[בתמונה: אחד עשר יום מחורב, הר שעיר וקדש ברנע - פרשת דברים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

עודכן ב- 19 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בראש פרשת דברים, הפותחת את החומש החמישי, עומדת כותרת ארוכה בזו הלשון: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם" [1]. לפי כותרת זו, הקובעת את המקום והזמן שבו נאמר ספר דברים, או לפחות תחילתו של הספר, בני ישראל חונים בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ כנען, בראש החודש השנים-עשר של השנה הארבעים ליציאת מצרים.

פתיח זה איננו שונה מהפתיחות של ספרי המקרא האחרים, שגם בהם תואר המקום או הזמן של חניית בני ישראל:

• ויקרא: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" [2];
• במדבר: " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" [3], אך ספר דברים יוצא דופן באריכות הלשון שבפירוט הגיאוגרפי שהמספר המקראי כתב. קודם שנעמוד על פירוש הדברים נאמר כי כבר חז"ל הבחינו בכך, ואמרו כי פסוקים אלה הם פסוקי תוכחה שהוכיח משה את העם, תוך שהוא מונה את כל חטאיו, פשעיו וקשי ערפו, אחד לאחד, כדלקמן: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן - מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן; במדבר - מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, בערבה - מלמד שהוכיחם על מה שעשו בערבות מואב..." [4].

[בתמונה: נוף בהרי מואב... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dennis Jarvis from Halifax, Canada - Jordan-17A-069. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

כלומר - מחבר המדרש מזכיר בהכללה את התנהגותם הקלוקלת של בני ישראל בתקופת המדבר ובתקופה ששהו בעבר הירדן, ואף מביא כדוגמה מה שאירע להם בערבות מואב, כשהם זנו עם בנות מואב בשיטים. זאת ועוד. בהמשך הדברים ממשיך המדרש בעוד כמה סיפורים מספרי שמות ובמדבר שבהם גילו בני ישראל את אופיים המרדני: "מול סוף - מלמד שהוכיחם על מה שעשו על הים", כלומר, הכוונה לים סוף, ולסיפור חוסר האמונה שגילה העם כאשר ראה את פרעה וחילו מתקרבים אליו, וגם: "'בין תופל ולבן - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".

מדוע מחבר המדרש שהביא את רשימת המקומות והאתרים הגיאוגרפיים, הפכם לדברי תוכחה נוקבים וקשים מנשוא? יתכן כי ההקשר מצוי ספר דברים. בפרק א' של פרשתנו, מזכיר משה בנאומו ההיסטורי את חטא המרגלים, את העונש שלו שלא להיכנס לארץ, ואת החלטת העם להמרות את פי ה' ולהילחם באמורי, מלחמה שהסתיימה בתבוסה צבאית. אפשר שאזכורים אלה הם שהשפיעו על פתיחת ספר דברים בדברי התוכחה האמורים [5].

נחזור לציוני המקומות בתחילת הפרשה. הפסוקים האמורים משמשים כותרת לספר דברים, ומתקשרים לנאמר בסיום ספר במדבר: "אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [6]. כאמור ציוני המקום הללו כולל ציון זמנים בחלקם, מתייחסים לדברי משה בהמשך ספר דברים.

יש להבחין בין הדברים אשר דיבר משה לבין התורה שהוא ביאר. הדברים שמשה ביאר מכוונים לנאום המתפרס על פרקי הספר בהמשך, ואילו התורה אשר ביאר משה כוונתה למערכת החוקים שמשה הקים [7].

 נחזור לפתיח של הפרשה. עיון לעומק בפסוק ב':" אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" [8], אומר לנו כי לכאורה הוא איננו במקום הנכון, ודומה שהוא מנותק מהקשרו.

נראה שהמדובר במאמר מוסגר, הבא לתת למעיין בספר מידע אודות המרחק בין חורב לבין קדש ברנע, כדי להדגיש אחר כך את העיכוב הגדול במסעם של בני ישראל בגלל חטאם. לשון אחר – לפסוק יש נימה אפולוגטית, הבאה להסביר את אורך המסע בגלל חטאי העם ולא בגלל עיכוב מצידו של משה או ה'.

בשולי הדברים, חורב הוא שמו של הר סיני בספר דברים, ויש המזהים אותו עם אחד ההרים הגדולים בדרום סיני – ג'בל מוסא (2244 מ'), הר קתרינה (2642 מ'), או ג'בל סרבל(2052מ').

האם באמת לוקח אחת עשר יום של מסע בין שתי הנקודות הללו? חוקר ארץ ישראל, אדוארד רובינזון [9] [Edward Robinson (1794 - 1863); ראו תמונה משמאל) סיפר כי בשנת 1834 עשה את דרכו מג'בל מוסא לוואדי אל עין במשך תשעה ימים מלאים, ועוד שני חצי ימים. כך שהמספר המקראי דייק בתוואי ובזמן הליכתו.

[בתמונה משמאל: הפורטרט של אדוארד רובינזון. התמונה היא נחלת הכלל]

.

[בתמונה: ג'בל מוסא - הר סיני? התמונה היא נחלת הכלל]

על פי המשך הפסוקים, המדובר במסע מחורב דרך הר שעיר, המזוהה כיום עם ג'בל א- שעירה, השוכן כתריסר ק"מ מערבית לאילת, עד קדש ברנע, שזוהתה עם תל אל קדיראת בצפון סיני. תל זה שוכן בסמוך למפגש בין שתי דרכים עתיקות, והוא קרוב למעיין העשיר ביותר במדבר סיני - עין אל קדיראת.

[בתמונה משמאל: רכס הרי אדום הממוקמים כיום בדרום-מערב ירדן, משתרעים מדרום ים המלח ועד למפרץ אילת. נחל זרד הוא גבולו הצפוני של הרכס. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי OpenStreetMap contributors - Open Street Map. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

קדש נזכרת כבר בסיפורים על אברהם ויצחק: "וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר"; " וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר בִּגְרָר" [10]. אך רוב המסורות הקשורות בקדש שייכות לתיאורי נדודי ישראל במדבר. משם נשלחו המרגלים לתור את הארץ, ולשם חזרו :" וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ" [11] ; שם מתה מרים ושם נקברה : "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" [12] ; משם שלח משה שליחים אל מלכי אדום ומואב כדי לבקש לעבור בארצותיהם :" וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם,  כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ" [13]; בקרבת מקום, בהר ההר, מת אהרן:" וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר" [14].

[בתמונה: הישוב קדש ברנע היום. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אחד הדברים המשמעותיים ביותר שהתרחשו בקדש הוא מה שמסופר בספר במדבר, בעקבות חטאו של משה, אשר הפר את מצוות ה' המפורשת והיכה בסלע במקום לדבר אליו, נגזר עליו ועל אהרן שלא יכנסו לארץ: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" [15].

אחרית דבר

הכותרת של ספר דברים, כוללת ציוני מקומות ואזכורי מועדים המתייחסים לדברי משה שיובאו בהמשך דבריו. פתיח המתאר פירוט גיאוגרפי או כרונולוגי מצוי גם בספרי ויקרא ובמדבר, אולם הפתיח בספר דברים ארוך יותר ומפורט יותר. חז"ל הבחינו בכך ופירשו שהמדובר לא בסקירה גיאוגרפית בלבד אלא בדברי תוכחה להתנהגות הקלוקלת של בני ישראל במסעם במדבר סיני. מה הניעם לפרש את הפסוקים הללו כדברי תוכחה? יתכן שהאזכור שבא אחר כך, אודות חטא המרגלים, השפיעו על הפתיח של הספר כולו, והפכו את הפירוט הגיאוגרפי לרשימה תיאולוגית בה מוזכרים חטאי בני ישראל כנגד ה'.

[בתמונה: דבר אל הסלע ויצאו ממנו מים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. עוגן ברשת]

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק א', פסוקים: א' – ג'.

[2] ויקרא, פרק א', פסוק א'.

[3] במדבר, פרק א', פסוק א'.

[4] ספרי, דברים, פרק א'.

[5] אביגדור שנאן(עורך), פתיחת ספר דברים – גינוי ותוכחה, דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, דברים ,2001.

[6] במדבר, פרק ל"ו, פסוק י"ג.

[7] עולם התנ"ך, דברים, דודזון – עתי, ת"א, 1999, עמוד 28.

[8] דברים, פרק א', פסוק ב'. ראה – אבי הראל, מסעות בני ישראל, ייצור ידע, יולי 2021.

[9] אדוארד רובינסון, היה כומר וחוקר מקרא אמריקאי. מחשובי חוקרי ארץ ישראל במאה ה-19. 1794–1863. את ספרו של רובינסון, Biblical researches in Palestine,  ניתן למצוא באתר Making of America Books,   כרך א, כרך ב.

[10] בראשית, פרק יד, פסוק ז', שם, פרק כ, פסוק א', בהתאמה.

[11] במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ו.

[12] שם, פרק כ', פסוק א'.

[13] שם, פסוק י"ד.

[14] שם, פסוק כ"ב.

[15] שם, פסוקים: י"א – י"ב.