עופר בורין: משפחה בהפרעה

תקציר: יעקב לוקח את כל הרכוש שצבר ובורח מלבן הארמי. מעניין שיעקב מבקש את הסכמת נשותיו לצעד שהוא מתכנן. זהו מקרה נדיר בתנ"ך שדעת אישה מעניינת מישהו. רחל ולאה מסכימות. נראה שהן השתחררו לחלוטין מאחיזת אביהן. נאמנותן עכשיו נתונה אך ורק ליעקב…

[בתמונה: רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]

עודכן ב- 19 בנובמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת וַיֵּצֵא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. מתחילה בפרק כ"ח, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק ג' ועוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו. (ויקיפדיה: פרשת ויצא).

 להלן הנושאים העיקריים בפרשה: 

- הולך ופוחת הדור;

- טלנובלה בדואית;

- "הרחל התך הקטנה";

- משפחה בהפרעה;

- כיצד לא לנהוג;

- דרכו של יעקב.

[בתמונה: תחילתה של אהבה ליד הבאר... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: תחילתה של אהבה ליד הבאר... כל הזכויות שמורות לציורי תנ"ך: המנורה במשכן. ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

בראשית, פרק כח' – הולך ופוחת הדור

יעקב יוצא למסע חייו. כך פותחת הפרשה את הסיפור: י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. פחדיו הרבים של יעקב שזה עתה יצא מאזור הנוחות המוגן של אמו רבקה ואוהל אביו יצחק, מתמקדים בחלום: יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.

אז הסולם הוא המגן, מאחר שאפשר לטפס עליו מדרג נמוך לדרג גבוה ואפשר גם לרדת כמו בחיים – לפעמים למטה, לפעמים למעלה. זורמים. גם המלאכים שומרים על יעקב וגם יהוה, בכבודו ובעצמו, בא להגן על יעקב המבוהל, שלא לומר הפחדן, ולחזק אותו.

אחר כך, לאחר אינספור הבטחות אלוהיות לעתיד מזהיר, מתעורר יעקב ונודר נדר לבטוח ביהוה, אך הוא גם מציב תנאים: כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. אלוהים עובד אצל יעקב בפרוטקשן: "אם יהוה ידאג לי אז, ורק אז, הוא יהיה לי לאלוהים."

מאז האמונה של אברהם – אמונה ללא תנאים - שלעתים נאבקת ונלחמת בבורא עולם, אך בה בעת מוכנה לעקוד ולהקריב בן אהוב – דרך האמונה הסגפנית של יצחק, הגענו במהלך שני דורות, לאמונה התלויה בתמורה. אני חושב, מזל שיש לנו רק שלושה אבות. מי יודע לאן היה מדרדר אותנו אב אחד נוסף מסוגו של יעקב.

בעולם שלי אין אלוהים וגם אין פרוטקשן, אין סולמות ואין מגנים, מחוץ לחברה האנושית. יש רק רצון לחיות חיים, שהאדם הוא זה שמעניק להם את המשמעות; והסתפקות בלנסות להיות מה שמוגדר "בן אדם".

[בתמונה: הסולם הוא המגן, מאחר שאפשר לטפס עליו מדרג נמוך לדרג גבוה ואפשר גם לרדת כמו בחיים – לפעמים למטה, לפעמים למעלה. זורמים. גם המלאכים שומרים על יעקב וגם יהוה, בכבודו ובעצמו, בא להגן על יעקב המבוהל, שלא לומר הפחדן, ולחזק אותו... התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי anaterate לאתר Pixabay]
[בתמונה: הסולם הוא המגן, מאחר שאפשר לטפס עליו מדרג נמוך לדרג גבוה ואפשר גם לרדת כמו בחיים – לפעמים למטה, לפעמים למעלה. זורמים. גם המלאכים שומרים על יעקב וגם יהוה, בכבודו ובעצמו, בא להגן על יעקב המבוהל, שלא לומר הפחדן, ולחזק אותו... התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי anaterate לאתר Pixabay]

בראשית, פרק כט' - החיים כטלנובלה או "ברחל בתך הקטנה"

מה עושים עם הפרק המוטרף הזה? ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן. יעקב מגיע עייף לבאר (זה כמו אפליקציית JDATE של פעם, הבארות האלה, ו...), ורואה את רחל. ממש טלנובלה. י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

טלנובלה אמרנו. יעקב ממש מתאהב ברחל, אהבה ממבט ראשון. כמה רומנטי. עוד רגע השקיעה, והליכה משותפת של הזוג אל עבר האופק... יעקב משקה את הצאן של רחל במים, מנשק אותה (ואפילו לא חוטף ממנה סטירה), ואחר כך הוא מתחיל לבכות. נו, טלנובלה לא ממש משובחת.

אבא של רחל רק שמע על יעקב, וכבר הוא מכרכר סביבו כמוצא שלל רב: יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

ואז, טוויסט בעלילה: טו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי-אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.  טז וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  יז וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת-תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.  יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

 כך מתחיל משא ומתן מזרח-תיכוני-בדואי הזוי, ובו יעקב מציע לעבוד אצל לבן שבע שנים, ובתמורה לקבל את רחל לאישה. רחל היא ה"משכורת". כמה חביב. מעניין מה חשבה על זה רחל. נראה שהסופר לא גילה בכך עניין.

ומה שיפה הוא שדרך הסיפור הזה נכנס לחיינו הביטוי "ברחל בתך הקטנה", שפירושו עבודה דקדקנית ביותר שאין ספק בנוגע לאיכותה. איזו אירוניה נפלאה.

[בתמונה: יעקב מנשק את רחל ליד הבאר. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: יעקב מנשק את רחל ליד הבאר. התמונה היא נחלת הכלל]

הרי מה שקרה כאן זה בדיוק הפוך. לאחר שבע שנים התברר שכל ההסכם היה פרוץ ועיקרו כלל לא ברור. אומנם יעקב הקפיד לנקוב בשמה של רחל והדגיש "בתך הקטנה", אבל הוא לא כתב "גם אם לאה לא תתחתן עם מישהו אחר". לשם כך נדרש עורך דין שמכיר היטב את דיני המקום. לבן הערמומי ניצל את ה"לקונה" בהסכם שבעל פה. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

שבע שנים עוברות על יעקב בהרגשה שעברו רק כמה ימים. אין בכתוב שום התייחסות למחשבות של יעקב, של רחל, של לאה, האחות הדחויה, או למחשבותיו של לבן אביהן של הבנות, שלחרדתו אין ללאה מישהו שכבר ייקח אותה ממנו. נראה שכולם שם "חיו בסרט": כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.  כג וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

וכעת שמחה גדולה – נערכת החתונה ומיד אחריה – הייחוד של בני הזוג. (בכל זאת, הם המתינו שבע שנים, רחמנות עליהם.) כה וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  כו וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

זהו? סוף טוב? ממש לא. מתברר שהייחוד היה עם לאה ולא עם רחל. אין ברירה, יעקב ולבן חוזרים לשולחן המשא ומתן. הגברים יושבים ומדברים על הנשים: כז מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.  כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.

הפעם יעקב אמנם משלם שוב בשבע שנות עבודה (זה המחיר שנקב לבן בעבור רחל, אז עבור לאה אין הנחה), אבל הוא דורש את התשלום מראש. זהו שיפור משמעותי בתנאי החוזה. תוך שבוע קיבל יעקב שתי נשים תמורת ארבע עשרה שנות עבודה.

והנה מגיעה שורת המחץ (פאנץ' ליין) של אלוהים – משחק אכזרי ברחמן של רחל ושל לאה (מוטיב שחוזר בסיפורי עמנו). אחת עקרה והשנייה יולדת בנים בזה אחר זה: לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.  לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.  לג וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.  לד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ לֵוִי.  לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

מטורף, מטורף, מטורף. לסיכום - יכול להיות שאתה אב האומה, או נשיא המדינה, או נשיא ארצות הברית - כולם בני אדם וכולם חיים על פני האדמה חיים קשים ומטורפים. שיהיה בהצלחה ותהיו אופטימיים, כי אין באמת משמעות לכל הסיפור הזה (של החיים שלנו). וגם תקפידו לחתום על חוזים לאחר בחינה מדוקדקת "ברחל בתך הקטנה" ו"בלאה בתך הבכורה".

[בתמונה: יעקב מדבר עם לבן (איור מתמונות התנ"ך משנת 1897 ומה שהם מלמדים אותנו מאת צ'רלס פוסטר). התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: יעקב מדבר עם לבן (איור מתמונות התנ"ך משנת 1897 ומה שהם מלמדים אותנו מאת צ'רלס פוסטר). התמונה היא נחלת הכלל]

בראשית, פרק ל' – כזה ראה ונהג ההפך

המשמעות של פרק זה עבורי – כל כולו "כזה ראה ונהג הפוך": א וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. הפסוק הראשון הוא רק הקדימון. לא אמשיך בהרבה ציטוטים מתוך הפרק. כל מי שמעוניין מוזמן לקרוא אותו.

לקט דוגמאות למתרחש בפרק הזה:

  1. רחל ולאה הן דמויות קנאיות שרואות את כל מהותן ביכולת להוליד בנים.
  2. יעקב פונה לרחל, אשתו האהובה הנמצאת במצוקה, באופן קשה ומשפיל.
  3. חשיבות עצומה ניתנת לשמות שמקבלים הילדים. שם התינוק נעשה למאפיין האישיות שלו. לא פלא שצמחו כאן מסורות של שינוי שם כחלק משינוי זהות.
  4. הקנאה נעשית למניע עיקרי בפעילות האדם.
  5. מתנה שילד מביא לאימו (דודאים) הופכת לחלק ממסחר בהמי בתמורה לבילוי לילי במיטתו של יעקב.
  6. - יעקב, הסוחר הממולח, מבקש תמורת ברכתו ללבן לקבל כמה כבשים ועיזים בעלות צבע מסוים. לאחר מכן הוא מסכם עם לבן שכל עז וכבש שתיוולדנה, ועורן יהיה "נקודים-נקודים", תישארנה שלו. לבן מסכים, ומיד אחר כך יעקב פוצח בסדרה של תרגילים גנטיים לא ברורים: מעט הצאן שקיבל מלבן הופך לדיר עצום שכולו כבשים ועיזים שהן "נקודים-נקודים".
  7. כל מה שקורה בפרק משויך לאלוהים. כאילו לאדם אין תכלית אלא להתפלל לאלוהים ואלוהים נענה לתפילתו (או לא). ההשגחה הפרטית זוכה כאן להישגים גדולים. כך הפרק הזה מחזק את חוסר יכולתו של האדם למצוא משמעות בחיים, מלבד עבודת האל.

אלה רק שבע נקודות – ויש עוד – בפרק אחד. לכל חבריי אני ממליץ לחשוב עליהן ולנהוג בדיוק להפך. אני מקווה מאוד שזו גם הייתה כוונת כותבי הפרק במקור!

[בתמונה: כזה ראה ונהג הפוך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי coati55 לאתר Pixabay]
[בתמונה משמאל: כזה ראה ונהג הפוך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי coati55 לאתר Pixabay]

בראשית, פרק לא' – מבחן בגרות

יעקב שומע את בני לבן העוינים אשר מקנאים בו ובהצלחתו. הוא גם מרגיש שפני לבן כלפיו כבר אינם כתמול שלשום. א וַיִּשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה.  ב וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת-פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. השינוי כבר נוכח באוויר. 

ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. במצב העניינים הזה מתעורר ביעקב הרצון לחזור לארץ כנען. יעקב מחליט לברוח.

להבדיל מהבריחה של יעקב מעשיו אחיו, בפעם הזאת הוא לוקח אתו את כל רכושו: ראשית כול, את הנשים, רחל ולאה, בנותיו של לבן. יעקב קורא להן לשיחה ומסביר את כוונותיו. חשוב מאוד ליעקב שבנות לבן תהיינה אתו.

לאחר שיעקב מסביר את כוונותיו עונות רחל ולאה יחד: יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ  הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ.  טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל אֶת-כַּסְפֵּנוּ.  טז כִּי כָל-הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה.

אז רחל ולאה, נשותיו של יעקב, מסכימות אתו לחלוטין. אבל ראו כיצד הן מייחסות את הירושה ואת העושר לעצמן ולבניהן ולא ליעקב. הוא שעבר כברת דרך ארוכת שנים עם השתיים יחדיו. מעניין שיעקב מבקש את הסכמת נשותיו לצעד שהוא מתכנן. זהו מקרה נדיר בתנ"ך שדעת אישה מעניינת מישהו. רחל ולאה מסכימות. נראה שהן השתחררו לחלוטין מאחיזת אביהן. נאמנותן עכשיו נתונה אך ורק ליעקב.

יעקב לוקח את כל הרכוש שצבר ובורח: יט וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. והנה, רגע לפני הבריחה, רחל גונבת מלבן אביה את ה"תרפים" שלו (כנראה אמצעי הקשר שלו עם אלוהיו).  כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:

[בתמונה: בריחת יעקב מלבן... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: בריחת יעקב מלבן... התמונה היא נחלת הכלל]

עם הבריחה מתבצעות שתי גניבות:

  1. רחל גנבה את התרפים;
  2. ויעקב גנב את ליבו של לבן – הוא בורח כגנב בלי להיפרד מלבן לשלום.

אחרי שלושה ימים לבן מבין שיעקב ברח, והוא רודף אחריו ומשיג אותו בהרי הגלעד.

לבן שוטח את טענותיו בפני יעקב על הגניבה שביצע: כו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת-לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת-בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. על שגנב ממנו את לבבו – רכש יעקב במרמה את אמונו, על שגנב ממנו את האפשרות להיפרד ממנו לשלום ולברך אותו בדרך צלחה; על שגנב ממנו את הזכות להיפרד כראוי מבנותיו; ועל שגנב ממנו את אלוהיו – (גנב את התרפים), מעשה שעשתה רחל ללא ידיעתו של יעקב.

כז לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא-הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר.  כחוְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ.  כט יֶשׁ-לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם-יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד-רָע.  ל וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת-אֱלֹהָי.

יעקב עונה ללא היסוס: אני מכיר אותך, לבן. ברחתי כי חשבתי שלא תיתן לי את בנותיך. אשר לתרפים, יעקב מודיע שאם לבן ימצא אותם במחנה שלו, מי שהתרפים אצלו לא יחיה.

יעקב מפריד לחלוטין בין שני סוגי גניבות: האחד, שקנה ביושר את הבנות של לבן וצבר את רכושו ביושר, והשני – גניבת התרפים. לבן מקבל את האתגר שיעקב הציב בפניו והוא ניגש לחפש את התרפים. כשהוא מגיע לאוהלה של רחל המתח נמצא כבר בשיאו. לד וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא.  לה וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים.

לאחר שרחל גונבת את התרפים מאביה, היא מחביאה אותם בכרית שעל אוכף הגמל שלה ומתיישבת על הכרית. כשמגיע אביה, לבן, רחל מסבירה לו שלא תוכל לקום ממקומה ולאפשר לו לבדוק את הגמל כי היא ב"דרך נשים", כלומר נמצאת בנידה – בתקופת הווסת –לכן אינה יכולה לרדת מהגמל. לבן מוותר ולא מוצא את התרפים.

אינני בטוח, אך נדמה לי שלבן הבין שרחל מסתירה את התרפים. אילו היה מתעקש ומוצא את התרפים – ביתו האהובה הייתה מתה. כך סיכם עם יעקב. אז לבן ויתר למען חיי בתו.

[בתמונה: רחל ניצלה ממות בגלל אהבת אב לביתו? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Jordan_Singh לאתר FIXABAY]
[בתמונה: רחל ניצלה ממות בגלל אהבת אב לביתו? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Jordan_Singh לאתר FIXABAY]

לו וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי. זה היה הרגע של יעקב והוא מנצל אותו עד תום. יעקב כועס על לבן ואף בא אל לבן בטענות על שהוא רדף אחריו. הוא מאריך וטוען שאינו חייב ללבן דבר – על הבנות שילם בעבודה קשה, ואת רכושו הרב צבר ביושר ובעבודה קשה. לבן, שמבין כי ידו על התחתונה, מנסה להפיק מהנסיבות את מה שאפשר: מג וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לִי-הוּא וְלִבְנֹתַי מָה-אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ.  מד וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.

לבן כורת ברית שלום עם יעקב. יעקב מקבל את ההצעה של לבן הארמי. הם חותמים את ברית השלום שכרתו ביניהם על ארוחה. זהו.

יעקב השלים עשרים שנים בגולה. היא מצליח לסיים אותן כאיש הנשוי לשתי נשים נאמנות, אב לילדים ובעל רכוש גדול. הוא שב הביתה ובידיו גם ברית שלום עם אחד מהערמומיים, לבן הארמי.

יעקב אינו מושלם, אך הוא מתמודד עם משימות ועם אתגרים ובעקבותיהם הוא מתחשל וזכאי לתואר אבי האומה.

נותרה רק שאלה אחת שאינה פתורה: מדוע גנבה רחל את התרפים של אביה? אני מנחש שהסיבה היא הכי טבעית שאפשר לחשוב עליה. התרפים סימנו לרחל סוג של ביטחון בעולם, משהו להישען עליו ברגעי משבר. היא יוצאת לדרך חדשה אבל מחזיקה קצה חוט לעולם קודם. אנושי.

[בתמונה: ערימת העדים (איור מהתנ"ך הולמן משנת 1890). התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: ערימת העדים (איור מהתנ"ך הולמן משנת 1890). התמונה היא נחלת הכלל]

רחל המשוררת כתבה בשירה "זמר נוגה":

התשמע קולי רחוקי שלי

התשמע קולי באשר הנך

קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי

ומעל לזמן מצווה ברכה.

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה ודרכים בה רב

נפגשות לדק נפרדות לעד.

מבקש אדם, אך כושלות רגליו,

לא יוכל למצוא את אשר אבד.

אחרון ימי כבר קרוב אולי,

כבר קרוב היום של דמעות פרדה.

אחכה לך עד יכבו חיי,

כחכות רחל לדודה.

בכל שורה בשיר הזה אני רואה את הקשר בין רחל המשוררת לבין רחל אימנו. שתיהן עזבו עולם אחד ועברו לעולם חדש בארץ ישראל. שתיהן אחזו געגועים לעבר כמשען לחיי העתיד.

בראשית, פרק לב' – דרכו של יעקב

א וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.  ב וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. יעקב נפרד מלבן. לבן חוזר למקומו ויעקב הולך לדרכו.

ללבן יש מקום בחרן. ליעקב עדיין אין מקום. יש לו דרך והיא אמורה להוביל אותו למקום כלשהו. נראה שעד היום מחפש יעקב, ומחפשים אנחנו, את המקום.

אז הפרשה, פרשת ויצא, מתחילה ביציאתו של יעקב מבית אביו ואמו, ומסתיימת ביציאת יעקב למסע הגדול לעצמאות. המסע שטרם הסתיים.

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *