אוסף כרזות וממים אינטרנטיים בענייני היום

כרזות וממים אינטרנטיים הם סוג של תוכן – לרוב תמונה או סרטון או המלווים במשפט קצר, שמופץ ברשתות חברתיות ובאתרי אינטרנט, חלקם ויראליים, חלקם פחות. הממים לרוב משקפים רעיונות, אירועים, או תופעות תרבותיות, ומטרתם יכולה להיות בידור, סאטירה, או להעביר מסר חברתי או פוליטי באופן הומוריסטי או חתרני. דף זה מציג את תרומתנו הצנועה בסוגיה זו, להיום.

כרזות ליום ה- 19 ביוני

געגועים לעולם בלי ציונות

כמה טוב היה כשלא הייתה ציונות (למשל במאה ה- 19 ובחצי הראשון של המאה ה- 20)… כמה טוב יהיה במדינת אזרחיה כשלא תהיה ציונות, ונראה כמו מדינות 'מתורבתות': צרפת, בריטניה, הולנד, בלגיה שבדיה, ספרד ועוד…

אנשים עצובים, שמנסים לשווא לברוח מעצמם, ושמנעמי החיים נטלו מהם את היכולת לחשוב נכוחה…*

אין מוסר בפוליטיקה

כל אחד שיכול דואג לקרובים לו. כשהוא באופוזיציה ואינו יכול, הוא תוקף את אלה שיכולים, ומלבה פאניקהב מוסרית

וחוזר חלילה.*

פנקס החשבונות של ההיסטוריה

ההיסטוריה, כך נדמה, מנהלת פנקס חשבונות קפדני, והגלגל הפוליטי שוב מוכיח שאין ואקום מוסרי ביחסים בינלאומיים. המציאות הנוכחית, שבה ישראל חשה את נחת זרועה של הפניית העורף האמריקנית, מהדהדת באופן מצמרר, כמעט קוסמי, את אירועי מאי 2000 בדרום לבנון.

אז, בלילה אחד של מנוסה חפוזה מרצועת הביטחון, הותירה ישראל מאחור את לוחמי צד"ל – בני בריתה הנאמנים שקשרו את גורלם בגורלה – עומדים ליד הגדר, כשהם מתחננים להיכנס לישראל. אחרים נותרו חשופים לנקמת חזבאללה, במה שנחרת כהפרה בוטה של "ברית הדמים".

כעת, כשהאינטרסים של וושינגטון משתנים ומותירים את ירושלים להתמודד לבדה בחזית, מתגלה המעגל כסגור: מדינה שלימדה את המזרח התיכון ששותפות אסטרטגית יכולה להתאדות ברגע של התכנסות פנימית, חווה על בשרה את אותה קרירות מנוכרת מצד משענתה הגדולה ביותר.

זוהי אינה רק קארמה גיאופוליטית מזוקקת, אלא שיעור כואב בארעיותם של חסדים בינלאומיים: מי שמפקיר את מקל הרועים שלו בעת נסיגה, סופו שיגלה כי גם צילו של הענק השומר עליו אינו חסין מפני רוחות השינוי.

כרזות ליום ה- 18 ביוני

האם הבנו שהאויב ניצח רק בכוחה של האמונה? מה זה אומר עלינו?

אין עמים רבים – שכל שכבת ההנהגה, הראשונה והשניה שלהם, נמחקה – שהיו מצליחים לעמוד במה שעמדו האיראנים…

וכשהם רואים בנצחונם את המשך קרב כרבלא, אנחנו רודפים אחרי חיילים שהעזו לשים 'פאצ' משיח' על חולצתם!

אני רק שאלה

מה דעתכם, המאמץ הנמשך של היועמ"שית – קודם עם המחאה, ועתה עם החרדים (ההנחיה למשטרה לבצע מעצרי עריקים, שהביאה לכאוס) – מקדם חילופי שלטון, או שמא משיג את ההפך?

בסוגיית חסימות הכבישים הגלגל הולך להתהפך

דרך ארוכה עשינו מאז הנחיות היועמ"שית ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר", ומערכת מורכבת תמיד מתהפכת. בין אם תכהן ממשלת ימין ובין אם ממשלת שמאל, הולך וקרב הרגע שבו יוטל עונש מאסר חובה על חוסמי כבישים ומסילות.*

דף הטוויטר של ינון מגל: חדש בחנויות…

*

כרזות ליום ה- 16 ביוני

אין מוסר במדיניות חוץ, ואמרו את זה קודם לפני… (3)

*

אין מוסר במדיניות חוץ, ואמרו את זה קודם לפני… (2)

*

אין מוסר במדיניות חוץ, ואמרו את זה קודם לפני… (1)

*

שיח פוליטי עלוב ועצוב

הנה שוב דוגמה לטפשת שאחזה בשיח הפוליטי בישראל: "יוצרים פה אנדרוגינוס" – ח"כ קארין אלהרר על ההצעה לפצל את תפקיד היועמ"ש…

אם אלהרר תבדוק, היא תגלה שהההצאה הישראלית של שליט על ביורוקרטי שעל שפתיו ישק דבר הוא אנדרוגנוס שאין לו תקדים בעולם. כדאי גם שתבדוק עם פרופ' דני פרידמן שאיננו איש ימין, ועם אהוד אולמרט 'הקודם', שניסה לשנות זאת, והביא על עצמו 'מסע ציד' וכלא..

זה בסדר לטעון פוליטית כך או אחרת. זה לא בסדר להזנות את השיח בדקלומים דביליים. אינני נמנה על מחנה של אלהרר, אבל יכולתי לגבש משנה סדורה למה בנסיבות הקיימות נכון לשמר את תפקיד היועמ"ש. אבל, תרבות הדקלום מגדלת דור של אידיוטים, והטפשת קנתה מאחז שלא במהרה ינתק…*

הרהורים על טומי רובינסון, המחאה שלנו ו'מדינת כל אזרחיה'

המשטרה הבריטית מטרידה את טומי רובינסון – מנהיג מחאת הימין – כל העת, ולאחרונה עצרה אותו. השב"כ הבריטי, ה- MI-5 עוקב אחר פעילי המחאה, כי לטענתם, היא מסכנת את האינטרסים הבריטיים.

ומה אצלנו? האם המשטרה עצרה או תשאלה פעילי מחאה? האם השב"כ עוקב אחריהם? למה לא? כי הם אינם מסכנים את האינטרסים הישראליים?

ומה ב'מדינת כל אזרחיה'? האם יעצרו אז פעילי ימין הם מסכנים את האינטרסים הישראליים?*

כרזות ליום ה- 13 ביוני

'מפריחי היונים': האידיוטים השימושיים של ישראל

• מה עושים אנשים שפלסטינים טובחים בהם? משגרים לעברם יוני שלום (וורייציה ישראלית למנהג הנוצרי להושיט את הלחחי השנייה).
• מה עושים הפלסטינים מהיונים? ברבקיו על האש…

אם תרצו, תמצית המושג אידיוטים שימושיים, נוסח ישראל!

כרזות ליום ה- 11 ביוני

דף הטוויטר של שאולי רוטרמן: מערכת האכיפה כנשק פוליטי

די להתבונן בכתב האישום נגד אוריך כדי להבין הפרקליטות לא מתכוונת ולא תוכל להשיג הרשעה. היא עושה שימוש בכתב האישום כדי להרחיק את אוריך ממסע הבחירות של נתניהו, כדי להתישו ו'להקיז את דמו' באמצעות השימוש בהליך עצמו, בדיוק כפי שהיא עושה לנתניהו.

והסעיף על הכוונה לפגוע בביטחון המדינה? הוא מיועד לפתות את אוריך לצמצם עלויות ולהגיע לעסקת טיעון שבה יורשע ביתר הסעיפים, תמורת השמטת סעיף זה!

ישי פרידמן על פרופ' אבי שגיא: "מה לנצח, מה פתאום לנצח? אין לגיטימציה לצאת למלחמה כדי לנצח!" כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא

פרופ' אבי שגיא לועג לרמטכ"ל לשעבר מופז, ש"התחנן" להכניס את 'ערך הניצחון' לקוד האתי: "אם תסתכלו פעם בקוד הזה, מי שמכם ששרת בצבא וקיבל את זה – (למה, בסביבתו של שגיא לא משרתים בצבא? רק כותבים לו קודים אתיים?) – (כתוב שם) "דבקות במשימה וניצחון". אבל, "הניצחון ששם… זה לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח על דבקות במשימה".

אז שגיא עבד על מופז. איזה יופי. אבל למה הרמטכ"ל לא מסוגל לקבוע בעצמו את הסטנדרטים שהוא מבקש מחייליו לאמץ, ולמה לוקחים אנשים מאקדמיה חולה, שמייצגים 5% מהעם (שחלקים גדולים בהם משתמטים) כדי לקבוע סטנדרטים ל'צבא העם'?

ואגב, עוד הברקה אתית של שגיא מעולם הרפואה, שהיא נחלתם של רופאים רבים מידי: התעדוף בטיפול היא תמיד לפי חומרת הפציעה, ואין זה משנה אם מדובר בחייל צה"ל או במחבל!*

כרזות ליום ה- 10 ביוני

דף הטוויטר של דודו: אז היה טיוח?

כשמבקר המדינה מציין שראש השב״כ לשעבר רונן בר לא עדכן את הממונה עליו בנימין נתניהו בשחרור של מנהל ביה״ח שיפא, אתם חושבים שזה קרה בהיסח הדעת? או שמא באקט של טיוח מכוון?

מישהו יודע למה לא מלמדים כבר באוניברסיטאות במערב את תורת האליטות?

זו תופעל ההשתקה והביטול טמבל! אליטות הווק אינן מעוניינות לתת בידי עמן חומר שישמש נגדן, בעידן שבו מאותגרת שליטת הברית הווקיסטית מוסלמית בכל העולם המערבי… לכן, חומר שעלול להזיק ל'אנשינו' נתפס כרוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים.

כרזות ליום ה- 8 ביוני

פח הזבל של המדינה, תרתי משמע!

רכבת ארוכה כאורך הגלות חולפת בסערה בתחנת אוניברסיטה צפון בבאר שבע, נושאת עימה את הזבל של המרכז, ועוטפת את הממתינים ברציף בשובל של צחנה…

הדרום הוא פח הזבל של המדינה, תרתי משמע!

דף הטוויטר של מני אסייג: מחלה ושמה טפשת המונים…

בלי לדעת מילה בערבית. בלי להבין מה האויב אומר, ומהי תשתיתו הרעיונית (סוג של התנשאות, ממש לא מוצדקת), היא רצה 'לכבות מלחמות'.

כדאי לאנשי הצפון המלינים שהוזנחו (בשל הצורך לתמרן מול אינטרסים סותרים של מעצמה חברה), להבין מה מכינים להם 'מצידה השני של הגבעה הישראלית'. וכדאי שח"כ לזימי תתייעץ קצת עם טראמפ ויועציו, לגבי נכונותה של האמת היחידה במזרח התיכון:

שמי שמביע רצון להפסיק להילחם ולעשות הסכם, רק מגביר את מוטיבציית הצד השני לתקוף.

דף הטוויטר של ESI: אתם סבורים שברק רביד יבין פעם שהוא משמש סוג של אידיוט שימושי?

כשאתה לכוד ב'חשיבת יחד' ההבחנות שלך מתקהות, ויכולתך להפיך לקחים שואפת לאפס!

בשמאל אין שום חדש

מה במרכז העניינים, אחרי יום לחימה? נתניהו כמובן, בסוג של טפשת, של דבר והיפוכו:

• כשזרם עם האמריקנים הוא נגרר…
• וכשהגיב, הוא מבעיר את המזרח התיכון כדי לשמר את שלטונו.

אחד משני עמים ישראליים – הנמצא במצב של הידרדרות אינטלקטואלית מתמדת. קבוצה, שמהדהדת בחשיבת יחד, מסרים של דבר והיפוכו, עד שאיבד את היכולת להבחין בסתירות ואת היכולת לחוש דיסוננס קוגניטיבי בגללן.

עצוב!*

במזרח התיכון אין שום חדש. מי שמתרכך ומבקש שלום, מזמין לעצמו מלחמה

האירועים הדרמטיים של היממה האחרונה (8-7 ביוני 2026) מוכיחים פעם נוספת כי במזרח התיכון, כוונות טובות מתורגמות לעיתים קרובות לחולשה, ורצון ביציבות נתפס כהזמנה לתוקפנות. הניסיון של הנשיא טראמפ להושיט יד לעבר טהרן ולחתור להסכם מהיר, פגש ארכיטקטורה איראנית שמפרשת גמישות דיפלומטית כסדק בנחישות האמריקאית. במקום לנצל את ההזדמנות לירידה מהעץ, בחרו האיראנים לקרוא את המהלך כנסיגה טקטית של המערב – והגיבו בבעיטה בדלת ובהסלמה צבאית רחבה. זוהי תזכורת כואבת לכך שבזירה הזו, הניסיון למנוע מלחמה באמצעות פשרה מוקדמת מדי עלול להיות בדיוק הגורם שמצית אותה.*

כרזות ליום ה- 5 ביוני

פרשת המרגלים – אז והיום

מי היו המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ וריפו את ידי משה והעם? הם היו אנשי מערכת הביטחון (סוג של שב"כ…), ששנאו את הדרך שנפתחה לפניהם, את מי שהוביל אותה (משה), את מי שהיה אמור ללכת בה (העם), ואת האמונה שמישהו מלמעלה אכן מוביל אותה (ה'). לכן, הפכו את עצמם לפרשנים (נשמע לכם מוכר?), ובמקום לתת מידע, והביאו תיאורים מוגזמים, לא מדויקים, ולעתים אף סותרים. הם עשו הכל לרפות את ידי העם ומנהיגיו כדי שיוותרו על הניצחון (המוחלט…).

כשיש דעות קדומות, עוינות פוליטית, או קיטוב אידאולוגי, השנאה מתלבשת על פחד רציונלי כ"טיעון ענייני" לכאורה. אלא שהיא עיוורת, ואינה רואה את ההבטחה, רק את הקושי. כשהשונאים מאמינים בשקריהם ורוצים להצדיק אותם, הם נוטים לא רק להגזים, אלא אף לאבד את הקשר לאמת. הם יטענו דבר והיפוכו, יסלפו את העובדות, ויחזרו על עלילות מוגזמות – הכול כדי לבסס את רגשותיהם ועמדותיהם, רק מפני שהם שבויים באיבה או בתחושת איום.

מי שמזהה בפרשת הזו את המתרחש בישראל בימים אלה, אינו טועה. היא טומנת בחובה תובנה מוסרית עמוקה: היזהרו משנאה עיוורת – היא לא רק רגש רע, אלא כוח משחית שעלול להוביל אתכם להאמין בשקרים שאתם עצמכם ממציאים. זו אחת מתרומותיה החשובות של פרשת המרגלים לתודעה האנושית והמוסרית, ולנו פה בישראל.

כרזות ליום ה- 4 ביוני

דף הטוויטר של Cora Vilder: האם הוא באמת אמר את זה?

כך או כך, הטקסט הזה מלמד אותנו שנאה מהי: 'חציית קו אדום' משילוב של ביקורת לגיטימית לאלימות מילולית קיצונית, המבוססת על הכללה ודה-הומניזציה של המחנה המנוגד. הבחירה בביטויים פיזיים כה קיצוניים כלפי מחנה פוליטי שלם מדגישה כי שנאה אינה סתם חוסר הסכמה רעיוני, אלא רצון מופשט או מוחשי בהשמדה פיזית ובהטלת מום באחר בשל זהותו או עמדותיו.

השנאה במם זה מכוונת כלפי קבוצה קולקטיבית רחבה ("הימין"). אין כאן ביקורת על אדם ספציפי או על מדיניות מסוימת, אלא הכללה גורפת שהופכת ציבור שלם ליעד לגיטימי, כביכול, לביטויי שטנה. היא משקפת מציאות של קיטוב חברתי שבו היריב הפוליטי מפסיק להיות שותף לדיאלוג והופך לאויב מר.

ההצמדה של ציטוט כזה לדמותו של עיתונאי ואיש רדיו מוכר ממחישה כיצד השנאה והשפה האלימה מחלחלות אל תוך המיינסטרים הציבורי והתקשורתי, ומובלת דווקא על ידי מי שאמורים לעצב את השיח הציבורי.

דף הטוויטר של Cora Vilder: ווטאבאוטיזם: הכלי שהימין העתיק מהשמאל, ומיטיב להשתמש בו ממנו

הטכניקה, ששורשיה בתעמולה הסובייטית ושכלולה המודרני מצוי בשיח ה"ווק" ,(Woke) משמשת להדיפת ביקורת באמצעות הצפת עוולות הצד שכנגד. הימין – שאינו יצירתי כמו השמאל אבל תמיד היה חקיין מצטיין – אימץ את השיטה ככלי עבודה. הנה דוגמית: *

כרזות ליום ה- 3 ביוני

לסיכום פסטיבל הפרקליטים והשופטים בכנס לשכת עורכי הדין

הנאומים המשוכפלים, והדוברים הזהים, והליקוקים נוטפי הסוכר, הזכירו לי את שהטיף האלוף עמוס ידלין יום יום לתלמידיו במכללה לביטחון לאומי: "במקום שכולם חושבים אותו הדבר, אף אחד אינו חושב!

כרזות ליום ה- 1 ביוני

דף הטוויטר של End Wokeness: האם גם ת"א תבער כמו פריז?

פריז בוערת כי קבוצת כדורגל ניצחה. היא הייתה בוערת גם אם הייתה מפסידה. מעל האש התנוסס בגאון הדגל הפלסטיני… מה שגרם לי לחשוב על משחקים בבלומפילד ב'מדינת כל אזרחיה'. למשל, סכנין נגד מכבי ת"א. האם תל אביב תבער כמו פריז?

ומי שעונה בשלילה חייב לפחות לנמק, למה היהודים חשובים כל כך ב'מדינת כל אזרחיה', ולמה המדינה הצרה הזו בין כביש 6 לים, לא תרצה להתאחד עם אחותה פלסטין, ולבלוע אח"כ גם את ירדן…

אבל עד אז, אפשר לשרוף בכיף!

כרזות ליום ה- 31 במאי

מי שסבור שזה יסתיים ללא ועדת חקירה, משפט ומאסרים, אינו מבין את המציאות

אל תזלזלו בתחושת המיאוס המסתמנת בציבור מהפרקליטות, ובנחישות להעמיד את העבריינים לדין ולדרוש מהם מחיר מלא על מעשיהם. גם ביטול ועדת הרוגלות לא תשחרר אותם מחקירה, ממשפט, ומריצוי זמן בכלא. למרות שהצליחו לטייח את פעולות הוועדה וממצאיה הפוטנציאללים, העבירות הללו זועקות לשמים, וניכרות למשל, בתוצאות משפטים שכבר נדונים, ולא רק בתיקי נתניהו.

הנה בוטלה הרשעתו של ראש עיריית חדרה, צביקה גנדלמן מטעמים של הגנה מן הצדק, והוא ישוב לתפקידו (סגר את התיק בגישור וב- 250 שעות עבודות שירות, כדי לחסוך זמן וכסף). ורשימת עברות החוקרים והפרקליטים מוכרת: פגיעה בלתי חוקית בפרטיות, שימוש באמצעים פולשניים דרסטיים שלא כחוק (רוגלות), תיעוד חזותי אסור, ואכיפה בררנית. והטיפות מצטברות לגל גדול שישטוף וינקה לבסוף את המערכת המושחתת עד היסוד הזו, שהורסת חיי אנשים ללא ניד עפעף!

אם הציונות היא ספינת הדגל של היהודים בעת החדשה, מה תהיה ספינת הדגל של 'מדינת כל אזרחיה'?

גדי טאוב: "מה שהורג סמכות זה צחוק"!

את המשפט המפורסם הזה (ובגרסתו המקורית באנגלית: "The thing that kills authority is laughter") אמרה הפילוסופית והתיאורטיקנית הפוליטית היהודייה-גרמנייה חנה ארנדט (Hannah Arendt).

ארנדט התייחסה לכך שסמכות – בניגוד לכוח ברוטלי או לכפייה – נשענת על כבוד, היררכיה והכרה מצד הכפופים לה. כאשר הציבור מתחיל לצחוק על בעלי הסמכות (צחוק ספונטני מפני האבסורד) – למשל, באמצעות סאטירה, קריקטורות או בדיחות – הצעיף המיסטי של הסמכות נקרע, והיא מאבדת את תוקפה ואת הלגיטימיות שלה לחלוטין, כי נחשף הפער המגוחך, בין הדימוי הנפוח והחגיגי שהם מנסים לייצר, לבין המציאות בפועל.

מסיבה זו, אליטות בשקיעה מבועתות כל כך מהומור ומסאטירה (סרטון "אני ביביסט למשל…).

כרזות ליום ה- 30 במאי

דף הטוויטר של טל רימר: פרדוקס האמינות של היועמ"שית

מותר להתנהג בחוסר אמינות על מנת להוכיח את חוסר אמינותו של גופמן:

• . מותר להגיש תצהיר שקרי לבג"צ.
• מותר לשנות סיווג של מסמך מבלמ"ס לסודי ביותר, כדי להסתירו מההגנה.
• מותר להטיל דופי באמינותה של וועדה מקצועית, המאשרת מינויים בכירים, ולטיל בה דופי, כיוון שפעמיים הכריעה בעד המינוי.
• מותר לעבור עבירה של הפרת אמונים, לשלוח ליושב ראש הוועדה גרוניס מכתב, במקום למזכירות הוועדה, ולהסתירו מיתר החברים .
• מותר להכפיש את שמם של משה טרי , פרופ' איינהורן , פרופ' דניאל הרשקוביץ
• מותר לפעול בחוסר תום לב , לא לייצג את הממשלה , להגיש תצהירים אחרי המועד שהורה בית המשפט, ולהוסיף חומרים "חדשים", רגע לפני דיון.

אבל צריך לשאות: את אמינותו של מי ערערה בעתם היועמ"שית?

כרזות ליום ה- 28 במאי

משה סלע: עמודים שעליהם מתוח חוט להט הם פתרון זול מהיר ומעשי לרחפני הנפץ המופעלים ע"י סיב!

כשהרחפן עף, הסיב אינו נגרר, אלא נפרס מהאוויר ונותר סטטי במקום שעליו נפל. מתיחה של חוט להט ע"ג עמודים גם בגובה נמוך (למשל מטר) לפני האזורים שבהם פועלים כוחות, תביא לצניחה ישירה של הסיב האופטי על חוט הלהט ותגרום לנתק, שיגרום לרחפן לאבד קשר עם מפעילו.

משה סלע: כמה אנוסים (ביביסטים בארון) יגיעו לדעתכם להצביע מחו"ל ב'רכבת האווירית' שמתכננת המחאה לקראת הבחירות?

פרוגרסיביים תל אביביים יקרים,

אתם – שמבקשים להוציא את ה'יהודית' מהדמוקרטית, אתם מחשיבים עצמכם אינטלגנטים, נכון? אינטליגנט הוא אדם בעל יכולת עיבוד גבוהה של המציאות – מי שיודע לחבר בין פיסות מידע שונות, להבין תהליכים מורכבים, לגלות אמפתיה כלפי סובביו, ובעיקר – לדעת כיצד לפעול בתושייה וביעילות בעולם דינמי ומשתנה.

עכשיו אינטליגנטים יקרים, התבוננו טוב במראות התפילות המוסלמיות בעירכם. צאו לסיור בדרום תל אביב, מום מגוריהם של המסתננים פורעי החוק שבג"ץ שלכם סידר לכם ולנו. \

עתה, בדקו תמונות מהימים הראשונים של השתלטות האיסלאם הקיצוני על ערים מערביות פרוגרסיביות וחופשיות כתל אביב, כמו לונדון למשל. נראה מוכר?

ועכשיו ראו איך הערים הללו נראות היום. האם זה גורלה של מדינת ישראל שמבקשת להתפצל מיהודה?

עצה: כדאי לכם לעצור את התהליכים שאתם מנבסים להעביר ביהודה, של אבולוציה שתעביר את השליטה שם לידי "הכוכלוסיה הילידית". אחרת, כשתל אביב תהפוך ללונדון, לאן תברחו?

וזכרו: "טפשת המונים" היא מחלה שתוקפת רק אינטליגנטים כמוכם. כדאי שתוודאו שלא נדבקתם בה לפני שיהיה מאוחר מידי!*

כרזות ליום ה- 26 במאי

הוויראליות המסחררת של הסרטון 'אני ביביסט', מלמדת על שוק אדיר של צופים, הצמא לסאטירה ימנית

זה אמור היה להיות תפקידו של ערוץ 11, שדבק בתקשורת אקטיביסטית שמאלנית, עם סאטירה שמאלית נוסח: "היהודים באים" ו"זהו זה". הוואקום שיצר, מהווה הזדמנות פז לערוץ 16. האם ירימו את הכפפה?*

השמאל מורה לנו על הדרך האפקטיבית להיאבק בו: הטרלה מחויכת

כשאתה מחבק את הסטיגמה שהדביקו לך, חוגג אותה ברוגע ומגיב לגזלייטינג בהומור עצמי, אתה שומט את השטיח מתחת לרגלי המוחים. במקום להתגונן, הסרטון מייצר מראה שמשקפת את האבסורד וההיסטריה של הצד השני. כשההתנגדות נתקלת בחיוך ולא באגרוף, אין לה במה להיאחז; הלחץ התקשורתי קורס לתוך עצמו, ומשאיר את הצד השני להילחם בעיקר עם השדים של עצמו.*

ד"ר מוטי קידר: מה יוצר את העוצמה האיראנית?

• הדבקות הדתית. זו מלחמתו של אללה ואנחנו שליחיו (כשאצלנו מסרבים להבין שמדובר במלחמת דת ותולשים פאצ'י משיח מכתפי אלה שמבינים…
• נכונות אדירה לספוג אבידות והרס לאורך זמן (סאבר).
• אחדות העמדות, בניגוד אלינו…
• טיפול לא מתפשר במפגינים תוך צפצוף על דעת הקהל.
• דרישות אולטימטיביות כאילו ניצחו במלחמה.
• התנהגות של מדינה מטורפת: פגיעה בלי חשבון בכולם, כולל במדינות חברות, ויצירת פאניקה אזורית.
• צפצוף על הדין הבין לאומי, בניגוד אלינו.*

כרזות ליום ה- 25 במאי

דף הטוויטר של Tommy Robinson: בבריטניה, אלוהים כבר לא מרחם, לא על ילדי הגן ולא על ילדי בית הספר…

כך מנרמלים התאסלמות!

כרזות ליום ה- 24 במאי

דף הטוויטר של ענת חנין: למה בית המשפט מאפשר למסתננים סודנים להתאזרח בישראל?

אחרי שסיכל את תוכניות גירוש המסתננים בדרום ת"א והפך את חיי תושביו לגיהינום, עולים בתי המשפט דרגה בדרך לכפיית התאזרחות: בספטמבר 2025 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים), שבו הורתה השופטת מיכל אגמון-גונן לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מסודן. זו הפעם הראשונה שבה בית משפט בישראל מחייב את המדינה להעניק אזרחות למבקש מקלט (אזרח סודן מחבל דארפור), וההחלטה התקבלה בתום מאבק משפטי ובירוקרטי עיקש שנמשך כמעט עשור. הסודני נישא לישראלית בבית הדין השרעי, והגיע לישראל ללא מסמכים כלל…

אבל למה בית המשפט עושה את זה? קל להשיב אם מבינים, שכל צעד שעושה האליטה ושלוחיה מכוון להשיג את מטרת העל שלה: 'מדינת כל אזרחיה'*

כרזות ליום ה- 23 במאי

יותם זמרי: "השמאל אינו צועק את מה שהוא פוחד ממנו, אלא את מה שהוא מתכוון לעשות!

כרזות ליום ה- 22 במאי

דף הפייסבוק של אביעד ברכה: בשמי עזה עפות יונים

תושבי ניר עוז מפריחים יוני שלום לעבר עזה (ראו הסרטון למטה). את הטקס מנחה גדי מוזס שהוחזק 482 יום בידי החמאס…

יש משהו סוריאליסטי, בלתי נתפס, במראה של אדם שהעביר 482 ימים בשבי חמאס, מנחה טקס שבו מופרחות יוני שלום לעבר המתעללים בו. זוהי "סצנה ביזארית", אבסורד קיומי שבו הקורבן כ'אידיוט שימושי', וכלוקה ב'סינדרום סטוקהולם', מושיט עלה של זית למבקש נפשו, שגזל ממנו את חירותו ואת ביטחון ביתו, ומבקש להשמידו כהתגשמות הרוע על פני האדמה.

במבט עמוק יותר, הטקס הזה הוא ביטוי של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism): תחושת עליונות ומיוחדות ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. זהו מנגנון נפשי-חברתי, שגורם לבני האליטה לסבור, שהם מפגינים עליונות מוסרית ותעצומות נפש פנומנליות, בכך שהם מסרבים לתת למפלצת שפגעה בהם להגדיר את מי שהם. התחושה הזו מעמיקה את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה, ומביאה לקריסתה.*

חיים רמון: 'הפטור הנפשי' הוא תורתו אומנותו של החילונים

רמון, בלשונו החדה, משרטט מעין "משוואה של קומפנסציה חברתית", שבה כל מגזר פיתח לעצמו מנגנון הישרדותי משלו אל מול תביעותיה הטוטאליות של המדינה. בעוד שהציבור החרדי מעגן את ההשתמטות שלו בטיעון אידיאולוגי-דתי קולקטיבי וממוסד ("תורתו אומנותו"), הציבור החילוני, החסר מטרייה דוגמטית דומה, פונה לערוץ המפלט המודרני, האינדיבידואלי והמדיקלי – הסעיף הנפשי.

התובנה החכמה במשפט זה נעוצה בזיהוי המניפולציה המשותפת על מושג "האמת": החרדי משתמש בקודש כדי להגן על אורח חייו. החילוני משתמש בבריאות הנפש כדי להגן על הפרקטיקה האישית שלו.

דף הטוויטר של Liza Rosen: סופה של אירופה

זה התחיל בבקשות צנועות לשוויון זכויות וייגמר במרחץ דמים רבתי, וזה יכול לקרות גם לנו אם לא ניזהר!

אם אתם חלק מאלה שקשרו את גורלם ב'גוש השמאל', ומעוניינים עוד לחיות בארץ הזו, כדאי לכם ללמוד את דרכי השתלטות האיסלאם במערב, ולשאול שאלות קשות את אלה המבטיחים לכם גםן עדן חילוני ב'מדינת כל אזרחיה'!

כרזות ליום ה- 21 במאי

דף הטוויטר של נתן סולומון: אני ביביסט!

יצירתו של נתן סולומון המצויין לשבועות 2026:*

דף הטוויטר של RIKI: ראוי לשאול: איזה סיכוי לחיים משותפים יש עוד עם הקבוצה הזו?

לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתח בקרבם – בייחוד כשהו מתקרבות לסוף דרכן – נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism): תחושת עליונות ומיוחדות ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. "אנחנו הרי מתורבתים", ומה מתורבת יותר מלחמול על אלה המבקשים להשמידך?

תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה, ומביא בסוף לקריסתה.*

כרזות ליום ה- 19 במאי

למה ישראל ממשיכה להתנהג כבן חסות (דימי) מול שכנותיה?

נשיא סוריה, אחמד א-שרע, חתם לאחרונה על חוק מכס חדש ומתוקן, שפורסם בקול תרועה בסוכנות הידיעות הסורית הרשמית (SANA). החוק כולל, כצפוי, סעיף גורף האוסר על ייבוא סחורות ישראליות. אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד: החוק ה"נחרץ" הזה פוסח באלגנטיות על הגז הישראלי, שממשיך לזרום באין מפריע לסוריה דרך ירדן.

מעבר לאבסורד הכלכלי, מדובר כאן בפגיעה חריפה בכבוד הלאומי של ישראל. נכונותה של ירושלים להעלים עין מהצביעות הסורית, ולהמשיך לספק חבל חמצן אנרגטי למשטר העוין אותה, מעלה שאלה נוקבת: איך נתפסת במזרח התיכון מדינה שמוחלת על כבודה למען אינטרסים של אחרים?*

כרזות ליום ה- 18 במאי

עלית על הרכבת בתל אביב. איך תדע שנכנסת לפריפריה הדרומית? יעלם לך האינטרנט!

*

כרזות ליום ה- 17 במאי

אבל למה גיל לימון מדרדר את ישראל לכאוס??

כותב עמית סגל תחת הכותרת, "משרד המשפטים נפל": "הרבה אנשים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל. ספק אם יש אחד שמסכן אותה יותר מגיל לימון. המשנה ליועמ"ש, הפקיד האפור שמעולם לא התראיין ומקפיד תמיד להישאר ברקע, הוא המנוע העיקרי מאחורי המהלך של היועצת המשפטית לממשלה להפוך לעפר ואפר את המשפט המנהלי והחוקתי במדינת ישראל.

המטרה היא לעכב ולהפריע בכל מחיר, להפוך כל מינוי, כל דבר חקיקה וכל נוהל שהממשלה משתמשת בהם לאירוע הצהרתי כמעט, ריק מתוכן, שיסתיים תמיד בבג"ץ. כאשר הדבר נעשה באופן מערכתי, קבוע, עם הודעות פעמיים ביום על 'סוף הדמוקרטיה', המשמעות היא עיקור הכרעת הרוב.

כבר למדנו בסמינר החוקתי של אליעד שרגא ויצחק עמית שהרוב לא תמיד קובע. בסדר, לא תמיד, אבל אולי בכל זאת לפעמים?"

שימו לב, שכל צעד שעושה האליטה ושלוחיה מכוון להשיג את מטרת העל שלה: 'מדינת כל אזרחיה'. כשם ש'אליטות הווק' במערב ושלוחיהן במינהל הציבורי, בפרקליטות ובבתי המשפט פועלים לגרור את מדינותיהן לכאוס כדי ליצור יישות חדשה מבין ההריסות, כך פועלת גם האליטה הישראלית, במבקשת למסמס את הריבונות הישראלית וליצור אלטרנטיבה פתוחה בנוסח 'מדינת כל אזרחיה'.

כרזות ליום ה- 15 במאי

גם החיילים הדרוזים נושאים בגאון את פאץ' הכוכב הדרוזי. למה הרמטכ"ל איננו נטפל אליהם?

יכול להיות שהסיפור של 'פאץ' משיח זה בעיקר בגלל המשיח?*

תגידו, אז תיק הטרדת פילבר היה בעצם 'מסע ציד'?

שבע שנים לאחר שהחלה הסאגה: היועמ"שית מודיעה לבית המשפט על "עיכוב הליכים" בתיק נגד עופר גולן ויונתן אוריך בפרשת "הטרדת העד" שלמה פילבר. התירוץ קלוש: חוסר היכולת להביא את אחד הנתבעים, ישראל איינהורן, לתת עדות, שהרי איינהורן הוא נאשם. לא עד, וניתן להגיש כתב אישום בנפרד.

אז מה קיבלנו בעצם? אינצקלופדיה לשימוש לרעה במערכת אכיפת החוק:

• קיבלנו 'תפירת תיק' שאין בו עבירה, אבל עבירות החוקרים רבות וחמורות.
• וקיבלנו את את 'שיטת התיק הפתוח' שמונח כחרב מעל צוואר החשודים 7 שנים תמימות…
• וקבלנו הדהוד של שבע שנים של תיק חמור במיוחד בערוצי הליבה האקטיביסטיים, במהלך מערכות הבחירות הרבות שעברנו, וביניהן.
• וקיבלנו חסר נשיאה באחריות וחוסר דין וחשבון לציבור (אחריותיות – Accountability).

עד שהגלגל יתהפך!*

נפלתי על שיחה של חבר'ה מחיל האוויר שטענו כי פאצ'ים לא תקניים אצלם זה שגרה… זה נכון?

אז יכול להיות שהסיפור של 'פאץ' משיח זה בעיקר בגלל המשיח?

באמת קשה להבין שיהודה ושומרון היא אזור החיץ המזרחי של ישראל? שבלי שליטה בו אין מישור החוף יהודי?

ואולי דווקא מבינים, אבל מעוניינים במישור חוף שאיננו כל כך יהודי?*

כרזות ליום ה- 14 במאי

יום ירושלים: זוכרים, שרק לפני שלוש שנים היו בינינו שחששו לעשות תהלוכות בירושלים, שמא יתרגזו הערבים?

יום ירושלים שמח!

יום ירושלים: פעם סיפרו לנו שכל זה שקר ותעמולת בחירות!

והיום, הכל פתוח. האליטה שלנו כבר לא מסתירה, ופועלת – במעשה ובמחדל – בעזרת שלוחיה במינהל הציבורי ובמערכת המשפט, ליצור עובדות בשטח, שינרמלו את המצב ויקבעו עובדות בשטח…

תנחשו כמה חיילים יוסיפו עתה פאץ' משיח לחולצותיהם בגלל הסכלות הפיקודית של הרמטכ"ל?

איך הרמטכ"ל אינו מבין שפעולה פיקודית המנסה לכפות אחידות חזותית נוקשה (כמו הסרת פאצ'ים) עלולה להשיג תוצאה הפוכה מזו שהתכוונה אליה? החיילים – שמבינים את עוצמת המחדל של הפיקוד בסוגיית הרחפנים ואת מחירה – תוהים אם זו הדרך של הרמטכ"ל ליצור 'ספין' שיסיט את תשומת הלב לטפל…

בפסיכולוגי המונים, ניסיון "ליישר קו" באופן שנתפס כטפל או כמנותק מהרוח ששוררת בשטח, יוצר לעיתים קרובות "ריאקטנס" (התנגדות פסיכולוגית). ככל שהדרג הפיקודי הבכיר יתפס כמי שעוסק בסמלים חיצוניים במקום במהות, כך גדל הפיתוי של הלוחם בשטח לאמץ דווקא את אותו סמל אסור כמעשה של הזדהות קבוצתית או מחאה שקטה.

עבור הלוחם בקצה, הפאץ' הוא לא רק פיסת בד אלא "קמע" או הצהרת זהות. כשמנסים להסיר אותו בכוח, הופכים אותו מפריט שולי לסמל של חירות אישית.

ההיסטוריה הצבאית מלמדת שמשמעת אמיתית נבנית על אמון ולא על אכיפת אסתטיקה. אם הלוחמים חשים שקיימת "סכלות" בקבלת ההחלטות – או שהרמטכ"ל יוצר 'ספין' על חשבונם', כמות פאצ'י המשיח (או כל סמל אחר) תעלה ביחס ישר לעוצמת האכיפה.

• ככל שהרמטכ"ל יילחם בתופעה באמצעים משמעתיים "יבשים", הוא עלול להעניק לה נופך של גבורה רוחנית, ובכך להנציח את נוכחותה בשטח במקום לצמצם אותה.

בשורה התחתונה: כמות הפאצ'ים היא לא מדד דתי, היא מדד של אמון. ככל שהפער בין השטח ללשכה גדל, כך גדל הצורך של החייל למצוא משמעות במקומות שהצבא לא סיפק לו.

החרדים תמיד היו 'עקב אכילס' של גוש הימין

כיוון שכך, עושה האליטה שלנו ככל יכולתה להפיל אותו דרכם, ויתכן אף שתצליח בכך. זו הסיבה שבג"ץ התערב ומתערב בסוגיה זו שוב ושוב.

הדרך היחידה לתקן נקודת חולשה זו היא בשחרור הצעירים החרדים מעול "תורתו אומנותו", ומתן פטור זמני של כמה שנים משירות למעוניינים לצאת לשוק העבודה. כך יתרוקנו 'ישיבות הדמה', ירד מעמד העומדים בראשן, ויתפרק הממסד הדתי הבנוי עליהם.

אבל האליטה שלנו לא תאפשר זאת כי זה מחסל את יכולתה להעבירם לצידה (כבודדים, יצביעו החרדים תמיד עבור מפלגות ימין), והממסד הימני כדרכו, משותק ורחוק מהבנת כללי המשחק.

זה יקרה או אחרי פירוק הברית והליכת הימין לאופוזיציה – שיעלה הנהגה צעירה, לוחמנית ושונה – או באופן אבולוציוני; או כמו בדרך כלל, מהסיבות הלא נכונות.

ההערכה שהארכיון זוכר, והרמטכ"ל אייזנקוט ירצה לשכוח

אייזנקוט ב- INSS, אחד המכונים המשפיעים ביותר על התהוות הקונספציה: "יהיו שני איומים שיהיו בירידה. האיום הראשון הוא האיום הקונבנציונלי הצבאי. האיום של להפעיל חיל אוויר, חיל ים, דיוויזיות, חטיבות, אני לא רואה איום כזה בעתיד הנראה לעין, למרות שצה"ל בנוי לזה. זה איום שלהערכתי יהיה בירידה. והאיום השני שיהיה בירידה בטווח הזמן של השלוש-חמש שנים הוא האיום הבלתי קונבנציונלי מישראל, כתוצאה… (מ) הסכם הגרעין בין איראן למערב שמגלגל את היכולת הזו אחורה, מפרק יכולות, מעמיק מאוד את הפיקוח ויהיה אינטרס חזק מאוד לשמר אותו בשנים הראשונות"…*

כרזות ליום ה- 11 במאי

דף הטוויטר של אור רייכרט: מפעל הפייק והרשע

הבחירות מתקרבות, וכמות הרשע שהולכים לשפוך עלינו, תהפוך לנו את הבטן, בעוצמה גוברת והולכת. אל תתנו לתיווך המעוות של התקשורת לשטוף לכם את המוח. חשוב שנבין שאנו חיים במציאות של שינוי. הרעשים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך!

כרזות ליום ה- 9 במאי

דף הטוויטר של טל אור טסונה: האם זה שימוש לרעה במערכת האכיפה?

• היועמ"שית מייצגת את המדינה ואת גופמן.
• ברגע האחרון היא מודיעה שלא תייצג.
• הממשלה מבקשת זמן להערך.
• בג"צ לא מאשר.
• רוה"מ וגופמן מגישים את תגובתם בזמן.
• היועמ"שית מבקשת אורכה באיחור.
• בג"צ מאשר.
• ליועמ"שית יש זמן ללמוד את תגובתם ולתקן את תגובתה בהתאם.

https://tinyurl.com/ywfnrkxy

כרזות ליום ה- 7 במאי

דף הטוויטר של 'אהרון ברק שליט יחיד': חישבו כמה קרדיט, כמה אמון וכמה לגיטימציה איבד ערוץ 12 השנה, ולא אוסיף!

דף הטוויטר של 'אהרון ברק שליט יחיד': הוא אולי לא זוכר, אבל הארכיון זוכר, וגם אנחנו!

כרזות ליום ה- 5 במאי

צריך לומר: בפרשת אייל יפה – כמו גם בפרשת אונס הסוהרת לפניה – איבדו הלובי הנשי וארגוני הנשים את מעמדם המקצועי

מי שמעדיף סולידריות מגזרית על פני תחום עיסוקו המוצהר, יגלה שנותר ללא אמון וללא לגיטימציה לפעולותיו. שהרי, איזה אמון ואיזו לגיטימציה יכולה להיות לארגונים המגינים על זכויות הנשים וכבודן האישי והמקצועי, רק אם התוקף שלהן בא משורות ההימין?

דף הטוויטר של טל אור טיסונה: רדיפת נתניהו במספרים…

• שלוש שנים של חקירות (ללא אישור יועמ"ש).
• שמונה שנים של משפט.
• מערכת מחשוב שקרסה בשל כמות המסמכים.
• מאות מיליונים עלות שופטים ופרקליטים.
• עשרות מיליארדים נזק למשק.
• שני אישומים שלא קיימים בספר החוקים.
• עשרות עבירות פליליות של החוקרים והפרקליטים.
• אפס ראיות לעבירה של נתניהו.

דף הטוויטר של גיא לוי: על הטיוח…

• פרשת רות דוד – טויחה.
• פרשת המימד החמישי – טויחה.
• פרשת הרוגלות – טויחה.
• פרשת הפצ״רית יועמ״שית – טויחה.
• פרשת התקיפה של גליקמן – טויחה.
• פרשת בכר ומבקרת לשכת עו״ד – טויחה.
• פרשת המרגל מהדרום – טויחה.
• פרשת המטריד מינית – טויחה.

להם אתם רוצים לתת שליטה מלאה בוועדת החקירה?

כרזות ליום ה- 3 במאי

דף הטוויטר של כנרת בראשי: ממשל ביידן דרש מישראל מיד אחרי הטבח שלא להגיב באופן צבאי

וכשנתניהו סרב, עשה הממשל הכל כדי להפילו, בסיוע חלק מבני עמנו, חלקם מכהנים בתפקידי מפתח בממשל הישראלי…

דף הטוויטר של Ex Muslim Afghana: רק מקיים את מצוות האיסלאם

כשאישה מעזה לשאול על הקוראן, היא נקראת כופרת, וחוטפת… כשגבר מכה את אשתו, הוא אוכף עליה משמעת במצוות הקוראן. זה האסלאם.

יאללה מתאסלמים?

דף הפייסבוק של סניה ולדברג: עוד המחשה לטפשת החולנית של הווק

חברת הקונגרס הסומלית אילהן עומר: "בפעם האחרונה שהשתמשו בתקנת המהגרים הבלתי חוקיים, זה היה כדי לגרש גרמנים ויפנים במלחמת העולם ה-11". למה 11? כי באנגלית כותבים פעמים רבות את המספר בלטינית וזה נקרא: War world II. אז היא חשבה שזה 11.

זה בעצם לא רק היא. לחברות קונגרס יש עוזרים. רק שווקיסטים לא שוכרים אנשים לפי כישורים, אלא לפי סדר עדיפות מגדרי.

והאנשים הללו, חולי הטפשת, מגיעים לעמוד בראש מדינות מערביות ולנווט אותן!

כרזות ליום ה- 1 במאי

שם המשחק: דה-לגיטימציה של היריב הפוליטי

ח"כ רם בן ברק, לשעבר סגן ראש המוסד (כחול לבן) לכתב גלי צה"ל. צחי דבוש באירוע שבתרבות, ב- 13 באוגוסט 2019:

"אתה רוצה לקרוא לזה ימין ושמאל? תקרא לזה ימין ושמאל. אתה רוצה לקרוא לזה שחור ולבן? תקרא לזה שחור ולבן. הם שחורים, אנחנו לבנים"… (שלו ואדמקר, 2019).

הביטוי הזה מבטה תפיסת עולם פרוגרסיבית של ביטול (cancel culture) היריב הפוליטי. הוא הרוע המוחלט, שאינו ראוי להישמע ואיננו ראוי לזכויות (גם אם הוא רוב).

וצריך לומר: רבים מידי בין בכירי מנגנוני הביטחון בטוחים שלקבוצות מסוימות באוכלוסיה לא מגיעות זכויות פוליטיות!

בשמאל מתחילה השנאה מבית

אם בימין השנאה מתחילה באויב שמחוץ ומתרחבת פנימה, הרי שבשמאל הכיוון הפוך: האויב המרכזי הוא מבית. הנה שר האוצר לשעבר מטעם מפלגת העבודה בייגה שוחט: "תומכי נתניהו – כלבלבים מוכי כלבת"…

כרזות ליום ה- 30 באפריל

דף הטוויטר של טל אור טסונה: "אם הוא חף מפשע אז ממה הוא מפחד?" באמת?

השקר הכי גדול הוא "אם הוא חף מפשע אז ממה הוא מפחד?". הליך שעולה מליונים, שוטרים שמענים אותך ואת המשפחה שלך כדי להוציא הודאות שקר, משפט אינסופי שלא נגמר ואחוזי הרשעה נושקים ל-100%. מערכת משפט בה ההליך חמור מהעונש והפרקליטים מבצעים עבירות גרועות בהרבה ממה שהם חוקרים.

דף הטוויטר של נתנאל גלסנר: אין סמכות בלי אחריות ואחריותיות

אסתר חיות: "במשפט הבינלאומי מקובל להתייחס לשתי פרדיגמות המסדירות, מבחינה משפטית, פעולות מבצעיות של כוחות הביטחון: האחת, פרדיגמה של פעולות איבה, מתייחסת ככלל למצבי לחימה, והשנייה פרדיגמת אכיפת החוק., המסדירה את התנהלות הכוחות במצבים שבהם מתבצעות פעולה פעולות של שמירה על הסדר ועל הביטחון (שיטור. (לכל אחת מן הפרדיגמות כללים מפורטים לעניין הסמכות לעשות שימוש בכוח. אלא שהמלחמה בטרור ובארגוני הטרור מציבה בפני ישראל ובשנים האחרונות גם בפני מדינות נוספות בעולם, אתגרים לא פשוטים בהתמודדות עם תרחישים מורכבים, שאינם נופלים באופן מובהק תחת איזו משתי הקטגוריות. שיצוינו פעולת לחימה או פעולת אכיפת חוק. בעקבות כך, כפי שצוין בפסק הדין, נדרשו בתי המשפט לא אחת לאפיין את הפעילות המבצעית במקרים קונקרטיים ולקבוע אמות מידה אשר לפיהן ייקבע למשל האם מדובר באירוע לוחמתי החוסה תחת פטור מאחריות נזיקית לפי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים, אחריות המדינה, משנת 52. בעניין אירועי הגדר, נושא העתירות שהזכרתי, ציינו כי מדובר למעשה באירועים אשר בהם משמשים בערבוביה מאפיינים של כל אחת משתי הפרדיגמות, ועל כן עומדת בפני כוחות הביטחון הישראלים משימה מורכבת ביותר: עליהם לפעול לסירוגין או במהלך אותו אירוע עצמו על פי הכללים השונים, החלים בכל אחת מהן."

קרוב היום שמעשי בית המשפט יחקרו, ותוטל עליו האחריות וחובת האחריותיות (דין וחשבון על מעשיו), כמו כל גוף בעל סמכות לקבל החלטות ברמה הלאומית.

וגם: למה שבית המשפט ליצור פליליזציה של האויב? כדי להקנות לו לגיטימציה לכרסם בריבונות הציונית, כדי שתפנה את מקומה ל'מדינת כל אזרחיה'.

'קטארפייק': כאילו לא ידענו!

השימוש לרעה במערכת אכיפת החוק לצרכים פוליטיים ['לוחמה משפטית' (Lawfare)], היא אחת ההשחתות הגדולות שהמיט ה"ווק" (Woke) על העולם המערבי, וישראל בכללו, והרס הדמוקרטיה כפי שהיכרנו אותה במאה ה- 20. היא שוחקת את עקרון: השוויון בפני החוק, עמוד התווך המרכזי של הדמוקרטיה.

כאשר המערכת המשפטית הופכת לזירה של הנדסה חברתית – שבה ערכים אידיאולוגיים גוברים על לשון החוק היבש ועל עקרון הנייטרליות – היא מאבדת את תפקידה כבורר אובייקטיבי והופכת לכלי שרת רעיוני. התוצאה היא "משפטיזציה של הפוליטיקה", שבה יריבים אידיאולוגיים אינם מנוצחים בקלפי או בשדה הרעיוני, אלא מסומנים כפסולים או כפליליים דרך מנגנוני אכיפה סלקטיביים.

בסופו של יום, שחיקת אמון הציבור במערכת היא נזק מצטבר שהשלכותיו עמוקות הרבה יותר מכל ניצחון פוליטי רגעי, שכן ללא אמון ביושרתה של המערכת, החוזה החברתי עצמו עומד בפני התפוררות.

דף הטוויטר של יגאל מלכה: למה בג"ץ תקע אותנו עם המסתננים?

כדי לחבל בריבונות היהודית ציונית.

אבל למה? כי אי אפשר להשליט פה 'מדינת כל אזרחיה', בלי לפרק את הריבונות היהודית-ציונית, וכל צעד שעושה האליטה שלנו בעזרת שלוחיה, מכוון לשם!

ועוד: עד מתי נאפשר לבג"ץ סמכות לקבל החלטות בלי האחריות והאחריותיות המתבקשת ממנה?

דף הטוויטר של בניהו בן שבת: זה אמיתי?

מכירים את המושג 'תעשיית המחאה'? מחאות בעידן המודרני הם 'ביזנס', שיוצר תמריץ אצל האנשים להמשך המשבר. ככל שהוא נמשך, כך גוברת הזרמת הכספים. תעשייה זו מתוחזקת לא רק על ידי אידאולוגיה אלא גם על ידי מנגנוני רווח. המחאה הופכת מ'כלי' ל'מוצר'. הקמפיינים מיוצרים כדי להצדיק גיוס תרומות נוסף ולשמר את מעגל המועסקים, ולאו דווקא כדי להשיג הכרעה פוליטית.

פרשת אמור מדברת על עליונות החוק ושוויון בפני החוק. ואצלנו?

הפרשה מלמדת אותנו כי החוק אמור לחייב את כולם באופן שווה, ואין לאף שופט או מנהיג סמכות להפלות בין בני אדם בבואו לעשות משפט. זהו אחד הביטויים המוקדמים והחזקים ביותר בהיסטוריה האנושית לרעיון של "שלטון חוק" אמיתי, שבו החוק עומד מעל כולם ושווה לכולם. שלטון חוק אמיתי. לא 'מניפולציה סמנטית' של האליטה.

ואצלנו? החוק נרמס ברגל גסה ע"י חלק ממערך החקירות במשטרה, הפרקליטות ובג"ץ גם יחד. ועל שוויון בפני החוק חבל להכביר מילים… הוא נועד רק עבור אנשי 'ישראל השנייה'.

עד מתי?

אלי ציפורי: האם זה מסע ציד?

אם הרשות לניירות ערך נסתה למצוא חומר מפליל נגד בינימין נתניהו ללא אישור היועמ"ש, בניגוד לחוק יסוד, האם מדובר במסע ציד להפלת ראש ממשלה?

עו"ד עמית חדד, פרקליטו של רוה"מ, השיג מסמך שהוסתר מההגנה, ובו התכתבות בזמן אמת בין העד אריה זיידנשטדט חוקר ברשות לניירות ערך, לבין היועמ"שית של מחלקת החקירות, ציפי גז, היום שופטת שלום בת"א המוכיח שכך היה. בהתכתבות זיידנשדט מתריע בפני גז על מעשים הגובלים בעבירת הפרת אמונים של אלי לוי, לשעבר מנהל מחלקת החקירות והמודיעין ברשות ני"ע. בנוגע לתיקי נתניהו (אישר שהכוונה לתיקי נתניהו במהלך העדות), רק שנתניהו לא היה אז חשוד כלל בתיק 4000, וממילא לא ניתנו אישורים על ידי היועמ"ש. תשובתה של גז: "אוי ואבוי. זה נכון".

למרות זאת הכל טויח. גז ויהודית תירוש ליוו את החקירה בתיק בזק רשות ני"ע ותיק 4000, ושני התיקים התרסקו בבית המשפט.

