[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cdd20 לאתר Pixabay]
באתר זה ניתנת בולטות רבה - על ידי דובריה החרוצים של עמותת מגן לעורף - לטענה שלפיה הסקייגארד הוא הפתרון לנחיתותה האסטרטגית של ישראל. שלאמריקאים יש טכנולוגיה סודית בכיס; ואם רק היינו חותמים על ההסכם עם קונצרן הספנות, התעופה, החלל והביטחון, נורת'רופ גראמן (NG), הכל היה נפתר.
[הגמל משמאל: סמלו המסחרי של אלעד רזניק...]
ובכן, המציאות לצערי אחרת...
ב- 1977 החלו האמריקאים במחקר על ה- COIL - Chemical oxygen iodine laser. האמריקאים הבינו אחרי מלחמת המפרץ, ב- 1991 והחוויות שלהם עם הסקאד, שהם חייבים נשק טוב יותר ליירוט תמ"ס.
חלק מזה נובע מהכישלון המפורס של הפטריוט ליירט סקאד; כישלון שנגרם בגלל הגדרת משתנה לא נכונה בתוכנת העיקוב שנובעת מהגדרת משתנה לא נכונה שמייצרת טעות חישובית. (ראו: https://www.gao.gov/assets/220/215614.pdf; ראו תמונת כריכה משמאל למטה).
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[הסקאד - משם הכל התחיל. מקור התמונה - העיתונות הסורית]
בשנת 1993 התחילו האמריקאים לבדוק את אופציות ההסבה של ה- COIL למערכת מוטסת, הרבה לפני שמישהו בארץ מתחיל להתייחס לנושא.
בשנת 1996, הרעיונות האמריקאים קיבלו צורה של תוכנית מחקר, שנוהלה בשיתוף פעולה ע"י משרד ההגנה האמריקני וחברת בואינג. כל זה קרה, הרבה לפני שהתחיל שיתוף הפעולה עם ישראל שנחתם מאוחר יותר בשנת 1996.
בשנת 2001 התוכנית הועברה למנהלת ההגנה מטילים במשרד הביטחון האמריקאי כתוכנית רכש: אחת כזאת שיש לה מועדי אספקה וקנסות וכ"ו.
בשנת 2003, קבוצת מחקר של האגודה האמריקאית לפיזיקה הראתה, שהיכולת ליירט טילים ע"י לייזר איננה יישימה.
בדו"ח העמותה נכתב כי: הגנה מהירה-שלבית (השבתת טילים בליסטיים בתנועתם אל היעד) זכתה לאחרונה לתשומת לב רבה כאל גורם אחד אפשרי במערכת ההגנה הלאומית מפני טילים. עם זאת, הדו"ח מראה כי סוגיות של תזמון מגבילות מאוד את היתכנותה של גישה זו. חלון הזמן הקצר העומד לרשות השבתת טיל האויב פירושו, שהיירוט חייב להתבצע קרוב לשטח האויב, כדי שיהיה סיכוי ליירט את הטיל בזמן, אם זה אפשרי בכלל.
[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן]
היו"ר המשותף לקבוצת המחקר, דניאל קלפנר, טען כי ידרש עשור כדי לפתח מרכיבים חיוניים של המערכת; על פי הערכות המודיעין של ארה"ב, צפון קוריאה ואיראן כבר תשפרנה את טיליהן ברמה כזו שהמערכת תהפוך למיושנת:
Boost-phase defense (disabling ballistic missiles while they are still under power) has recently received much attention as one possible element of a National Missile Defense system. However, the report shows that issues of timing severely limit the feasibility of this approach. The short time window available for disabling an enemy missile means that interceptor rockets would have to be based close to enemy territory to have a chance of intercepting the missile in time, if it is possible at all.
“Few of the components exist for deploying an effective boost-phase defense against liquid-propellant ICBMs and some essential components would take at least 10 years to develop,” said Study Group co-chair Daniel Kleppner. “According to U.S. intelligence estimates, North Korea and Iran could develop or acquire solid-propellant ICBMs within the next 10 to 15 years. Consequently, a boost-phase defense effective only against liquid-propellant ICBMs would risk being obsolete .when deployed.
[לדוח המלא, לחצו כאן]
עקב האמור לעיל, החליטו האמריקנים לזנוח את התוכנית, מבלי שחברת בואינג תשלם קנס על אי עמידה במועד האספקה שנקבע בחוזה.
המסקנה מכל אלה היא, שללא כמה התפתחויות משמעותיות בתחום - ואנחנו עוד לא שם - הפרויקט פשוט לא יישים פיזיקלית וטכנית.
ואגב, שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק הורה עם כניסתו לתפקיד ב- 2007, לבדוק מחדש את כל נושא הנאוטילוס; ולאחר עבודת מטה די מפורטת במפא"ת - הנושא נזנח!
הבדל ברור אחד וחשוב רוב הטילים נורים אצלנו מטוח קרוב ואפשר ליירט לטילים מרחוק יש פתרונות