשפחותיהם עמדות כוח, פרנסה והכרה.

דווקא בנקודת הנידוי הזו נוצר המפגש ההיסטורי: המזרחיים, שחשו כי כבודם וזהותם נרמסים על ידי אותו ממסד מתנשא, מצאו שותפות גורל עם המוקצים של המחתרות. הם לא רק "הלכו" איתם, אלא נטמעו בתוכם כחלק מזהות פוליטית משותפת: ברית של "האחרים" שהתלכדו סביב תחושת הנרדפות והדחייה, ויצרו את התשתית למהפך החברתי-פוליטי, שמבקש לערער על עליונותה של האליטה הישנה.

[בתמונה: המבוכה אליה נקלע אבישי בן חיים בעקבות התגובות - שלא אפשרו שיח בונה בתיאוריה - באה לידי ביטוי בשיחה שלו בערוץ 11 עם רוני קובן... התמונה היא צילום מסך] — [בתמונה: המבוכה אליה נקלע אבישי בן חיים בעקבות התגובות – שלא אפשרו שיח בונה בתיאוריה – באה לידי ביטוי בשיחה שלו בערוץ 11 עם רוני קובן… התמונה היא צילום מסך]

נספח 1: אם תיאורית ישראל הראשונה והשנייה של ד"ר אבישי בן חיים היא שטות, אז למי התכוון קובי ריכטר?

קובי ריכטר: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה ואנחנו הפתרון של המדינה, לא הממשלה…"

כי אם אין 'ישראל ראשונה' ו'שנייה', מי זה בעצם, 'אנחנו'?

[בכרזה: כך השתלטה האליטה על מכלול תחומי הביצוע בישראל, ובאופן כזה יכול עתה אחד מהאנשים המזוהים ביותר עם האליטה, קובי ריכטר, להכריז: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה, ואנחנו הפתרון של המדינה. לא הממשלה. אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו". התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

נספח 2: אם תיאורית ישראל הראשונה והשנייה של ד"ר אבישי בן חיים היא שטות, אז לפני מי אהוד ברק התנצל ולמה?

ב- 27 בספטמבר 1997, ביקש יו"ר מפלגת העבודה דאז, ח"כ אהוד ברק,סליחה מבני עדות המזרח, המתגוררים בעיירות הפיתוח, בגלל עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם בשנותיה הראשונות של המדינה ע"י תנועת העבודה. "אני מבקש סליחה בשם מפלגת העבודה ומפא"י על כל דורותיה", ציין ברק בהודעתו.

אז יש 'ישראל השנייה'? ואגב: זה ממש לא משנה אם הוא התכוון באמת או לא…

'גלובס': ברק לבני עדות המזרח: "אני מבקש סליחה בשם מפלגת העבודה" — [למאמר המלא ב'גלובס', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על פוליטיקת הזהויות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אליטת הבבונים' החדשה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!