העיתון גלובס דיווח כי במשרד הבריאות, כבר בשנת 2007, התבצעה עבודת מטה, על מנת להכין את המשק, לקראת אירוע אפידמי אדיר ממדים. לדברי העיתון, חזו המתכננים את רוב הסוגיות, לרבות העמדת מענה לסוגיות העולות היום במאבק להדברת הקורונה.

על אותו נושא כתב יוסי מלמן מאמר (בעיתון הארץ), בשם "מגפה? אם זה לא מלחמה או טרור זה לא ביטחון לאומי" - לא נפרשן, שהרי הכותרת מדברת בפני עצמה. בין השאר, מראיין מלמן את בצלאל טריבר (ראו תמונה משמאל), שדאג לתרגל את מערכת רח"ל, שבראשה עמד, בתרגול להשרשת דרכי פעולה, להתגונן מול מתקפה ביולוגית.

[תמונתו של בצלאל טריבר משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

לפיכך בהתחשב באותה עבודה מטה שנערכה ב-2007, כולל לקחי תרגול המערכות (פיקוד העורף, המשטרה, בתי וקופות החולים, מד"א ואחרים) במתקפה ביולוגית, אם היה בידי גורמי הממסד, מידע בכמות ובאיכות, שתורגם ל"הוראת שעה", אם תרצו, לפק"ל (פקודות קבע לקרב), היה משתפר ללא הכר, המאבק העכשווי בקורונה.

למען האמת ממש קשה שלא להפריז בתמורה שהייתה מתקבלת, אילו אותם תרגולים והערכות מצב, היו הופכים לתכנית מחייבת. דהיינו כזו המקבלת גושפנקה חוקית, שבה חלוקת אחריות חדה וברורה - בבחינת מי עושה מה ומתי.

לכדי כך שבנובמבר 2019 - בהיסמך על ההודעה הסינית, שמדובר בווירוס אפידמי - הייתה ישראל, המצויה מאז הקמתה במלחמת התשה מתמשכת, קוצרת את פירות ההתכוננות, במצב עדיף ובהפרש ניכר מכל מדינה בעולם, החל מרכש אמצעים ללא מגבלת כמויות, ובמחיר נמוך בהרבה. פיקוד העורף היה מקבל אחריות, ללא צורך בדיונים מעמיקים. תיירי הסקי והקרוז היו מקבלים הזהרה והמלצה בצידה, להישאר בבית. כמו גם התרעה - שהייתה משוגרת למנהלי המשק היצרני - לבחון דפ"ע נוכח שינוי אפשרי בסדר היום הלאומי; שלא להזכיר את בני עמנו השבים מארצות נכר למכורה, שמן הסתם היו מוסעים מנתב"ג ישירות ל"בתי בידוד".

מה גם שמכל הג'ז הזה יש די כדי להפנים, כי דין מלחמה בנגיף, כדין מלחמה לכל דבר ועניין. דהיינו, על פי הלכת הניהול/ ואו תורת הקרב. עומד לאלה סדר פעולות זהה ומחייב, ובו: הערכות מצב וגיבוש תכניות, תרגול להטמעתם באימונים. ביקורת ציוד, מילוי חוסרים, ושמירת מודעות ומוכנות.

אלא שמה שנכון בכל מדינה מסודרת - להתייחס לתכנית מבצע כלשונה - אצלנו, משום כלום, נתפסת תוכנית, כמטלה טכנית סתמית המתחייבת בעבודת מטה, כזו שמשמעותה, בהפיכת אמצעי (התכנית) למטרה. כל זה גרם בממסד הציבורי ובמערכותיו, להפקיר את התכנון ארוך הטווח - המשתמע כוויתור על היזמה - למרות שבלעדיה, נאלץ הממסד האזרחי והצבאי פעם אחר פעם, להגיב מהמותן ותמיד תחת אש!

[למאמר בהקשר דומה, של אלעד רזניק: 'למה מדינת ישראל אינה פועלת על פי התכנון שלה להתמודדות עם מגפות?', לחצו כאן]