ליאור נדיבי: המשגרים וקצבי השיגור קובעים ולא מספר הטילים!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AWikimediaImages לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

ליאור נדיבי שירת כקצין במעבדת הנשק של מז"פ במשטרת ישראל. משם, עבר למעבר הגבול באלנבי, שם נעזר בידע שלו בתחום "סימני כלים" ע"מ לזהות חותמות מזויפות ולהשוות פנים לצילומים בדרכונים.

תפקידו האחרון היה כרמ"ח זיהוי פלילי של מרחב ציון, שם טיפל בחקירת זירות עבירה מכל הסוגים ובמרבית אירועי הירי בכול מחוז ירושלים.

הוא ממקימי "העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל" ותומך בזכותם של אזרחי ישראל ל"הגנה עצמית" וליכולת לקבל רישיון לנשק ע"מ לממש את הזכות הזאת.

*  *  *

חדשות לבקרים, מתפרסמים בתקשורת - כולל באתר זה - "מאמרי הפחדה" לגבי מערך הרקטות והטילים הפרוס נגדנו. מאמר כזה הוא למשל, מאמרו של אלי בר און: טילים על ישראל, “עוד זה מדבר וזה בא”… במאמרים הללו, מדגישים כל העת את מספר הרקטות והטילים שיש לאויבינו.

[למאמרו של אלי בר און: 'טילים על ישראל, עוד זה מדבר וזה בא…', לחצו כאן]

הנה כרזה אופיינית:

[בתמונה: צפוי שההרג והנזק - שיגרמו עשרות אלפי הרקטות והטילים שינחתו כאן - יהיו בממדים תנ"כיים... הכרזה: ד"ר אלי מירון. התמונה הימין היא נחלת הכלל. התמונה השמאלית היא צילום מסך מהטלוויזיה האיראנית]

אבל הנתונים שבאמת חשובים הם כמות המשגרים שברשותם וקצבי השיגור. שני אלה יכתיבו כמה רקטות באמת יפלו עלינו!

ישראל פיתחה את מערכת "כיפת ברזל", שנותנת הגנה די טובה כנגד רקטות טווח קצר, ואת מערכת "שרביט קסמים", שאמורה (טרם נבחנה מבצעית) לתת מענה לטילים מטווח בינוני. הכותבים השונים אינם יודעים איזה מידע יש לצה"ל בנוגע למיקומם של הטילים השונים; ובאיזו מהירות ניתן לחסל את רובם, טרם יירו.

במידה ואכן צה"ל שינה את מדיניות התגובה שלו והוא יחריב ישובים שמהם, או מקרבתם, יירו לעברנו טילים ורקטות, זה יכול להביא לקיצור משמעותי של זמן הקרבות.

מאמרו האחרון של אלי בר און, הוקדש לטילי שיוט. המושג "טילי שיוט" מתייחס היום למשפחה רחבה מאד של טילים שמאופיינים בטיסה בגובה נמוך (כולל מל"טים מתאבדים למיניהם); ומצויים בידי ישראל ועוד מדינות; לא כולן באותה רמת תחכום.

בעוד שקשה לגלות טילי שיוט באמצעות מערכות מכ"ם קרקעיות, הרי שמערכות גילוי אוויריות יודעות לזהות אותם ועוד בטווחים ארוכים. מרגע שהם זוהו, הם ניתנים להשמדה באמצעות מטוסי ירוט (ראה הפלת טיל "קלט" ביום כיפור) או אפילו באמצעות מסוקים (ראה הפלת המל"ט ה"חמקן" האיראני שניסה לחדור לבקעת הירדן; ראו הכתבה למטה).

[לכתבה המלאה של יואב זיתון ב- ynet, לחצו כאן]

כל עוד אוספים מידע לגבי האמצעים שבידי האויבים; מכינים אמצעי נגד; ודואגים להפעיל אותם, המצב לא כל כך נורא.

להזכיר לכולם, לונדון עמדה במאות התקפות של מטוסי הפצצה, טילי שיוט (V-1) וטילים בליסטיים (V-2) ושרדה ולאנגלים לא היו את האמצעים והיכולות שיש לנו היום!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “ליאור נדיבי: המשגרים וקצבי השיגור קובעים ולא מספר הטילים!

  1. המאמרים הללו של אלי בר און, האלוף בריק ואחרים, אינם סתם מאמרי הפחדה.
    הם משרתים מספר מטרות:
    1. הם מאירים את המציאות שכרגע איננה גלויה מספיק לעם ישראל.
    הציבור לא ממש מבין מול מה הוא עומד… ועצם הבנת המציאות חשובה. הוכח שלצורך חוסן נפשי, הורדת רמת ההפתעה מועילה.
    ברור שיש גם אפקט של לחץ וחששות, והוא במקום. אבל הבנת המציאות והמוכנות הנפשית חשובה יותר.
    2. הפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות.
    במשך שנים ההנהגה הצבאית-מדינית שלנו קפאה על השמרים. כל הרמטכלים וכן הדרג המדיני (ביבי, ליברמן, גנץ…). האיום הלך והתגבר מול העיניים שלנו ואנחנו לא עשינו מה שהיה דרוש כדי לקסח את הדשא לרמה סבירה. כך נוצר האיום האדיר שקיים היום. יש חובה להפעיל לחץ על ההנהגה לפעול – בהגנה ובהתקפה – כדי לשנות את המצב הזה.
    3. הנעה לפעולה של התארגנות אוטונומית ברחבי הארץ.
    אני חושב שהמפתח לשרידות ולחוסן שלנו זה התארגנות מבוזרת בערים ובישובים, עם יכולת להחזיק מעמד בתנאים קשים של הרס אדיר, העדר חשמל/מים/גז/תקשורת/תרופות/תחבורה וכו'. זה ניתן לביצוע רק עם יש מודעות למצב החריף הצפוי ולחוסר היכולת של הגורמים המדינתיים לטפל בכולם בעת חירום. זה אומר התארגנות עם אמצעים ויכולות חילוץ וכד' בצוותי חירום גדולים יחסית ומקומיים, ושימור יתרות redundancy ברמה המקומית. יש להפעיל לחץ על פיקוד העורף לסייע בהתארגנויות המקומיות.

  2. אלי בר און השיב:

    1, המאמרים אינם מאמרי "הפחדה" הם מתארים את המציאות כפי שנוצרה כאן בהשקעה אדירה של איראן ב 15 השנים האחרונות וההתעצמות נמשכת כמותית ואיכותית.
    כך גם המחדל הגדול של הממשלות והמערכת הביטחון שלא ערוכות בצורה המיטבית כנגד האיום
    ולכן וזה סוד גלוי אנחנו במאזן אימה עם לבנון, פועלים בסוריה שם מצויים דגי הרקק, לא מחריבים את מחסני הטילים והמפעלים לשדרוג רקטות כבדות טיפשות לטילים מדויקים.
    2, מערכת כיפת ברזל( זו לא המצאת המאה, יש בעולם עוד מערכות דומות ויתכן שאיכותיות יותר) יעילה היירוט רקטות מטווח קצר, אך לעולם לא תוכל להצליח להתמודד עם הכמויות האדירות של האיומים במלחמה מול הצפון ויזה במקביל, לא אכנס למספרים.
    רק לייזר אם וכאשר יהיה מסוגל ליירט עשרות אלפי איומים.
    2, שרביט קסמים, לא אכנס למספרים, הרבה יותר גרוע.
    3, לונדון? אנחנו לא נעמוד במתקפה נוסח זו שהייתה על לונדון. שם נהרגו אלפים רבים להעיר היתה משותקת תקופה ארוכה. ולכן עוד היו מנהרות הרכבת התחתית ששימשו למסתור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *