אבי הראל: נח והמצאת המחרשה

[בתמונה: עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם...נולד נח התקין להם מחרשות, מגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

[בתמונה: עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם...נולד נח התקין להם מחרשות, מגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

רש"י בעקבות דברי חז"ל במדרש, אומר על אתר, כי נח תרם לאנושות המצאה מופלאה בדמותה של המחרשה, וכך הוא הקל את העבודה החקלאית הקשה, לאחר גירוש אדם מגן עדן. האם נח אכן המציא את המחרשה? ספק רב...

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

 אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת נח שבמרכזה סיפור המבול, מובאת דמותו של נח באופן הבא:" אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹח"[1].

הדימוי החיובי האמור, חוזר על עצמו גם בפרק הבא כדלקמן:" וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה"[2].

על דמותו של נח עסקנו במקום אחר[3], ובתמצית ניתן לומר את הדבר הבא – על פי הסיפור המקראי[4], רק אדם אחד מכלל האנושות דאז, נח,  הוא אשר מצא חן בעיני ה', ובשל כך הוא אמור להינצל מהמבול הקרב ובא.

[בתמונה: נח הוא אשר מצא חן בעיני ה', ובשל כך הוא אמור להינצל מהמבול הקרב ובא. המקור: אתר free bible images]

[בתמונה: נח הוא אשר מצא חן בעיני ה', ובשל כך הוא אמור להינצל מהמבול הקרב ובא. המקור: אתר free bible images]

ברם, סופרלטיב אודות נח, אנו מוצאים כבר בסוף פרשת בראשית:" וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר:  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה"[5].

רש"י[6] על אתר אומר את הדבר הבא: "זה ינחמנו – ינח ממנו את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה, והוא הכין להם...". רש"י מסתמך בדבריו על דברי מדרש תנחומא[7] הבאים:"...קודם שנולד נח לא כשהיו זורעים היו קוצרים. אלא היו זורעים חיטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיוון שנולד נח חזר העולם ליישובו. קצרו מה שזרעו, זורעים חיטים וקוצרים חיטים. שעורים וקוצרים שעורים. ולא עוד, עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם...נולד נח התקין להם מחרשות, מגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה"[8].

לפני שנתמקד בהמצאתו של נח נתייחס בקצרה למושג זה ינחמנו. מילים אלו שנאמרו על נח באות לבאר את שמו בדרך האטימולוגיה[9] העממית. הצירוף נחם מן איננו השימוש הנפוץ, שכן בדרך כלל משמש הצירוף נחם על:" עַל-כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי, אֲמָרֵר בַּבֶּכִי; אַל-תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי, עַל-שֹׁד בַּת-עַמִּי"[10]. אשר על כן, האטימולוגיה האמורה איננה מניחה את הדעת, וכבר חז"ל הבחינו בכך כדלקמן: "אמר רבי יוחנן, לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם; היה צריך לקרוא אותו נחמן, לאמור זה ינחמנו"[11], כלומר – זה יניחנו מתאים יותר לשם נח מאשר זה ינחמנו, המחייב שם כגון נחמן. תנא דמסייע לדעת רבי יוחנן אנו מוצאים בתרגום השבעים[12], המתרגם יניחנו ולא ינחמנו.

[בתמונה: נח מצא חן בעיני ה'... המקור: free bible images]

[בתמונה: נח מצא חן בעיני ה'... המקור: free bible images]

נחזור ל'המצאתו' של נח. על פי הפרשנות המסורתית, נח ניחם את דורו בכך שהמציא כלי חקלאי חשוב – המחרשה, ובכך אפשר לעבוד את האדמה ביתר קלות, לאחר גירוש האדם מגן עדן. האם נח אכן היה ממציא כה גדול? ספק רב. המחרשה הייתה ידועה במזרח התיכון עוד בתקופות הקדומות, ומשם המצאה זו התפשטה לשאר חלקי העולם[13].

המחרשה מתגלית לראשונה במסופוטמיה, בכתב ציורים שנמצא בעיר ארך. ממחצית האלף השלישי לפני הספירה, נמצאו ציורים מפורטים של מחרשות שונות. במצרים העתיקה מופיע לראשונה  ציור של מחרשה החל מימי השושלת השלישית, המאה ה – 27 לפני הספירה.  המחרשה המסופוטמית והמצרית היו דומות בצורתן, היו עשויות עץ, עם שתי ידיות. בתחילה היא הוסעה בכוח אדם, ורק מאוחר יותר רתמו למחרשה בעלי חיים. בציורים העתיקים של המחרשות, אין אנו מבחינים ביצול או בעול, וכאשר החלו לרתום את המחרשה לבעלי חיים, עשו זאת באמצעות חבל שנכרך בקרני הבהמות. השימוש בלהבי מתכת במחרשה החל רק במחצית השנייה של האלף השני לפני הספירה. בתחילה להב זה נעשה מברונזה, אולם מכיוון שהמדובר היה במתכת רכה היא לא צלחה לתפקידה. החל מהמאה ה – 11 לפני הספירה, החלו להשתמש בברזל במקום בברונזה, ובמצרים ומסופוטמיה החלו להשתמש במחרשות ברזל רק מתחילת האלף הראשון לפני הספירה. אף על פי שהמקרא איננו מתאר את צורתה של המחרשה, סביר להניח כי היא לא הייתה שונה בעיקרה מהמחרשות של העולם העתיק. יתרה מזאת. המקרא גם מכיר את המחרשה עם להב המתכת כדלקמן:" וַיֵּרְדוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, הַפְּלִשְׁתִּים--לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת-אֵתוֹ, וְאֶת-קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת, מַחֲרֵשָׁתוֹ, וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים, לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים, וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן, וּלְהַקַּרְדֻּמִּים; וּלְהַצִּיב, הַדָּרְבָן"[14].

[בתמונה: חריש בשנת 1913 עם "מחרשה ערבית" בעלת יתד אחת. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: חריש בשנת 1913 עם "מחרשה ערבית" בעלת יתד אחת. התמונה היא נחלת הכלל]

על פי המסופר במקרא אל המחרשה רותמים בקר: "וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמַר:  הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם"[15], בדרך כל שוורים:" בְּאֵין אֲלָפִים, אֵבוּס בָּר;    וְרָב-תְּבוּאוֹת, בְּכֹחַ שׁוֹר"[16], אבל גם עגלות וחמורים נרתמו למשימה:" וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, מַה-מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי; וַיֹּאמֶר לָהֶם--לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי"[17], " אַשְׁרֵיכֶם, זֹרְעֵי עַל-כָּל-מָיִם; מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל-הַשּׁוֹר, וְהַחֲמוֹר"[18]. על פי הכתוב, רוב הקרקעות הנעבדים נחרשו במחרשה, פרט למדרונות ההרים ששם כלי העבודה האפשרי היחיד היה מעדר:" וְכֹל הֶהָרִים, אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן--לֹא-תָבוֹא שָׁמָּה, יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת; וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר, וּלְמִרְמַס שֶׂה"[19]. עבודת החרישה במקרא נקראת חריש:" וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ"[20], וגם תקופת השנה בה עוסקים בחרישה נקראת חריש:" שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת"[21].

אחרית דבר

פרשת נח על סיפור המבול המפורסם שלה, מכילה היגדים חיוביים מאוד על דמותו של נח, ועל הבחרו על ידי ה', בשל כך, להינצל ממי המבול. היגד חיובי שכזה אנו מוצאים גם בסוף פרשת בראשית, בו אומר אביו של נח, למך על בנו כי זה ינחמנו. מעבר לפשט הדברים, רש"י בעקבות דברי חז"ל במדרש, אומר על אתר, כי אין אלו מילים בעלמא, אלא נח אכן תרם לאנושות המצאה מופלאה בדמותה של המחרשה, וכך הוא הקל את העבודה החקלאית הקשה, לאחר גירוש אדם מגן עדן.

האם נח אכן המציא את המחרשה? ספק רב. ברם, כך או אחרת, כוונת חז"ל בדבריהם הייתה, שנח, בעקבות דברי אביו הביא תקווה לאנושות, ואין הדבר משנה אם המדובר בהמצאה טכנולוגית פורצת דרך, או בהתנהלות הרוחנית יוצאת הדופן של נח מול אנשי דורו.

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] בראשית, פרק ו', פסוק ט'. [2] שם, פרק ז', פסוק א'. [3] אבי הראל, דמותו של נח לפי ספר היובלים, ייצור ידע, אוקטובר 2019. [4] סיפור המבול מופיע בכל הסיפורים והאתוסים של המזרח הקדום – ראה – אבי הראל, בין סיפור המבול לעלילות גילגמש, ייצור ידע, אוקטובר 2017. [5] בראשית, פרק ה', פסוקים: כ"ח – כ"ט. [6] רבנו שלמה יצחקי, רש"י היה תלמיד חכם נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד. 1040 – 1105. [7] תנחומא - מדרש זה עוסק בחמשת חומשי התורה, ונקרא על שם האמורא הארצישראלי רבי תנחומא בר אבא, שהרבה מאמרותיו מופיעות במדרש. רובו של המדרש נכתב בעברית, אך בנוסף קיים במדרש שימוש בארמית גלילית, ביוונית ובלטינית. מדרש זה הגיע לכלל גיבוש במחצית הראשונה של המאה ה-9 לספירה. [8] תנחומא, בראשית,  פרק י"א בסופו. [9] אֵטִימוֹלוֹגְיָה ,ענף בבלשנות החוקר את מקורותיהן של מילים, את תולדותיהן ואת התפתחותן. דבר זה נעשה בעזרת טקסטים עתיקים וראיות מצויות, אם ישנם, בהשוואות בין-שפתיות ובכליהם המדעיים – מתחקים אחר שורשיהן של המילים, היחס שביניהן למילים דומות בשפות אחרות והשינויים שחלו במשמעויותיהן במרוצת השנים. [10] ישעיה, פרק כ"ב, פסוק ד'. [11] בראשית רבה, פרשה כ"ה, ב'. [12] תרגום השבעים, שהוא התרגום הראשון של התנ"ך, הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. [13] אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', עמודים: 813 – 815. [14] שמואל א', פרק י"ג, פסוקים: כ' – כ"א. [15] איוב, פרק א', פסוק י"ד. [16] משלי, פרק י"ד, פסוק ד'. [17] שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ח. [18] ישעיהו, פרק ל"ב, פסוק כ'. [19] שם, פרק ז', פסוק כ"ה. [20] שמואל א', פרק ח', פסוק י"ב. [21] שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"א.

One thought on “אבי הראל: נח והמצאת המחרשה

  1. Pingback: 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.