אלעד רזניק: אינטלקטואליזם צה"לי מזויף!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pezibear לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על התרבות הארגונית בצה"ל, לחצו כאן]

המשגת היתר הגבוהה בצה"ל והשלכותיה

בדצמבר 2005 פרסם האלוף יעקב עמידרור את מאמרו האלמותי: "המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים" ב'מערכות'.

המאמר הזה הפך קלסיקה, שלועגת לתרבות "המשגת היתר הגבוהה" בצה"ל; ומזהירה מהשלכותיה.

המשגה זו הינה מורשת "המכון לחקר תורת המערכה" (מלת"ם) ועל פי עמידרור, גבתה מצה"ל מחירים במאבק המזוין עם הפלסטינים. אנחנו יודעים היום גם את מחיריה במלחמת לבנון השנייה. לצערי, תרבות הג'יבריש הזו עושה היום קאמבק...

[למאמרו של האלוף יעקב עמידרור: "המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים", לחצו כאן] [למאמרו של יותם הכהן: 'עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת”ם)', לחצו כאן]

כל קצין שרוצה להתקדם בצבא חייב להוכיח שני דברים בשביל לזכות בקידום:

  • ראשית, שהוא חכם
  • ושנית, שהוא חדשן.

חכמה איך? 

הדרך להוכחת ה"חכמה" עוברת בכתיבת מאמרים. בדרך כלל יאסוף הקצין חבורה של קצינים נמוכי דרגה ממנו ויועצים חיצוניים, שיכתבו את המאמר, שבסוף יתפרסם בחתימתו הבלעדית או בחתימת כל הכותבים. או שלחלופין, פשוט יעתיק מאמר מאחינו האמריקאים בלי לחשוב עליו יותר מדי.

וחדשנות איך? 

מתבלים את המאמרים במילים גדולות חכמות ומפוצצות שישמעו לרמטכ"ל מאוד חכמות.

[תמונתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ira Abramov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

.

על התוצאה ומחיריה ניתן לקרוא במאמר של עמידרור

מאמר אמור לתרגם את האני מאמין של כותב המאמר בהתייחס לנושא המאמר; ולהסביר במילים פשוטות וברורות להבנה - לקהל רחב ככל האפשר - את משנתו בהתייחס לאותו נושא.

הבעיה עם כל 'המילים הגדולות' היא, שהן מאוד מאוד לא ברורות והקורא הממוצע פשוט מאמץ אותן בשביל להישמע חכם אבל לא בעצם יורד לסוף דעתו של הכותב. זה מייצר עדר של זומבים (ראו תמונה משמאל) שמדלקם דקלומים בלינגו שהוא לא מבין ולא ממש מבין מה הקשר בין המילים הללו למה שקורה בשטח.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

כתוצאה זה מביא לכך שאלופי המטה הכללי בטוחים שהמלחמות השתנו לאחרונה. 4000 שנה עד שנות התשעים הכול היה פשוט מאז המלחמה השתנתה לחלוטין - הם אשכרה מאמינים לקשקוש הזה!

לאחרונה שמעתי במו אוזני קצין בכיר מאד חבר פורום מטכל שטוען שמלחמה שנפתחת בהפתעה שייכת להיסטוריה .זה כבר לא יכול לקרות בגלל מודיעין וסייבר וככה וככה... זה שמודיעין וסייבר יכולים לשמש ככלי דו-כיווני לא עלה בכלל במוחו הקודח!

ומי מקדם את התרבות הזו היום?

היום, הגורם המנחיל את התרבות הזו בצה"ל הוא מכון דדו לחשיבה צבאית; שאחראי על תהליכי החשיבה הפנים צבאיים.

חשיבה? לטעמי, זהו מכון של אנשים שחושבים שהם חושבים... 

אתן דוגמה ממאמר שכתב תא"ל (במיל') ד"ר מאיר פינקל, בשם עליונות בצה"ל - הצעה לגישה אינטגרטיביתפינקל - הוכיח בספרו, 'על הגמישות' (ראו תמונת כריכה משמאל), משנת 2007, יכולת ניתוח ראויה לציון המשלבת הבנה מערכתית אמתית. הספר עוסק בסוגיית ההתמודדות עם התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים) המכונות בספר "הפתעות".

[בתמונה משמאל: כריכת הספר 'על הגמישות', שראה אור בהוצאת מערכות, ב- 2006. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

פינקל פורס את משנתו בכתיבה קולחת וברורה, תוך שימוש, במידת האפשר, בתחביר פשוט ובמשפטים לא מסורבלים, המקלים על עריכה מסודרת של הדברים. במשלב הלשוני נשמרים כללי הלשון האקדמי: הימנעות מסופרלטיבים, מתיאורים דרמטיים ומפרובוקציות לשוניות.

[להרחבה על ספרו של מאיר פינקל: 'על הגמישות', לחצו כאן] [למאמרו של מאיר פינקל: 'עליונות בצה"ל: הצעה לגישה אינטגרטיבית', לחצו כאן]  [להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

אבל, מסתבר שפינקל כותב אחרת לגמרי כשזה נעשה תחת שרביטו של 'מכון דדו'...

באותו מאמר, עליונות בצה"ל - הצעה לגישה אינטגרטיבית, כותב פינקל בעזרת 3167 מילים שיתרון במימד אחד יכול להיות מתורגם להצלחה גם בממדים אחרים בשדה המערכה, וחובה להתחשב בזה בתהליכי בניין הכוח.

ואוומעולם לא הופתעתי ככה, מאז שבעלות הברית - כתנאי מקדים לפלישה לנורמנדי - השמידו את חיל האוויר הגרמני בזירה ככוח לוחם אפקטיבי; וניצלו את היתרון האווירי שהיה להם ליצירת יתרון בממדים אחרים של שדה המערכה הרב ממדי...

[בתמונה: הפלישה לנורמנדי - מעולם לא הופתעתי ככה, מאז שבעלות הברית - כתנאי מקדים לפלישה לנורמנדי - השמידו את חיל האוויר הגרמני בזירה ככוח לוחם אפקטיבי; וניצלו את היתרון האווירי שהיה להם ליצירת יתרון בממדים אחרים של שדה המערכה הרב ממדי... הצילום: GettyImages. התמונה היא נחלת הכלל]

אינני בטוח שהוא שכח; אבל ליתר ביטחון, מומלץ לפינקל לקרוא שוב את 'הרגלים מסתערים' של ארווין רומל או את 'הקשב שיריון' של גודריאן; במקום להמציא - כמיטב המסורת הצה"לית-  את הגלגל מחדש.

מה שכן התרשימים של פינקל מדהימים - צבעוניים מלאי חצים - רק חסר לו פונט נורקין וזה יהיה מושלם:

למי שלא הבין, אם רק ניקח את הפלוס הירוק ונהפוך אותו לצנצנת, אנחנו ננצח. את זה שבשביל לנצח צריך להרוג מחבלים עם קלאצ'ים? את זה פינקל - וצה"ל כולו, תחת שרביטו של 'מכון דדו'  - קצת שוכחים!

וגם: ניווט במרחבי זרות? באמת? ובעברית??

[למאמרו של מאיר פינקל: 'עליונות בצה"ל: הצעה לגישה אינטגרטיבית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על התרבות הארגונית בצה"ל, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *