עמר דנק: פריימריז – מה זה קשור לדמוקרטיה?

[בתמונה: אשרור הסכם מינסטר מאת חררד טר בורך (1648). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: אשרור הסכם מינסטר מאת חררד טר בורך (1648). התמונה היא נחלת הכלל]

השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות; והן היחידות, שרלבנטיות לשאלה: האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין, שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז; אבל, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

עודכן ב- 10 באוגוסט 2022

סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על הפריימריז והקשר שבינם לבין דמוקרטיה. למאמר האחר, לחצו כאן:

*  *  *

"מפלגות דמוקרטיות" – אין חיה כזאת...

כל יום פריימריז הניב בעבר - ומניב בהווה - כותרות ענק המבשרות את בשורת הדמוקרטיה.

לקראת הפריימריז במפלגת העבודה, כתבה יו"ר המפלגה, מירב מיכאלי: "הרבה מפלגות מדברות על דמוקרטיה, לצערי, הרבה מהן לא מקיימות אותה".

בצידה השני של המפה הפוליטית, כותב יעקב ברדוגו ב'ישראל היום': "על אף הניסיון לצייר את הפריימריז בליכוד כנשף שחיתות ביזארי, מדובר בחגיגה כמעט ייחודית בנוף הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה במיטבה"... (ברדוגו, 2022).

אריק בנדר במעריב: ח"כ מיכאלי לקראת הפריימריז: "הרבה מפלגות מדברות על דמוקרטיה, לצערי, הרבה מהן לא מקיימות אותה" הבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-25 יתקיימו מחר. יו״ר המפלגה, השרה מרב מיכאלי, תבצע את הצבעתה באופן מקוון בסניף מפלגת העבודה בתל אביב בשעה 11:00, בו יוצב גם קלפי להצבעה פיזית. לדבריה, "הרבה מפלגות מדברות על דמוקרטיה. על חשיבותה, על תרומתה ועל הצורך לשמור עליה. לצערי, הרבה מאותן מפלגות לא מקיימות דמוקרטיה ובכך תורמות להיחלשותה ושקיעתה. מולן עומדת מפלגת העבודה, מפלגה דמוקרטית אמיתית בה מקבלות ומקבלים החלטות יחד, מקשיבות לציבור הבוחרות והבוחרים ועושות פריימריז לראשות המפלגה ולרשימה כמו שצריך. אני מאחלת הצלחה רבה לכל המתמודדות והמתמודדים ובטוחה שיחד נרכיב רשימה מצוינת לכנסת.״

[למאמר המלא של אריק בנדר במעריב, לחצו כאן]

אם נחזור אחורה בזמן לפריימריז 2019 (ראו את תמונת השער של העיתון 'ישראל היום', למטה). את ע' 7 באותו גיליון (26/12/19) עיטרה הכותרת: "בלי פריימריז אין דמוקרטיה"... וכך כתבה סופיה רון-מוריה: "אפשר לספור על כף היד את המפלגות שמנהיגות דמוקרטית פנימית במערכת הפוליטית בישראל. מתוכן, הליכוד היא למעשה המפלגה הגדולה הדמוקרטית היחידה..." (רון-מוריה, 2019). בדומה, נמתחה ביקורת על מפלגת 'יש עתיד', כיוון ששינתה את חוקתה, באופן שמבטיח ליאיר לפיד להיות היו"ר, עד לכנסת ה-25. על כך 'זכה' יאיר לפיד לקיתונות של לעג; שהיה ממוקד בטענה, שזוהי מפלגה 'לא דמוקרטית'!

זוהי טעות הנובעת מחוסר הבנה בסיסי ועמוק של מהות הדמוקרטיה!

הנה כותרת 'ישראל היום' מה- 26 בדצמבר 2019:

[בתמונה: כותרת ישראל היום מה- 26 בדצמבר 2019]

נתחיל בהסכם וסטפלייה ב-1648...

העולם נחלק למדינות, לכל מדינה יש מערכת שלטונית אחרת. לא אעשה סקירה היסטורית כיצד הגענו למצב בו כך נראית המערכת העולמית; אבל, ראשיתו של הסדר המדינתי, הקיים היום, הוא בהסכם וסטפלייה ב-1648, הידוע גם כהסכמי מינסטר ואוסנבריק, שסיימו את מלחמת שלושים השנה.

ההסכם אישר את השיוויון בין המדינות (בלי קשר לגודלן), וביטל את הנאמנות הווסאלית של המדינות (למשל, הולנד קיבלה עצמאות מספרד). כמו כן נקבע, שכל מדינה זכאית לקבוע את צביונה הדתי; ועוד קביעות רבות הקשורות לכך.

מקובל לטעון שההסכם היה אבן הפינה להתפתחות מדינות הלאום באירופה. הקביעה - שכל המדינות שוות - הביאה לבניה של מערכת הבינ"ל ללא שליט עולמי, ממשלה עולמית, בית משפט עולמי וכו'. לכן, מלחמה בין מדינות היא תופעה טבעית; בשונה ממלחמה בין חמולות בתוך מדינת חוק. רגע לפני שמתלהבים, שאין דין בינ"ל, אז המציאות מאז מלחמת העולם השנייה יותר מסובכת: יש קשרים בין המדינות, יש נורמות והסכמות שמדינות חתומות עליהן, ויש סנקציות וסוגיות כלכליות, שלא מאפשרות לעשות מה שרוצים, למעט אם אתה מעצמת על; וגם הן לא חופשיות לחלוטין.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

https://www.youtube.com/watch?time_continue=4&v=c-WO73Dh7rY&feature=emb_logo

למה זה חשוב? כי דמוקרטיה זוהי בסך הכל שיטת משטר של מדינות...

[בתמונה: כריכת ספרו של רוברט א' דאל, שראה אור בעברית בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב- 2002]

יש הרבה מאוד הגדרות לדמוקרטיה, אין דרך אחת למדוד את זה, והמדידה אינה בערכים מוחלטים; אבל ההגדרה הבסיסית, שאני אוהב, היא של רוברט א' דאל (ראו את תמונת הכריכה של ספרו 'על הדמוקרטיה' משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של רוברט א' דאל, שראה אור בעברית בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב- 2002]

הפרוצדורה המינימלית שמגדירה דמוקרטיה היא מערכת שמקיימת את התנאים הבאים:

  • בחירות חופשיות, הוגנות ותחרותיות;
  • זכות בחירה שווה לכל המבוגרים;
  • הגנה נרחבת של זכויות אזרח, כולל חופש ביטוי, עיתונות תקשורת ומידע חופשיים, וזכות חופשית להתאגד;
  • היעדר קיומם של גורמים מחוץ למערכת השלטונית (רשויות המדינה) שמגבילים את יכולתם של נבחרים למשול (קציני צבא, מלכים, גופי דת למיניהם).

דאל מחבר בין ליברליות לדמוקרטיה; ואנחנו רואים בעת האחרונה, שהדבק החזק בין השניים נפרם במדינות לא מעטות, אבל זה נושא לפוסט(ים) אחר.

גם אם נתעלם מהמכלול, מה שחשוב מתוך ההגדרה הזאת לעניין הוא שבדמוקרטיה צריכות להתקיים בחירות חופשיות, הוגנות ותחרותיות. בין היתר, לכל אדם יש זכות להיבחר, ולנסות לייצג את הציבור.

מפלגות הן אמצעי כדי לאפשר לקבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף כלשהו, לנסות להשיג כוח שלא היו מצליחים להשיג לולא התחברו ביחד. אין שום חשיבות לאופן שבו קבוצת האנשים החליטה להציב את עצמה לבחירת הציבור.

בכרזה: מפלגות הן אמצעי כדי לאפשר לקבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף כלשהו, לנסות להשיג כוח שלא היו מצליחים להשיג לולא התחברו ביחד. אין שום חשיבות לאופן שבו קבוצת האנשים החליטה להציב את עצמה לבחירת הציבור. הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: ייצור ידע]

קרי, וועדה מסדרת, החלטה של אדם יחיד, פריימריז וכו'... אלו רק שיטות לקביעת רשימת מועמדים בשיטה הישראלית של דמוקרטיה פרלמנטרית, שבה בוחרים רשימות לבית הנבחרים. השיטה בה כל מפלגה מחליטה לבחור את הרשימה שלה, נובעת מהיצע וביקוש, וגם מטרנדים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות:

  • כאשר משתפים את הציבור בבחירת הרשימה, זה מגביר את מעורבות האזרחים ונותן תחושת השפעה; וכך, מנסים להשיג את תרומת הציבור לטובת המפלגה בבחירות.
  • לעומת זה, התחרות בין המועמדים מביאה יריבויות מבית ותחרות פוליטית שכוללת "לכלוך" כי הרי כל אחד רוצה להיבחר לרשימה.

[למאמר: 'פריימריז - המשחית הלאומי!', לחצו כאן]

אבל, כל זה לא קשור לדמוקרטיה!

אין משהו דמוקרטי בזה ש-100,000 אנשים בחרו את הרשימה או שאחד בחר אותה. בבחירות הארציות לכל אזרח תהיה זכות הצבעה למפלגה אחת בלבד; והקול של כולם שווה, וזה אחד התנאים ההכרחיים להגדרת מדינה דמוקרטיה.

נחזור ליאיר לפיד, אפשר לתעב את האיש ולבוז לו, אבל הוא החליט שהוא עוזב את התקשורת ומקים מפלגה, מפלגת 'יאיר לפיד'. לא רק שהוא עשה את זה, הוא הקים מנגנון, מוסדות; ובשונה מכל מפלגות המרכז מאז ד"ש, זה מביא תוצאות, ו"יש עתיד" היא הבסיס המרכזי להצלחת 'כחול-לבן'.

השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות היחידות, שרלבנטיות לשאלה: האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין, שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז; אבל, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.

אין משהו יותר או פחות דמוקרטי אם בבחירות לנשיאות ארה"ב מתמודד נשיא מטעם אחת משתי המפלגות או מתמודד עצמאי. גם בישראל, הבחירות הן בין מפלגות. בוחרים במפלגה שמייצגת הכי טוב את העקרונות בהם אתה מאמין (או במקרה שלנו כנראה הכי פחות גרוע). אלו הבחירות היחידות שחשוב שהן תהיינה חופשיות, הוגנות ותחרותיות.

על השאלה, מה זה חופשיות הוגנות ותחרותיות בפעם אחרת...

[יאיר לפיד: שינוי החוקה של יש עתיד היא הזדמנות לבחון את הטענות על 'מפלגות דמוקרטיות' ושאינן 'דמוקרטיות'... המקור: פייסבוק]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

7 thoughts on “עמר דנק: פריימריז – מה זה קשור לדמוקרטיה?

  1. מאמר ברמה נמוכה.

    זה שקראת ספרים והתעמקת בהסטוריה עדיין לא נותן לך אותו נופך "נקי מפניות" בו אתה מתהדר, וגם לא את הרמה הנדרשת כאינטלקטואל לעסוק בכך בציבור באיצטלה של מטיף לאחרים, כמה הם שוגים בהבנת הדמוקרטיה.

    אתה קודם כל מדבר מהפוזיציה (הפוליטית, לא הנקיה מפניות). שנית הטיעון שלך כל כך חלש שזה לא ייאמן שהלכת וכתבת את זה וביקרת אחרים שהם הם שלא מבינים כלום ב"דמוקרטיה".

    ברור שברמה הארצית יש בחירות וכו'.
    אבל כדמוקרט, עליך לשאוף לכך שגם ברמה התוך-מפלגתית ההתנהלות תהיה דמוקרטית. שאיפה שהמפלגה לא תהיה מעין "מדינה טוטליטרית בלי בחירות", אלא כזו שמעניקה כוח לאנשים, לחבריה.
    אם אין דמוקרטיה פנימית, ההתנהלות כבר מושחתת – בהגדרה כוח משחית וכוח בלתי מוגבל משחית באופן קיצוני.
    הדמוקרטיה מתחילה מבפנים.

    בנוסף כתבת נכון על התנאי לדמוקרטיה ברמה הארצית:
    "היעדר קיומם של גורמים מחוץ למערכת השלטונית (רשויות המדינה) שמגבילים את יכולתם של נבחרים למשול (קציני צבא, מלכים, גופי דת למיניהם)."
    מפלגת הגנרלים (3 רמטכלים!) שאיננה דמוקרטית היא בעייתית, במיוחד לאור הקשר עם גורמים שמרכזים אנשי צבא לשעבר כמו המועצה לשלום ולבטחון.

    יותר מזה – פספסת עוד משהו קטן: גורמים שמגבילים את יכולתם של הנבחרים למשול זה כולל גם את הפקידים הממשלתיים (כמו היועמ"ש) וגם המערכת השיפוטית, שאיננו נבחרת נכון לעכשיו אצלנו. כוחם צריך להיות מוגבל, כי אחרת זה לא דמוקרטיה. צריך איזונים ובלמים בין הרשויות כאשר לא מסרסים את הדמוס-קרטיה = כלומר את מתן הכוח לעם למשול ע"י נציגי הציבור הנבחרים.
    זה בדיוק מה שכחול לבן מנסים לעשות – להסתייע במערכת המשפט הלא נבחרת, כדי למנוע ממי שהעם בוחר באמת למשול. זו פעילות אנטי דמוקרטית.

    ועכשיו – אחרי שקצת תוקנו דבריך – נשאיר לבוחר באמת להחליט, האם הוא בוחר במפלגה דמוקרטית שבאה לתת כוח לעם, או במפלגת הגנרלים שרוצה לקחת את הכוח מהעם.

    חבל שפספסת תובנה כל כך בסיסית…

      • משטר דמוקרטי ניתן להחיל במדינה, במפלגה, ברשות מקומית, בוועד הורים, בארגון עובדים…
        או להחיל שם לחליפין משטר דיקטטורי, שאיננו דמוקרטי.

        אדם שיש לו ערכים דמוקרטיים, כלומר רואה עצמו דמוקרט אמיתי, ישאף להחלת עקרונות הדמוקרטיה (ובעיקר קיום יכולתם של החברים להצביע ולהשפיע) בכל מסגרת בה הוא מעורב ובוודאי במפלגה שהוא מנהיג.

        אם איננו דמוקרט בביתו מפלגתו, גם לא יהיה באמת דמוקרט בהגיעו לשלטון, גם אם הגיע לשלטון בבחירות כלליות.

        מפלגה שמנהיגיה גנרלים ושאיננה דמוקרטית בהתנהלותה, היא בעייתית.

        גם לפיד, שהיה לו מספיק זמן (שנים) להתארגן על מנגנונים דמוקרטיים במפלגתו, לא עשה זאת ומתנהל באופן דיקטטורי לחלוטין שם, בדיוק כמו ליברמן.

        • עצתי היא אף פעם לא להכפיף את התאוריה לצרכים פוליטיים. היא עומדת בפני עצמה.
          אין לנו בחירות אזוריות, וחברי הכנסת אינם נבחרים בזכותם ואינם מייצגים איש. הם אמורים לייצג עמדה מפלגתית, ומשמעת קואליציונית היא ביסוד הדמוקרטיה הממשלית. על כן, כל דרך שתבטיח שיצייתו לכללי המפלגה והעומד בראשה מתאימה.
          בבחירות הכלליות נבחרת מפלגה בגלל העומד בראשה ולא בגלל הרכבה.
          אם היינו בשיטה של בחירות אזוריות זה היה אחרת.
          אתה ילד גדול. פריימריז היא השחיתה שהשחיתה יותר מכל גורם אחר את הפוליטיקה הישראלית, מימין ומשמאל (קבלני קולות, ארגונים שמתפקדים למפלגה כגוש אחד וכדומה). פסטיבלים כאלה הם הכל חוץ מדמוקרטיה.
          ושוב, כל זה העיסוק במדע המדינה לבדו. ב]פוליטיקה, מותר לומר הכל…

          • מפנה את תשומת ליבכם למאמר הבא:

            Here’s Why Primaries Are Good for Democracy

            https://foreignpolicy.com/2015/07/13/heres-why-primaries-are-good-for-democracy/
            ציטוט קצר:
            Internally democratic parties are often the crucial missing links in developing and transitioning democracies

            Party primaries are an enormous asset for American democracy

            בשעה שיש לפיירמריס חסרונות, בדומה לדמוקרטיה המדינתית, זה הפתרון *הדמוקרטי* הכי פחות גרוע.
            בחירה ע"י המנהיג של המפלגה או ועדה מסדרת קטנה אינם ממש דמוקרטיה. בחירה ע"י מרכז זה כבר שיפור, ויכול להחשב דמוקרטיה, אבל בימינו יש אפשרות וצורך לאפשר בחירה יותר ישירה ופחות עקיפה.

            בחירה ע"י הציבור של חברי המפלגה זהו הליך שקוף שמביא לידי ביטוי את הערכים הדמוקרטיים.
            שימו לב שהבחירה בישראל היא ברשימות של מועמדים לכנסת (רשימות מפלגתיות). אפילו את רוה"מ לא בוחרים בחירה ישירה שמית אצלנו, אלא הוא זקוק לרוב בכנסת. לכן יש חשיבות לרשימת המועמדים לכנסת ויש חשיבות לכך שתשאב את כוחה מהציבור ולא רק מהמנהיג.

          • "שתשאב את כוחה מהציבור": קבוצות לחץ אינן ציבור. קבוצות לחץ הן שחיתות לשמה! זה קרה וקורה במפלגת העבודה משמאל ובליכוד מימין.
            פריימריז דמוקרטיים הן כאלה שבהן כל הציבור מצביע. כל אזרח למפלגה אחת שברצונו. כל היתר, שחיתות לשמה (שאל את אנשי התעשייה האווירית שהתפקדו לליכוד ומצביעים למפלגות אחרות; שאל תושבי כפרים ערביים שהתפקדו לעבודה ומצביעים למשותפת…

  2. כן אבל…
    נכון, זה לא פוגע בהיותה של המדינה דמוקרטיה או בחלק שלוקחת מפלגת יש עתיד בדמוקרטיה הישראלית. אבל המפלגה שלו, בתוך עצמה, אינה דמוקרטית. יש לכך חשיבות.
    נתניהו, יקטרגו עליו כמה שרוצים, נדרש:
    א. להיבחר בתוך מפלגתו.
    ב. להתמודד עם רשימת חברי הכנסת כפי שנבחרה על ידי רבבות חברי המפלגה.

    זה אומר שהתמיכה שלו מבית היא רחבה וגם שיש לו את שתי היכולות הפוליטיות החשובות ביותר – כריזמה ופשרה. עם זאת, כל הכריזמה לא היתה עוזרת לו לולא הצליח להביא לכדי ביצוע את רצון בוחרי המפלגה.

    יאיר לפיד לעומת זאת בכלל לא נדרש לעמוד במבחנים כאלו. המפלגה היא יצור חד ערכי שלו ושל אנשים שהם שכפול של תכונות האופי שלו לטוב ולרע. אין בה פלורליזם, אין בה חופש ביטוי, אין בה דיון ציבורי של ממש. במונחים יחסיים המפלגה של יאיר לפיד דומה יותר למפלגה של פוטין או למפלגת השלטון הסיני מאשר לליכוד.

    לכן כן, יש חשיבות לאופן בו מתנהלת המפלגה, כי דמוקרטיה היא לא רק פרוצדורה טכנית שנועדה להכניס את האדם שבראש המפלגה ועוד כמה סרחים עודפים שנותנים לו מנוף לחץ טוב יותר בקואליציה, אלא תפיסת חיים בה המנהיג וחברי הכנסת מוכנים לעמוד שוב ושוב למבחן הציבור.
    על ההלחם שנקרא כחול לבן בכלל אין מה לדבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *