תקציר: פני החברה הם תמיד כפני האליטה. היא זו המנווטת אותה. היא זו שיוצרת את תרבותה הפנימית ואת חזונה; היא המרימה והיא המדרדרת אותה. החברה שלנו מצויה במצבה הגרוע ביותר מאז קום המדינה. המצב הזה משקף את הקיפאון/סְטַגְנַצְיָה ופער רלוונטיות של האליטה, על חלקיה השונים.

[בתמונה: יחסי האליטה והעם שאותו היא אמורה לשרת... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן]

החברה שלנו מצויה במצבה הגרוע ביותר מאז קום המדינה; פני החברה הם תמיד כפני האליטה. היא זו המנווטת אותה. היא זו שיוצרת את תרבותה הפנימית ואת חזונה; ומאלה נגזר כל היתר:  הכלכלה; המינהל; הפוליטיקה; הכלכלה; החוק והמשפט; התרבות; האקדמיה, התרבות וכדומה. 

האליטה שרוייה בקיפאון/בסְטַגְנַצְיָה, ושקועה עמוק בפער הרלוונטיות קיצוני. היא הפכה מגורם מנהיג, משרת ומקדם, לגורם הרסני, שכל תכליתו ממוקדת בשמירה על מעמדו. היא שוקעת, והחברה שוקעת ביחד איתה. 

לפרוגרסיב האמריקני השפעה הרסנית על הידרדרות האליטה הישראלית. התורה הזו מועתקת לכאן ללא עוררין. מערכות החינוך, התרבות והאקדמיה פועלות יחד לצרוב כאן פרוגרסיביות אוניברסלית, ניאו-ליברלית מערבית, על האלמנטים הפרועים והאנרכיסטיים שבה, שעשו שמות באומה האמריקנית - כמו תרבות הביטול (cancel) והנעורות - woke.

המוחות הקרטזיאניים המבריקים ביותר בישראל - בגופים האקדמיים, הצבאיים, החברתיים והתרבותיים - עובדים תהליך של סוציאליזציה והטמעה מואצת של תרבות זו.

[בתמונה: בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הארווארד. היכל ההכשרה של אליטות הממשל הציבורי בישראל By Caleb D. Schwartz]

בשני העשורים האחרונים, האליטה בישראל יצרה וזיקקה דור של רובוטים

כשהאליטה גדלה ומזדקנת, היא נופלת למלכודת המצפה לכל קבוצה מגובשת: 

השאיפה להסכמה כה גדולה, עד שהיא משתלטת על יכולת החשיבה העצמאית של החברים, על נכונותם לקלוט נתונים חדשים ולהעריך בצורה הגיונית ושקולה דעות של אחרים מחוץ לקבוצה. התופעה הזו מאפיינת בעיקר ארגונים ביורוקרטים בשלב של "שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים". 

המילכוד הזה קרוי: 'חשיבת יחד' או 'חשיבה קבוצתית' (Groupthink): דפוס התנהגות קונפורמי, המתייג (labeling) כל דבר במונחים של נורמות הקבוצה, גם על חשבון האמת. 

באופן כזה, 'כולם יצוקים באותה תבנית', עם מאפיינים בלתי משתנים לאורך זמן. הם דומים זה לזה כמו יצירת אמנות בעלת מאפיינים זהים. טיפשות העדר מחליפה את חכמת ההמונים (חכמת ההמון) (The Wisdom of Crowds). נוצרת התנהגות קולקטיבית הרסנית, שמביאה לתוצאה שהסך הכל שלה נמוך בהרבה מסכום מרכיביה.

האלוף במילואים עמוס ידלין, אפיין זאת כך: "במקום שבו כולם חושבים אותו הדבר, אף אחד לא חושב!" (ראו כרזה למטה).

המחיר: סְטַגְנַצְיָה מואצת ואבדן היכולת להתמודד עם מציאות משתנה...

המערכת האליטיסטית מתיישנת והופכת לסכנה גלויה לעצמה ולעם שאותו הייתה אמורה לשרת. 'נישואי קרובים' תמיד מזמינים צרות; והסתמכות על מקור כוח אחיד הוא מרשם בדוק לסכנה מתקרבת. אין זה סוד כי כישרונות - מרקע מקצועי ותרבותי שונים - מגיבים טוב יותר למורכבות העולם של היום. 

בני האליטה מתמודדים עם הסכנה בדרך של התעלמות וציפוף שורות, כדי להעלים את תחושת הסכנה. מתגברת תחושת ה'ביחד', ועימה האמונה הבלתי מעורערת בצדקתה ובגאונות אנשיה.

ככל שהאליטה נחלשת ומחלישה, היא מגוננת על עצמה, בעוצמה גוברת והולכת, תוך שיתוף פעולה הדוק בין מרכיביה

רשתות ההשפעה של אליטה בסְטַגְנַצְיָה, 'נועלים' את המערכת וחונקים כל התנגדות לשינוי. 'אנשי שלומנו' הם נטועים היטב במנגנוני קבלת ההחלטות בישראל. הם מאיישים תפקידי מפתח מגוונים, ושם הם מגינים בחירוף נפש על זכויותיהם ועל החוקים המסייעים להם לשמור על עצמם.

העיסוק האובססיבי בהגנה עצמית, מביא לדחיקת בעיות החברה לתחתית סולם העדיפויות, ולהידרדרותה. ההידרדרות הזו מאיימת עוד על האליטה, ומגבירה את צפיפות השורות בה, וחוזר חלילה.

אם בתחילה, המוביליות לתוכה הייתה אפשרית, הרי שעתה היא משכפלת את עצמה: רוב ילדי האליטה יודעים את הקודים הסודיים לחצות את מחסומי הכוח. הקשרים בין חבריה מאפשרים להם להגיע עד מהרה לעמדות השפעה.

הכישרון אינו נמצא בסדר עדיפות ראשון. קודמת לו התורשה. בנ האליטה מחלקים ביניהם תפקידים. מקומות מפגש יוקרתיים הם מקום נוח להחלפת מידע; ולמתן הדדי של טובות 'קטנות'. תופעת ה"יד רוחצת יד" מתרחבת, ועימה השחיתות השלטונית.

ככל שמעמיק הקיפאון/סְטַגְנַצְיָה בקרב האליטה, גוברת ההגנה על אלה שכשלו. מערכת יחסים של "שמור לי ואשמור לך", מונעת מהם מלשלם מחיר אמיתי, על רשלנות ועל כשל. מנהלים מפטרים עובדים כשהם נהנים בעצמם מ"מצנחי זהב" ומביטחון תעסוקתי. כמה מנכ"לים כושלים שילמו מחיר על מעלליהם? כמה קצינים בכירים? פרקליטים בכירים? יד רוחצת יד; ו'חברינו' דואגים לנו ולא יאפשרו פגיעה במעמדנו...

'אנשינו הטובים' דואגים שחבריה לא ייפגעו; ומסייעות לאלה שהסתבכו. המטרה מקדשת את האמצעים; ופרשות לא רצויות 'מטוטאות אל מתחת לשטיח'. פרשת המימד החמישי היא אחת מתוך פרשות רבות כאלה (ראו בסרטון למטה). פרשת פגסוס היא דוגמה מצויינת נוספת... ו.

הבוז לעם נצבר, ומתפרץ...

ככל שהיא נחלשת יותר, האליטה תופסת עצמה כמקדש החדש של הגאונות, הדעת והאמת המושלמת, שאין לערער עליו.

התוצאה היא התגברות תחושות הניכור, הבוז והזלזול בעם שאותו היא אמורה לשרת. ה'דמוקרטיה' - אם אפשר בכלל לקרוא לה כך - נצבעת בצבעים של שיעבוד האחרים לרצונותיהם. במקום שהאליטה תשרת את העם, הוא משרת את האליטה וצרכיה, עד שנמאס לו. אז, אלה בעם שצברו עוצמה, עושים מעשה כדי להחליש את האליטה, לערער כל מעמדה ולירוש את מקומה.

[בתמונה משמאל: הבוז לעם נצבר, ומתפרץ... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי perianjs לאתר FIXABAY]

כשמתפתח שינוי - המאיים לפגוע בפריבילגיות של האליטה - מתפרץ הבוז לעם במלוא עוצמתו. 

אז תעמוד האליטה מיד על רגליה, כאיש אחד, על מנת לחנוק מיד את התעוזה המחוצפת, בכל דרך אפשרית. כך היא נועלת את המערכת מפני כל יריב ומפני כל איום. חבריה - אותם טכנוקרטים, המוצבים בנקודות מפתח בממשל - מתעלמים מהיושרה המקצועית שלהם ומשתמשים בנשק העילאי שלהם: הנורמה, הרגולציה, הסדר, ההיררכיה, הכיול, התאגידיות.

במקום להסתגל לסביבה ולשכל הישר, הם מנרמלים אותה כדי להשיג רדוקציוניזם של המציאות.

[בתמונה: הבוז הזה מתגלה במלוא עוצמתו כשמתפתח שינוי המאיים לפגוע בפריבילגיות של האליטה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

המצב הזה מזמן לא מעט סיטואציות הזויות

ראינו מפכ"ל ומפקד מחוז במדים המתהלכים בתוך הפגנה, וזוכים לתשואות המפגינים; מה שמביא, מטבע הדברים, לדה-לגיטימציה שלהם בקרב אלה שאינם נמנים על האליטות; ושברור להם עתה את מי מיועדת משטרת ישראל לשרת... 

אינני זוכר, בתקופה המיליטנטית שלי בפריז, מחזה המתקרב ודומה לזה. 

[בתמונה משמאל: המצב הזה מזמן לא מעט סיטואציות הזויות... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

הנה המפכ"ל:

[בתמונה: המפכ"ל, קובי שבתאי, התקבל ע"י המפגינים בתשואות. לכתבה המלאה בערוץ 7, לחצו כאן]

והנה מפקד מחוז תל אביב:

[בתמונה: מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמי אשד, התקבל ע"י המפגינים בשירה ובתשואות. לכתבה המלאה ב-YNET, לחצו כאן]

המעסיקים מוחאים כפיים כשההסתדרות משביתה את המשק...

ראינו מחזה חסר תקדים של מעסיקים העולים לרגל אל בית ההסתדרות ומריעים לראשה שהחליט להשבית את המדינה לבל ייפגעו זכווית האליטה: הפועלים - עמך שובתים, על מנת שהזכויות לא תילקחנה מהאליטות ותועברנה אליהם...

גם מציאות זו זרה לי לחלוטין מימיי ב"הארגון הקומוניסטי (טרוצקיסטי) הבינלאומי (OCI)". 

[בתמונה משמאל: המצב הזה מזמן לא מעט סיטואציות הזויות... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

.

[בתמונה: ההסתדרות מודיעה על סגירת נתב"ג... ראינו מחזה חסר תקדים של מעסיקים העולים לרגל אל בית ההסתדרות ומריעים לראשה שהחליט להשבית את המדינה לבל ייפגעו זכויוית האליטה: הפועלים - עמך שובתים, על מנת שהזכויות לא תילקחנה מהאליטות ותועברנה אליהם... התמונה היא צילום מסך]

'הפרא האציל' של האליטה

תרבות המערב מטפחת את רעיון 'הפרא האציל'. זהו מושג בתרבות הפרימיטיביזם של המאה ה-18, המציין דמות אשר לא הושחתה על ידי הציוויליזציה המערבית, והיא אותנטית ונעלה על אנשי התרבות. 

הכינוי "פרא אציל" הופיע לראשונה במחזה "כיבוש גרנדה" (ב- 1672) מאת ג'ון דריידן, אך האידיאליזציה של "הג'נטלמן הטבעי" היא תוצר הסנטימנטליזם של המאה ה-18.

[בתמונה משמאל: מקטע מציורו של בנג'מין וסט "מותו של ג'נרל וולפה": וסט מציג את דמותו של האינדיאני כאידוליזציה של מסורת "הפרא האציל". לאליטות בישראל יש 'פרא אציל', והוא אינו נמנה על אחיהם היהודים... התמונה היא נחלת הכלל]

המונח "פרא אציל" מביע השקפה רומנטית על האנושות הנעדרת מטען תרבותי; המהות הטבעית של אדם שלא חונך. הוא מניח שטבע האדם טוב בבסיסו, בניגוד לתורת החטא הקדמון אשר נוצרה בתקופת ההומניזם של הרנסאנס. המונח מזוהה עם ז'אן-ז'אק רוסו. בפתח ספרו "אמיל, או על החינוך" (1762; ראו תמונת הכריכה, למטה) כתב: "הכל טוב בהשאירנו את הדברים לידיו של הבורא; הכול מתקלקל בידיו של האדם". 

[בתמונה: כריכת החיבור: "אמיל או על החינוך" (Emilio, ou De la educación) לז'אן ז'אק רוסו. המונח: 'פרא אציל' מזוהה עם ז'אן-ז'אק רוסו. בפתח ספרו התמונה היא נחלת הכלל]

המושג 'הפרא האציל' משתלב היטב בפרוגרס, במסגרת היא פרדיגמת חשיבה, המכונה פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity Politics), המהווה את האמצעי ליישום האמצעי ליישום הרב תרבותיות.

זוהי אסטרטגיית פעולה בכלל; ופרקטיקה פוליטית בפרט, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

לכאורה, מתבקש היה לראות את 'הפרא האציל' באחים היהודים, המוחלשים, בני עדות המזרח והחרדים. אבל האליטות שלנו העניקו את הפריבילגיה הזו דווקא למיעוט הערבי בתוך גבולות 1967 וביהודה שומרון ועזה; כשהם מתעלמים מהעובדה שבין הקבוצה הזו לקבוצת הרוב היהודי, ניטש עימות לחיים ולמוות, מזה מאה שנים.

[בתמונה: מהומות בשכונת מאה שערים. למה לא לראות בחרדים למשל, את 'הפרא האציל'? הערבים נבחרו ע"י האליטה לתפקיד "הפרא האציל" כי הם נוחים בהרבה מקבוצות יהודיות מוחלשות, למרות הסכנה הטמונה בהם, כי לפחות בשלב זה אינם מהווים איום למעמדה של האליטה... (צילום: דוברות המשטרה)]

הסיבה ברורה: הן קבוצות מסוכנות יותר לאליטה כיוון שהן מתעצמות, תופסות מאחזי כוח והשפעה; וחותרות לרשת אותה. לכן, היא מטפחת כלפיהם בוז ותיעוב הולכים וגוברים; ועושה ככל יכולתה באמצעים חוקיים, משפטיים ונוהליים, לעצור את תהליכי צבירת העוצמה שלה.

הערבים נבחרו ע"י האליטה לתפקיד "הפרא האציל" כי הם נוחים בהרבה מקבוצות יהודיות מוחלשות, למרות הסכנה הטמונה בהם, כי לפחות בשלב זה אינם מהווים איום למעמדה של האליטה. עלייתם אינה מסכנת, ע"פ תפיסתה, את עוצמתה ואת הדומיננטיות שלה (האמת שונה לחלוטין... אבל, פער רלוונטיות תמיד הולך בד בבד עם קיפאון/סְטַגְנַצְיָה).

[בכרזה: פער רלוונטיות, תמיד הולך בד בבד עם קיפאון/סְטַגְנַצְיָה... המקור: ייצור ידע]

עד מתי?

אליטות אינן חיות לנצח. מערכת מורכבת היא דינאמיות מטבעה, וחלוקת העוצמה בה נתונה לתהפוכות. 

בשלב מסויים הן נחלשות כל כך עד שהן קורסות לתוך עצמן. לעיתים, העם קורס עימן ונכחד. לעיתים אליטה אחרת תופסת את מקום הישנה. בתחילה היא דינאמיות ומתגייסת לשירות העם. אח"כ היא מידרדרת לאיטה לקיפאון - לסטגנציה, ועוברת לשרת את עצמה...

וחוזר חלילה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של רוני אקריש: 'בשבח הסובלנות';
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• הרחבה על חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד;
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• הרחבת המושג: 'טקטיקה';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושגים: אנרכיסט ואנרכיזם;
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה;
• אוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו.
• הרחבה בנושא 'קונפורמיות בקבוצה';
• הרחבה בנושא 'תיוג';
• הרחבת המושג "שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים";
• אוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל;
• הרחבה בנושא האנרכיזם והשלכותיו;
• הרחבת המושג: 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה;
• הרחבה על סוגיית הנעורות - WOKE;
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו;
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה';
• אוסף המאמרים אודות שינוי ארגוני והשלכותיו;
• הרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי';
• אוסף המאמרים על שחיתות שלטונית ואחרת;
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• הרחבת המושג: 'מורכבות';
• הרחבת המושג 'מערכת מורכבת';
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: אי ציות אזרחי;
• פנחס יחזקאלי (2020), פנחס יחזקאלי: מיהו באמת אנרכיסט ומהו אנרכיזם? ייצור ידע, 15/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), נעורות – WOKE – סדר תרבותי חדש ומטורלל באמריקה ובישראל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), המחלוקת על קרן וקסנר באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 7/9/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, ייצור ידע, 5/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), פנחס יחזקאלי: מיהו באמת אנרכיסט ומהו אנרכיזם? ייצור ידע, 15/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2019), שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/11/19.
• יחזקאלי פנחס (2019), התנגדות לשינוי: תגובת הנגד של מערכות, ייצור ידע, 15/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.