גרשון הכהן: ממלכתיות במשנת בן גוריון

תקציר: הפער בין מושג הממלכתיות שקבע בן גוריון, לבין השימוש שנעשה במושג בשיח הפוליטי הישראלי העכשווי, מתמצה בהבחנה בין ממלכתיות בתפיסה רחבה בהקשר הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין ממלכתיות בתפיסה רזה המתכנסת לציות לשלטון החוק ולהתנהלות פוליטית הגונה. השימוש של בן גוריון במושג היה ייחודי ובלעדי למורשת ישראל ולאתגרי גאולת עם ישראל.

[בתמונה: יוצר הממלכתיות דוד בן גוריון ושני בני טיפוחיו: הרמטכ"ל דאז משה דיין (משמאל) ומנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס, פברואר 1955. הצלם: הנס פין (PINN HANS), לע"ם. ארכיון התמונות הלאומי]
[בתמונה: יוצר הממלכתיות דוד בן גוריון ושני בני טיפוחיו: הרמטכ"ל דאז משה דיין (משמאל) ומנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס, פברואר 1955. הצלם: הנס פין (PINN HANS), לע"ם. ארכיון התמונות הלאומי]

[לאוסף המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

למושג הממלכתיות שקבע דוד בן גוריון, אין מקבילה במושגי מדע המדינה האוניברסליים. חוקרים שהתמקדו במושג זה התקשו להעמידו על הגדרה ממצה וגם לא מצאו לו תרגום מספק לאנגלית.

.

הפער בין מושג הממלכתיות שקבע בן גוריון, לבין השימוש שנעשה במושג בשיח הפוליטי הישראלי העכשווי, מתמצה בהבחנה בין ממלכתיות בתפיסה רחבה בהקשר הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין ממלכתיות בתפיסה רזה המתכנסת לציות לשלטון החוק ולהתנהלות פוליטית הגונה. השימוש של בן גוריון במושג היה ייחודי ובלעדי למורשת ישראל ולאתגרי גאולת עם ישראל.

כמו כל תופעה אנושית, שמעבר למתמטיקה, גם ברור מושג הממלכתיות כפי שהשתמש בו בן גוריון, נדרש למבט בוחן מתוך ההקשר הכולל בו נוצר והופעל.

[בתמונה: דוד בן גוריון (מרכז) כמזכ"ל הסוכנות היהודית במצעד יום החיילים היהודים באצטדיון מכביה בתל אביב, 15 באפריל 1941. הצלם: הנס פין (PINN HANS), לע"ם. ארכיון התמונות הלאומי]
[בתמונה: דוד בן גוריון (מרכז) כמזכ"ל הסוכנות היהודית במצעד יום החיילים היהודים באצטדיון מכביה בתל אביב, 15 באפריל 1941. הצלם: הנס פין (PINN HANS), לע"ם. ארכיון התמונות הלאומי]

ההקשר ממנו צמח מושג הממלכתיות של בן גוריון, אכן היה כרוך במלואו באתגרי השעה עם הקמת מדינת ישראל

לקראת הקמת ממשלתו הראשונה, הגדיר היטב את המשימות העיקריות: (1) עליה וקיבוץ גלויות, (2) "אכלוס מהיר של שטחי הארץ הריקים", במרחבים שנכבשו בתנופת המלחמה, (3) "מדיניות חוץ של שלום" לתמיכה והכרה בינלאומית, (4) פיתוח כלכלי מהיר בחקלאות ובתעשייה, (5) שכלול צה"ל בכל ממדי האיכות. את האתגרים האלה הציג במועצת מפא"י, 12.1.1949, עוד בטרם הסתיימה מלחמת העצמאות. (חזון ודרך, כרך ראשון, עמ' 11-15).

