בית הקברות הצבאי הבריטי חוף כיאט (Khayat Beach War cemetery) במבואות הדרומיים של העיר חיפה. מאז 1948 נהרגו יותר חיילים אנגלים מישראלים. האנגלים לא מפסיקים להילחם. הם רק עושים זאת לא על אדמת אנגליה אלא במקומות אחרים, כדי לתת ביטוי לריבונותם ולערכיהם.
[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
במלחמת לבנון הראשונה ב- 1982, שימשתי כמפקד גדוד שריון. אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף, הורה הפיקוד לבצע "זחילות", משמע התקדמות איטית לשיפור עמדות, כדי לייצב קו. כך, קיבלתי פקודה לכבוש גבעה מסוימת, סלעית ומצוקית, שהוחזקה על ידי כיתת קומנדו סורית.
בפעולה לילית לכיבושה, נהרג רב סרן רענן שהם, איש מילואים, מפקד פלוגת צנחנים. למחרת בבוקר הכוח הותקף הכוח על ידי צלפים סורי, והיה קושי רב לפנות פצועים.
בשל הקשיים שנוצרו הגיע למקום מפקד הגיס דאז, יאנוש בן גל (ראו תמונה למטה), שפסק כי הגבעה אינה חשובה ויש לפנותה; ומצאתי את עצמי כמפקד במצב; שבו עלי להסביר זאת לכוח מוכה, ששילם מחיר נוראי על כיבוש המקום, וגילה בערבו של יום ששילם אותו לחינם.
[בתמונה: האלוף יאנוש בן גל - על מה נלחמים? צילום: בני הדר, במחנה]
ברגע ההוא קלטתי, את מבחנו של המפקד, שצריך להסביר את מה שמעבר לשאלות המקצועיות. את המענה לשאלה בשביל מה! כשהחיילים מבינים בשביל מה הם נלחמים וחושבים שזה הגיוני ונכון, ילכו קדימה לכל משימה! השאלה בשביל מה מחברת את תבונת המעשה של כאן ועכשיו עם שאלת הייעוד והחזון הלאומי. הדברים קשורים זה בזה. לכן, חובה על מפקדים לברר כל פעולה לפי הקריטריונים הללו; ולא לצאת להרפתקה. צריך להיות מוכן להסתכל לחיילים בעיניים; ולדעת לספר, לשם מה מימשנו את הפעולה.
הכהן מדגיש כי ריבונות היא מצב שבו עם מחליט לקחת אחריות לגורלו. אי אפשר לעשות את זה בלי חרב ביד ובלי נכונות לשלם מחירים. וזה ההבדל הגדול בין מחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו קרבנות חסרי ישע, למחיר שקבוצה ריבונית מוכנה לשלם על הזכות לקחת את גורלה בידיים.
[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']
מאז 1948 נהרגו יותר חיילים אנגלים מישראלים. האנגלים לא מפסיקים להילחם. הם רק עושים זאת לא על אדמת אנגליה אלא במקומות אחרים, כדי לתת ביטוי לריבונותם ולערכיהם. כוחות בריטיים באפגניסטן לא שואלים למה הם שם כשהתאטראות בלונדון ממשיכים לחגוג. להפך. בזכות נכונותם להילחם היכן שמטילים אותם, התאטרון בלונדון חוגג... נכונות העם להילחם תלויה ביכולת המנהיג להכין את העם למלחמה, הן נפשית והן חומרית.
[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
.
Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות: אוסף שמיני - ייצור ידע
בדיוק פה נכנס חלק מהשמאל הישראלי – להרוס את האמון של החיילים במטרות שהדרג המדיני שם להם. להחדיר למוחות החיילים שהם נלחמים בשביל כלום ושום דבר, במלחמה ובמשימות שהם קפריזה של הממשלה.
התוצאה הבלתי נמנעת קשה ביותר, ממש הרת אסון.
גם אם איני תומך של ביבי, אינני רוצה לערער על כפיפות הצבא להחלטות המדיניות של הדרג המדיני, כלומר הממשלה, והצורך שלנו כחברה להיות בטוחים שהצבא יבצע בצורה מדוייקת את הנחיות הדרג הנבחר.
האמירה שביבי מפעיל את הצבא בהתאם לאינטרסים האישיים שלו ובניגוד לאינטרסים של המדינה, זהה לחלוטין לאמירה רבין בוגד.
אין שום הבדל בין השניים. מי שמתיימר להתנגד לאמירה ההיא צריך גם להתנגד לאמירה הזו.
מי שיוצר מצג שכזה של ביבי בוגד, ללא הוכחות חד משמעיות ומעל לכל ספק, כאלו שיחזיקו בבית משפט, פשוט יוצר מצג שווא שפוגע פגיעה אנושה ביותר באושיות החברה והצבא. זה דבר שלא ייעשה.
אני קורא ללכידות חברתית, משילות, עמידה משותפת מול אויבים נחושים כמו איראן, והורדת גובה הלהבות של העימותים הפוליטיים הבלתי נסבלים.
Pingback: עצמאות וזיכרון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע
Pingback: ריבונות באתר ייצור ידע - ייצור ידע