[התמונה היא צילום מסך]
[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]
הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
אתמול התקיים דיון טכני בבקשת רומן זדורוב להציג בבית משפט עדות העשויה, כך טוען בא כוחו, לזכותו מאשמת הרצח. אין לי יכולת להעריך את נכונות הטעון הזה. אבל, יש לי יכולת להעיר שתי הערות לגבי הדיון עצמו:
ראשית, עמדת הפרקליטות, המתנגדת להשמעת הראיה, היא לא הגיונית, היא פסולה, היא לא מוסרית, היא לא צודקת והיא גורמת לניתוק ולעוינות של רבים בציבור כלפי המערכת המשפטית הזו.
ממה מפחדים בפרקליטות?
הרי אם יתברר כי אין כל השפעה של הראיה החדשה על הרשעת זדרוב, כי אז לא ישתנה דבר פרט לדיון אחד או שניים בבית משפט.
מנגד, אם יתברר כי יש בראיה זו כדי להשפיע על החלטת ההרשעה של זדרוב הרי שהפרקליטות צריכה להיות מרוצה כי תורמת לעשיית צדק, אפילו אם הוא מגיע באיחור.
.
תפקיד התביעה אינו להרשיע בכל מחיר. עליה להציג את עמדתה בפני בית משפט בידיים נקיות ולבקש מבית המשפט להחליט אם נאשם/ת אשמים אם לאו.
שנית, אני ממליץ לאנשי הפרקליטות לקרוא את ספרה של השופטת מרים בן פורת "מבעד לגלימה" (ראו תמונת כריכה משמאל), שבו היא כותבת על רצונה לשנות את עמדת הפרקליטות ולסייע לבית משפט עליון להחליט אחרת מעמדת גוף זה בבית המשפט המחוזי. באותה עת בן פורת כיהנה כפרקליטה בפרקליטות המדינה.
השופטת בן פורת מספרת כי פנתה בבקשה ליועץ המשפטי אותה עת, השופט חיים כהן לעתיד לבוא, וקיבלה את הסכמתו לשינוי העמדה של הפרקליטות. שינוי עמדה זו תמך בבית המשפט העליון בראשות השופט אגרנט אשר אימץ גישה חדשה בנושא דחף לאו בר כיבוש של חולי נפש. [פרשת ויקטור מיזאן]
דור אחר. אנשים אחרים. שיקולים אחרים. איפה הם הימים ההם?
