עופר בורין: איוב פרק יב – עולמו של אלוהים

[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JillWellington לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

איוב, לאחר ששמע את שלושת רעיו, עונה להם:

ראשית, הוא מלגלג על החכמה שלהם: א  וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר. ב  אָמְנָם, כִּי אַתֶּם-עָם; וְעִמָּכֶם, תָּמוּת חָכְמָה. ג  גַּם-לִי לֵבָב, כְּמוֹכֶם--לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם;    וְאֶת-מִי-אֵין כְּמוֹ-אֵלֶּה.

אתם אמנם ממש עם (כולכם שלושה) ובוודאי החכמה תיעלם מהעולם עם מותכם, אבל דעו לכם שגם אני חכם לא פחות מכם.

הערה – איוב אומר "גם לי לבב". מרתק לראות איך בתנ"ך, החכמה נמצאת בלב. כך היה עם בצלאל, כך עם שלמה המלך החכם באדם, וכך אצל איוב.

ולגבי החכמה שלכם, שבה אתם מפארים את צדקתו ועצמתו של אלוהים, הינה אתאר לכם גם אני את צדקתו וחוזקו של אלוהים.

בעולם הזה, שאלוהים אחראי עליו, לשודדים, שבוודאי מרגיזים את אלוהים, יש אוהלים שלווים ובטוחים (אוהלים  --  אלוהים): ו  יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים, לְשֹׁדְדִים, וּבַטֻּחוֹת, לְמַרְגִּיזֵי אֵל -- לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ.

[בתמונה: "יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים, לְשֹׁדְדִים, וּבַטֻּחוֹת, לְמַרְגִּיזֵי אֵל...".  התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Conmongt לאתר Pixabay]

בעולם הזה, שאלוהים אחראי עליו, הוא מחזיק בידו נפש ורוח של כל חי: י  אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, נֶפֶשׁ כָּל-חָי; וְרוּחַ, כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ.

ומה קורה בעולם הזה של אלוהים? מדי פעם מגיעה איזו רעידת אדמה שהורסת את מה שנבנה: יד  הֵן יַהֲרוֹס, וְלֹא יִבָּנֶה; יִסְגֹּר עַל-אִישׁ, וְלֹא יִפָּתֵחַ. 

מדי פעם מגיעה בצורת או כשבא לו, מגיע צונמי שגם הוא הורס הכל: טו  הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ; וִישַׁלְּחֵם, וְיַהַפְכוּ אָרֶץ.

 בעולם הזה של אלוהים, היועצים כל הזמן טועים והשופטים מתהוללים: טז  עִמּוֹ, עֹז וְתוּשִׁיָּה;    לוֹ, שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה. יז  מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל;    וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל.

 ומה לגבי מלכים? ובכן להם אין מוסר ואין גם כוח: יח  מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ; וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר, בְּמָתְנֵיהֶם.

 וכוהני הדת – נו באמת, אלה בכלל מוליכים שולל את עדתם: יט  מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל; וְאֵתָנִים יְסַלֵּף.

.

והנאמנים לו – הוא מונע מהם לדבר ולהשפיע.

והזקנים, החכמים, בעלי הניסיון, הוא שולל מהם את טעם החיים (רמז לאלצהיימר? מהמחלות הנוראיות של האנושות): כ  מֵסִיר שָׂפָה, לְנֶאֱמָנִים; וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח.

 ולבסוף, חוזר איוב להשוואת אלוהים לאופל:

כב  מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת, מִנִּי-חֹשֶׁךְ;    וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת.

כג  מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם, וַיְאַבְּדֵם;    שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם, וַיַּנְחֵם.

כד  מֵסִיר--לֵב, רָאשֵׁי עַם-הָאָרֶץ;    וַיַּתְעֵם, בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ.

כה  יְמַשְׁשׁוּ-חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר;    וַיַּתְעֵם, כַּשִּׁכּוֹר.

 איוב מבין שאלוהים אינו אלוהי הטוב. אלוהים אחראי גם לטוב וגם לרע. אלוהים הביא אור וחושך, יום ולילה.

ומה מקומו של האדם בכל העולם עליו אחראי אלוהים? ניראה שלרעיו של איוב יש תשובה פשוטה – לשתוק ולסמוך על אלוהים.

לעומת זאת, לאיוב יש דעה אחרת. אני חושב שבעיני איוב, תפקידו של האדם היא לעמוד מול האל ולדרוש צדק. לדרוש הסברים. להוכיח את האל על העוולות שיש בעולמו.

[בתמונה משמאל: תפקידו של האדם היא לעמוד מול האל ולדרוש צדק... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *