תקציר: מגילת העצמאות ממלאת תפקיד מרכזי בדיון בבית המשפט העליון על עילת הסבירות, כמו גם במיצגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית'; אולם האם מארגניה, ואלה שמפגינים בעזרתה קראו אותה עד תום? אם יהיה למגילה תפקיד בגיבוש הסכמות לאומיות חדשות, כדאי לו לימין לסמוך ידיו עליה...

[חלק מהמאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

עודכן ב- 13 בספטמבר 2023

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על מגילת העצמאות. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• גרשון הכהן: מגילת העצמאות כטקסט גאולה דתי;
• אלעד רזניק: בין מגילת העצמאות לחוק הלאום.

* * *

מהימים הראשונים להתפרצות המחאה, גויסה מגילת העצמאות כמסמך מכונן להובלת המאבק.

היא הוצגה בשלטי חוצות ובמיצגי המחאה, והוחתמה מחדש בחוצות הערים על ידי רבבות.

תנופה נוספת לעיסוק בה ניתנן לקראת הדיון בבית המשפט העליון על עילת הסבירות, בספטמבר 2023

נשיא בית המשפט לשעבר, הפרופ' אהרן ברק, פרסם מאמר אקדמי, הטוען כי מגילת העצמאות היא היסוד לסמכות המכוננת הראשונית שבידי הכנסת לחוקק חוקה, וכי בשל כך, ערכי מגילת העצמאות כפי שנוסחו בה הם העקרונות שעל פיהם יש לפרש את היקף סמכותה של הכנסת והאם שינוי חוקתי הוא חוקתי או לא: "גישתנו מפרשת את היקף סמכותה של הכנסת כאספה מכוננת ראשונית. כל עוד מפעל חוקי היסוד לא הסתיים, זו הסמכות המכוננת היחידה שהכנסת פועלת במסגרתה - הן לכינונם של חוקי יסוד חדשים והן לתיקונם של חוקי יסוד שכבר כוננו. על-פי גישתנו, הכרזת העצמאות מהווה את נקודת האחיזה החיצונית לחוקי היסוד, ועל פיה ניתן להטיל הגבלות על היקף סמכותה של הכנסת כרשות מכוננת ראשונית", כתב (וולף, 2023).

זווית שונה על היחס המשפטי למגילת העצמאות נתן השופט סולברג, בעת הדיון המתוקשר על עילת הסבירות, ב- 12 בספטמבר 2023: "בהזדמנות החגיגית לא נשכתב את ההיסטוריה. דוד בן גוריון לא חשב לרגע שהכרזת העצמאות מעניקה את הזכות לבטל חוקים: "השופט רק מפרש את החוק. במדינה שהחוק שליט בה, יש הפרדה גמורה בין סמכות המחוקק - המסורה לנציגות הנבחרת של העם - ובין סמכות השיפוט, הנתונה בידי חבר שופטים ממונים. חבר שופטים, הבקיאים בחוק ונאמנים לו..."

אבל, המגילה היא הרבה מעבר לזה...

ניתן לשער כי רוב העוסקים במגילה, לא פנו לקריאתה במבט פרשני מעמיק, ובעיקר עסקו בעיקר בשאלת היותה מסמך מכונן ובבשורת השוויון: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין...". 
אולם המגילה היא מסמך חזון יהודי ציוני, שנוצר ברגע היסטורי, במבט אל נצח ישראל. 

כשעה לפני ההכרזה, שיגר חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל מברק משוויץ: "יש להכריע ומיד. נפרצו לרגע שערי שמיים. אם נפרוץ לתוכם תקום מדינתנו. אם לא, מי יודע אם נזכה בדורנו להקמתה ואם בכלל." (מתוך יעקב חזן, ראשית חדשה, עמ' 17)

בהזמנה לקריאה חדשה, ראוי להטיל אור פרשני על שכבות של מושגים יהודיים מסורתיים השזורים במגילה מראשיתה עד סופה.

לקראת סופה המגילה פונה אל יהודי התפוצות: "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל."המגילה מדגישה במילים אלה כי עבור עם ישראל מדובר במלחמה ייחודית משמעותית בתכליתה, פי כמה ממלחמות עצמאות שחוו באותה תקופה גם עמים אחרים.

למעיין בכתבי בן גוריון הרבים, מוכר היטב שימושו הרווח במושגים יהודיים טעונים. עם ההתלבטות בהצעת החלוקה בפברואר 1937, קבע בן גוריון: "הגדרת ה'מטרה הסופית' של הציונות אינה אלה הגאולה המלאה והשלמה של העם היהודי בארצו. קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית." (במערכה כרך א', עמ' 190). בהתמדה עקבית, לאורך כל שנות הנהגתו, חזר בן גוריון אל תכלית המדינה בהעמדתה על חזון גאולת ישראל, כך הסביר לדוגמה בשנת העשור לעצמאות: "מדינת ישראל היא פרי חזון גאולתו של העם היהודי במשך דורות... והמדינה היהודית עדין איננה ביצוע הגאולה היהודית, היא רק המכשיר והאמצעי העיקרי לגאולתו." (כוכבים ועפר, עמ' 92, 1954). 

בכל שורה במגילה ימצא הקורא שכבות סמנטיות של שפה יהודית עתיקת יומין במשמעויות גלויות וסמויות המזמינות דיון פרשני אקטואלי. כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית"

בהתייחסותו למילים אלה, שאל הסופר א. ב. יהושע, האם מבחינה היסטורית אין כאן הטעיה?

הרי עם ישראל קם תחילה במצרים וכונן עצמו כעם במתן תורה במדבר סיני... 

אלא שלמגילה לא הייתה ככל הידוע כל יומרה להתקבל בעתיד כטקסט משפטי. היא נכתבה מיסודה כמסמך חזון יהודי, וממש לא כהצעת חוקה. בשל כך, העזה לפתוח בקביעה היסטורית שמיסודה שנויה במחלוקת. 

בהקשר הזה, אם נתרגם לשפה אחרת את השימוש במילה "קם", משהו משמעותי במשמעות המגילה ילך לאיבוד.  מומלץ להתבונן בקשר שבין המילים "קם" ובין "קוממיות" ככתוב במגילה: "בה חי חיי קוממיות"; ויהודים מתפללים בכל יום: "ותוליכנו קוממיות לארצנו".

על משמעותה הרחבה יותר של המילה "קם" ניתן ללמוד מהפסוק בספר בראשית על קניית מערת המכפלה: "ויקום שדה עפרון אשר במכפלה...לאברהם למקנה". רש"י מפרש שם: "תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך."

זו תקומה למעלה חדשה. זה מטען המשמעות המהדהד במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי". באופן הפיזי העם קם אולי במקום אחר הרבה קודם, בממד הרוחני של גיבוש זהותו וייחודו כעם, זה קרה בארץ ישראל, ורק בה זה יכול לקרות מחדש.

במבט עומק כזה ראוי להתבונן גם במילים: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות": ההבחנה הקטגורית בין "עלייה וקיבוץ גלויות", לבין התופעה האוניברסלית המוכרת כהגירה, מבטאת במגילה את ייחוד המפעל הציוני, ייחוד הכרוך בחזון הנביאים ובתפילת דורות של יהודים שלוש פעמים ביום: "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו..."

ולקראת סיום נכתב: "מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו..."

רבות נכתב על ההתחמקות מהזכרה מפורשת של אלוהי ישראל במגילה. ועל הפשרה כביכול שטמונה בהסכמה לשימוש בכינוי "צור ישראל".

אלא שבשעה המיוחדת בה התרחש המעמד, בחרדה לנוכח פלישת צבאות מדינות ערב שעלולה הייתה להכחיד סופית את הסיכוי למדינה, השימוש בפנייה אל "צור ישראל" היה - לא במקרה - דווקא הנכון ביותר.  מתוך חיבור ישיר אל התפילה "צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאומך יהודה וישראל.". בהקשר הזה, בחיבור למסורת, הקריאה ל"ביטחון בצור ישראל" מהדהדת כביטוי אמונה עילאי,

וכך בספר תהילים, בכל מקום של מצוקה גדולה למול חרדת המלחמה הציפיה לישועה מתמקדת בפניה אל צור ישראל. ככתוב: "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותיי למלחמה," (תהילים קמ"ד) והדוגמאות רבות.  

המגילה כחזון נבואי

להקשר בו טקסט נוצר וזוכה לקריאה, יש תפקיד בפירוש משמעותו. ההקשר של המגילה, כולל את השעה הגורלית את המקום את הנסיבות וכמובן את הדובר. כולם חתמו על המגילה באותו המעמד, וזה לכשעצמו היה רגע ייחודי של אחדות ישראל, שלא היה דוגמתו מאז מעמד הר סיני. לבן גוריון שהקריא אותה באותה שעה, ראוי לייחס משקל יתר בפירוש הטקסט. העמדת המגילה על רקע משנתו של בן גוריון יכולה לסייע בהבנה עד כמה היה המעמד בעל משמעות יהודית עמוקה.

בניגוד להוגים חילוניים בני ימינו - הרואים תקלה בהגדרת הזהות היהודית באורח המשלב בין הדתי ללאומי - בן גוריון קיבל את אי ההפרדה כייחוד עמנו והכיר: 

"הדת היהודית היא דת לאומית ובה נספגו כל התכנים ההיסטוריים של עם ישראל מאז היותו ועד היום ולא קל להפריד בין הצד הלאומי ובין הצד הדתי." (כוכבים ועפר, עמ' 128, 1957) בהזמנה לקריאה מחודשת, המגילה מגלמת בעת ובעונה אחת, תכנים יהודיים דתיים, תרבותיים, פוליטיים, לאומיים, משפטיים ומדיניים, כשהם שזורים זה בזה לבלי הפרד. בכל דרך מדובר בחזון נבואי יהודי הכורך יחד אל רגע היסטורי חד פעמי, עבר מפואר ותקווה גדולה לעתיד. כך יש לקרוא את המגילה וכך נוכל למצוא בה הכוונה למבוכה ולאובדן הדרך, אליה נקלעה מדינת ישראל בשנתה ה-75.

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון;
• אוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• וולף איציק (2023), אהרן ברק: חקיקה נגד ערכי מגילת העצמאות - לא חוקתית, מחלקה ראשונה, 30/8/23.