
[בתמונה: הנזק שנגרם במעבר ארז, בעקבות פיצוץ משאית התופת במאי 2008. התמונה באדיבות דובר צה"ל]
[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
בהמשך לשאלה: "אז מה עושים עם עזה?" נשמעים לאחרונה דיבורים, לאפשר הכנסת אלפי עזתים לעבודה בישראל, ויש לציין שאפשרות זו היא מקור לדאגה.
ניתן להבין את הכוונות הטובות שמאחורי יוזמי הרעיון לפיו העבודה בישראל תאפשר רווחה לאלפים הרעבים שם, ואלו יהוו אולי משקל נגד למיליטנטים לבלום את הטרור נגד ישראל.
אבל, מדאיג שיש בכלל צורך להזכיר לכולנו את אירועי האינתיפדה הראשונה (1987), כאשר די היה בתאונת דרכים בה נהרגו מספר עובדים מעזה בהתנגשות משאית ישראלית ליד מחסום ארז, כדי שההמון המוסת יפצח בקריאות אטבח-אל-יהוד וירצח יהודים.
מחבלי הג'יהאד הגדילו לעשות כאשר פוצצו את מעבר קרני ב ינואר 2005 תוך הרג שישה עובדים ישראלים, כדי למנוע יציאת עזתים לעבודה בישראל.
ולאלו שזיכרונם בוגד בהם לעיתים (בעיקר הנמנעים מלתת לעובדות לבלבל אותם..), להזכיר שבשנות ה- 90 ועד 2013 (לפי דוח ארגון "אלמגור") מבין עשרות הנרצחים במעשי טרור פלסטינאי באותה תקופה, ניתן למנות 15 ישראלים- רובם חקלאים - שהעסיקו עובדים פלסטינים, חלקם אף במשך שנים ארוכות ורבים מהם דיווחו על יחסי ידידות ועזרה - אבל זה לא היווה מחסום ולא מגן מפני הרוצחים, שביום פקודה שכחו מיחסי העבודה והידידות, קמו על מעסיקם הישראלי ורצחו באכזריות רבה ובדם קר.
נרצחים אלה התווספו לעשרות ומאות שנרצחו בכול צורה שתעלה על הדעת: מכוניות תופת, ירי, יידוי אבנים, פצצות תבערה, דקירה בסכינים..הכל תחת הכינוי "קרבנות השלום" שהומצאה ע"י שמעון פרס בימים שלאחר החתימה על הסכמי אוסלו.
התפיסה המנחה את המצדדים בפתיחת שוק עבודה בישראל לפועלים מעזה (בעיקר) היא שיחסי העבודה, מעבר לפרנסה הניתנת לבעליה, היא הזדמנות לפתח יחסי ידידות והבנה הדדית שיש בכוחם להפחית את העוינות. זאת, בנוסף לכך שיהיה להם מה להפסיד... זאת, בהתאם לפרדיגמת החשיבה המערבית, הגורסת כי המניע העיקרי להתנהגות אלימה הוא הכלכלי, וכי המחשבה על אבדן כסף, יהווה שיקול מונע משמעותי במוכנות לרצח יהודים.
כדאי להבין את ההבדל המשמעותי בין יחסים אישיים ברמת הפרט - שיכולים להיות נפלאים ואמתיים - לבין החשיבות שפרדיגמת החשיבה המזרחית-הערבית מייחסת להיבט הקולקטיבי שהוא חזק לאין ערוך מההיבט האישי, היכול לגרום גם לידיד הנפש הקרוב ביותר, לקום ולאחוז במאכלת לשחיטה.
אם עדיין נותר מישהו בינינו, המאמין שהעזתים - שמגיל שלוש שוטפים את מוחותיהם שהיהודים הם קופים וחזירים שאחת דתם למות - יכירו תודה על האפשרות שניתנה להם לעבוד בישראל, טועה לחלוטין בהבנת התרבות הערבית!

די בנזק העצום שעשינו בשחרור הסיטונאי של מאות מחבלים אסירים; ואין להוסיף על כך את הנפץ הפוטנציאלי, הטמון בהכנסתם של עובדים מעזה לישראל. הדם שיישפך אינו מצדיק את התועלת שבספק.
המעוניינים לשפר את רווחת העזתים יכולים למצוא פתרונות אחרים, למשל לשכנע את מדינת האחות, מצריים, לפתוח את שעריה לעזתים (מה שיקרה בספק, מאחר והם מכירים טוב מאתנו את "הסחורה" הזו, ויעדיפו שדמינו שלנו יוקז ולא שלהם); או מדינות אירופה שיממנו פרויקטים ותשתיות חיוניות, במקום לממן ארגונים "למען" כוזבים שפגיעתם רעה; וכן, לשכנע את ארגוני האו"ם למיניהם לפתח מנגנוני בקרה אפקטיביים על הכספים הנכנסים לעזה שיופנו למטרות אזרחיות ולא צבאיות.