פנחס יחזקאלי: קנדה נכנעת למוסלמיה

תקציר: 238 כנסיות בקנדה עלו באש בקנדה תוך שלוש שנים, ו-96% מהתיקים נסגרים ללא מעצר, זוהי כניעה ריבונית, תרבותית ודתית ללא תנאי למוסלמים. שתיקתו של ראש הממשלה הנוכחי, מארק קארני, ושל ראש הממשלה הקודם, טרודו, מוכיחה שזוהי מחלה תורשתית, חסרת מרפא!

עודכן ב- 4 באפריל 2026

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים, על נפילתה של קנדה לידי המוסלמים. למאמר האחר:

• Jim Chimirie: "ערכים מוסלמים הם ערכים קנדיים"? קנדה טומנת ראשה בחול!
• פנחס יחזקאלי: פוליטיקת הזהויות. האסטרטגיה שפרקה אותנו!

*  *  *

ב-6 בינואר 2025, הודיע ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, על התפטרותו, לאחר כמעט עשור בשלטון. ההחלטה הגיעה בעקבות שילוב של משברים פוליטיים, לחץ פנימי ותנאים כלכליים קשים. הוא השאיר מאחוריו קנדה בוערת, והיא בוערת גם היום. לא, זו אינה מטאפורה. קנדה בוערת ממש, והתקשורת הליברלית שותקת (נשמע לכם מוכר?).

בחודש אפריל 2025 פרסם מכון Macdonald-Laurier ניתוח כמותי ראשון של גל ההצתות בקנדה, תחת השם: "ארץ שרופה". ע"פ הדוח, 238 מוסדות דת נוצריים הוצתו בשלוש שנים (2023-2021), פי שניים מהקצב של 2014-2011. ושיעור המעצרים? הוא פחות מ-4%. משמע, 96% מהמציתים מתהלכים חופשיים, כדי לשרוף כנסיות נוספות. תגידו, איזה מדינה הייתה מקבלת את זה בשתיקה?

זוהי, לדוגמה, כנסיית "Église de l'Immaculée" בסנט-אורס, קנדה. היא נבנתה בין השנים 1880 ו-1882. כולם יודעים מי עומד מאחורי השריפות האלה! כולם יודעים וכולם שותקים. למה? ממה הם מפחדים?

מנהיג השמרנים פייר פואיילב דווקא קרא לאירועים הללו בשמם: "פיגועי טרור נגד נוצרים". אבל, הוא קול בודד באפלה…

אירוע: "בלתי מתקבל על הדעת ושגוי, אך גם מובן"

כשהוצתה הכנסייה האנגליקנית ההיסטורית של סנט אן בטורונטו, ונהרסה כליל בשריפה ב- 29 באוקטובר 2024, מקרה אחד מתוך שורה של שריפות וונדליזם בקנדה נגד מטרות נוצריות יותר מ-100 תקריות כאלה נרשמו מאז 2021, הגיב ראש הממשלה דאז, ג'סטין טרודו לאחר האירוע, הייתה שהאירוע: "בלתי מתקבל על הדעת ושגוי, אך גם מובן"… (“Unacceptable and wrong, but also understandable”). תגובה תמוהה נוכח העובדה, שבמרחב הרב תרבותי והפלורליסטי של קנדה – בו דתות, תרבויות וקבוצות אתניות נפגשות זה עם זה – האירוע של הצתת כנסייה על ידי מוסלמים והשקט התקשורתי והפוליטי סביבו, הופכים לנקודת מפנה רבת-משמעות.

השתיקה הזו צרמה במיוחד על רקע התגובה המהירה והנחרצת של טרודו לאחר הצתת מסגדים בעבר

בניגוד לתגובה ה'פושרת' הזו, טרודו הגיב באופן נחרץ וחד-משמעי כאשר מסגדים בקנדה היו מטרה לפשעי שנאה, כגון הצתות או התקפות אחרות. תגובותיו כללו גינויים חריפים של מעשים אלו, הדגשת הערכים הקנדיים של פלורליזם, סובלנות דתית ושוויון, והבטחות לפעול כדי להבטיח את ביטחון הקהילות המוסלמיות במדינה:

1. התקפת המסגד בקוויבק ב-2017: לאחר הירי במסגד בקוויבק בו נהרגו שישה מתפללים, טרודו גינה את המעשה במילים ברורות, והגדיר אותו כ"מתקפת טרור על מוסלמים בקנדה". הוא קרא למאבק ב"אסלאמופוביה והקיצוניות" והדגיש את מחויבות קנדה להגן על זכויות כל המיעוטים הדתיים במדינה. האירוע הזה נתפס כנקודת מפנה בהחמרת השיח נגד פשעי שנאה כלפי מוסלמים בקנדה.
2. הצתות נוספות ומעשי שנאה כלפי מוסלמים: בכל פעם שמסגדים היו נתונים לאלימות או פשעי שנאה, טרודו נהג להגיב בזריזות דרך הודעות רשמיות או ברשתות החברתיות. תגובותיו כללו גינוי תקיף של הפשעים, הבטחה לצדק, ואמירה כי למוסלמים יש מקום בקנדה וכי הם חלק בלתי נפרד מהחברה הקנדית.

הגינויים החד-משמעיים הללו תרמו אז לתדמיתו של טרודו כמנהיג שמחויב להילחם באפליה ובגזענות, אבל מסתבר שזה נכון רק כשמדובר באפליה ובגזענות כלפי המוסלמים.

תגובותיו של ג'סטין טרודו תואמות את התגובות האופייניות של אנשי ה-WOKE באירופה

תנועת ה-WOKE, הן בקנדה והן באירופה, מזוהה עם אג'נדה של תמיכה בזכויות מיעוטים, לרבות מוסלמים, ומאבק בגזענות, אפליה ואי-שוויון מבני. אנשי WOKE לעיתים נתפסים כמי שמגנים על מיעוטים דתיים ותרבותיים, במיוחד מוסלמים, ומכוונים את הביקורת שלהם כלפי גזענות, איסלאמופוביה ומדיניות לאומנית.

בהתאם לגישה זו, המנהיגות הפוליטית – המזוהה עם ערכים ליברליים – נוטה להבליט מקרים של התקפות או פשעי שנאה נגד מוסלמים, במיוחד משום שהקהילה המוסלמית מזוהה לעיתים קרובות עם מיעוט מוחלש. מנגד, כאשר קהילות דתיות אחרות, כמו נוצרים, נפגעות, התגובות אינן נחרצות באותה מידה, מה שנתפס, בצדק, כחוסר איזון או אפליה הפוכה על ידי מבקרי ה-WOKE והימין הפוליטי.

במקרה של טרודו, הגינויים החזקים שלו לאלימות כלפי מוסלמים נחשבים כ'יישור קו' עם ערכי ה-WOKE, שמנסים לשנות את השיח הציבורי לטובת מיעוטים. כאשר הוא שותק לגבי הצתת כנסיות, הדבר עלול להתפרש כנקיטת צד בסוגיות תרבותיות ומדיניות, מה שמעמיד אותו בפני ביקורת מצד שמרנים או תומכי גישה של שוויון מוחלט בתגובות לאלימות כלפי כל הדתות.

באירופה, תנועות פוליטיות המזוהות עם ה- WOKE, התמודדו עם ביקורת דומה, כאשר הן מואשמות באי-שוויון בתגובות כלפי אירועים דתיים שונים או בגישה המעודדת פייסנות כלפי המוסלמים, לעתים על חשבון הערכים המסורתיים של החברה המערבית.

אצל מייק קרני לא השתנה דבר

מארק קארני, כלכלן, ולשעבר נגיד הבנק האנגלי, הפך למנהיג הליברלים בפברואר 2025, וניצח בבחירות הכלליות של אפריל 2025 ברוב מפתיע, לאחר שעמד בגאון מול מתקפותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.. שינוי ההנהגה סיפק לו סיכוי להישמע אחרת. הוא לא ניצל אותו.

קארני עסוק בעיקר בשני דברים מאז שנכנס לתפקיד: עימות תקיף עם טראמפ על מכסים, ותקיפה פומבית של ישראל על ביצוע רצח עם בעזה. אף מילה על שרשרת ההצתות של כנסיות במדינתו שלו.

יתרה מכך, במהלך נאום שנשא באירוע חג הקורבן ביוני 2025, באירוע שאירחה "התאחדות המוסלמים של קנדה" (Muslim Association of Canada), קבע קרני כי: "ערכי האיסלאם הם ערכים קנדיים" ("Muslim values are Canadian values"):

הנתונים שהתקשורת הליברלית בוחרת לא לראות

דו"ח "ארץ שרופה" מדד וקבע מה שקהילות הימין בקנדה אומרות כבר שנים: זהו איננו גל ספונטני של פשע. זהו דפוס גאוגרפי, כרונולוגי, ממוקד: בתי תפילה שנשרפו עלו מ-45 בשנה ב- 2011, ל-90 בשנה ב- 2021, ול- 74 בשנה ב-2022 ו-2023, ותגובת מערכת האכיפה לכך היא פחות מ-4% מעצרים. משמע, הן הממסד הפוליטי והן מערכת האכיפה בחרו שלא להתמודד עם התופעה ועם משמעויותיה.

בספטמבר 2025 דווח על שתי כנסיות נוספות שנפגעו בידי קיצונים אסלאמיים:

• כנסיית "Our Lady of the Snows" בקולוויל לייק (Colville Lake), בטריטוריות הצפון-מערביות של כנדה, הייתה כנסיית עץ היסטורית ואיקונית, שנבנתה בשנות ה-60. היא נשרפה כליל. הכנסייה הייתה מבנה הציבור המרכזי בקהילה קטנה של כ-150 תושבים, ונחשבה לאחד המבנים המצולמים והיפים באזור. חקירת המשטרה (RCMP) והכבאות לא הצליחה לקבוע בוודאות את סיבת הדליקה, והתיק נסגר ללא הגשת כתבי אישום באשמת הצתה, אף על פי שהיה ברור בקהילה שמדובר במעשה מכוון.
• כנסייה קופטית אורתודוקסית בקוויבק חוללה וחלונותיה נופצו.

העדפת המוסלמים על פני המקומיים

השתיקה בעקבות הצתת הכנסייה מחדדת את התחושה הציבורית של חוסר איזון בתגובות מנהיגים כלפי אירועים דתיים שונים:

1. תחושת העדפה ואפליה: עבור חלק מהציבור, ובעיקר בקרב קהילות נוצריות ושמרניות, זוהי הוכחה לכך שמנהיגים ווקיסטים – כמו טרודו וקרני – מייחסים חשיבות שונה לפגיעות במסגדים לעומת פגיעות בכנסיות. זוהי העדפה פוליטית ברורה, שמטיבה עם מיעוטים על חשבון הרוב הנוצרי.
2. העמקת הקרע החברתי: חוסר העקביות בתגובות מעצים את תחושות הניכור בקרב קבוצות דתיות שונות, שמרגישות כי האינטרסים שלהן אינם זוכים להגנה שווה מצד הממשלה. התגובה הנחרצת למסגדים יצרה ציפיות שתגובות דומות יהיו גם לאירועים נגד מוסדות נוצריים, והפער הזה רק מגביר את המתח החברתי הפנימי.
3. פגיעה בתדמית המנהיגים: הפער בתגובות מצטייר כחולשה ו/או כחוסר יכולת להתמודד באופן שווה עם כל האתגרים החברתיים. אלה מנהיגים שפועלים מתוך שיקולים פוליטיים, ולא מתוך עקרונות מוצקים של צדק ושוויון.

הימין הקנדי חש את האדמה רועדת מתחת לרגליו…

ראו את הכרזה הפרובוקטיבית למטה, שפורסמה בעקבות ההצתות. התמונה משקפת את החרדות הקולקטיביות של חלקים מסוימים באוכלוסייה מפני אובדן הזהות הלאומית והתרבותית, בדומה למגמות שראינו באירופה.

הימין בקנדה התעורר מזמן, לנוכח השינויים הדמוגרפיים הנרחבים שמתרחשים בעקבות הגירה המונית, בדומה למה שקרה באירופה בעשורים האחרונים. הדימויים הללו משקפים תחושת מצור תרבותי ופחד מפני אובדן הערכים המסורתיים הקנדים לנוכח עלייה במספר המהגרים, במיוחד ממדינות מוסלמיות. כמו באירופה, יש כאן מקרה קלאסי של ‘פוליטיקת הזהויות’ וחשש מפני "החלפת אוכלוסיות" ("The Great Replacement") – מושג פוליטי שזוכה לפופולריות גוברת בקרב קבוצות ימין במדינות רבות במערב.

זוהי תיאוריה קונספירטיבית שנפוצה בקרב חוגי ימין קיצוני באירופה ובצפון אמריקה, אשר טוענת שהאליטות הפוליטיות והתרבותיות במדינות מערביות מקדמות במכוון מדיניות הגירה, שמטרתה להחליף את אוכלוסיית הילידים (האירופים או הצפון-אמריקאים המקוריים) במהגרים, בעיקר ממדינות מוסלמיות ואפריקאיות. תיאוריה זו מתפשטת לאור פחדים דמוגרפיים ותרבותיים, ומזינה את השיח הלאומני והאנטי-הגירתי במספר מדינות.

[להרחבה על תיאורית החלפת האוכלוסיות (The Great Replacement) שמניעה את הימין במערב, לחצו כאן]

ההקשר הפוליטי והחברתי בקנדה

תגובות המנהיגים הפרוגרסיביים ושתיקת התקשורת לאירועים, מביאה את הפוליטיקה הרב-תרבותית של קנדה לקו פרשת מים. קנדה, שנחשבת למדינה המובילה בעולם בתחום הרב-תרבותיות, עומדת כיום בפני מתחים הולכים וגוברים בין קבוצות אתניות ודתיות. במשך שנים קידמה ממשלת טרודו מדיניות של פתיחות תרבותית והכלה, ובכך זכתה לתמיכה רחבה מצד קבוצות מיעוט ומעמדות ליברליים. אך כעת, לאור העלייה במספר האירועים האלימים בין קבוצות דתיות, ברור כי המדיניות הרב-תרבותית אולי דחתה, אך לבטח החמירה את העימותים הבלתי נמנעים.

אירועי הצתת הכנסיות מעלים את הסוגיה הבוערת של המתח בין אוכלוסיות מוסלמיות ונוצריות בקנדה, לצד התחזקות תחושות הקיפוח בקרב קבוצות שמרניות שמרגישות כי זהותן הדתית והלאומית מאוימת. הקנדים הנוצרים, ובעיקר הקהילות המסורתיות והשמרניות, רואים בפגיעה בכנסייה כעלבון למורשת התרבותית של קנדה.

העדר תגובה מיידית מצד המנהיגים: זהירות או חולשה?

שתיקת המנהיגים נתפסת על ידי רבים כהתחמקות מקבלת החלטות במצבים רגישים. יש שיאמרו כי הם מבקשים לשמר את האיזון החברתי והפוליטי במדינה, במיוחד בתקופה בה כל תגובה נחשבת לרגישה מבחינה פוליטית ועלולה להצית תבערה. אולם, ההימנעות מהתמודדות פומבית ישירה עם האירוע מותירה רושם של חולשה פוליטית.

בהינתן ההיסטוריה הפוליטית של הפרוגרסיביים בקנדה, שתיקתם מתפרשת גם כהמשך לקו הפייסני שננקט כלפי קבוצות מיעוט במקרים קודמים. ההחלטה להימנע מלהגיב פומבית או להוקיע את המעשים, עשויה להיות חלק מאסטרטגיה פוליטית, במטרה לשמור על תמיכת המיעוטים. עם זאת, המחיר הפוליטי הוא אבדן התמיכה מצד קבוצות שמרניות ודתיות, שמרגישות כי המנהיגות אינה מגנה כראוי על ערכי היסוד של קנדה.

הנה למטה כרזת מחאה מעידן טרודו היפה גם לתחושות הימין בעידן קרני: "הפסיקו לומר שההיסטוריה תשפוט את ג'סטין טרודו. הוא מנסה לשלוט ולמחוק את ההיסטוריה שלנו, ויש להעמידו למשפט עכשיו!":

תפקיד הדת במרחב הציבורי

במדינה כמו קנדה, שבה כל דת זוכה לחופש דת ולחירות פולחן, הצתת כנסייה היא לא רק פגיעה במבנה פיזי אלא גם סמל לפגיעה במערכת הערכים הליברלית שעליה מתבססת המדינה. הפגיעה בכנסייה מעוררת שאלות רחבות יותר לגבי מקומן של דתות שונות במרחב הציבורי הקנדי. אירועים כאלה מחזקים את תחושת הקיפוח של קבוצות שמרניות בקנדה, שחשות שהן נדחקות לשוליים על ידי רב-תרבותיות המתמקדת יותר ויותר במיעוטים הדתיים והאתניים.

עבור רבים, הכנסיות מייצגות את המסורת הקנדית, הקשורה בעומק למורשת הנוצרית של המדינה. לכן, הצתת כנסייה נתפסת כאיום על הזהות הלאומית. ההקשר ההיסטורי הזה, של קנדה הנוצרית מול פלורליזם דתי גובר, מעורר דיון מתמשך על מהותה של קנדה כמדינה בעלת זהות לאומית ברורה, או שמא היא פסיפס רב-תרבותי המוכן להקריב את מורשת לטובת מיעוט משתלט.

הנה למשל סרטון שפורסם בטוויטר ע"י Europe Invasion, תחת הכיתוב: "זה איננו מקרה. זוהי שיטה במערב כולו. "יש 741 מסגדים בקנדה, אבל מוסלמים חוסמים בהתרסה את התנועה ומתפללים באמצע הכביש. אתם כבר יודעים למה!"

ההשלכות הפוליטיות על הפרוגרסיביים

התגובה (או ליתר דיוק, היעדר התגובה) של ההנהגה לאירועים מסוג זה הציבה את קרני – כמו טרודו לפניו – במלכוד פוליטי לא פשוט. מצד אחד, תמיכתו המתמשכת במיעוטים עשויה לשמור על התמיכה הרחבה שהוא זוכה לה מצד קבוצות פרוגרסיביות ומיעוטים אתניים, אך מצד שני, איבד קולות משמעותיים ממחנה הימין והמרכז. קבוצות אלו, שמחפשות הנהגה שתייצב את המצב, מתרחקות מהפרוגרסיביים, מתוך הרגשה, שהשלטון אינו מגן דיו על ערכיהם ועל זהותם התרבותית.

בחירתו של מארק קרני לראשות הממשלה לא הייתה מהלך צפוי או טבעי בנוף הפוליטי הקנדי, ולמעשה, בתנאים רגילים הוא כלל לא היה אמור לאייש את התפקיד. קרני, שנתפס במשך שנים כטכנוקרט מרוחק וכ"איש של המערכת הבנקאית העולמית", חסר את החיבור העממי הדרוש כדי לסחוף את הבוחרים בעיצומו של משבר כלכלי. אולם, הייתה זו דווקא בחירתו של דונלד טראמפ בארה"ב, והאיומים הישירים שהשמיע כלפי הכלכלה הקנדית, שיצרו "סערה מושלמת" עבורו. הציבור הקנדי, שחש פגיעה עמוקה בגאווה הלאומית אל מול הלחץ מוושינגטון, חיפש דמות שתקרין סמכותיות, יציבות והבנה כלכלית עמוקה כדי לעמוד כמשקל נגד לממשל האמריקאי. כך, בצירוף נסיבות נדיר, הפכה הדמות הנתפסת כקרה ומחושבת למגן הלאומי שהקנדים היו זקוקים לו באותה שעת דחק, מה שהוביל לבחירתו המפתיעה.

אבל כשנרגעה הדאווה הלאומית, נותר העם הקנדי לבדו מול האיסלאם, כשקרני מאבד תמיכה משני צידי המפה הפוליטית: מצד אחד מתנגדים לו בשל התעלמות מאירועים שמערערים את המסורת הקנדית, ומצד שני תומכי המיעוטים מבקרים אותו על כל אמירה או צעד שעשוי להקל במשהו על המצב.

תפקיד המדיה

כמו אצלנו, תקשורת הליבה משחקת תפקיד מכריע בתיווך האירוע לציבור הרחב, והיא שומרת על פרופיל נמוך ואינה מעניקה לאירועים תהודה רבה. כדרכם של תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, גם שם אנשי התקשורת הם אקטיביסטים פוליטיים, אנשי WOKE, וההחלטה למזער את הסיקור איננה מקרית [להרחבה בנושא זה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם].

וכמו אצלנו, תקשורת הימין באה לידי ביטוי בעיקר ברשתות חברתיות ובערוצי חדשות שמרניים שמנצלים את השתיקה הזו כדי לבקר את המדיניות התקשורתית, המתעלמת מאירועים המהווים פגיעה בסמלים נוצריים במרחב הציבורי. הדבר גורר גל של תגובות-נגד מצד קבוצות דתיות, ומעורר גל נוסף של דיונים פוליטיים סביב גבולות חופש הביטוי וחופש הדת בקנדה.

סיכום

הצתת כנסיות על ידי מוסלמים ושתיקת קרני, משקפים את הדילמות המורכבות שעומדות בפני ממשלת קנדה בעידן הרב-תרבותי. האירוע מעלה שאלות על גבולות הסובלנות הדתית, תוך כדי הדגשת המתחים הגוברים בין הקבוצות השונות. התנהלותו של קרני במקרים אלה, יכולה להגדיר מחדש את הפוליטיקה הקנדית בעידן הפוסט-מודרני, ולהשפיע על דרכה של המדינה לשנים רבות קדימה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על 'פשעי שנאה'.
• מאמרו של פנחס יחזקאלי: הכול על שוויון.
• המאמר: ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבה על תיאורית החלפת האוכלוסיות (The Great Replacement) שמניעה את הימין במערב.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, ייצור ידע, 12/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2024), כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב, ייצור ידע, 10/12/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), תיאוריית החלפת האוכלוסיות (The Great Replacement) שמניעה את הימין במערב, ייצור ידע, 5/10/24.