ביסוד אבחונו את הקשיים המנהיגותיים הכרוכים בהשגת משימות אלה, ולמול התנגדות יריביו הפוליטיים גם מימין וגם מתוך מפלגות הפועלים החלוציות, בעיקר מפ"ם, הלכה ונרקמה על ידו תורה מדינית ייחודית, במוקדה הוצב מושג הממלכתיות. בהכוונת מושג זה - אותו הציב כמצפן הנהגתי לעצמו ולכלל ההנהגה והשרות הציבורי - ביקש למקד מצד אחד את חובת השאיפה לאחדות ישראל ומצד שני את יכולת ההנהגה השלטונית, בתביעה לביסוס והצדקת סמכותה של הנהגה לאומית להכרעות מנהיגותיות קשות. הכל נבנה על ייחודה וייעודה של מדינת ישראל, לגאולת ישראל ולקיבוץ גלויות

מתוך עיון בכתביו הרבים של בן גוריון, ובדפוסי התנהלותו השלטונית, מושג הממלכתיות מתבטא בלפחות ארבעה ממדים: 

  • בממד הראשון, מהמושג מתבטא מאבק מתמיד נגד פיצול ופלגנות, בחתירה עקבית לאחדות לאומית.
  • בממד השני המושג משמש מקור תמיכה וצידוק להחלטות ריבוניות שנויות במחלוקת או נתונות בסבך מתחים פנימיים וחיצוניים.
  • בממד השלישי, המושג משמש כציווי לבניית מנגנון מדינתי מוסדי תקין ויעיל.
  • בממד הרביעי, הממלכתיות משמשת כמצפן לאומי כתחליף לחוקה - בחזון הלאומי הנשזר בממלכתיות, יש הרבה יותר ממה שיכולה חוקה להציע. בכך ציפה בן גוריון למקור הכוונה משותף לכלל המנגנון המדינתי, להכוונת קבלת ההחלטות ודרכי הפעולה של עובדי הציבור במוסדות המדינה - פקידים, שופטים, וקצינים במערכות הביטחון.
[בתמונה: דוד בן גוריון הציב את הממלכתיות כמצפן הנהגתי לעצמו ולכלל ההנהגה והשרות הציבורי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AbsolutVision לאתר Pixabay]
[בתמונה: דוד בן גוריון הציב את הממלכתיות כמצפן הנהגתי לעצמו ולכלל ההנהגה והשרות הציבורי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AbsolutVision לאתר Pixabay]

ממלכתיות לצורך אחדות ישראל

לנוכח משבר פוליטי שהביא לנפילת ממשלת בן גוריון הראשונה ועם הקמת השנייה, תיאר בנאומו בכנסת בנובמבר 1951, את נסיבות המשבר בהמשלתו לסיפור קורח ועדתו, וכך אמר:

"לא קם נביא עוד כמשה, אבל דתן ואבירם מופיעים בכל דור ודור".  הוסיף והסביר: "המשבר ביננו חמור לא בגלל האמון שנתרופף,  אלא בגלל הסיבה העמוקה אשר הולידה אותו, והסיבה נעוצה בליקוי אורגני שדבק בנו אולי מראשית היותנו לעם. והוא הלך ופשה ונתרחב בלכתנו בגולה, והליקוי הוא: התפצלות והתפלגות חולנית ומנופחת... ראש ממשלה כי לא יצלח אפשר להחליפו באחר, עם לא מחליפים, ועמנו לא למד להיות עם ממלכתי. כישרונו הממלכתי היה לקוי אפילו בימי עצמאותו, בימי הבית הראשון ובימי הבית השני." (נאום בכנסת, 1.11. 1950, חזון ודרך ב', עמ'- 322).

בממד הזה פנייה לממלכתיות באה לשרת כמיהה ותביעה לאחדות ישראל.
[בתמונה: "לא קם נביא עוד כמשה, אבל דתן ואבירם מופיעים בכל דור ודור"... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: "לא קם נביא עוד כמשה, אבל דתן ואבירם מופיעים בכל דור ודור"... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

ממלכתיות כהצדקה להנהגה ריבונית

במלאת שנה להקמת כנסת ישראל, נדרש בן גוריון לדיון בכנסת בסוגיית חוקה שבתבונה רבה התחמק מכינונה. לנוכח הסערה התקדימית המתחוללת בארץ בחצי השנה האחרונה, עמדתו באותו נאום מתגלה כאקטואלית ומרתקת לימינו. לא מפליא שהיה זה מנהיג האופוזיציה מנחם בגין שתבע אז חוקה לישראל. בנימוקיו כנגד חוקה, בן גוריון הסביר, מדוע לדעתו לא רצוי שתהיה בידי שופטים במדינת ישראל הזכות לביטול חוקים שנחקקו בכנסת: "במדינה שהחוק שליט בה" טען, "מתן החוק הוא בידי העם, הפיקוח והשמירה על החוק בידי השופט. אין להגביל העם במתן חוקים. מובן גם העם יוכל לעשות משגה, אבל עם חופשי שאינו כבול, יתקן המשגה. לעומת זאת, השמירה על החוק, פירושו של החוק, בדיקת תחולתו של החוק למקרה המסוים - אלה הם בידי השופט. שאינו תלוי בשום איש ושלטון, אלא במצפונו ובהבנתו בלבד. אבל אין השופט עושה חוקים, אין הוא פוסל אותם..."

בהמשך דבריו הבהיר: "ולא יתכן שלטון החוק בלי שלטון הדמוקרטיה. העם מכבד את החוקים ומקבל על עצמו את העול שלהם באהבה, אם החוקים נעשים על דעתו, נובעים מצרכיו ומרותקים לרצונו. בארץ שאין העם חפשי לעשות חוקיו על ידי נציגיו הנבחרים מתוך חופש בחירה- אין בה שלטון חוק אלא משטר עריצות ושרירות." בהמשך הוסיף והסביר ש"במשטר דמוקרטי מכריע הרוב ורצונו של הרוב הוא חוק המדינה המחייב את המיעוט". בוודאי דאג להבהיר שאין כל איסור על ביקורת ועל ויכוח "ובוודאי מותר ליחיד לחשוב אחרת ולהילחם על דעתו...וכל אזרח במדינה יש לו החופש לבחור בנציגיו". ובכל זאת מתוקף הבנת חובתה של ממשלה לכושר ההחלטה וליעילות הביצוע קבע: "הדמוקרטיה לא תתקיים אם נעשה אותה מחוסרת אונים, חדלת פעולה, נטולת כוח ביצוע ומשוללת אמצעי התגוננות יעילים." במודעות זו לסמכותו השלטונית, ניהל לדוגמה באותן שנים את מפעל קיבוץ הגלויות, בתביעה גמורה להביא את העולים מהר ככל הניתן, את כל מי שאפשר ללא הגבלת כמות, גם בניגוד להמלצות הממונים המקצועיים על קליטת העלייה.

לנוכח הביקורת שספג מימין ומשמאל הסביר: "אם הדמוקרטיה בישראל רוצה להתקיים ולהאריך ימים, היא צריכה להיות מזוינת במכשירי פעולה וביצוע. שימנעו בעד מיעוטים - ולא רק מיעוטים לא יהודים - להשתלט עליה בכוח, פנימי או חיצוני, וקשה להיתמם כל כך ולא לראות שיש בתוכנו מיעוטים כאלה, אם גם לא כולם מגלים כוונותיהם ושאיפותיהם בנידון זה" (מתוך דברי תשובה בכנסת, 20.2.1950, חזון ודרך ב', עמודים 148-151).

עיון קצר במושג "ריבונות" יוכל לסייע להבנת הגישה, שבכל מה שקשור בה לסוגיית סמכויות ההנהגה, הנתונות בידי ממשלה בישראל - משיקה במשנת בן גוריון, למושג ממלכתיות. משפט הפתיחה באנציקלופדיה בריטניקה, לערך "ריבונות" קובע: "המושג הוא אחד הרעיונות היותר שנויים במחלוקת במדע המדינה ובחוק הבינלאומי".

במילונים מיוחסת לריבונות: "עצמאות, אדנות ושליטה".  עם התפתחות המדינה המודרנית, ובמיוחד במדינות דמוקרטיות, תפיסת הריבונות עברה טרנספורמציה, הפכה להיות מגולמת בכוח העם, ומוגבלת בבסיסה על ידי מערכת החוק. רעיון הריבונות של השלטון רוסן, בהכפפה עקרונית של הריבון לחוק.  עם התפתחות החוק הבינלאומי, רוסן הריבון המדינתי, במדרגה נוספת. עם הקמת האו"ם, והמגבלות החוקיות הבינלאומיות - שהושתו על מדינות בהתנהלותן הפנימית ובזיקתן למדינות אחרות - רוסן דימוי הריבונות והורחק עוד יותר   מדימויו הקלאסי, כגילום נחוש של כוח שלטוני.  בן גוריון שהכיר במגבלות הריבונות הסביר בפתיחת ועידת ההסתדרות במאי 1949: "אנו חיים בעולם מסוער ומסוכסך... עצמאות אינה דבר אבסולוטי, אין שום עם בעולם עצמאי במאה אחוזים, כל עם יש לו זיקה -פוליטית, כלכלית ומחשבתית לעולם, אבל זיקה ולא שעבוד, לא שעבוד מדיני, לא שעבוד כלכלי, ולא שעבוד מחשבתי..." (חזון ודרך א', עמ' 152)

