תקציר: המשבר סביב מעמדו של בית המשפט העליון בישראל מעלה שאלות יסוד על כוח, גבולות ולגיטימציה. אנלוגיה מעניינת, שתעמיק את הבנת הדינמיקה הזו, היא דמותו של שמשון המקראי: שופט כריזמטי משבט דן, שחרג מגבולותיו האישיים והמוסדיים, שילם מחיר כבד, והותיר לקח רלוונטי לימינו.

שמעון אלקיים הוא באר שבעי וותיק, שמשלב ניסיון חיים עשיר באמונה ובתורת ישראל, שהן לחם חוקו. חווה את כל מלחמות ישראל והשתתף השתתף במלחמת שלום הגליל.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני המביא אנלוגיות מתקופת התנ"ך, לעידן 'מהפכת הצבע' בישראל. המאמר האחר:

• שמעון אלקיים: בין שבט דן ל'מדינת תל אביב', קרעים פנימיים בישראל של אז והיום.

*  *  *

המשבר סביב מעמדו של בית המשפט העליון בישראל – בין יוזמות הרפורמה המשפטית למחאה הציבורית – מעלה שאלות יסוד על כוח, גבולות ולגיטימציה. תומכי הרפורמה רואים בבג"ץ מוסד שעבר את גבולות תפקידו ונטל לעצמו סמכויות יתר ללא מנדט ציבורי (Navot, 2023). מנגד, מתנגדיה סבורים כי הוא חומת המגן האחרונה של זכויות האדם ושל הדמוקרטיה (Barak, 2006).

כדי להעמיק בהבנת הדינמיקה הזו ניתן להיעזר בדמותו של שמשון המקראי - שופט כריזמטי משבט דן - שחרג מגבולותיו האישיים והמוסדיים, שילם מחיר כבד, והותיר לקח רלוונטי לימינו.

שמשון: שופט בעל כוח ללא בסיס יציב

שמשון פעל בתקופת השופטים, כאשר "איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים י"ז, 6). הוא היה שופט ישראל אך גם דמות חריגה: בחר לשאת נשים פלשתיות בניגוד לנורמות (שופטים י"ד, 1–3), ופעל כלוחם בודד ולא כמנהיג שבטי. המקרא מדגיש כי עיניו היו מקור חטאו: הוא התרועע עם 'אשה זונה' בעזה, עם שתי נשים בחברון, עם אשה אירפאית וכמובן, עם דלילה הפלישתית: "וַיַּרְא אִשָּׁה... מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים". לכן, ניתן להציג את ניקור עיניו כעונש מידה כנגד מידה (בבלי סוטה ט ע"ב). עיניו – מקור כוחו ותאוותו – הפכו לגורם חורבנו.

שבט דן והפילגש בלהה: שורש הלגיטימציה השברירית

ייחודו של שמשון אינו רק במעשיו אלא גם במוצאו. הוא נולד לשבט דן – שבט קטן ושולי שנדחק צפונה ולא הצליח לבסס את נחלתו (יהושע י"ט, 40–48). יתרה מכך, דן היה בנה של בלהה, פילגש יעקב (בראשית ל', 6), ולא בן לאה או רחל, נשות יעקב החוקיות. כלומר, לשבט הייתה זהות "משנית", נטולת יוקרה שבטית מלאה [להרחבה בסוגיה זו, ראו את מאמרו של שמעון אלקיים: בין שבט דן ל'מדינת תל אביב', קרעים פנימיים בישראל של אז והיום, לחצו כאן].

הפרדוקס שנוצר: שמשון זכה בכוח אדיר כ"שופט ישראל", אך כוחו לא נשען על בסיס לגיטימי מוצק. חולשת המוצא תרמה אולי לאנרכיזם שלו – חציית גבולות מוסכמים ותחושת "מותר לי הכול". בכך הוא הפך את חוסר הלגיטימציה למניע לפיצוי בכוח מתפרץ.

המחאה כשער עזה

אירוע עקירת שערי עזה על ידי שמשון, מסופר בספר שופטים, פרק ט"ז, פסוקים א'-ג', והוא אחת ההדגמות העוצמתיות ביותר לכוחו העל-אנושי של שמשון ולבוז שרחש לאויביו הפלישתים.

שמשון ירד לעזה, אחת מחמש ערי פלשת החשובות והמבוצרות. בעודו שוהה שם, נודע לפלישתים, אויביו המושבעים, על הימצאו בעירם. הם זיהו הזדמנות פז ללכוד אותו ולהורגו, ובטוחים בעצמם סגרו עליו את שערי העיר המבוצרים, וארבו לו כל הלילה בקרבת השער, מתוך מחשבה שבבוקר, כשינסה לצאת, יתפסו אותו. הם אמרו זה לזה: "עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲמִתְּנוּהוּ". אך שמשון, כדרכו, פעל באופן בלתי צפוי: הוא לא המתין לבוקר. בחצי הלילה, הוא קם ממקום משכבו, ניגש אל שער העיר הנעול והשמור, ובמקום לפרוץ אותו או להילחם בשומרים, הוא ביצע מעשה בלתי נתפס: אחז בשתי דלתות השער, יחד עם שתי המזוזות (עמודי האבן או העץ הכבדים שאליהם היו מחוברות הדלתות) והבריח שנועד לנעול אותן. במשיכה אדירה אחת, הוא עקר את כל מכלול השער ממקומו - את הדלתות, המשקופים, והבריח - כיחידה אחת. לאחר שעקר את השערים, הוא לא השליך אותם בצד הדרך. במפגן של כוח והתרסה, הוא הניח את המשא הכבד והעצום הזה על כתפיו ונשא אותו כל הדרך ממישור החוף של עזה מזרחה, אל לב אזור ההר. הוא צעד עמו מרחק של עשרות קילומטרים (כ-60 ק"מ, וטיפוס של כ-900 מטרים בגובה) עד שהגיע "אֶל-רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן". שם, במקום בולט וגלוי לעיני כל, הוא הניח את השערים.

זה היה אקט של השפלה מוחצת וחסרת תקדים:

1. ביזוי האויב: שער העיר היה סמל לכוחה, ביטחונה וכבודה. בכך שעקר את השער ולקח אותו, שמשון למעשה "הפשיט" את עזה מהגנתה, חשף את חולשתה והפך אותה לבדיחה.
2. הפגנת כוח עליון: המעשה הדגים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכוחו של שמשון אינו טבעי, אלא מתנה אלוהית. שום אדם רגיל לא יכול היה אפילו להזיז מבנה כזה, לא כל שכן לשאת אותו למרחק כה רב.
3. מסר סמלי: בהנחת השערים מול חברון, עיר מרכזית בנחלת שבטו (יהודה), הוא למעשה הביא "שלל מלחמה" סמלי והראה לעמו את חולשתם של אויביהם המרים.

זהו סיפור המדגים את דמותו של שמשון – גיבור הפועל לבדו, בעל כוח אדיר ונטייה להתרסה ולעג כלפי הפלישתים.

בין אם נישואיו לפלשתית ובין אם עיקור שערי עזה (שופטים ט"ז, 3), שמשון נתפס כמי שעוקר סמלים של ריבונות כדי להוכיח את כוחו. במציאות הישראלית, המחאה סביב מערכת המשפט מתפקדת באותו אופן: כל צד מנסה "לעקור את השערים" של המוסדות. תומכי הרפורמה מבקשים לצמצם את כוח בג"ץ; מתנגדיה מבקשים להגן עליו כעל "שערי העיר" של הדמוקרטיה. השערים - סמלי הריבונות - נמצאים במוקד המאבק.

אבדן העיניים ואבדן האמון

העונש של שמשון - נקרות עיניו - היה לא רק פיזי אלא גם סמלי: אבדן היכולת לראות את גבולותיו. בהקבלה, בית המשפט העליון מאבד את "עיניו", נקלע לפער רלוונטיות ומאבד את אמון הציבור, מקור כוחו האמיתי של בג"ץ, כי הוא נתפס כגוף שחוצה גבולות, ושמרחיק לכת באספירציות האישיות שלו ושל האליטה שלה הוא משתייך, הרבה מעבר לאינטרסים של עמו (Hazan & Dowty, 2023).

פער רלוונטיות הוא ההיסט (Drift), שנוצר בתפיסת המציאות (ראו התרשים למטה), בין המציאות בפועל לזו הנתפסת על ידי שמשון ואם תרצו, שופטי העליון. גם הוא וגם הם פיתחו נקודות עיוורון (blind spots): נוצרו '"אזורים" 'שטחים' בתפיסת עולמם הארגונית, שאיו הם מכירים בקיומם ו/או שהם מדחיקים את משמעותם באופן מתמשך כך, שלא יאיימו על הסדר הקיים. השינוי הזה הוא המוביל לאורך זמן לפער רלוונטיות עמוק בתפקודם.

ההקבלה לבית המשפט העליון

1. מקור סמכות שברירי: כמו שמשון בן הפילגש, כך בית המשפט העליון לא יונק את כוחו ממנגנון בחירות ישיר אלא ממוסדות אליטיסטיים־משפטיים, ונתפס בעיני רבים כגוף בעל לגיטימציה חלקית בלבד.
2. פיצוי באמצעות כוח: כשם ששמשון פיצה על שוליותו בכוח אישי מתפרץ, כך גם בג"ץ נתפס כמי שמפצה על היעדר מנדט ציבורי בהרחבת סמכויותיו, מאז "המהפכה החוקתית" של אהרן ברק (Mautner, 2011).
3. חציית גבולות: שמשון חצה גבולות מוסכמות ואתיות, וכך גם בג"ץ, שנכנס באגרסיביות רבה לשדה הפוליטי ולתחום קביעת המדיניות (Navot, 2023).
4. מחיר העיוורון: כשם ששמשון איבד את עיניו, כך בג"ץ איבד את אמון הציבור, ומכאן, את כוחו האמיתי.

הלקחים ברורים:

• חשיבות השמירה על גבולות: מערכת שיפוטית, כמו שופט מקראי, זקוקה לאיפוק כדי לשמור על סמכותה.
• לגיטימציה לפני כוח: כוח שאינו נשען על בסיס לגיטימי רחב נוטה לקרוס.
• פיוס לאומי: שמשון היה עסוק בשלו, ולא הצליח לגבש הנהגה מאחדת; גם היום, היעדר פיוס בין המחנות עלול להוביל לנזק בלתי הפיך.
• עיוורון מוסרי מסוכן: שופטים שרואים עצמם "מעל החוק", עלולים להקריס את המערכת עליהם ועל העם שאותו הם אמורים לשרת.

לסיכום

דמותו של שמשון, שופט משבט דן ובן לפילגש, מגלמת שילוב של כוח אדיר עם בסיס לגיטימציה חלש. תאוות עיניו הובילה אותו לעיוורון - תרתי משמע - ולקריסת מפעל חייו. בהקבלה, בית המשפט העליון בישראל, הפועל מתוך תחושה שמותר לו הכול, איבד את עיניו המוסדיות, ואת אמון הציבור.

הלקח מן המקרא ברור: עוצמה שאינה נשענת על הסכמה רחבה ועל גבולות ברורים סופה להתמוטט.

[לאוסף המאמרים על שמשון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על שמשון.
• אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• מאמרו של שמעון אלקיים: בין שבט דן ל'מדינת תל אביב', קרעים פנימיים בישראל של אז והיום.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), דמותו של שמשון באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 28/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, ייצור ידע, 9/5/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• שמעון אלקיים (2025), בין שבט דן ל'מדינת תל אביב', קרעים פנימיים בישראל של אז והיום, ייצור ידע, 20/8/25..
• יחזקאלי פנחס (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.

• Barak, A. (2006). The Judge in a Democracy. Princeton University Press.
• Hazan, R. Y., & Dowty, A. (2023). Israeli democracy at the crossroads: Judicial reform and public trust. Israel Studies Review, 38(2), 1–15.
• Mautner, M. (2011). Law and the Culture of Israel. Oxford University Press.
• Navot, D. (2023). Judicial activism and its discontents: Israel’s constitutional crisis. Journal of Comparative Law, 17(1), 45–62.
• תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט ע"ב.
• ספר שופטים, פרקים י"ג–ט"ז.
• ספר בראשית, פרק ל'.
• ספר יהושע, פרק י"ט.