[בתמונה: ציור של לוט עם בנותיו מאת יאן הרמנץ. מולר בשנת 1600. "אַל תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל אֵלֶּה:  כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ..." התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן]

עודכן ב- 27 באפריל 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת אחרי מות, ראשי פרקים

1. בתחילת הפרשה מתוארת באריכות עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. ביום זה נכנס כהן גדול לקודש הקודשים שבבית המקדש, בשאר ימות השנה אסורה הכניסה לקדש הקודשים.

בקודש הקודשים עומד ארון העדות  ובו לוחות הברית עליהם כתובים עשרת הדיברות. ביום הכיפורים הכהן גדול נכנס לקדש הקודשים ומניח שם קטורת, ומתפלל תפילה קצרה על עם ישראל. כשהכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים היו קושרים לרגלו חבל ובמידה ותפילתו לא הייתה מתקבלת הרי שהיה מת במקום והיו מושכים את גופתו.

את התיאור כיצד היה נראה הכהן הגדול שהיה יוצא בשלום מקודש הקודשים ניתן למצוא בפיוט שאנו אומרים בתפילת מוסף ביום הכיפורים ובמילים שלנו הכהן היה נראה "חבל על הזמן".

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: הכהן הגדול... המקור: מאיירי תנ"ך הולמן משנת 1890. התמונה היא נחלת הכלל] 

2. נאמר "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל הַקֹּדֶשׁ" המילה "בזאת" היא בגימטרייה 410 רמז לזמן שבית המקדש הראשון היה קיים מרגע היבנותו על ידי שלמה המלך ועד לחורבנו בידי נבוכדנצר מלך בבל.

3. כידוע, נאסרה הכניסה לקדש הקודשים ומסופר בספר המכבים על תלמי הרביעי (מצרים; ראו דיוקן משמאל), שהתעקש להיכנס לקודש הקודשים למרות בקשתם של הכוהנים. גם עוזריו ושריו ניסו להניאו מכך ואולם הוא התעקש.

[בתמונה משמאל: דיוקנו של תלמי הרביעי]

בעקבות החלטתו התקבצו כל תושבי ירושלים, אנשים נשים וטף וניסו לחסום את דרכו וגם זה לא עזר. בהמשך מסופר על תפילתו של שמעון הכהן הגדול (ספר המכבים ג' פרק א' פסוק ח') אשר התחנן לפני הקב"ה וכשסיים את התפילה נפגע המלך תלמי "ויך (הקב"ה) את המתגאה ככה בזדון ועז, מכה גדולה. ויניעהו כנוע קנה לפני הרוח עד כי נפל לארץ".

גם במקורות המצרים מסופר על כך שכשחזר תלמי מארץ ישראל לא שב לאיתנו עד שמת. המעניין הוא שדווקא אנטיוכוס השלישי למרות שהיה יווני עובד אלילים (ולא להתבלבל עם אנטיוכוס הרביעי, אפיפנס המלך הרשע מסיפור חנוכה) כיבד את הנושא ואף הפיץ אגרת  לכל השרים והמושלים  "לכל בני נכר אסור להיכנס לתחום המקדש שהכניסה אליו אסורה גם על היהודים עצמם מלבד אלו שהדבר מותר להם לאחר שהתקדשו בהתאם לחוק אבותיהם" (יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Matwor29 לאתר Pixabay]

4. בנוסף, בתפילת יום הכיפורים אנו אומרים את "סדר העבודה" אשר מתאר את עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים כפי שמופיעה בפרשתינו ובין השאר את נושא הגורל שהיה הכהן גדול מטיל על שני שעירים (קורבנות) שאחד היה עולה קורבן לקב"ה והשני היה נשלח על ידי כהן לעזאזל  שהיה שם של מקום במדבר יהודה מזרחית למעלה אדומים ושם היה הכהן נעמד עם השעיר על צוק ומדרדר את השעיר כסימבוליקה לחטאי בני ישראל. "וְלָקַח, אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; ....  וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת  גּוֹרָל אֶחָד לַה' , וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה'; וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה’, לְכַפֵּר עָלָיו  לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה......"

5. בזמן שהיו בני ישראל במדבר, נאסרה עליהם אכילת בשר בלא שתחילה יקריבו אותו על גבי המזבח כקרבן (שלמים). לאחר הקרבת הקורבן היו הבעלים מקבלים מבשר הקרבן כדי לאוכלו. לעומת זאת לאחר תקופת המדבר, מותר לכל אדם לשחוט בהמה ולאוכלה בלא להביאה תחילה לבית המקדש.

6. אדם השוחט חיה או עוף, קיימת עליו חובה לכסות את הדם בעפר כיון ש"הדם הוא הנפש".

7. בסיום הפרשה מובאת בפירוט רב פרשת גילוי עריות (קיום יחסים בין בני המשפחה) , ובה פירוט של איסורי חיתון כגון של אדם עם אשת בנו, אדם עם אשת אביו וכו'.

[התמונה היא צילום מסך]

8. בסיום פרשת העריות מציינת התורה שאין להיטמא בכל האיסורים הללו כיון שבאיסורים הללו נטמאו הגויים שיישבו בארץ ישראל קודם בוא עם ישראל אליה וגורשו עקב תועבות אלו ולכן יש להישמר מהם "ולא תקיא הארץ אתכם". "אַל תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל אֵלֶּה:  כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת יֹשְׁבֶיהָ.  וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".

"אמרי אמיר"

1. "וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" (ט"ז, ו') - מה עניין ביתו, הרי הכהן בא להתפלל על עצמו ועל העם כולו? אלא מפרש רבי שמשון רפאל הירש (ראו תמונה משמאל), שאין לתאר כהן גדול בלא בית, בלא נישואין ובלא אישה, שהרי הכהן הגדול מבטא עבור העם אידיאל מוסרי, הוא משמש דוגמא להתנהגות, ועליו להיות מודל לחיי משפחה שקטים, רגועים ומוסריים.

[תמונתו של רש"ר הירש משמאל היא נחלת הכלל]

2. "וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ט"ז ז') - כתב רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא': כתוב כאן תיבת: "שְּׂעִירִם" בכתיב חסר והסיבה לכך הוא משום, ששני שעירי יוה"כ צריכין להיות שוין לכך נכתב חסר, כאילו היו שעיר אחד ושומה הדבר למה שפירש רש"י בפרשת 'עקב' על תיבת: "לֻחֹת" (הברית) שנכתב חסר, בשביל ללמדנו שהיו שניהן שוין.

ואם כך נשאלת השאלה למה בסוף הפרשה נכתב: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" ('ויקרא' יז). גם כן תיבת: "שְּׂעִירִם" בכתיב חסר. אלא, ששם יש בו טעם אחר והוא: משום שמדבר בעבודה זרה ובעבודה זרה כתוב תמיד בתורה חסר, כמו: "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם" (שם כו). "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (שם יט). והוא משום בזיון העבודה זרה, שהיא חסרה ואין בה שלימות.