[בתמונה: המושג: 'ריבונות' הוא אחד הרעיונות היותר שנויים במחלוקת במדע המדינה ובחוק הבינלאומי... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: המושג: 'ריבונות' הוא אחד הרעיונות היותר שנויים במחלוקת במדע המדינה ובחוק הבינלאומי... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

השאלה המעשית בה נכרכים יחד ריבונות עם ממלכתיות, היא השאלה למען מה ועד כמה מוכנה ויכולה מדינה לפעול בעצמאות ריבונית גם לנוכח התנגדות בינלאומית?

במקום הזה עמד בן גוריון בהכריזו בדצמבר 1949, על ירושלים כבירת מדינת ישראל. זה היה בניגוד מוחלט לעמדת האו"ם. בשעת התכנסות עצרת האו"ם לדיון בסוגיית ירושלים. הכריז מעל במת הכנסת: "אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב ליבה של מדינת ישראל... " (הכרזה על ירושלים בכנסת, 5.12.1949, חזון ודרך ב', עמ' 92).

כאן הציב מופת מנהיגותי לניווט בדילמה אסטרטגית: מצד אחד הכיר במגבלות הבינלאומיות המוטלות עליו, בהן עמדת עצרת האו"ם לבינאום ירושלים, ומצד שני, העז ברגע הירואי, לעמוד על עצמאותה וחזונה ההיסטורי של מדינת ישראל.  תודעת הממלכתיות, פעלה ברגע הזה כמצפן שהוביל להתגלות של ניצוץ ריבוני.

[בתמונה: מופת מנהיגותי לניווט בדילמה אסטרטגית... זוהי תמונה חופשית שנוצרה והועלתה ע"י qimono לאתר Pixabay]
[בתמונה: מופת מנהיגותי לניווט בדילמה אסטרטגית... זוהי תמונה חופשית שנוצרה והועלתה ע"י qimono לאתר Pixabay]

ממלכתיות כתשתית לארגון מנגנון מדינתי

בתום שמונה חודשים מכינון ממשלתו הראשונה, הציג בן גוריון בפני הכנסת, סקירה על פעולות ממשלתו. בתוך כך פרט את המאמצים להקמת המנגנון הממשלתי יחד עם יתר מוסדות המדינה. בהתייחסותו פרט כי כבר הממשלה הזמנית, נדרשה להנחת יסודות ל"מנגנון ממלכתי", ולארגון שרותי המדינה שנעזבו ונהרסו עם סיום ממשלת המנדט הבריטי. בהצגת תכנית העבודה להקמת מנגנון ממלכתי, סקר את התחומים הנדרשים לניהול ממלכתי, בהם גם תשתיות התחבורה והתקשורת.

בצביעת מאמץ ממשלתי זה בצבעי הממלכתיות, קשר למעשה את מכלול הפעולות הניהוליות הארגוניות של המדינה המוקמת, לחזון הנשגב של חידוש "מלכות ישראל". לא שביטא במפורש חתירה לחידוש מלכות בית דוד. אבל בהחלט, נטה לאימוץ עטרה ממלכתית לעבודה ארגונית אפורה. זה אולי נעשה בהשראת הממלכה הבריטית, שם הביטוי "ממלכתי" - Royal - מעטר כמעט כל מוסד מדינתי, כמו רשת הרכבות וחיל האוויר המלכותי.
[בתמונה: הרצון לאמץ עטרה ממלכתית לעבודה ארגונית אפורה, אולי בהשראת הממלכה הבריטית, שם הביטוי "ממלכתי" - Royal - מעטר כמעט כל מוסד מדינתי, כמו רשת הרכבות וחיל האוויר המלכותי... התמונות הן נחלת הכלל]
[בתמונה: הרצון לאמץ עטרה ממלכתית לעבודה ארגונית אפורה, אולי בהשראת הממלכה הבריטית, שם הביטוי "ממלכתי" - Royal - מעטר כמעט כל מוסד מדינתי, כמו רשת הרכבות וחיל האוויר המלכותי... התמונות הן נחלת הכלל]

ממלכתיות במקום חוקה

חוקה כמסמך משפטי מתקשה להכיל מתחים הנראים כמובילים לסתירה הדדית. גם זו אחת הסיבות בגללן בן גוריון נמנע מחוקה, באשר ביקש דרך התנהלות של "גם וגם" באימוץ והכלת מגמות שמבחינה לוגית, אינן נראות כמתיישבות זו עם זו.

חוקה נוטה לבקש הכרעה במתחים רעיוניים וערכיים ובן גוריון ביקש להימנע מההכרח להכריע. את השיקול הזה הציג בנאום למועצת מפאי אפריל 1951:  "יש במדינה ניגודים רוחניים וחברתיים כלכליים... לא הגיעה עדין שעת ההכרעה בשאלות הגדולות השנויות במחלוקת. וכל הרוצה באמת ובלב תמים בקיבוץ גלויות הלכה למעשה...חייב להטות שכם - נרכז קודם את העם בציון, נבטיח קיומו ושלומו, ובבוא הזמן יכריע במה שיש להכריע". ( חזון ודרך ג', עמ' 134)

יותר משביקש להימנע מהכרעה, עד להבשלת תנאים מתאימים יותר, ביסוד גישתו החזיק בנטייה עקרונית להכלת מתחים בלתי פתורים, בהכוונת גישת יסוד קיומית שמבקשת דרך של "גם וגם". כך לדוגמה הציב את משנתו הכלכלית המאזנת במתח המתמיד בין כלכלת תחרות השוק, לבין כלכלה סוציאליסטית. על הכלת שתי הגישות יחד הסביר במבט קוסמי: "המציאות אינה מוניסטית: בעולם ומלואו, בכל היקף היקום, יש אחדות קוסמית. ואולם בתוך חיינו פועלים גורמים מרובים ושונים, וכל מי שנאחז רק באחד הגורמים, מתעלם מהמציאות והמציאות מתעלמת ממנו. יש לנו מוניסטים של הון פרטי ומוניסטים של הון לאומי, שניהם שתומי עין אחת ורואים רק מחצית המציאות." (דברי תשובה בכנסת, 21.11.1949, חזון ודרך ב', עמ' 80)

על תשתית תפיסתית זו הונחה מגמת הפשרה המפא"יניקית כגישה מטפיזית וכהוראה לבקשת הסכמות של פשרה בהבחנה ראויה בין עיקר לטפל. במקום הזה הממלכתיות היא המצפן לכינון נקודת האיזון במתחים שלעולם יוותרו בלתי פתורים. חוקה לעומת זאת, בחתירתה להכרעה, כובלת את ההנהגה הלאומית ונועלת אותה על מסילה קשיחה. ברוח זו, בסיכום הדיון על הסתייגותו מחוקה הסביר בן גוריון: "מדינתנו היא המדינה הדינמית ביותר בעולם...היא נוצרת בכל יום מחדש...דינמיות זו אינה סובלת מסגרת נוקשה וכלים מלאכותיים. חוקי מדינת ישראל צריכים להסתגל להתפתחות דינמית זו" (חזון ודרך, ב' עמ' 154)

במבט מסכם, פעולה מתוך תודעת חובת הממלכתיות, בכל ארבעת ממדיה, הייתה מעניקה לממשלות ישראל ולמנגנוני השרות הציבורי את ההכוונה הלאומית המתאימה לצרכי המדינה היהודית. אלא שבעשרות השנים האחרונות, הכוונה לאומית זו, שעוצבה בידי בן גוריון, דוכאה וננטשה.
[בתמונה: דף הכותרת הכרך הראשון של 'חזון ודרך' לדוד בן גוריון, שראה אור בהוצאת עם עובד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: דף הכותרת הכרך הראשון של 'חזון ודרך' לדוד בן גוריון, שראה אור בהוצאת עם עובד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאוסף המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *