אלי בר און: חייבים תותחי לייזר הבנו אבל מאיזה סוג?

[בתמונה: תותח לייזר בצי ארצות הברית. התמונה היא צילום מסך מסרטון ynet]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

רבים הם השואלים אותי את אותן השאלות בסגנון כזה: "כעת אנחנו מבינים שיירוט באמצעות קרני לייזר זו האפשרות הסבירה היחידה. סוף סוף, ובאיחור ניכר, אנחנו מבינים כי לא ניתן כלכלית ולוגיסטית לייצר ולתחזק מערך של עשרות אלפי מיירטים ומאות סוללות שיעילותם חלקית".

אבל, למה רק לייזר כימי? למה רק הסקייגרד? האם לייזר מוצק חשמלי אינו מתאים?

ואני אומר להם ולכם: היזהרו שלא יעבדו עליכם, כאלה שלא למדו היטב את הנושא; ו/או אינטרסנטים; ו/או מי שרוצים להגן על שמם הטוב מפני שגיאות שעשו בעבר!

רק לייזר כימי, רק הסקייגרד, זו האפשרות היעילה היחידה!

הלייזר האחר - זה המכונה לייזר מוצק חשמלי - מיועד ליירט רחפנים שמאיימים על שדות תעופה אזרחיים ומזל"טים שטסים במהירות איטית ובגובה נמוך. לכן התעשיות הביטחוניות דוחפות לפתח אותו. כי יש לו שוק עצום, גם במדינות שאין עליהן איום של תקיפה בטילים (כולן רוצות למנוע תאונות בגלל רחפנים אזרחיים, בשדות התעופה שלהן...). 

לייזר מוצק חשמלי לא יוכל ליירט את האיום הביטחוני מס' 1; והוא הרקטות הכבדות והטילים; לרבות טילים מדויקים. להערכתי, גם לא יוכל ליירט את הרקטות הקלות והגראדים; שהם היום ולעתיד, האיום המשני בחשיבותו.

למה? יש לכך סיבות רבות אבל האחת היא החשובה והגדולה מכולם. עוצמה, עוצמה ועוד פעם עוצמה. עוצמת קרן הלייזר לאחר שזו נוצרה נחלשת במהירות. כדי לייצר מספיק עוצמה ולהצליח ליירט טיל כבד, מהיר, שנע לכיוון שלנו - ממרחק של 15-10 ק"מ - אנחנו נזקקים לכ- 1000 ק"ו בקצה התותח; ואז יישארו לנו רק עשרות ק"ו בלבד על המטרה שבקצה הטווח. כך ניתן יהיה ליירט את הטיל ולעבור מיד ליירט טילים נוספים אם יהיו כאלה.

[הסקייגארד: הסוד טמון בעוצמת קרן הלייזר. התמונה המקורית באדיבות היצרן]

בנוסף, השטח המוגן ע"י מערכת אחת הוא של מאות קמ"ר. כך תהיה לנו הגנה טובה על עיר גדולה והישובים הסמוכים כולל בסיסי צה"ל והמתקנים החיוניים.

לייזר מוצק חשמלי הוא צעצוע!

העוצמה המקסימלית המוכרת לי מהעולם היא של 60 ק"ו. אז אחרי ק"מ אחד, עוצמתו דועכת עד למצב בו שאין ביכולתו ליירט טילים כבדים, גם לא טילים קטנים, רק רחפנים ומזלט"ים איטיים. השטח המוגן ע"י "הצעצוע" יהיה זעיר אם בכלל. 

גם בעתיד לא נראה, שעוצמת הלייזר החשמלי תגדל בהרבה, אולי 100 ק"ו אולי 150, זה לא מספיק לכלום.

ואני שואל

  • האם מי שרוצים לייזר מוצק חשמלי היו מעזים לדרוש מהשריון להחליף את תותחי ה- 120 מ"מ של הטנקים במקלע 0.5? זה היה, אמנם, חוסך הרבה כסף; אבל, הופך את הטנקים לחסרי ערך.
  • האם הם היו מעזים לדרוש מחיל האוויר להחליף את מטוסי האף 35 או האף 15 בפייפרים קלים?

אבסורד! אז שוב, שלא יעבדו עליכם... רק הלייזר הכימי הוא הסקייגרד יוכל לנטרל את איום הביטחוני הגדול מכולם, שרובץ כענן שחור על מדינת ישראל: את הרקטות והטילים הכבדים, שבאמצעותם האויב מצהיר לאחרונה, כל יום, שהוא יחריב עימם את חיפה ות"א...

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

6 thoughts on “אלי בר און: חייבים תותחי לייזר הבנו אבל מאיזה סוג?

  1. מחיפוש קצר ראיתי לייזר תעשייתי של IPG בהספק של 500kW כבר עכשיו, מוכןמהמדף וללא פיתוח (מלבד האופטיקה), כלומר עם קצת פיתוח אפשר להגיע ולעקוף הספקים של לייזר כימי.
    מה שמשאיר 'תחמושת' בלתי נגמרת ועלות תחזוקה וטעינה נמוכות בהרבה…

    • אורי
      יש לך בעיה בהבנת הנקרא.
      אין לייזר בהספק של 500 ק"ו, חוץ מלייזר כימי (הספק הסקייגארד בערך כפול מזה).
      IPG היא החברה המובילה בעולם בלייזרי סיבים. לדבריה יש לה לייזרים כאלה בהספק של עדכ-20 ק"ו בטיב גבוה, ועד כ-500ק"ו בטיב גרוע (multi mode).
      אין מה לעשות בלייזרים בטיב גרוע. לא ליירוט מטרות, ולא בתעשייה (חיתוך וריתוך פחים).
      מערכת לייזר המבוסס על סיבים, בעלת ההספק הגבוה ביותר כיום, היא של לוקהיד מרטין, 58 ק"ו.
      כמה חברות עוסקות כבר כמה שנים בפיתוח לייזרי סיבים של 100-150 ק"ו. בינתיים אין. זה כמעט סדר גודל מתחת לסקייגארד.
      כן, הסקייגארד מפיק את האנרגיה שלו ישירות משריפת דלק. לא מחשמל. אז מה? ככה גם האוטו שלך, גם הרכבת והמטוס…

    • בדיוק.
      מערכת הבטחון לדעתי הייתה שבויה בקונספציה בדיוק כמו לפני 46 שנים במלחמת יום הכיפורים.
      אסד יובס, הסונים ישתלטו, יפלשו ללבנון ויחסלו את החיזבאללה.
      אז אובמה לא סייע לסונים, האיראנים והרוסים חיסלו את המרד ובחיזבאללה חזק מתמיד.
      מה שהיה היה, היום אנחנו חייבים להערך בפני הסכנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *