תקציר: מה הייתה הבעיה? מדוע כשכולם מדברים באותה שפה; ומדברים אותם דברים; ומבינים היטב, זה את זה; יש בעיה? כל כך פשוט. לא חטא היוהרה הוא הבעיה. לא הרצון לעשות לנו שם. לא הרצון להידמות לה'. הבעיה היא שבמצב כזה, שבו כולם מדברים באותה שפה ויש להם גם אותה מחשבה, אז כולם מרוכזים בפעולה אחת, קלים לשכנוע, פועלים כמכונה והולכים אחרי אשליות הכוח של מגדלים גדולים פורחים באוויר…

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

עודכן ב- 15 באוקטובר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת נח היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ו', פסוק ט' ומסתיימת בפרק י"א, פסוק ל"ב. הנושא הבולט בפרשה הוא סיפור המבול ותיבת נח, וסיפורים נוספים הם שכרות נח ומגדל בבל. בנוסף, מפורטים בפרשה רשימות של צאצאי בני נח אחרי המבול (ויקיפדיה: פרשת נח).

הנושאים העיקריים בפרשה:

• עד 120;
• כגודל הציפייה כך גודל האכזבה;
• אלוהים "מפרמט" את העולם;
• נח – ממש איש נח;
• עורבים מול יונים;
• מי צריך קשת בענן;
• אחידות מול גיוון – גוגל ומגדל בבל.

בראשית, פרק ו' – לְהַגִּיד לָאֱלֹהִים: לֹא?

עוד בטרם ניחת ה-מבול על הארץ, ה מסתכל על בריאתו וזה מה שיש לו לומר: ג וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה. פסוק קשה להבנה.

אני מבין זאת כך: רוח האדם אינה ברמה שציפיתי ("לא ידון רוחי באדם לעולם"). מסתבר שהאדם הוא בעיקר בשר ללא רוח, בדומה לשאר החיות שיצרתי ("בשגם הוא בשר"). ולכן, אקצוב את חייו ל-120 שנה כדי שלא יביא יותר מדי נזק לעולם ("והיו ימיו מאה ועשרים שנה").

המושחתים בינינו מוכיחים שגם זה יותר מדי! זה היה ניסיון מעניין להציל את העולם...

השלב הבא יהיה מבול

ה' ממש עצוב לנוכח המציאות הקשה שהוא מגלה: ו וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה...

ה' מתנהג כמו הורים שאינם מרוצים מדרך החיים שבוחרים ילדיהם. תירגעו הורים. אל תפתחו ציפיות. תחנכו הכי טוב שאתם יכולים לא כדי שיעמדו הילדים בציפיותיכם, אלא כדי שיהיו עצמאיים ובעלי אחריות על חייהם שלהם ושיהיו אנשים טובים.

לה' אין סבלנות לחינוך. הוא דוגל בשיטות אחרות.

השמדה. לא רק של האדם, אלא של כל החיות: ז וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם. אבל לא את כולם. הוא משאיר בעולם שארית פליטה. נותן הזדמנות נוספת.

בהמשך הוא יעשה תרגילים כאלה גם לעם ישראל. תמיד ישאיר שארית פליטה. סוג של משחק אלוהי שכזה.

הוא בוחר את אחד מבני האדם שניראה לו יותר "טוב" מהאחרים ושולח אותו למשימת בניית תיבה לשארית הפליטה: ח וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ ׃ י וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת ׃ ... ס יג וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ ׃ יד עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר.

 במה היה צדיק נח? במה הוא היה תמים? ולמה בדורותיו?

ניראה שנח היה צדיק ותמים משום שלא שאל שאלות. הוא היה מאוד סביל. "התהלך" כתוב. תיאור של מי שהליכתו סתמית, ללא מטרה. התנהלות פסיבית מאוד. ה' מגלה לו שהוא הולך להשמיד את העולם ונח לא מגיב, לא מתלונן, לא מבקש רחמים, לא דורש משפט.

נח הוא פשוט נח. נח לה'. עושה מה שאומרים לו.

צדיק, תמים, בדורותיו. חסיד אומות עולם הוא לא. לדעתי הוא גם לא בדרגת בן אדם. בדורותיו זה היה, כנראה, הרבה.

להגיד לאלוהים לא! / עופר בורין

לְהַגִּיד לָאֱלֹהִים: לֹא.

הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא אָמַר לָאֱלֹהִים: לֹא.

הָיָה גֶּבֶר.

נֹח.

נֹח לֹא הָיָה "גֶּבֶר גֶּבֶר".

וְנַנִּיחַ,

רַק נַנִּיחַ,

שֶׁבְּסוֹף נְאוּם הַהַשְׁמָדָה הַצְּפוּיָה לְכָל הַחַיִּים מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁה' מְצַוֶּה לִבְנוֹת תֵּבַת הַצָּלָה פְּרָטִית לְנֹח וְלַדְּגָמִים שֶׁל הַחַיּוֹת,

הָיָה כָּתוּב: "וִיסָרֵב נֹח לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים".

אֵיזֶה סִפּוּר נִפְלָא זֶה יָכֹל הָיָה לִהְיוֹת

אֵיזֶה שִׁעוּר חִנּוּכִי הָיָה עוֹבֵר הָאֵל הָעַצְבָּנִי וּמָהִיר הַחֵמָּה שֶׁלָּנוּ.

אֲבָל נֹח הָיָה נֹח.

וְנֹח לֹא אוֹמֵר לָאֱלֹהִים: לֹא!

בראשית, פרק ז' - מבול

ה' מודיע לנח שיכין תיבה, שאליה ייכנסו הוא ובני ביתו ונציגים של כל מיני בעלי החיים שבכוונתו להשמיד מעל פני האדמה. הדגים ובעלי החיים, החיים במים – אותם לא מצוין שה' מתכוון להשמיד: ד כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה.

מעניין שנח נדרש לבנות תיבה ולא ספינה. בכל הציורים של תבת נוח שאני ראיתי, מצוירת ספינה.

אבל נח בנה תבה. קובייה.

קובייה שאין לה כיוון ואין לה סיפון. עולם סגור (עם צוהר קטן) ללא כיוון, ללא מפרשים וללא משוטים. תיבה הנתונה כולה לחסדי ה'. רק זה לבדו, לחיות בתיבה כזו 40 יממות, יכול להטריף את החיים בו.

ואז, נפתחים שערי השמים ותהומות האדמה, ובמשך 40 יממות יורד מבול מלמעלה ובוקעים מים מלמטה. צונאמי עצום שמשמיד את כל החיים על פני האדמה.

המבול. אלוהים עושה RESTART לעולם ומפרמט מחדש את הדיסק.

י וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ ׃ יא בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ ׃ יב וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה

 שבעה ימים עברו מרגע ההנחיה של ה' לנוח לבנות תיבה ועד תחילת ההשמדה. שבעה ימים לבנות עולם בפרק א' ושבעה ימים להכנות להשמדתו.

תאור ההשמדה של כל החיים מפורט למדי: כא וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם ׃ כב כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ ׃ כג וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם׀ אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֨מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה

 "וימח את כל היקום". מכאן הביטוי "ימח שמו וזכרו". השמדה טוטלית.

מדוע כל זה?

מדוע היה צריך להשמיד את כל היקום הישן, להשאיר איזו שארית פליטה, לתת לנח ושאר בעלי החיים לשבת בתוך תיבה מטלטלת על מים סוערים במשך 40 יממות? הרי אפשר היה פשוט לבנות עולם מחדש. זה ה' לא?

אי אפשר לבנות עולם חדש וטוב יותר מקודמו, אם אין זיכרון של העולם הישן.

אי אפשר לבנות עולם חדש ללא תקופת מעבר. תקופת המעבר יכולה להיות טראומטית או הדרגתית, אבל היא חייבת להיות.

כאן ה' טורח להסביר לנוח מדוע הוא עושה את המהלך המבהיל הזה.

במציאות, ה' לא מסביר דבר. קטסטרופות קורות (לפעמים איתני הטבע גורמים להן ולפעמים הגורם הוא אנושי). את ההסברים ומתוכם הלקחים של אחרי הקטסטרופה אנחנו נדרשים להסיק בעצמנו.

צאו מהתיבה של עצמכם. הרגישו את סביבתכם.

בראשית, פרק ח' - על מלחמה, שלום, יצרים וקרבנות

נח שולח עורב ויונה כדי לבדוק "הקלו המים": ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ ׃ ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה ׃ ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה ׃ י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה ׃ יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ ׃ יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד

כשנח שולח עורב לא קורה דבר. תקועים במקום. העורב יוצא ומיד שב ללא שום בשורה. כשנח שולח יונה קורים דברים. או שהיא נעלמת וחוזרת עייפה ללא תוצאות אבל עם תקווה. או שהיא חוזרת עם עלה זית, עם שלום. או שהיא כלל לא חוזרת. בכל אחד מהמקרים יש שינוי, יש תחושה של סיכוי למשהו טוב.

• כששולחים עורב שחור מקבלים אותו מיד בחזרה (מלחמה מביאה מלחמה).
• כששולחים יונה לבנה - צריך לעשות הרבה ניסיונות ולפעמים זה מצליח (צריך להתאמץ בשביל למצוא שלום). וגם כשמוצאים שלום - כבדהו וחשדהו (נח מחכה עוד כמה ימים בשביל להיות בטוח).

המים ירדו, היבשה חזרה להיות גלויה מתחת לשמים, ומתגלה עולם שנחרב. יש כאן שימוש במילה "חרבו" שניתן לפרשה כ"יבשו". העברית מספקת חיבור יפה בין יובש למדבר ("חרבה"): יג וַֽיְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֨חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה. נח וכל הנמצאים אתו בתבה יוצאים החוצה לעולם החדש החרב.

הפעולות הראשונות שעושה נח:

1. בונה מזבח לה'.
2. מקריב בהמות ועופות טהורים עולה לה' על המזבח שבנה.

מדוע זו הפעולה הראשונה שעושה נח? רק יצאת מהתיבה, כל העולם נחרב והדבר הראשון זה עוד רצח של חיות והעלאת קרבן לה'? על מה בדיוק יש פה להודות לה'? שעשה טובה והשמיד את העולם והותיר אותך ואת משפחתך בחיים?

ה' מריח את ריח הקרבנות שהעלה נח ותגובתו כתובה כך: כא וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹסִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי ׃ כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ

 נקרא לאט. ה' מריח את ניחוח הקרבנות. הריח הזה גורם לה' להרהר הרהור מרתק על המבול והחרבת העולם. הוא מחליט שלעולם לא יקלל את האדמה בגלל מעשיו של האדם.

ומדוע? משום שהאדם, אותו יצור שה' עצמו יצר, יש בו יצר רע עוד מנעוריו. נח עוד לא עשה דבר וכבר ה' מחליט שיצר לב האדם הוא רע מנעוריו?

מפרשים שקראתי כותבים שריח הקרבן שעלה באפו של ה' התקבל אצלו באהבה. אני רוצה להציע, שדווקא העובדה שנח, כפעולה ראשונה אחרי המבול וההרס הנורא, בוחר להתחנף לה' (או להביע לו תודה שלא ברור לי על מה) באמצעות העלאת קרבן חיות (כלומר עוד מוות כאילו לא הספיק המוות שהביא המבול) היא ששכנעה את ה', שיצר לב האדם רע מנעוריו.

• מה זה אומר על כל מעשי הקרבנות שנהגו עמים רבים להעלות לאלוהיהם ועם ישראל להעלות לה'?
• מה זה אומר על בית המקדש שהוא בעצם גם בית מטבחיים ענק לקורבנות לה'?
• מה זה אומר על ההבנה שלנו על מה מצופה מאתנו בעולם הזה?

לי זה אומר שה' לא אוהב שמתחנפים אליו. מאוד לא אוהב את זה. והוא משאיר אותנו להבין לבד שזה לא מה שנדרש מאתנו. ואם לא נבין זאת לבד, יבוא יום שבו נהרוס את העולם לבד, בלי עזרתו, והפסוק האחרון ישתנה ל: כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה - יִשְׁבֹּֽתוּ

בראשית, פרק ט' - ברית הקשת

המבול הסתיים. עולם חדש, נקי, התחלה חדשה.

הציווי הראשון שמקבל נוח – פרו ורבו. כמו אדם וחווה היוצאים מהגן בעדן – קדימה לעבודת עץ החיים! א וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ

 הציווי השני שמקבל נוח – הטל מוראך על כל החיות בעולם. בעצם יש כאן דרישה מהאדם לקחת אחריות על כל עולם החי: ב וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ.

גם זו חזרה על הרעיון מסיפור הבריאה הראשון: כו וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ

ה' מרשה לאדם, במסגרת ההסכם החדש עם האדם (שייצרו כזכור מהפרק הקודם רע מנעוריו) לאכול חיות אחרות. עדיין לא הגענו לענייני כשרות וקדושה. זה שינוי גדול מאוד מהעולם שלפני המבול: ג כָּל־רֶ֨מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל.

 אבל יש מגבלה – אסור לאכול את דם הבשר של החי. הדם מסמל את הנפש של החיה, החלק שאינו שייך רק לעולם החומרי, ואותו אסור לאכול: ד אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ. 

עם כל ההיתרים עדיין אסור לאדם לרצוח אנשים אחרים. זה לא. קניבליזם אינו מותר. ומי שרוצח אדם אחר דינו מוות: ה וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם ׃ ו שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּי בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם. 

נח ובניו שותקים. אין מענה אנושי לכל הציוויים והחוקים ש"מוריד" עליהם ה'. דממת מוות.

אני שומע את מה שלא כתוב ולא נאמר: "סליחה ה'. למה שנעשה את כל מה שאתה אומר אם בכל רגע שבא לך אתה יכול להשמיד אותנו ואת כל העולם?".

וה', כאילו קורא את מחשבות השקט של נח ובניו ההמומים, עונה: יב וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם ׃ יג אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ. 

ה' מעלה קשת בענן ואומר לנח: אל תדאג. אני כורת אתך ועם האנושות ברית החתומה בקשת שבענן. הברית מבטיחה שלעולם לא אחזור על תרגיל המבול: טז וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ.

איזו חתימה יפה. חתימה הכוללת את כל מגוון הצבעים בתחום הנראה על-ידי האדם. בעצם הברית הזו כוללת בתוכה, באופן סמלי, את כל הגוונים והצבעים שבעולם. כל הצבעים שווים וכול הצבעים ראויים והברית עם ה' מחייבת את קיומם של כל הצבעים.

לא במקרה בחרו הלהט"בים את צבעי הקשת כדגלם. המסר כאן הוא שכל צבעי הקשת, כל מגוון הדעות, הצבעים, האנשים, כווולם – שווים וכוווולם הכרחיים לקיום הברית עם ה'.

ונקודה נוספת:

כתוב "וראיתיה לזכור ברית עולם..." ה' צריך לראות את הקשת כדי לזכור את ברית העולם שכרת עם "כל נפש חי"? מדוע ה'צריך לראות את הקשת כדי לזכור? הרי אי אפשר לפקפק ביכולת הזיכרון של ה'.

כדי שתהיה קשת בענן צריכים להתקיים מספר תנאים בסיסיים:

• קיום אור;
• קיום מים;
• קיום יחס מסוים ומדויק ביניהם.

והרי לכם התשובה - האדם, האחראי על הקורה בעולם, צריך לדאוג שהתנאים למעלה יישמרו. ה' מעמיד עוד תנאי לקיום הברית שלו - האדם ישמור על הטבע ובכך יבטיח את תמיכת האל. ה' מקים את ה"ירוקים".

ה' לא צריך דבר כדי לזכור! האדם צריך!! חשוב שנזכור זאת בימים בהם ניראה שהטבע "משתולל", שרפות משתוללות, כדור הארץ מתחמם וקרחונים ענקיים נמסים.

הקשת בענן בסכנה!

בראשית, פרק י' - נמרוד

הפרק מתאר את שושלות שם, חם ויפת, בניו של נוח. תוך כדי אזכור שמות האנשים בכל אחת מהשושלות אנחנו למדים על שמות האנשים ושמות הממלכות שהקימו.

בתוך כל אלה, יש אחד המוזכר במיוחד: ח וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ ׃ ט הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה ׃ י וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר ׃

בשושלת חם מופיע כוש שילד את נמרוד. לנמרוד מיוחסת תכונת אופי מיוחדת – גבורה. הוא היה הראשון שהיה "גיבור בארץ" – כנראה הראשון שהקים ממלכה או הראשון שכל סביבתו הכירה את היותו גיבור. הוא היה גיבור ציד והוא נחשב כאחד שה' עצמו עוקב ונוכח בעת פעילותו כצייד גיבור.

ניתן היה לצפות שגבורתו זו של נמרוד תהפוך לסיפור מרכזי בתנ"ך. בפועל – פה זה התחיל ופה זה נגמר. שניים/שלושה פסוקים מקדיש התנ"ך לגיבור הראשון שהתהלך בארץ. גיבור ציד.

גיבור ציד אינו מעניין את התנ"ך. התנ"ך מחפש גבורה אחרת. נמרוד, איש המרד, גיבור הציד, הוא דמות אגדית, קסומה, אולי מרתקת, אבל לא חשובה.

לפחות לא עבור התנ"ך.

בראשית, פרק יא' - בבל וגוגל

מגדל בבל וסרגיי ברין ולארי פייג' (המייסדים של גוגל)

בהתחלה: א וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים. ובסוף: ח וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר

מה הייתה הבעיה? מדוע כשכולם מדברים באותה שפה; ומדברים אותם דברים; ומבינים היטב, זה את זה; יש בעיה?

כל כך פשוט. לא חטא היוהרה הוא הבעיה. לא הרצון לעשות לנו שם. לא הרצון להידמות לה'. הבעיה היא שבמצב כזה, שבו כולם מדברים באותה שפה ויש להם גם אותה מחשבה, אז כולם מרוכזים בפעולה אחת, קלים לשכנוע, פועלים כמכונה והולכים אחרי אשליות הכוח של מגדלים גדולים פורחים באוויר.

האנושות נולדה לגיוון. לחשיבה ביקורתית. לחקירה מורכבת של העולם. למגוון דעות. למגוון כישרונות (לא רק בנייה, חומר, כסף, קפיטליזם דורסני/חזירי, קומוניזם מדכא ורצחני) בתחומי רוח, תרבות, פילוסופיה, אמנות, הנדסה, מדע ועוד. זו הסיבה שבלל ה' את שפת האדם. כדי לוודא שלא תהפוך האנושות למשעממת ולבלתי מתקדמת.

מעניין לחשוב על גוגל, על פייסבוק, על ענקיות הטכנולוגיה שמרוויחות מדי יום אינסוף כסף, שולטות בחיינו ונותנות לנו בחינם את הזכות להיות המוצר המניב שלהן. זה לא מגדל בבל המודרני?

ולקראת סוף הפרק מפציע אבי האומה – אברם: כו וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֨וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן ׃ כז וְאֵ֨לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּרַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט ׃ כח וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים ׃ כט וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה ׃ ל וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד ׃ לא וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם ׃ לב וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן. 

את הדרך מאור-כשדים ל"ארצה כנען" התחיל תרח, אבי אברם. תרח מחליט לצאת לדרך ל"ארצה כנען" אך לא זוכה להשלים את המהלך. הוא נעצר בחרן ומת שם. אברם המשיך אחרי שהוא מקבל מסר בעניין מה' – אבל זה בפרק הבא.

כדאי שנזכור זאת כמצוות כיבוד אב ואם וכמצוות "האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם" – וזאת עוד הרבה טרם הולדתה של אסתר המלכה.

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח;
• אוסף המאמרים על פרשת בראשית.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: פרשת נח.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.