אלי בר און: חזרתו של המותג 'דאעש'

[התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' ביחס ל'מערבית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אפגניסטן ועוללותיה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

זמן לא רב לאחר הפיגוע בשדה התעופה בקאבול אפגניסטן, שבו נהרגו כמאה אנשים, 13 מהם אמריקנים, נטל ארגון המדינה האסלאמית - דאעש את האחריות; הטליבאן גינה את הפיגוע והמערב אכל את הלוקש.

אז הטליבאן השתנה ורק דאעש מקלקל הכל? הצחקתם. כפל המשמעויות הזה מאפיין תמיד את יחסי המוסלמים עם ה'כופרים'. לא הטליבאן השתנה. רק המותג השתנה. מעתה, אמרו במקום הטליבאן, דאעש...

  • הטליבאן - הזקוק להשקעות ומבקש לבסס את שלטונו -משתף פעולה, לכאורה, עם המערב.
  • הרעים הם לוחמי דאעש ומתאבדיו, שמתעקשים להמשיך להילחם.

הכפילות הזו מוכרת לנו היטב מעזה: כל משפחה שולחת נציג לחמאס, נציג לפתח, נציג לגיהאד האסלאמי, נציג לדאעש; ואנחנו נופלים בפח בסלוגנים כמו: "הגיהאד ירה למרות התנגדות חמאס, שמבקש שקט ואינו חפץ בהסלמה"...

[לאוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו, לחצו כאן]

[בתמונה: הטליבאן השתנה? רק המותג השתנה. מעתה, אמרו דאעש! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JudaM לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

דאעש איננו ארגון בנוסח מערבי הנשלט מלמעלה. הוא, בראש ובראשונה רעיון, הוא חלום, הוא חזון... (תשאלו מה ההבדל בין החזון של דאעש ושל הטליבאן (ושל חמאס, ושל האחים המוסלמים? ממש אין!).

החזון - שמאגד ארגוני משנה פעילים בארצות רבות, בכל מקום בו מתגוררים מוסלמים דתיים סונים - חוזר לימיו של הנביא מוחמד, ולייסוד חליפות אסלאמית שתשלוט בעולם, ושבה החיים יתנהלו, לפי העקרונות והחוקים של השריעה.

ומתי יוגשם החזון? הכל בידי אללה... כשם שהגשימו האפגנים את חלומם להשתחרר מהאמריקנים, החזון השלם יתגשם בבוא היום, והחיפזון מן השטן; בבחינת: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות ב, יט). ובינתיים, חובתו של המאמין להקריב את חייו כדי להוסיף נדבך להתגשמותו של החלום, בבוא העת. החיים הם רק מסדרון לעולם הבא, שם יתוגמלו המקריבים את חייהם על ידי האלוהים.

דאעש אינו נלחם במערב בצבאות טכנולוגיים משוכללים. הוא פוגע בנקודות התורפה שלו ונעזר באמונתו של המערב ובמוסריותו לכאורה, שמחלישים אותו, בחולשתו לאבדות ובפחד שהטרור, המתאבדים והאכזריות, נוסח ימי הבינים, משיתים עליו. ילחצו אותו בני המערב עם צבאותיהם? הוא יעלם לרגע, יצוץ שוב במקום נוח אחר, ויחדש את פעילותו.

עתה, עם הבריחה מאפגניסטן, יגזור דאעש קופון מהמרחבים שנפתחו לו ומבוגרי הצבא האפגני שהתפנו, ליצור מחנות אימונים, להכשיר אנשים; וגם להעשיר את קופתו מהגידול הסמים שהפך את אפגניסטאן למעצמה בתחום זה.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

מה אפשר וצריך לעשות?

  • להתבגר, להחכים ולהפסיק לראות את האויב דרך עיניך שלך.
  • לסמוך רק על עצמנו.
  • להבין שהאויב אומר בערבית מה הוא מתכוון ובאנגלית, מה שאויביו רוצים לשמוע.
  • לא לאפשר הקמת שלוחה של חליפות אסלאמית בשום מקום בעולם.
  • להגמיש את חוקי המלחמה הליברליים. עבר זמנם; ובהישרדות כמו בהישרדות!
  • לא לאפשר לאיראן ולתורכיה את עיבוי צבאותיהם השכירים במאות אלפי החיילים האפגנים המובטלים.
  • להדק בריתות אזוריות. ארה"ב אינה נראית כעת כמעצמה שניתן לסמוך עליה בעת צרה.

קל זה לא הולך להיות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *