[לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'תרבות של שקר' בצה"ל, לחצו כאן]
האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.
* * *
עקב אכילס של צה״ל, במשך שנים רבות, הוא התרבות הארגונית שלו, שמשפיעה קשות על ההתנהלות בשגרה; ויוצרת כשלים חמורים מאוד במוכנות צבא היבשה למלחמה.
בדוח האחרון שלי כנציב קבילות החיילים, היה פרק שלם שעסק בתרבות הארגונית הקלוקלת הזו, שאני קורא לה, "המחלה".
מהמחלה הזו יוצאים כשלים חמורים מאוד - החל מתחום הטיפול בפרט, ועד הטיפול בסוגיות מורכבות וחשובות מאין כמוהן, למוכנות הצבא למלחמה. בעיות של:
- חוסר משמעת;
- חוסר בקרה ומעקב;
- חוסר פיקוח;
- אי ווידוי פקודות;
- חוסר הסבר של אדם שפוגע ואיננו נענש;
- דיווחי שקר בכל הרמות;
ועוד ועוד...
כתוצאה מכך, מערכים שלמים לא מתפקדים. זה פוגע, הן ברמת הכלל והן בחיילים עצמם ובמוטיבציה שלהם לשרת; והכשירות כתוצאה מזה יורדת. הכל מתחיל ונגמר בתרבות הארגונית!
[למאמר: 'תרבות ארגונית' - אישיותו של הארגון, לחצו כאן]
ה'מחלה' אינה חדשה!
ה'מחלה' הזו - כפי שאני מכנה אותה - אינה חדשה.
אלוף משנה ד"ר עמנואל ולד - ששימש במהלך מלחמת שלום הגליל ראש המחלקה לתכנון צבאי ארוך טווח במטה הכללי של צה"ל - מרבה להתייחס אליה בספרו 'קללת הכלים השבורים' (ראו תמונה משמאל), שבו ניתח את אבדן כוח התקיפה הצה"לי והיחלשות כושרו ההגנתי.
התרבות הארגונית הצה"לית ממלאת הרבה דפים בספר של ולד.
הוא כותב, למשל, על מה שהוא מכנה: 'קשר של שתיקה' - שנוצר לאחר מלחמות - בין ממלאי תפקידים בכירים בדרג המטה הכללי, קציני חיל ראשיים ומפקדי עוצבות של כוחות השדה. איש מהם לא היה מוכן לסכן את צווארו, לחשוף מחדלי ביצוע ולהתמודד עימם.
יותר מכל - לפי ולד - היה זה "מאזן האימה" שנוצר, שהבטיח את 'קשר השתיקה': מפקדים בכירים הבינו היטב - ומהר - כי כל מי מהם שיחשוף מחדל שאירע בגזרתו של מפקד אחר, מסתכן כי בתגובה יחשפו מחדלים שקרו במגרשו שלו..." (ולד, 1987, ע' 135).
בלי שינוי דרמטי בתרבות הארגונית, אין לצה"ל מוצא מהבוץ...
הצבא חייב להיכנס לעובי הקורה בתחום הזה. אחרת - כל עוד לא יערך טיפול יסודי ושינוי דרמטי בתרבות הארגונית של צה״ל, והדברים ימשיכו כמות שהם - לא תעזור שום תכנית רב שנתית של צה״ל; ושום השקעה כספית; ונמשיך לראות הידרדרות הולכת ונמשכת וירידה עקבית מ'הקווים האדומים', שאסור לנו לחצות; וצבא היבשה ימשיך להתדרדר במוכנותו למלחמה.
היום כבר אין ויכוח. הרמטכ"ל, אביב כוכבי מבין היטב ,שהדו"ח שלי מדבר על בעיות אמתיות. הוא - וסגל הפיקוד הבכיר - לא מתכחשים והחליטו לעסוק בזה ברצינות. הם הקימו ועדות רבות, כדי לבחון את הנושאים שהצגתי בדו"ח; בצד נושאים נוספים, שהרמטכ"ל רוצה לקדם.
בין היתר, הוקמה ועדה בראשות אלוף שתעסוק בתרבות הארגונית, כפי שהיא משתקפת בדוח שלי.
אבל הדרך ארוכה. צריך לקחת בחשבון שלמרות המודעות הגדולה - ואני שמח על כך - התהליך הזה הוא קשה מנשוא. חלק מהקושי הם הקיצוצים בליבת העשייה הצה"לית. יש פער ענק בין המשימות ליכולת לבצע; וכשמקיימים תהליך של תיקון צריך גם לתקן את ההחלטות שיצרו את הבעיות הללו.
לכוכבי יש בעיות קשות שהוא צריך להתמודד איתן. אבל הבעיה העיקרית שלו היא, שאין לו עם מי לדבר. בשביל לשקם צבא, להזיז אותו ולבנות אותו לאתגרים העתידיים, חייבים התגייסות של מדינה, ממשלה, ועדת חוץ וביטחון... אנחנו במערכת בחירות כבר שנה, אין עם מי לדבר! אנחנו מתבוססים בצרות שלנו, בשנה אבודה, שהיא קריטית לאתגרים הממתינים לנו בפתח.
[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Joost Markerink לאתר flickr]
הצרות - קשות ככל שתהיינה - יכולות, מסתבר לחכות...
[לראיון של האלוף בריק ב'כאן ב' בסוגיה זו, לחצו כאן]
הרמטכל הנוכחי רציני ביותר ויישם את כל מסקנות האלוף בריק