תקציר: התקשורת האקטיביסטית והפוסט-ג'ורנליזם מציבים אתגרים משמעותיים לאתיקה ולתפקידה המסורתי של העיתונות, וגורמים לאבדן מעמד העיתונות כמקור מהימן ואמין. בדף זה אספנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בעידן שבו זרימת המידע מהירה ובלתי פוסקת, התקשורת האקטיביסטית והפוסט-ג'ורנליזם מציבים אתגרים משמעותיים לאתיקה ולתפקידה המסורתי של העיתונות. התקשורת האקטיביסטית, המונעת על ידי אג'נדה ברורה, נוטה לא פעם להקריב את האובייקטיביות והאיזון לטובת קידום מטרה מסוימת. במקום להציג מגוון רחב של פרספקטיבות, היא עלולה להתמקד אך ורק בנרטיב התומך בעמדתה, תוך התעלמות ממידע סותר או רגיש. מצב זה מחליש את אמון הציבור במידע המוצג, ומקשה על גיבוש דעה מושכלת ומבוססת עובדות.

הפוסט-ג'ורנליזם, לעומת זאת, מתאפיין בטשטוש גבולות בין עובדה לפרשנות, ולעיתים אף בין חדשות לבידור. הוא מערער על תפקידו המסורתי של העיתונאי כשומר סף ומתווך אובייקטיבי של המציאות. במקום להשקיע בתחקירים מעמיקים ובאימות מקורות, הפוסט-ג'ורנליזם מעדיף לעיתים קרובות תכנים ויראליים, רגשיים או פרובוקטיביים, שיכולים להגביר את המעורבות המקוונת אך פוגעים באמינות. הבעיה העיקרית של גישה זו היא שהיא מעודדת צריכה פסיבית של מידע לא מבוקר, מחזקת "תיבות תהודה" אידיאולוגיות ומקשה על היכולת להבחין בין אמת לשקר בעידן של פייק ניוז ותעמולה.

לסיכום, שתי התופעות הללו, על אף שכל אחת מהן פועלת בדרכים שונות, תורמות יחד לשחיקה הולכת וגוברת של מעמד העיתונות כמקור מהימן ואמין. הן מחייבות בחינה מחודשת של תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית, ושל הדרכים בהן ניתן להבטיח עיתונות אחראית, עניינית ואובייקטיבית בעידן הדיגיטלי.

מם ראשון בראש העמוד: על מלחמה טוטאלית, פוסט ג'ורנליזם וחמלה

אילנה דיין - מבכירות העיתונאיות המכובדות בישראל - נותנת לנו מבט על הפוסט ג'ורנליזם ועל קבוצת ההתייחסות האמיתית של האליטה הישראלית (רמז: זה לא העם הישראלי...). בראיון לערוץ ה- CBS העויין לישראל היא נשאלה האם התקשורת הישראלית מסקרת מספיק את הסבל בעזה והשיבה: "זה דוגמה למה שאנחנו הישראלים צריכים לחפש בעצמנו. עלינו להילחם על חיינו, אבל עלינו להילחם על הנשמות ועל הערכים שלנו. והערכים שלנו הם ערכים של חמלה ואכפתיות. ולכן, אני חושבת על הטרגדיה בעזה ואני חושבת שאנחנו לא מסקרים אותה מספיק!"

כלומר, אילנה דיין אינה כופרת בהיות המלחמה הזו מלחמת קיום. אבל היא סבורה שגם מלחמת קיום איננה מלחמה טוטאלית, ואפשר להילחם נגד אויב אכזר ולגלות כלפיו חמלה, בעת ובעונה אחת.

האם זה ריאלי? לטעמי לא, אבל ברור לי שחלק לא מבוטל בציבוריות הישראלית סובר כך, והכל בעיני המתבונן...

* * *

מם שני: למה מכוונת המחאה, בדה-לגיטימציה לערוץ 14?

"ערוץ 14 הוא סכין בגב האומה"... בשם איזו אומה מדבר יאיר גולן? דומה שערוץ 14 הוא הערוץ של האומה. האומה גם לא מתייחסת במיוחד למה שאומר גולן. אז בשביל מה הביטויים הללו?

פשוט. לא אליהם הוא מכוון. מטרתו להרחיק מהערוץ את אנשי המחאה המתמעטים והולכים. רק שלפי כמות אנשי השמאל שאני מכיר שכן צופים בו, זוהי משימה אבודה מראש!

מם שלישי: אז מה הבעיה עם ערוץ 11?

עידו דוד כהן מבכה ב'הארץ' את התחושות ב'כאן 11' ש'מתקרנף', ובייאושו מביא את איילה חסון, ומאפשר לקלמן ליבסקינד להצליף בו מבפנים, כל הדרך עד להפרטתו(?)... אבל הוא לא מבין את העניין.

בישראל ערוץ ממלכתי חפץ חיים לא יכול להיות סקטוריאלי כמו ה- BBC למשל, שיש לו תשתית ווקיסטית נכבדה להישען עליה. הקרע שיצרה האליטה עם העם, כבר אינו ניתן לגישור והוא מתרחק מכל מה שמדקלם את מסריה. לכן, יש לו זכות קיום כערוץ ממלכתי, רק בהקפדה על אובייקטיביות עיתונאית.

'כאן 11' יכול היה לשגשג אם היה חוזר לא"ב של עיתונאות ישנה, שנחשבת למתווך ניטרלי בין צדדים פוליטיים, ומאפשרת דיון ציבורי פתוח והוגן. משמע, הוא לא יכול להעסיק - כמו בערוצים האחרים - עיתונאים אקטיביסטים, שהם שחקנים פוליטיים בפני עצמם ('פוסט ג'ורנליזם), כי גודלה של האליטה אינו מאפשר כמות צופים מספקת לשלושה ערוצי WOKE. אבל הדנ"א של השמאל טבוע בו עוד מימי האבות המייסדים. לכן, הפרטתו היא רק עניין של זמן.

אם חפצה האליטה להחזיק במאחז התקשורתי הזה, היא יכולה לעשות זאת תוך שימוש ביתרונה הגדול ביותר: הכסף. כמו שמיליארדר קונה את ערוץ 13 רק כדי שלא יפול לידי הימין, יכול מיליארדר אחר לקנות את ערוץ 11. אבל, העם לא יממן לאורך זמן בכספו ערוץ נוסף של WOKE עם כמה 'ימני מחמד'.

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.

מם רביעי: הצדעה לאבי וייס - תחקירן עצמאי, מס' 1 בישראל, שאין לו מתחרים בתקשורת הממוסדת!

אם מישהו היה זקוק עוד להוכחה שניצב משנה בגמלאות אבי וייס (טלקום ניוז) הוא היום התחקירן החשוב בישראל, באה החשיפה שלו אצל אלי ציפורי וסטלה קורין-ליבר, על מכתב ההתפטרות של ראש השב"כ רונן בר, שהוטעה במתכוון על ידי ראש המודיעין המצרי.

מעבר לגילוי, כדאי שנשאל את עצמנו - איך איש אחד ללא אמצעים יכול, במקום שהתקשורת כולה אינה יכולה - והתשובה המתבקשת היא שהיא יכולה אבל לא רוצה, כי לאמת אין שום ערך יותר. מי צריך עובדות בעולם של שטיפות מוח וצריבת נרטיבים?

מם חמישי: למה אבי וייס כן ואילנה דיין לא?

אילנה דיין הייתה בעיני תמיד התחקירנית מס' 1 בישראל: חדה חכמה, רהוטה, מבינה עניין... אז תגידו, היא לא יכולה הייתה להגיע לסיפור ההתפטרות של ראש השב"כ רונן בר, ולהטעיה המכוונת שהוטעה על ידי ראש המודיעין המצרי?

כמובן שיכלה. אז למה לא הגיעה? לטעמי, כי לא רצתה להגיע. מאז ראיון הכוסברה על רוני אלשייך הפסיקה דיין בעיני להיות תחקירנית והפכה למובילת רעיון ולצורבת תודעה, כדרכם של עיתונאים אקטיביסטים אחרים, שמישכנו את האינטגריטי המקצועי שלהם לטובת רעיון.

בסוף, כל האמת על ה- 7-6/10 תצא לאור ע"י אבי וייס וחבריו שמחוץ לתקשורת, ואז, מישהו יצטרך לספר ל'עיתונאים' שלנו, המלאים מעצמם, שאפשר מסתבר גם בלעדיהם, ושהמלך הוא עירום!

מם שישי מדף הטוויטר של לירן ברוך: עודד בן עמי מלמד אותנו תקשורת אקטיביסטית מהי

פעם, הייתה התקשורת 'כלב השמירה של הדמוקרטיה'. היום, תקשורת הליבה - כמו הפוליטיקאים שבגוש ה'רק לא ביבי' - הם עושי דברה של אליטת ההון'. הכתבים והשדרנים כבר לא מתווכים ניטרליים בין הצדדים הפוליטיים, אלא שחקנים פוליטיים בפני עצמם. כך בכל העולם המערבי, וכך בישראל.

הנה עודד בן עמי נוזף לדוגמה ביאיר לפיד, על ביצועיו: "לגבי ההתנהלות שלך, של האופוזיציה, האופוזיציה - זו התחושה שלי - מתנהלת היום כמו פעם, כמו בימים שהכל היה בסדר, שהכל היה תקין, והאופוזיציה, היא צריכה להילחם כדי להפיל את הממשלה. אבל יאיר לפיד, זה לא ימים רגילים. אתם ממשיכים באיזה מן מהלך מאוד עדין, מאוד מתון. אתם לא מתפרעים ואתם צריכים להתפרע, כי הכל מתפרע פה!"

מם שביעי מדף הטוויטר של יניב תורג'מן: איזו מן תקשורת היא זו, ומה "הטעות האיומה" שעשה רונן בר?

התצהיר הנגדי של נתניהו לבג"ץ טרף את הקלפים, וכדי למנוע החלטה כתובה של בג"ץ שתתייג אותו כשקרן, הודיע רונן בר על תאריך הפרישה שלו, רחוק לתוך האופק...

ואיך תקשורת הליבה מטפלת בעניין? היא מצטטת בכתובית את נתניהו "רונן בר משקר", והנה הפרשנות: "בדיעבד, רטרוספקטיבית, רונן בר טעה טעות איומה מבחינתו שהוא בכלל נכנס למהלך הזה. ולמה אני אומר את זה? כיוון שהוא לא שיער שנתניהו ישתמש בשני סעיפים מאוד ברורים, שמקנים לו את הזכות להוציא חומרים מסווגים, ולהניח אותם בפני בית המשפט...".

הבנתם מה הייתה הטעות האיומה? לא שהוא שיקר כי זה למען המטרה של כולם להעיף את נתניהו, אלא שהוא לא הכין שעורי בית ונתפס בשקר. ועדיין, כמה מכם יחשבו שהם צריכים לגוון, חלילה, את מקורות המידע שלהם?

מם שמיני מדף הטוויטר של Magi Magi: אין ארוחות חינם. תקשורת אקטיביסטית הופכת את ערוצי התקשורת ל'תאי הד' סקטוריאליים (1)

כשערוצי התקשורת מזוהים כ'בטאוני אוהדים' של סקטור מסוים, הסקטורים האחרים מתרחקים מהם כמו מאש ותפקידם מתמצה בשימור אוהדים... כרזת המחאה למטה מבטאת זאת היטב...

מם תשיעי מדף הטוויטר של רועי: אין ארוחות חינם. תקשורת אקטיביסטית הופכת את ערוצי התקשורת ל'תאי הד' סקטוריאליים (2)

כשערוצי התקשורת מזוהים כ'בטאוני אוהדים' של סקטור מסוים, הסקטורים האחרים מתרחקים מהם כמו מאש ותפקידם מתמצה בשימור אוהדים... כרזת המחאה למטה מבטאת זאת היטב...

מם עשירי מדף הטוויטר של עידו שיפוני ‏: את התודעה של מי מנסה N12 לצרוב?

ב- 28 במאי 2025 פרצו אנרכיסטים למטה הליכוד וזרעו בו הרס. ומה סיפר N12 לקוראיו? "מעצרים אלימים בת"א. מפגינים פרצו למטה הליכוד.

ונשאלת השאלה, את התודעה של מי הם צורבים? כיוון שאין איש ימין שיפול לפח הזה, אין מנוס מההנחה שהעורך 'צורב' את תודעת מנוייו, אוהדי המחאה, בסוג של תעמולת פנים, שאפיינה את הבולשביקים, ואת הנאצים והפשיסטים אחריהם, ונועשה ללכד שורות ולמנוע זליגה...

אינני יודע מה אתכם. לנו ה'בבונים' - כמו לערבים - יש כלל: אנחנו לא מכבדים את מי שאיננו מכבד אותנו, ודומה שעורך N12 אינו רוכש כבוד רב למנויו ולקוראיו. אתם חושבים שמישהו מהם יסיק את המסקנות?

מם אחד עשר: תגידו, איך נעלמה הציונות מתקשורת הליבה הישראלית?

עבר הזמן שבו הייתה הציונות לא רק אידאולוגיה אלא גם מסגרת סיפורית מחייבת. עליית שיח הזהויות והקיטוב הפוליטי הפכו למרבה התדהמה את המושג הזה - שהוא אולי הבסיס היחידי שיכול להבטיח את קיומנו באזור עוין - לשנוי במחלוקת, וכנחלתו של הימין הפוליטי כמעט לבדו.

זה קרה בתהליך איטי, עם עליית אליטת ההון הלא ציונית בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת - והמעבר לתקשורת מסחרית - בתהליך איטי של דה-פוליטיזציה ודה-מיסוד של האתוס הלאומי לטובת נרטיבים צרכניים, פרטיים ולעתים ציניים. החדשות הפכו למוצר, והקונפליקטים המושכים תשומת לב גוברים על רעיונות לאומיים מאחדים. זו אינה רק עדות לשינוי ערכי, אלא גם תמרור אזהרה לחולשתה של מסגרת קולקטיבית שהייתה בעבר עוגן זהותי וחברתי.

התהליך הזה מדהים בעיקר בשל מציאות חיינו, שהרי האזור שלנו הוא מעבדה מצוינת למה שיתרחש ב'מדינת כל אזרחיה' הלא ציונית. תשאלו את שאריות הנוצרים שטרם הושמדו או היגרו בלבנון, בסוריה, בעיראק במצרים וברשות הפלסטינית, ואת הכורדים, העלאווים והדרוזים בעיראק ובסוריה.

מם שניים עשר מדף הטוויטר של ינון מגל: הרשות השנייה לא מרשה...

לפניכם תשדיר שנפסל ע"י מועצת הרשות השנייה, המתאר מצב של נוח'בות שמגיעים מיהודה ושומרון למרכז הארץ, אם לא תוחל הריבונות ביהודה ובשומרון. מופרך? ממש לא! אז למה הסרטון נפסל? הסיבה הרשמית: משום שהאמירות בו "מעבירות מסר בנושא השנוי במחלוקת בציבור". בתרגום לעברית: כי הוא פוגע בסיכויי חזון שתי המדינות...

ינון מגל: "בפעם הקודמת שהאזהרות האלו היו "שנויות במחלוקת" ראינו איך זה נגמר..."

לא למדו דבר, ואין להם גם שכל להצטער...

מם שלושה עשר: דף הטוויטר של תמיר מורג: זו רמת תקשורת הליבה הישראלית - 2025

הנה לכם, תקשורת הליבה במלוא עליבותה:

לכאורה, ערוץ ישראלי, המשדר בעיצומה של מלחמה קיומית, עם דגל המדינה למעלה מימין והכתובית: "ביחד ננצח". ומה תרומת הערוץ למאמץ המשותף? קמפיין נגד המלחמה, המדווח ב'אובייקטיביות' על נזקי המלחמה, תחת הכותרת המעודדת: "הנזקים הכבדים של המלחמה".

ואיך אפשר בלי שנאת נתניהו, כדי להזכיר לכולם מי האויב שמבית, שגרוע מהאויב שמחוץ? "בוטלה חתונת בנו של נתניהו" (כזכור, סיפור החתונה היה חלק ממסע ההונאה הישראלי לפני התקיפה), ואיך לא: "אשת ראש הממשלה הקריבה את מיטב שנותיה"...

עלוב... עצוב... פתטי... וצריך לומר: מאוס!

מם ארבעה עשר מדף הטוויטר של ינון מגל: היכונו - סוף העולם הגיע!!

דונלד טראמפ זכה להישג חסר תקדים בבחירות, בין היתר בגלל שרפיסות הממשל הדמוקרטי והתיאוריות המטורפות שטיפח, הובילו את העולם לסף מלחמת עולם שלישית. אבל זה לא מפריע למומחי WOKE כמו פרופ' נח הררי לספר לנו שבחירת טראמפ היא מכת המוות האחרונה למה שנותר מהסדר העולמי... מומחים!

מם חמישה עשר: אין מומחים לעתיד, אפילו אם שמם עמית סגל

ב- 27 בפברואר 2023, פרסם עמית סגל בפייסבוק פוסט פסימי לגבי יכולתו של גוש הימין לשרוד בשלטון: "הערת אזהרה: ממשלת נתניהו השישית תתקשה לשרוד לאורך ימים שילוב קטלני של טרור, אינפלציה וגל מחאות". את מכסת ימי החסד שמהם נהנית ממשלה חדשה היא בזבזה עד תום על משא ומתן מסויט ותמוה, שהעמיד במבוכה גם את גדולי תומכיה. חדוות הניצחון אבדה אי שם בין הדרישות של החרדים לקטטות עם סמוטריץ׳ ולקרבות הציוצים עם בן גביר. הרעה נפתחה משלוש חזיתות: הטרור, האינפלציה וההפגנות... השילוב של תסיסה פנימית, טרור ואינפלציה מערער קשות את יסודות הממשלה. בקצרה: המשך גל הטרור מסכן את קיום הממשלה, קריסת הרפורמה תביא את קיצה בוודאות, השתוללות מחירים כנ״ל. וללב מתגנבת מחשבה: האם יכול להיות, בתרחיש פרוע במיוחד, שגם 2023, כמו ארבע קודמותיה, תהיה שנת בחירות?"

בפועל, קרה הרבה יותר ממה שתיאר סגל: מתבוסת הימין במאבק על הרפורמה המשפטית ועד המלחמה, אבל לא רק שלא נפלה הממשלה, יש לה סיכוי לא רע למצות את ימיה...

והלקח המתבקש: זו אי הוודאות טמבל, שכופה עלינו תוצאות בלתי צפויות. ולכן, אין ולא יהיו מומחים לעתיד, אפילו אם שמם עמית סגל!

• לפוסט המקורי של עמית סגל בפייסבוק, לחצו כאן.
• פנחס יחזקאלי: אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.

מם שישה עשר: עירית לינור על מומחים ופרשנים...

עירית לינור בטור יום השישי שלה ב'ישראל היום': "... התקשורת המודרנית, שבאופן עקרוני תפקידה לספק מידע לציבור, לקחה לעצמה גם תפקידים אחרים. לא רק לספר מה קורה, אלא גם למה. ותוך כדי כך התפתח תפקיד נוסף. אפשר לקרוא לזה "פרשנים", ואפשר לקרוא לזה "אנשים שיישבו באולפן ויעבירו את הזמן". יש כאלה שיטענו שזהו גם תפקידם של כותבי טורים: אנשים יודעי כתוב, חלקם בעלי תחומי התמחות מוגדרים, וחלקם - נו, יודעים להקליד בלי שגיאות. בנסיבות מסוימות אפשר אפילו להתפרנס מזה, ומה נאמר ומה נגיד? יש דרכים קשות יותר לקושש פרנסה...".

מם שבעה עשר: גיא לרר על המומחים

"לדעתי האישית, טעינו בתקשורת כשהתמכרנו לגנרלים ו״ביטחוניסטים״ באולפן. בלי להכליל, הערכות רבות שלהם היו שגויות ממש כפי שהיו פסקניות. הכתבה שעשתה אצלנו בצינור נטלי מתוקו הותירה אותי עם לסת שמוטה מכמות השטויות בדיעבד שנאמרו באולפנים בטון מצ׳ואיסטי של הורדת פקודה בלתי ניתנת לערעור. אין לי בעיה אם מישהו מהם חושב שאת נושא חיזבאללה היה צריך לפתור אך ורק בהסכם מוקדם, או שישראל לא יכולה לתקוף באיראן בלי האמריקאים. יש לי בעיה כשמציגים את זה כאופציה היחידה. אז לא רק שזה מתברר כשגיאה אלא כקונספציה הרסנית. כזו שהייתה משאירה את המפלצות האלו עם שיניהן על העורק הראשי שלנו.

ומילא זו היתה הקונספציה הראשונה שאתם נופלים בה. אנחנו צריכים להיגמל מזה. אין טעם. עדיף להביא יותר קולות אזרחיים שעוסקים בחיים עצמם, ולהבין שדרגות, כנראה, לצערי, לא הופכות הערכה למוסמכת יותר מכל אחת אחרת. כוכבית: גיורא איילנד הוא אחד היחידים שנצמד לעובדות, הציג אופציות, העריך במתינות ובזהירות ולכן כמעט לא עשה שגיאות איומות כמו רוב חבריו. שגיאות שהיו גורמות לי כגנרל להודיע לעורכי החדשות, שאחרי פדיחות כאלו, בנושאים כל כך הרי גורל - אני מסרב להראות את פרצופי

[לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.