'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצבת מטרה על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות, לפברק אותן ולהטותן באופן שיביאו להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא, כדי לסלקו מן הדרך…

כרזות ליום ה- 24 באפריל

דף הטוויטר של 'מה חדש': לפי מה אתם שופטים? כוונות או יכולות?

סיפרו לנו שאחרי ה- 7/10 למדו את הלקח: לא עוסקים עוד בכוונותיה של מדינה אלא ביכולותיה הרלוונטיות. אבל משום מה, כל העיסוק בדונלד טראמפ בהקשר לאיראן עוסק דווקא בכוונותיו.

מומלץ לשים לב לעוצמה שנצברת והולכת במזרח התיכון כקפיץ מתוח. הנה נתב״ג כעת. תחזוקת הכוחות עולה לארה״ב מיליארדי דולרים ביום. כל זה, בשביל לעשות הסכם?

דף הטוויטר של elle: "ישמרני האל מידידי, עם אויבי כבר אסתדר בעצמי!"

ממשל ביידן כמקרה בוחן…

j. majburd: האסטרטגיה האמריקנית-ישראלית בנוגע לחיזבאללה: הכל כדי לנתק את הצינור המחבר אותו לאיראן…

כרזות ליום ה- 22 באפריל

דף הטוויטר של איתמר כהן: האקדמיה ללשון עברית, הישראליות נעצרה ב- 1977

היוהרה היא אחד ממאפייניה של אליטת ההון הישראלית: אנחנו ישראל האמיתית: דוד בן גוריון, שמעון פרס וגולדה מאיר… יצחק שמיר, מנחם בגין, בנימין נתניהו ובוחריהם, אינם ישראלים, כידוע…

וגם: שימו לב למילים "הכי ישראליות", שרבות מהן הן 'סלנג' נוצר דווקא בישראל השנייה'…

דף הטוויטר של Incitatus: אסף אגמון מסביר לנו איפה היה המוח של חיל האוויר ב- 7/10

"אם מחר תפרוץ מלחמה… גם אם טייסים יחזרו לטוס, אין לו מטה מבצעי. במטה המבצעי יושבים האנשים הכי מנוסים… זה המוח של חיל האוויר, יכולים להיות לו טייסים, לא יהיה לו מטה מבצעי. יהיה גוף בלי מוח, שלא יודע לעשות כלום, ושם זה אנשים שלא טסים והם לא יחזרו למילואים.

אנחנו יודעים באיזו שעה חזר ה'מוח' של חיל האוויר לפעול ב- 7/10!

כרזות ליום ה- 21 באפריל

דף הטוויטר של Magi Magi: אשמח לקנות כל הסבר שאיננו בגידה. אבל, האם יש כזה בנמצא?

אחרי הגילוי הזה, אחרי שלוש שנים של השמדה שיטתית של ראיות, על ידי אלה שלקחו אחריחות כדי להישאר בתפקידם, אחרי הטיוחים הבלתי נגמרים של פרשת המרגל והיועמ"שית-פצ"רית, אחרי סגירת פרשת הרוגלות, אחרי גניבת הטלפונים הניידים של הנוח'בות… אני מוכן לקנות כל הסבר שאיננו בגידה.

יש כזה למישהו?

כך נראית

דף הטוויטר של yom tov: עוד משיחיים שהקימו פה מדינה…

איך הפכה ה'משיחיות', מושג מכונן בהקמת המדינה הציונית לסוג של כינוי גנאי? זו לוחמת התודעה של הווק טמבל… שבמסגרתה משנים במתכוון את משמעותן של מילים מכוננות בשפה (מניפולציה סמנטית), והופכים אותה לנשק (Weaponization of Information).

הנה דוד בן גוריון: משיחי גאה…

דף הטוויטר של רן כרמי בוזגלו ציונות בנחישות: תכירו את הקמפיין הבא של המחאה: 'הבוץ הלבנוני'

כשם שהתגייסה למנוע את כיבוש עזה, מתגייסת היום המחאה למנוע את כיבוש דרום לבנון. השימוש המחודש במושג "הבוץ הלבנוני" על גבי המסך אינו רק בחירה לשונית נוסטלגית, אלא הפעלה מתוחכמת של "מטען נפץ" תודעתי הקבור עמוק בזיכרון הישראלי הקולקטיבי. על ידי החייאת המונח שטבעה מחאת "ארבע אמהות" בשנות ה-90 של המאה הקודמת, קמפיין התודעה הנוכחי מדלג על הדיון הטקטי-צבאי וצולל ישירות אל הפחד הקמאי מפני דשדוש חסר תכלית ואובדן שליטה במגרש הביתי של חיזבאללה.

זוהי מסגור מחדש של המציאות: לא 'רצועת הגנה' או 'שטח הריגה', אלא מלכודת טובענית, שבה הזמן פועל נגדנו. הכיתוב האדום הבוהק, הופך את השהייה בדרום לבנון משאלת ביטחון לשאלת מחיר, ומסמן את תחילתו של מאבק על הלגיטימציה הציבורית, שבו הזיכרון ההיסטורי משמש כנשק.

רק שאחרי 'הבוץ הלבנוני' הגיעו 26 השנים עם חיזבאללה, ומצוקת תושבי הצפון מוחשית הרבה יותר מכל קמפיין תודעה!

דף הטוויטר של יעקב בן שמש: האם תקיפת תחנות כוח באיראן הן פשע מלחמה?

מיד כשהודיע דונלד טראמפ על כוונתו לפגוע בתשתיות באיראן, הוא הואשם ע"י הדמוקרטים בביצוע פשעי מלחמה, ואין בכך שום הפתעה. בעשור האחרון, אנו עדים לתהליך שבו המשפט הבינלאומי הפך לנשק (Weaponization) נגד מדינות הלאום במערב, על ידי אימוץ תיאוריות ביקורתיות מהעולם הפרוגרסיבי. במקום לשמש ככלי להסדרת יחסים בין מדינות ריבוניות, הדין הבינלאומי מנוסח מחדש כערכת כללים "מוסרנית" המעדיפה זכויות פרט מופשטות וקבוצות זהות על פני זכותה של מדינת הלאום להגן על גבולותיה וביטחונה.

שינוי זה אינו מקרי; הוא נועד לרוקן את מושג הריבונות מתוכו, ולהפוך פעולות הגנה אלמנטריות ל"פשעי מלחמה" לכאורה. כאשר המערכת המשפטית הופכת לכלי שבו המערב כובל את ידיו שלו מול שחקנים שאינם מצייתים לאותם כללים, נוצרת שחיקה מכוונת של מדינת הלאום המערבית. המטרה הסופית של תפיסת ה"ווק" בזירה הגלובלית היא החלפת הסדר המדינתי הישן בניהול ביורוקרטי-משפטי על-לאומי, שבו הלאומיות נתפסת כמכשול שיש להסיר כדי להשיג צדק חלוקתי עולמי:

• העברת הכוח למנשרים וארגונים לא ממשלתיים (NGOs): גופים שאינם נבחרים הופכים ל"פוסקים" בשאלות של מוסר ולחימה, מה שמחליש את כוחם של המוסדות הדמוקרטיים המקומיים.
• טשטוש ההבחנה בין לוחם לאזרח: הגדרות מורחבות של "פגיעה באזרחים" מקשות על מדינות דמוקרטיות להתמודד עם טרור המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי.
• אוניברסליזם מול פרטיקולריזם: הניסיון להחיל סטנדרטים אחידים על תרבויות וסכסוכים שונים לחלוטין, תוך התעלמות מההקשר ההיסטורי והביטחוני.

אם תיאורית ישראל הראשונה והשנייה של ד"ר אבישי בן חיים היא שטות, אז למי התכוון קובי ריכטר?

קובי ריכטר: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה ואנחנו הפתרון של המדינה, לא הממשלה…"

כי אם אין 'ישראל ראשונה' ו'שנייה', מי זה בעצם, 'אנחנו'??

כרזות ליום ה- 4 באפריל

דף הטוויטר של יוסי שחבר: בקנדה, כנסיות היסטוריות ממשיכות לעלות באש באופן מסתורי…

זוהי כנסיית כנסיית "Église de l'Immaculée" בסנט-אורס, קנדה. היא נבנתה בין השנים 1880 ו-1882. כולם יודעים מי עומד מאחורי השריפות האלה! כולם יודעים וכולם שותקים. למה? ממה הם מפחדים?

כרזות ליום ה- 31 במרץ

דף הטוויטר של Dr. Maalouf ‏: נוצרים נשחטים בניגריה. והאפיפיור?

המוסלמים מעבירים את ניגריה טיהור אתני מנוצריה. והאפיפיור? הוא מספר לנו "נוצרים ומוסלמים יכולים לחיות יחד ולהיות חברים". שיספר את זה לצאן מרעיתו שם…

האם אנחנו מבינים שבניגוד לנוצרים במזרח התיכון, אנחנו ניצלנו משחיטה, רק כי מלכודת האש שהכינו לנו אויבינו לא פעלה בנס? האם אנחנו מבינים את המשמעויות?

דף הטוויטר

כרזות ליום ה- 29 במרץ

דף הטוויטר של Liza Rosen: נשות המערב, חוקי השריעה בדרך אליכן!

חלק ממדינות אירופה נמצאות על מסלול בלתי נמנע של אימוץ חוקי השריעה. כבר היום נוצרות עוד ועוד מובלעות, שבהן החוק היבש של המדינה מתקשה להיאכף, והשפעת האיסלאם על המרחב הציבורי הולכת וגוברת. באיזורים הללו, משטרות שריעה מחליפות את משטרת המדינה.

וצריך לומר: המפסידות העיקריות מהתהליכים הללו אלה הנשים, שהצלחת מאבקן לשוויון מתאדה כאילו לא הייתה…

כרזות ליום ה- 24 במרץ

תכירו כלי מוכר במאבק על התודעה: טכניקת ה'הקטנה' (Downplaying)

הטילים על לונדון הם כמובן "מדומיינים", וטראמפ "מתקפל" בגלל טילי כתף, ואירן קובעת את מהלכי המלחמה… זהו כלי קלאסי במלחמה פסיכולוגית ובתעמולה, שנועד לעצב את תפיסת המציאות של הצופה.

קניתם?

אהוד ברק מסביר לנו למה 'ניצחון' זה רמאות, וצריך 'אסטרטגיית יציאה'

"… מלחמה יזומה מתחילה בהישג מזהיר, העמקת נזקים מרשימה, אחר כך שלב הדשדוש… ואם לא יודעים לצאת ממנו ולחתוך בזמן ('אסטרטגיית יציאה, פ"י) הוא נגמר במשא ומתן בתנאים נחותים ממה שהיו לפני שהכל התחיל…".

משמע, לפי גרסת ברק, לא היו מלחמות שהתחילו בהפתעה והסתיימו בניצחון התוקף, כמו: מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת יפן-רוסיה (1904) מלחמת שבע השנים של פרידריך הגדול (1756) ועוד…

עצוב לחשוב, איך הפקרנו את צווארנו שנים רבות כל כך בידי האנשים הללו!

דף הטוויטר של 𝙲𝚘𝚗𝚜𝚎𝚛𝚟𝚊𝚝𝚒𝚟𝚎 𝙳𝚒𝚟𝚊™: הדת ל'שחרור האשה'

מי צריך פמיניזם כשיש לנו איסלאם… לגימת מים אחרונה לפני הסקילה!

מה יש להן לנשים מערביות, שהן נמשכות לדת המוות הזו כמגנט? אבל המוסלמים שלנו בדיוק כמונו ומדינת כל אזרחיה תהיה גן עדן עלי אדמות ל'כופרים' כמונו…

כרזות ליום ה- 22 במרץ

על בדלנות, פייסנות ואידיוטים שימושיים

קיימת חוקיות אירונית ומצמררת במחזוריות ההיסטורית של שנות העשרים של המאה הקודמת מול הנוכחית: אז, טיפחו הבדלנות האמריקאית (ראו בתמונה למטה) והפציפיזם האירופי את הקרקע שעליה צמחו המפלצות הטוטליטריות, כך גם שנות העשרים של המאה הנוכחית מסתמנות כתור הזהב של "האידיוטים השימושיים". אלו הם אותם קצרי-ראות המקדשים את הנוחות המיידית ואת הניתוק הלאומני, תוך שהם מפרשים רצון בשלום כחולשה ומדיניות של פיוס כצדק. בשם ההתכנסות פנימה ("אמריקה תחילה" או מקבילותיה האירופיות), הם מפקירים את הזירה הבינלאומית לדיקטטורים שרואים בדמוקרטיה מועדון של דקדנס ושקיעה. ההיסטוריה מלמדת בדם, שמי שמסרב לכבות את השריפה בחצר של השכן בשם "אי-ההתערבות", סופו שימצא את הלהבות בתוך סלונו שלו, כשהן גבוהות ואכזריות בהרבה.

התמונה היא פריים מתוך הפרק הראשון של סדרת סרטי התעמולה האמריקאית "למה אנו נלחמים" (Why We Fight), שיצא בשנת 1942. הסדרה הופקה על ידי משרד המלחמה האמריקאי ובוימה על ידי הבמאי ההוליוודי המפורסם פרנק קפרה.

דף הטוויטר של נתנאל גלסנר: אצל הבולשביקים וממשיכי דרכם, האויב מבית גרוע תמיד מזה שבחוץ!

‫ב- 20 במרץ 2026, כתב יוסי ורטר ב'ידיעות אחרונות': ״בנימין נתניהו ושותפיו אינם יריבים פוליטיים לגיטימיים, הם אויב קיומי מסוכן בהרבה מכל משטר רצחני או ארגון טרור". מתייחסים לזה בביטול? מציע לכם לחשוב שוב: אצל הבולשביקים וממשיכי דרכם מתנועת הווק, ההבחנה בין האויב החיצוני לפנימי אינה רק כמותית, אלא אונטולוגית: בעוד האויב החיצוני הוא מכשול פיזי שיש להכניעו, האויב הפנימי נתפס כזיהום מטפיזי המאיים על שלמות ה"גוף" המהפכני. הדינמיקה הזו נשענת על התפיסה שסטייה אידאולוגית מבית אינה טעות תמימה, אלא בגידה קוסמית – "גיס חמישי" המפורר את האחדות המוחלטת הנדרשת לניצחון ההיסטוריה. עבור המנגנון הבולשביקי, הבוגד (או ה"סוטה") מסוכן יותר מהקפיטליסט המובהק, שכן הוא פועל בתוך מרחב האמון, משבש את השפה המשותפת ומערער את הלגיטימיות של ההנהגה מבפנים. לכן, הלהט המוקדש לטיהור השורות תמיד יעלה על זה המופנה כלפי חוץ: האויב שבחוץ מאשר את צדקת הדרך בעצם עוינותו, אך האויב שבפנים מטיל בה ספק, ובמערכת טוטליטרית, הספק הוא האיום הקיומי מכולם.

דף הטוויטר של Incitatus: העוצמה בידינו… אבל, עד מתי?

מילת הקסם: "הסדרה"… איך נתנו את ביטחוננו בידי האנשים הללו?

הנה מומחה לענייני לבנון: "מספיק למרוח את כולם. אסור לנו להסתבך קרקעית בלבנון. צריך להגיע להסדרה עם ממשלת לבנון, שאנחנו נסייע בידה לטפל"…

פלא שמכר את מניותיו ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה? ואין אף אחד שישאל אותו, מה קרה להסדרה המדינית בהסכם הגז, כמו להסכם השלום מ- 1983 עם לבנון?

כרזות ליום ה- 15 במרץ

אני רק שאלה…

תגידו, אתם חושבים שעכשיו סוף סוף הבנו שכשאויב מוסלמי (כמו האיראנים או חיזבאללה או חמאס או החות'ים למשל) לא יורה עלינו, זה לא כי הוא מורתע, אלא כיוון שהוא בונה יכולות לרגע הנכון?

כרזות ליום ה- 17 בפברואר

אהוד ברק ו'תיבת הפנדורה' של הפוליטיקה הישראלית

פרשת ההקלטות של ג'פרי אפשטיין הופכת ל'תיבת הפנדורה' של הפוליטיקה הישראלית, כשבצומת הדרכים שבין הון, שלטון וצללים בינלאומיים, ניצבת דמותו של אהוד ברק כחידה שטרם פוענחה במלואה…

כרזות ליום ה- 15 בינואר

אני רק שאלה…

מה הטעם בכל הבסיסים האמריקנים הללו במזרח התיכון, שמשמשים בשגרה מטרות נייחות, ושבעת מבחן, אוסרות המדינות המארחות לתקוף מהם?

כרזות ליום ה- 10 בינואר

דף הטוויטר של Ken Moriyasu: למה טראמפ צריך את גרינלנד?

עבור דונלד טראמפ, רכישת גרינלנד אינה רק עסקה נדל"נית, אלא מהלך גאו-אסטרטגי המגדיר מחדש את הביטחון הלאומי האמריקאי. בראייה זו, גרינלנד היא "תעלת פנמה של הצפון": יחד עם אלסקה, היא מאפשרת לארה"ב להחזיק בשני קצוות המעבר הצפון-מערבי ולהבטיח שליטה בלעדית על נתיבי הסחר העולמיים החדשים שנפתחים עם הפשרת הקטבים.

בדיוק כפי שטראמפ נאבק לצמצום ההשפעה הסינית בתעלת פנמה המקורית, הוא רואה בגרינלנד נכס חיוני לבלימת "דרך המשי הקוטבית" של בייג'ינג ולמניעת כיתור רוסי בצפון האוקיינוס האטלנטי. השילוב בין המיקום הקריטי הזה לבין עתודות המינרלים הנדירים שבאי הופך את גרינלנד למרכיב קריטי בדוקטרינה של עצמאות משאבים ודומיננטיות ימית, המבצרת את מעמדה של ארה"ב כמעצמה היחידה השולטת בשערים הימיים של חצי הכדור המערבי.

דף הטוויטר של נתנאל גלסנר: למה מונע בג"ץ את גירוש המסתננים?

שימו לב, שכל צעד שעושה האליטה ושלוחיה מכוון להשיג את מטרת העל שלה: 'מדינת כל אזרחיה'

כשם ש'אליטות הווק' במערב ושלוחיהן בבתי המשפט, החישו את ההגירה שהורסת אותן מבפנים, לקראת מדינת על איסלאמית, כך פועלת גם האליטה הישראלית, במבקשת למסמס את הריבונות הישראלית וליצור אלטרנטיבה פתוחה בנוסח 'מדינת כל אזרחיה'.*

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!