תקציר: פרשות תזריע ומצורע הן פרשות-מצורפות בשנים שאינן מעוברות, ונפרדות רק בשנים מעוברות. שני נושאים נדונים בהן: מחלות ומגפות; וברית מילה דוחה שבת... אביא כאן את הרהוריי על שתיהן יחד.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 10 באפריל 2024

המחר אינו המשך של היום...

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

פרשות תזריע ומצורע הן פרשות-מצורפות בשנים שאינן מעוברות, ונפרדות רק בשנים מעוברות. שני נושאים נדונים בהן: מחלות ומגפות; וברית מילה דוחה שבת... אביא כאן את הרהוריי על שתיהן יחד.

דיני מחלות ומגפות

שתי הפרשות עוסקות בדיני טומאה הקשורות לגוף האדם וכן במחלות מדבקות או מגפות, ששמותיהן בימינו לא הובררו סופית. שמותיהן של המחלות, כפי שניתנו בתנ"ך, אינן בהכרח השמות שאנו מכירים למחלות בימינו. ה"צרעת" בפרשות אלה, אינה ככל הנראה מחלת הצרעת שאנו מכירים, ויתכן שהיא כינוי כולל למחלות מדבקות שונות, ללא הבחנה ביניהן. לפיכך, לא נוכל לזהות מחלות אלה כולן או חלקן. ראו, למשל, אצל פרופ' ז' עמר (2005), 'מהו שחין בלשון חז"ל', אסיא עה-עו (65 – 69).

עם זאת, שתי הפרשות מזהירות מפני שאננות ומפני הדבקות ומגפות.

ההדבקה יכולה להיות תוצאה של מגע גופני, לרבות נגיעה חיצונית בגוף החולה או בדמו, תוצאה משימוש בבגדי החולה, בכליו, במיטתו, בכלי אכילתו, וכן כתוצאה מתנאים סניטריים לקויים או אפילו בהעברת חיידקים בשהייה קרובה ליד נגוע.

פרשות אלה באות להבהיר מצד אחד כיצד להימנע ממחלה, ומצד שני כיצד לנהוג אם מתברר שנתגלתה מחלה מדבקת, לרבות דרכי מניעת התפשטותה. פרשות אלה גם מבהירות את הצורך בבידוד ובהסגר, ללמדנו שאמצעי זהירות אלה, שננקטו גם בימינו, אינם יצירת המאה שלנו אלא כבר מפורטים בפרשות השבוע. 

פרק יג מסביר שכאשר מתעורר חשש שאדם לקה במחלה קשה ומדבקת, ויש להניח שהכוונה היא שנתגלו בו תסמינים אפשריים אף שטרם הוכחו, הכהן "מטמא" אותו (כלומר שולח אותו לבידוד) לשבעה ימים, ואם לאחר שבעה ימים עדיין הנגע קיים גם אם לא התפשט, הכהן "יסגירו", כלומר יכניסו להסגר, לשבעה ימים נוספים. לאחר התקופה הכוללת של 14 יום – אם הכהן בבדיקתו מצא ש"ְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר", יטהרו הכהן. אך אם הנגע התפשט, הוא יטמאו, כלומר ירחיקו מהקהל:

"וְאִם־בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק, אֵין מַרְאֶהָ מִן־הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא־הָפַךְ לָבָן, וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת־הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו, לֹא־פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא־פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִיא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. וְאִם־פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל־הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל־הַכֹּהֵן, וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן – צָרַעַת הִוא" (יג, ד-ח).

הבאתי קטע זה, כי גם בימינו, כאשר הוברר שמגפת הקורונה הגיעה אלינו, קבעו שלטונות הבריאות אותה עת חובה של 14 ימי בידוד של החשודים בהדבקת הקורונה עד להחלטה אם לשחררם או להחזיקם בהסגר. אין חדש תחת השמש.

ברית מילה דוחה שבת

הפרק הראשון בפרשת תזריע, עוסק בלידה ובטהרה של האם לאחר הלידה. שני הפסוקים הראשונים בפרשה כתובים בנוסח די מקובל, הבא לספר לנו במה תעסוק הפרשה: 

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר – אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא" (יב, א-ב).

הפסוקים הרביעי עד השמיני הם המשך הגיוני לשני הפסוקים הראשונים ועוסקים בטהרתה של היולדת:

"וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה, בְּכָל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד־מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם־נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל־דְּמֵי טָהֳרָה. וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד אֶל־הַכֹּהֵן, וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ. זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם־לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה". כדי לוודא שהיולדת אכן תשגיח על עצמה לאחר הלידה, הוטלה עליה חובה להביא לכהן, בתום תקופת הטהרה, קורבן עולה וחטאת.

אולם הפסוק השלישי שונה ועומד בפני עצמו. פסוק זה קובע לגבי בן זכר שנולד "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו" (יב, ג).

חובת המילה ביום השמיני כבר נקבעה בספר בראשית: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז, י-יג).  חובה זו היא אחת מהחובות/המצוות הראשונות.

מפני מה היא מוזכרת כאן שוב, מה עוד שבספר בראשית כתוב במפורש "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם"?  מפני מה היה צורך לחזור על הוראה זו פעם שנייה ודווקא כאן? 

נזכור כי גם חובת שמירת השבת, שהיא חובת-על כדיבר מעשרת הדיברות, מובאת פעמיים: 

פעם ראשונה - "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, ח).

ופעם שניה - "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ [...] וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יג-יז).

שמירת השבת כבר הפכה ליסוד חקוק בעשרת הדברות. אם לא הייתה חוזרת חובת המילה ביום השמיני, יתכן שהיו קמים מפרשים שיניחו שאם היום השמיני להולדת הבן הוא שבת, יש לדחות את חובת/מצוות הברית למועד מאוחר יותר, ובלבד שלא לחלל את השבת. מסיבה זו – כדי למנוע פרשנות זו נקבע במפורש בפרשת תזריע ובאופן מוחלט וללא סייגים בפסוק ג בפרק יב: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו".

כלומר – גם אם היום השמיני הוא שבת, המילה תהיה בשבת, ולא תידחה. ברית המילה, אם כך, דוחה שבת. והוראה זו חוזרת דווקא כאן כאשר היולדת וכל הסובבים סביבה עסוקים בלידה ובטהרתה של היולדת ועלולים לשכוח את חובת המילה במועד.

מכאן ניתן ללמוד שיהיו מקרים ומועדים שיחייבו דחיית שבת ואולי אף מצוות אחרות וברית המילה היא הדוגמה הראשונה לדחיית שבת. 

כך גם מצב של פיקוח נפש דוחה שבת, ומי לנו כרמב"ם (ראו תמונה משמאל) שכתב:

"אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' – ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (הלכות שבת ב, ג). ישנם איסורים הנחשבים מוחלטים, אך בנסיבות מיוחדות "נושר" מהם האיסור המוחלט. כך גם יש להבין את המושג של "יום כיפור דוחה שבת" ולזאת גם "פיקוח נפש דוחה כיפור". המקור הראשון לאפשרות של דחיית מצוות או חובות הוא בפסוק ג שבפרק יב.

אך עדיין היה קיים הרהור נוסף במוחי. אכן ברית המילה היא ביסודות היהדות, אך האם יסוד זה ייפגע אם הברית תידחה ביום?

לזאת – נראה לי שהתשובה השלילית נחרצת. חובה על אדם לבצע משימה במועד הקבוע שנקבע לה. אם ירשה אותו אדם לעצמו לסטות מאותו מועד, קיימת סכנה שידחה אותו מדי פעם ללא קץ ואף יתכן שהמשימה כלל לא תבוצע.

במקרים רבים, לאחר שאנו קובעים לוח זמנים, או מוטל עלינו לוח זמנים, כאשר מגיע המועד לביצוע המטלה, אנו משתדלים להאריך את פרק הזמן או לדחות את המועד, לעיתים קרובות מטעמי נוחות, תוך תקוה – היכולה להיות נראית כנכונה לאותה עת – שנעמוד בלוח הזמנים החדש.

דא עקא, שעקב אירוע או אירועים אחרים, שוב יידחה המעשה, והתוצאות לעיתים קרובות יכולות להיות גורליות. אדם יכול לאבד כל רכושו, מעמדו וזכויותיו עקב אי הקפדה על מילוי חובתו במועד הקבוע. לעיתים, עקב נסיבות שהזמן גרמן, אף תימנע האפשרות שלא באשמתו לעשות אותן במועד הנדחה או אפילו בכל מועד אחר.

מכאן אנו לומדים, שכאשר נקבע מועד למשימה עקרונית ובסיסית, דחייתה עלולה להביא לביטולה או לפחות להחמצת הזדמנות, שגם אם וכאשר תבוצע היא תהיה חסרת ערך. כך בחיים הפרטיים וכך גם בחיים הלאומיים.

בנימין זאב הרצל היה נחוש בדעתו לזמן קונגרס ציוני בו יוכרז על הצורך בהקמת מדינת היהודים והוא קבע לעשות זאת בקונגרס שאמור היה להתקיים בעיר מינכן שבגרמניה, מ-25 באוגוסט עד 27 באוגוסט 1897 (כ"ז – כ"ט בחודש אב תרנ"ז). אך זמן קצר לפני יום הפתיחה נתקל הרצל בהתנגדות גוברת לכינוסו של הקונגרס וזאת מצדם של חוגים דתיים – הן רבנים אורתודוקסים והן ראשי הקהילות הרפורמיות בגרמניה – ואליהם נוספו חוגים יהודים כלכליים ובמיוחד של יהודי מינכן, שטענו שקונגרס כזה מסכן את מעמדם וביטחונם, כי, לדעתם, הוא עלול להטיל ספק בנאמנותם לגרמניה. משום כך, הם פנו לשלטונות הגרמניים שיאסרו את הפעילות הציונית, כדי שלא יוטל ספק בפטריוטיות הגרמנית שלהם והגרמנים נענו מיד לבקשתם של אותם חוגים.

עקב כך, אמנם בוטל הקונגרס שנועד להתקיים במינכן אך הרצל העתיק מיד את מקום כינוסו לבזל שבשוויץ, וקבע מיד את ישיבת הפתיחה של הקונגרס ליום ראשון – 29 באוגוסט, ודיוני הקונגרס נמשכו שלושה ימים מ-29 עד 31 באוגוסט 1897 (א – ג באלול תרנ"ז).

אין לדעת מה היו יכולות להיות התוצאות של דחיית הקונגרס לתאריך מאוחר יותר. 

עלינו לזכור כי המחר איננו המשכו של היום

המחר הוא יום חדש, יום אחר.
מה שלא נעשה היום, יתכן שלא נעשה לעולם.
את זאת יש ללמוד מההוראה החד משמעית שהפסוק השלישי בפרשה מורה לנו: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו", ובכך היא גוברת על כל חובה או מצווה אחרת. 

כל אדם חייב להקפיד על עמידה בלוח זמנים שנקבע מראש, לפחות בדברים הבסיסיים והעקרוניים. כל סטייה ממנו עלולה להיות ללא תקנה ואף הרסנית.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים על 'פרשת מצורע';
• אוסף המאמרים על הקורונה והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.