עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק א'

[בתמונה: יועצים סובייטים על רקע הספינקס, שנת 1972. התמונה היא נחלת הכלל]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 28 ביוני 2021

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זהו מאמר ראשון בסדרה של שלושה מאמרים:

*  *  *

ב- 2020, ראה אור ספרו של בוריס דולין 'חומת סואץ', שראה אור בהוצאת כנרת זמורה דביר (ראו תמונת כריכה משמאל למטה).

המעניין בספר הוא הצגת העימות הישראלי-מצרי-סובייטי במלחמת ההתשה, מהזווית הרוסית...

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של בוריס דולין 'חומת סואץ', שראה אור ב- 2020 בהוצאת כנרת זמורה דביר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

איני סבור שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל יש גם קווי דמיון למציאות הנוכחית, הנה הניסיון שלי למצוא את השונה והדומה. בסדרת מאמרים, אביא את עיקרי הלקחים כפי שאני מבין אותם. הפרשנות על אחריותי בלבד.

ראשיתו של המהלך הרוסי בסיום משבר קובה והחלפת חרושצ'וב בברז'נייב. הרוסים הבינו שהם חייבים לפתח את הצי, כיוון שנחיתותו מול האמריקאים הייתה מוחלטת. ברז'נייב החליט להגיע לשיוויון אסטרטגי עם האמריקאים גם בתחום הטילים הגרעיניים; ואכן, תוך עשור, ברה"מ עשתה זאת.

גם השינוי בצי היה ניכר. בתוך מספר שנים, ברה"מ בנתה 15-12 צוללות גרעיניות בשנה (אחרי כישלונות מפוארים), לעומת 5 בשנה בארה"ב. הייעוד של הצי, מעבר להקרנת עוצמה עולמית ויכולת התערבות ותגובה מהירה באזור מרוחק, היה לסכל תקיפה גרעינית אמריקאית מצוללות הפולאריס ותקיפה מהאוויר באמצעות נושאות מטוסים.

כדי לממש זאת הם פיתחו יכולת לוגיסטית ימית ארוכת טווח, כיוון שהבינו, שהם לא יכולים להסתמך על נמל יבשתי. הזירה הראשונה שנבחרה להתמודד עם ארה"ב הייתה הים התיכון. באביב 1967 הם היו מוכנים להפוך את הנוכחות שלם בים התיכון לקבועה. לטענת הכותב, על מנת להסוות את המהלך, הרוסים יזמו את ההתראה למצרים, שישראל עומדת לתקוף, התראה שחוללה את משבר מלחמת ששת הימים.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

[בתמונה: צילום אוויר של משטח שיגור הטילים בקובה... משק כנפי הפרפר שהביא את הסובייטים להתעצם ולהיכנס למזרח התיכון החל שם, בהבנת הצורך בשוויון אסטרטגי עם האמריקנים... התמונה היא נחלת הכלל]

המשבר דחק את הידיעה על תגבור הצי הסובייטי במזרח התיכון לעמוד 15 של הניו יורק טיימס, הרוסים לא תכננו שהמשבר - שאותו יזמו - יתדרדר למלחמה, וניסו לעצור אותה ברגע האחרון, אבל לא הצליחו.

3 שבועות אחרי המלחמה, הרוסים הכריזו על השייטת החמישית ככוח קבוע במזרח התיכון. הרוסים התחילו להיצמד ולהטריד את הצי השישי האמריקאי, בכל רגע הכוח כלל מספר צוללות גרעיניות, כעשר צוללות דיזל, 12-8 ספינות מלחמה, ושלוש נחתות. בזמן משבר מלחמת יום הכיפורים הכוח כלל יותר מ-90 כלי שיט.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

הסיירת הסובייטית זדאנוב אניית הדגל של השייטת החמישית בים התיכון... התמונה היא נחלת הכלל]

הפגנת הכוח הסובייטית ניכרה, והביאה לכינוס המטה הכללי. ראש אמ"ן: "מדברים די הרבה על רוסיה במזרח התיכון, אך אנו יודעים מעט מאוד על הרוסים. אף פעם לא עבדנו איתם. זה לא היעד שלנו, כל קביעת המודיעין הישראלי לא בנויה על זה… אנחנו צריכים להסתמך על גורמים זרים.

כאן יש שתי שאלות – ראשית, האם מה שהגורמים הזרים אומרים זה אמין. שנית, איך את מעריך האם הגורמים הלא מכירים אותם. לכן בעניין הרוסי אנחנו עומדים בפני קושי שאין לנו ידיעות מהימנות משלנו, וגם בהערכה אנחנו חסרים את הניסיון והידע שיש לנו לגבי ארצות ערב… הסובייטים יפעילו לחץ מדיני כבד, כדי לסייע לסוריה ומצרים לבטל את תוצאות המלחמה. הם יגישו למדינות ערב סיוע צבאי משמעותי, אך ככל הנראה לא יפעלו בעצמם נגד ישראל…".

אז והיום...

ב-1967 הרוסים הגיעו לים התיכון ולאזור כחלק מהעימות הרחב שלהם עם ארה"ב, ב-2015 זה היה חלק מהעימות שלהם עם … ארה"ב. שנה קודם לכן, שנה קודם לכן הרוסים סיפחו את קרים, בשנים שקדמו לזה ברית נאטו התרחבה מזרחה לגבולות רוסיה; ולהערכתי, הרוסים חשו טבעת חנק על צווארם.

אבל המציאות האסטרטגית העולמית שונה: אם ב-1967 זה היה מאבק דו ראשי בלעדי - שבו שני הצדדים נאבקו זה בזה על השפעה בכל מקום על הגלובוס - ב-2015 זה היה על רקע החלטה של ברק אובאמה (ראו תמונה משמאל) וארה"ב לצאת מהאזור, כדי להתמקד במאבק העולמי מול סין (מדיניות שהמשיכו גם דונלד טראמפ וג'ו ביידן).

[תמונתו של הנשיא לשעבר, ברק אובמה, משמאל היא נחלת הכלל]

למרות ההבדל, כדאי לזכור שב-1967 ארה"ב הייתה מסובכת במלחמה קשה במזרח אסיה, וויטנאם. זה הגביל את יכולתה להתמקד בניצני האתגר שמציבים הסובייטים, במזרח התיכון.

ב-2020, הכוח הכלכלי הרוסי קטן בהרבה כדי לבנות צבא שיאתגר את ארה"ב; אבל התלות הרוסית בייצוא אנרגיה גדול עשרות מונים, והוא צורך קיומי של הרוסים. הגעת הרוסים לאזור, סיפוח קרים, ההסכם על צינור הגז הרוסי דרך אוקראינה ובניית נורד סטרים 2 הם חלק משמעותי מתמונת האינטרסים הרוסית, שהובילה אותם לסוריה ולמזרח התיכון.

לקח מספר 1

ישראל מתקשה לנתח את האינטרסים של אחרים, שאינם נוגעים לה ישירות:

כמו אז, גם היום, אנחנו מדלגים על ההסבר "למה קורים דברים" ועוברים ישירות לדיון על "מה זה אומר עלינו". ב-1967 מדינת ישראל ראתה את הגעת הרוסים רק בעיניים של תוצאות מלחמת ששת הימים; אבל לפחות, הודתה ביושר שאינה מבינה את הרוסים. ישראל העריכה שהאינטרס הסובייטי הוא "תמיכה במדינות ערב".

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר Pixabay]

ב-2015 מדינת ישראל ראתה את הגעת הרוסים לסוריה, רק בעיניים של יכולתה לפעול צבאית בסוריה נגד חיזבאללה; ובהמשך, נגד איראן. את האינטרס הרוסי ראינו כ"תמיכה במשטר אסד", ומזה הסקנו, שהרוסים לא רוצים את האיראנים בסוריה. הפעם הבלטנו את מערכת היחסים שיש לנו עם הרוסים (ב-67 היחסים נותקו), בראייתי, מסיבות של פוליטיקה פנימית, אבל זה לא מוקד הפוסט הזה.

בפרק הבא, על הנחיתה הרוסית בנמל אלכסנדריה.

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק א'

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: פרובוקציה - התגרות - כלי שנוי במחלוקת אך אפקטיבי מאוד! - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: פרובוקציה - התגרות - כלי שנוי במחלוקת אך אפקטיבי מאוד! - ייצור ידע

  3. שאלה: נניח שישראל היתה מנתחת "נכון" את פעילותה של רוסיה ערב מלחמת 67, שלשיטתך לא התכוונה כלל לקדם מלחמה אלא כאמתלה לקבוע עמדה בים התיכון. כי אז מה אמורה היתה ישראל לעשות נוכח קואליצית איחוד צבאות סוריה, מצרים וירדן על גבולותיה, חסימת המייצרים , הרחקת כוחות האו"מ מהגבול ופלישת דוויזיות המלחמה המצריות לגבול ישראל?

  4. Pingback: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ג’ - ייצור ידע

  5. Pingback: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ב’ - ייצור ידע

  6. Pingback: (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.