גדעון שניר: עידן השלום החדש

[בתמונה: המפרציות אינן זקוקות לחוזה "שלום" עם ישראל. מה שהן זקוקות הוא נשק מתקדם וטכנולוגיה כדי לקדם את פני איראן הרעה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 6248913 לאתר Pixabay]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

עם הצטרפותה של סודן למעגל ה"שלום" ניתן בהחלט לדבר על עידן חדש במזרח התיכון, תוצר של  הארכיטקט דונלד טראמפ, שרק קיסינג'ר יכול אולי להתחרות בו בתחמון יחסים בין לאומיים.

בואו נודה על האמת. המפרציות אינן זקוקות לחוזה "שלום" עם ישראל כיוון שלא היו יחסי עוינות בלתי ניסבלים, אין דם רע של קורבנות מלחמה, מלבד האידיאולוגיה המוסלמים השוללת קיומה של ישות לא מוסלמית במזרח התיכון. יש להן את מכה לעליה לרגל, וירושלים (מקום שלישי בקדושה האיסלמית) לא חסרה באופן מיוחד למאמינים המוסלמים מהמפרץ. מה שהן זקוקות הוא נשק מתקדם וטכנולוגיה כדי לקדם את פני איראן הרעה; אך מאחר וארה"ב חתמה על הסכם, המבטיח לשמור על יתרונה הצבאי של ישראל,  וקיימת הבנה שמכירת נשק מתקדם ע"י ארה"ב או ישראל למדינות עימות זרות, מחייב אישור הדדי, כפי ש ארה"ב מנעה מישראל מכירת מטוסי הביון אייוואקס לסין, כי ישראל ניסתה לעשות כך ללא אישור מוקדם של האמריקנים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

סביר מאד להניח שטרמפ - במאמציו לשפר את כלכלת ארצו - מזהה את פוטנציאל שוק הביקוש לנשק מתקדם במזרח התיכון, ומעוניין מאד לממש את האופציה הזו,. הדרך לכך היא שכנוע המפרציות לחתום על הסכם "שלום" עם ישראל, שמצידם מוכנים למען מטרה זו להתגבר על האיום להיחשב "בוגדים" באומה הערבית, וישראל; של בנימין נתניהו - תחת האיום משפטי - לבטח תענה לכך בחיוב. כך, כל השחקנים בתוכנית יוצאים במה שמכונה WIN -WIN SITUATION. טרמפ זוכה להיכנס להיסטוריה כנשיא  שקידם שלום במזרח התיכון, יותר מכול נשיא אמריקני אחר שקדם לפניו. הוא:

  • פתח שוק עסקי חשוב לקידום כלכלת ארה"ב הפגועה מקורונה ומסין.
  • זכה בנקודות זכות בקרב האמריקנים לקראת בחירות נובמבר.
  • עשה שוב משהו טוב לישראל, שיחזק את  תמיכת האוונגליסטים בו.
  • יהודי ארה"ב הדמוקרטיים המסורתיים אולי ישקלו בכול זאת בחיוב להצביע לו.
  • ויש סיכוי שיומלץ לקבל פרס נובל לשלום.

המפרציות:

  • פתחו פתח להצטרפותן לקבוצת המדינות המשפיעות ביותר היום בזירה הבינלאומית בתקופה זו.
  • מקבלות נשק מתקדם כנגד האיום האירני (או כול איום אחר).
  •  חותמות על הסכם "שלום" עם  מדינה בעייתית;  אך זו תוקיר תודה על המהלך היוצא דופן הזה, ותצא מגדרה כדי לרצות את האמיר, ולהוכיח כי עשה את המהלך הנכון.
  • קיים פוטנציאל כלכלי לשת"פ עם ישראל - ודרכה לאירופה - עם קווי תעופה, צינורות נפט וגז, נגישות לטכנולוגיה העדיפה שישראל, יותר מתשמח להציע להן.

יתרון נוסף שלא מדברים בו, שהסכם שלום "על הנייר"- מאפשר תמיד עריקה מצד מי מהצדדים בהיעדר סנקציות מכאיבות, כך שבמידת הצורך, לאחר קבלת כול הטוב שארה"ב יכולה לספק - תמיד ניתן לשנות עמדה, בהתאם לצרכים המשתנים במזרח התיכון.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

ישראל נהנית מיתרונות רבים:

  • פריצת דרך דרמטית להשתלבות במזרח התיכון - התגשמות החלום הישראלי.
  • פתיחת שוק כלכלי גדול לטכנולוגיה הישראלית, בהיקפים גדולים ביותר.
  • נקודת מינחת למטוסי חיל האוויר, בעת עימות אפשרי עם אירן.
  • נתניהו, תחת האיום המשפטי, זוכה להכרה כראש הממשלה השלישי (אחרי בגין ורבין) שחתם על הסכמי שלום עם שורה של מדינות ערב, ללא תג המחיר של ויתור על שטחים; דבר המספק חמצן ליוקרתו הדועכת; ואולי גם מועמדות לפרס נובל (אם סקנדינביה תתגבר על איבתה לנתניהו)

אבל בלי מחירים אי אפשר, נתניהו נדרש לוותר על הסיפוח שהובטח וכבר "נחגג", שמלווה בחשש אמיתי מהחלשת היתרון הצבאי היחסי שנשמר עד כה בקנאות; שכן, אחרי המפרציות - כול המצטרפות האחרות ל"דומינו השלום" תדרושנה נשק מתקדם וגם תקבלנה!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

השלום עם סודן שונה מכמה בחינות:

  • סודן הייתה שותפה למאמצים לפגוע בישראל, החל מ"שלושת הלאווים" של וועידת חרטום 1967, וגם שלחה צבא להשתתף במלחמת יום כיפור; אך הגיע באיחור.
  • ישראל הפציצה מחסני תחמושת אירניים המיועדים לעזה, שעברו דרך סודן.
  • נראה שחלק גדול, אם לא רוב העם הסודני, מחזיק בעמדות שליליות כלפי ישראל ברוח המסורת המוסלמית.
  • המוכנות להסכם שלום עם ישראל אינו נובע משינוי דרמטי להזדהות עם העניין הציוני, אלא מתוך מצוקה כלכלית שרק ארה"ב יכולה לחלץ את סודן ממנה; במיוחד, ע"י הוצאתה מרשימת מדינות הטרור; וזאת, במחיר ההסכם.
  • כול רשימת ה"למה לא"- אך מגבירה את החשיבות ההצהרתית של סודן בהכרה בישראל - עוד יותר מאשר המפרציות -  ועדיין יצטרך ההסכם לעמוד במבחן היישום.

עלולה להתעורר בעיה, אם סודן - אף שאינה מאוימת ע"י גורם חיצוני כלשהו - תדרוש לפתע מארה"ב לספק לה נשק מתקדם כדוגמת המפרציות. סביר, שדרישה כזו לא תתרחש בזמן הקרוב אם בכל - אבל השער כבר נפרץ!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay]

לסיכום

אף שהשלום בשלב זה הוא שלדי - עם הצהרת כוונות מחממות לב, ומטוסים שמחממים את המנועים - יש בו פוטנציאל לעטות את השלד בבשר אמתי, חי ונושם! יחד עם זאת יש להימתח על "קצות האצבעות" ולטפח את היחסים ליצירת אמון הדדי, לגשר על  הבדלים תרבותיים, להתגבר בתבונה על חשדנות טבעית (כי במזרח התיכון לא נותנים אמון - עד שמוכח אחרת). כי המחיר שישראל משלמת עלול להיות כבד באובדן יתרונות עסקת השלום שטראמפ רקח במיומנות של סוחר ממולח. לא אכפת לי ששניהם - טרמפ  ונתניהו- יזכו לתשואות ונקודות זכות, כל אחד במאבקו בביתו פנימה. מגיע להם!

אני מתקשה להאמין שארה"ב "תתהפך" במידה וג'ו ביידן יתמנה לנשיא. אמנם השנאה של הדמוקרטים לטראמפ - שניתן להשוות את עצמתה רק לשנאת השמאל הישראלי את נתניהו - היא כה עזה עד שיהיו ביניהם המוכנים למחוק כול זכר מטרמפ, כולל "שפיכת התינוק עם המים" עי חבלה בהישגיו האמיתיים בכינון שלום במזרח התיכון. נקווה שיירגעו מכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.