דב תמרי: צה"ל והממלכתיות

[התמונה היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: 'חשיבה הכרתית - דגל ישראל']

[לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 14 במרץ 2021

%d7%93%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a7-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב.

כיום הוא ראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

[מקור התמונה משמאל: באדיבות מכללת בית ברל]

המאמר מבוסס על דברים שנאמרו בפיקוד המרכז, ביום עיון לזכרו של אלוף נחמיה תמרי, ב- 16.03.2019.

*  *  *

"הנשק הסודי של צה"ל בשדה הקרב הפוליטי והתרבותי: ממלכתיות"

כאשר קצינת החינוך פנתה אלי ואמרה כי נושא יום העיון יהיה "ממלכתיות", לא לגמרי הייתי מופתע,  משום שבמקרה נתקלתי באינטרנט בכותרת כי "בצבא שוקלים להוסיף את הממלכתיות כערך חדש למסמך רוח צה"ל, לצד ערכים כמו רעות וטוהר הנשק".

אפתח ואומר כי המושג ממלכתיות הוא רחב מאד, עמום ומופשט יותר מאחרים. מטבעם של מושגים עמומים שאי אפשר לדון בהם כשלעצמם. הכרח הוא לראותם כמֶטָא-מושג המכיל בתוכו מושגים רבים, והם הנותנים תוכן וממשות לממלכתיות. אם לא נעשה כן – המושג ממלכתיות יהיה לא יותר מאשר "בואו כולנו נתנהג יפה". לטעמי, המושג ממלכתיות מביט מלמעלה ונבנה מלמטה על מושגים כמו מדינה, עם/לאום, לאומיות, ערכים; ואי אפשר שלא להזכיר גם את המושגים טריטוריה וגבול. שכן כל אלה הם רכיבים הכרחיים בברור על המושג ממלכתיות ומשמעותו בישראל של היום.

חיפשתי בספרות הישראלית הגדרה מספקת למושג ממלכתיות. התאכזבתי שלא מצאתי הגדרות מספקות. בספר "ממלכתיות ישראלית" שיצא לאור במכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2011 מאת אבי בראלי וניר קידר (ראו תמונת כריכה משמאל) יש הגדרה שבעיני לא מספקת, אבל לא מצאתי טובה יותר:

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "ממלכתיות ישראלית" לאבי בראלי וניר קידר, שראה אור בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב- 2011. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"התפיסה המגולמת בממלכתיות הישראלית מוסברת היטב באמצעות התאוריה הפוליטית המכונה במחקר המדעי בארבעים השנים האחרונות "רפובליקניזם". תורה זו רואה בקיומו של מרחב ציבורי מפותח תנאי לחיים ריבוניים ומשמעותיים של הפרט ולכן מדגישה את חשיבות ההשתתפות במרחב הציבורי-הפוליטי ואת פיתוחן של תודעה ואחריות אזרחיות. הממלכתיות היא בעצם גרסה ישראלית לרפובליקניזם הדמוקרטי, וגילוייה השונים הם בסופו של דבר וריאציות של תפיסת עולם רפובליקנית משותפת לרוב הישראלים".

[בתמונה: "התפיסה המגולמת בממלכתיות הישראלית מוסברת היטב באמצעות התאוריה הפוליטית המכונה במחקר המדעי בארבעים השנים האחרונות "רפובליקניזם"... התמונה היא נחלת הכלל]

המסע הציוני להשגת מדינה

אפתח בקצרה בתולדות המסע הציוני להקמת מדינה. מדוע? משום שכדאי לזכור איך הגענו עד הלום, מה השגנו ומה לא השגנו. נוח לכולנו לייחס את תחילת הדרך להשגת ולמימוש מדינה להרצל ולחזונו בסוף המאה ה-19.

ראוי להזכיר שני 'טרמפים' אשר התנועה הציונית תפסה  בדרך למדינה עצמאית, ואולי בזה היה ייחודה:

ה'טרמפ' הראשון התרחש ברגע האחרון של התופעה העולמית של הקולוניאליזם האירופי

אופי הקולוניאליזם היה מציאות מתמשכת, לפיה האדם הלבן האירופי שט למרחקים ותפס כברת ארץ ועד יבשת שלמה, הודיע "זה שלי", התיישב בה. על פי רוב, ניצל ככל יכולתו את משאבי הטבע ואת משאבי בני האדם שם, וגם סידר מדינות חדשות בנוסח האירופי, עם ממשל מקומי, שרטט גבולות שלא היו שם מעולם ושלטון שלא הלם כלל את הסביבה הגזעית, התרבותית והדתית. בשלהי המאה ה-19 נבלם הקולוניאליזם; משום שמצד אחד, כל הגלובוס חולק ורושת; ומצד שני, בני המושבות, הנחלות, הלאומים והשבטים החלו לספוג את התרבות המדינתית הפוליטית האירופית והחלו להתקומם להשגת עצמאות.

תחילת עליית יהודים לארץ ישראל - בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 - על מנת לממש מדינה בטריטוריה של האימפריה העותומנית, הייתה תופעה כטבע שני באירופה. המסע הציוני תפס "טרמפ" על תופעת הקולוניאליזם ממש ברגע האחרון. אז במפנה בין המאות, לא היה מוזר להגר מאירופה על מנת ליצור ארץ ומדינה חדשה.

ה'טרמפ' השני היה קריסת המעצמות האירופאיות

'טרמפ' זה של המסע הציוני התחולל מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. בסופה קרסו המעצמות האירופיות בעלות עבר קולוניאלי, אם הפסידו במלחמת העולם השנייה או אם ניצחו, כמו בריטניה, צרפת, הולנד ובלגיה. מדינות בעלות מושבות לא יכלו, כלכלית צבאית ומדינית כאחד, להחזיק את הנחלות מעבר לים ובעשור אחד או יותר נאלצו להעניק עצמאות למושבות. הראשונה שיצאה לעצמאות מלאה הייתה הודו ב-47' והשנייה הייתה מדינת ישראל ב-48'.

עלינו להודות לאבות המייסדים של מדינת ישראל, אשר למרות התנגדות מבחוץ ומבפנים (כן, הייתה התנגדות מבפנים אותה נשאו קבוצות פוליטיות ודתיות: אצ"ל והלח"י התנגדו לחלוקה, והיו ספקות לא פשוטים בקיבוץ הארצי שדגל במדינה דו-לאומית והתנגדות באגודת ישראל ונטורי קרתא), שהובילו את התהליך ליסודה של מדינת ישראל על בסיס תוצאות מלחמת העולם. אף שלא הייתה בזמנים ההם אחדות הדרך, הייתה אחדות המטרה וזה אפשר לממש את שני ה'טרמפים' הללו למדינה עצמאית.

מדינה מהי?

מבט היסטורי מאז 1948 מעלה את השאלה, שלא הייתה קריטית בעולם היהודי לפני היות מדינת ישראל. שכן, מדינה אינה תופעה פשוטה שכולם מבינים את מהותה ואת התכנים הייחודיים לה.

מדינה – מהי? מהו העם החי בה? מהם גבולותיה הפיזיים? האם היא מסגרת ללאום אחד בלבד או ליותר? מהם הערכים המשותפים לתושביה, או שמה אין ערכים המשותפים לכולם? אם בני הלאום היהודי הקימו מדינה אחרי 2,000 שנים איך הם מבינים את יהדותם ואיך הם מממשים אותה בפועל? איך מעוצבת הלאומיות הישראלית הייחודית המאפיינת אותה? מהם הגבולות הטריטוריאליים הסופיים של מדינת ישראל?

מה שמחבר את כל השאלות הגדולות הללו – הן מחלוקות ענקיות, לא מגושרות, שבתוכן אנו מצויים מזה 70 שנים.

בואו נעשה סיור קצר בתוך המחלוקות המאיימות:

מדינת ישראל מהי? האם כלי, אינסטרומנט, מסגרת, להגשמת השאיפות הנבדלות של תושביה? האם המדינה היא מסגרת של כח-כפייה מוסמך, או המדינה היא ערך עליון (Meta-Value) שתושביה משועבדים אליה מרצונם?

היא מדינתו של הלאום היהודי לפי הכרזת העצמאות, אבל יש בה מיעוטים שאי אפשר להתעלם מהם שאינם בני הלאום היהודי ואיזה סוג של אזרחים הם? אתם מכירים את הטענה הרווחת היום בעולם המערבי האומרת כי בגלל הגלובליזציה קרוב קיצה של המדינה המודרנית? בסוף המאה ה-20 מדינות, מודרניות שנחשבו חזקות, מבוססות למדי, ברורות לכל, התפרקו; כמו ברית המועצות, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, אתיופיה וגם מדינות ערביות אסלאמיות. מדינות אירופיות בנות מאות שנים מזועזעות מבפנים ע"י מיעוטים מתבדלים (כמו בספרד ובסקוטלנד).

באשר לאמונה - מהו הבסיס להשקפת האמונה של הפרט ושל הקהילה? האם סולם הערכים של מעמד האדם לפני אלוהיו – השקפת העולם הדתית, או שמא סולם הערכים של השקפת העולם ההומניסטית, לעיתים האתאיסטית – מעמד האדם מול האדם, מול האנושות? האם שתי השקפות אוניברסליות אלה יכולות לגור ביחד במדינה היהודית והממלכתיות, תהיה אשר תהיה, תסדיר את היחסים ביניהן? ראו את השקפת הרב אברהם יצחק הכהן קוק:

"אין המדינה האושר העליון של האדם, זה ניתן להיאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות שהן עטרת החיים של האנושיות מרחפים ממעל לה ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה תוכן אידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד, מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם".

[התמונה משמאל של הרב קוק היא נחלת הכלל]

כולנו מכירים את מגילת העצמאות. אינני יודע מי מכם מכיר את התהליך של כתיבתה, שלקח שלושה שבועות, שתי ועדות ומחלוקות קשות מצד אלה שסירבו לראות את מדינת ישראל כתופעה שמימית שתכליתה יסוד כיסא השם בעולם. הפשרה הייתה בארבע המילים "מתוך ביטחון בצור ישראל". מילה נוספת "וגואלו" כדרישת הנציגים הדתיים במועצת העם – סורבה. צור ישראל – כינוי לשם, וגם צור, אבן צור כחוזק, חוזקה.

באשר למהות המדינה - מדינת העם היהודי בטריטוריית ארץ ישראל – האם אנו המשך של ישות היסטורית כאן בת 3,000 שנים, או גם מדינה של כמחצית מהעם היהודי, 8 מיליון, שלא חיה במדינת ישראל וספק אם תגיע לכאן? על מה מבוסס כיום הקשר ביננו ואיך הוא יהיה בעתיד?

מדינת ישראל כמסגרת, מצד אחד כצורך לחיים של הפרט והכלל, או ערך עליון מצד שני, האם היא תופעה ייחודית שאני מכנה אותה "האומה מחפשת מדינה"? כולנו זוכרים את הביטוי "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ". הלאומיות הישראלית היא לאומיות המיועדת לקולקטיב היהודי? מה עם כל האחרים כאשר מדינת כל תושביה מציצה אלינו מעבר לכתף?

האם גבולותיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל הם סופיים במסגרת המרחב בו אנו חיים? אחרי מלחמת העולם הראשונה בריטניה היא שקבעה את גבולות פלסטינה-ארץ ישראל. במלחמת העצמאות הישגי הכוח הצבאי הישראלי הם שקבעו את קווי הגבול. לא השלמנו איתם וניסינו בהצלחה להרחיבם באמצעות המלחמות ובגלל מלחמה הם חזרו והצטמצמו, ואפילו הובילו לשלום עם מצריים. האם קו הירדן וקו הפסקת האש ברמת הגולן, הם הגבולות הסופיים? מי יידע?

עוד שתי מחלוקות שאי אפשר לדלג עליהן

בישראל לא קיימת הפרדת הדת מהמדינה, הפרדה שיש מדינות מודרניות שעשו כך, ולא נפגעו הזכויות של המאמינים ולא חופש הדת והפולחן (צרפת לדוגמה). בישראל קיימות שתי מערכות חוק המחייבות את כולם, וזה מצב נפיץ מיסודו. חלק מהמחלוקות מקורן בהיעדר חוקה לישראל, שהאבות המייסדים לא רצו או לא יכלו לחוקק. לא הוסדר הקשר בין Constitution ל-Institution, בין חוקה לארגון/למוסד המדינתי.

בהיסטוריה היהודית לא הייתה ממלכה מאז חורבן בית שני. התנועה הציונית הצליחה ברצף של מאבקים אלימים - מאבקים מדיניים, מאבקים חברתיים ומאבקים אמוניים ודתיים - להגשים את רעיון המדינה, מבלי שסידרה את תכניה ואת מערכות המושגים המכוננים חיים של לאום וקהילה. כל השאלות והמחלוקות האלה קיימות מאז היינו למדינה. נראה לי שמאז מלחמת ששת הימים, ויש האומרים מאז מלחמת יום הכיפורים - כל הממשלות עושות כמיטב יכולתן שלא להתמודד איתן.

בלשון המעטה, מדינת ישראל, יצור מופלא בהיסטוריה היהודית. היא עדיין צעירה מאד וטרם הסדירה את עצמה. זה די מובן; שכן, אין בעולם תופעה שבה מתאספת חבורת אנשים ובמחי עט או חרב מסדרת מדינה מתוקנת. הלוואי וזה יקרה בימי חייהם של נכדיי. השאלה המכרעת היא – מה לאורך ימים תהינה התוצאות מהתעלמות המתמשכת משאלות יסוד כאלה?

מכאן למקומו של צה"ל במדינת ישראל ובחברה הישראלית; ומדוע הופיעה בצה"ל התעוררות לממלכתיות?

לאור שאמרתי עד כה נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל! כלפי אויבים מבחוץ – צה"ל הסתדר לאורך השנים, טוב יותר או פחות, אנחנו כאן.

אפנה לרגע למושג ערכים המקובל בצה"ל, שכן "בצבא שוקלים להוסיף את הממלכתיות כערך חדש למסמך רוח צה"ל, לצד ערכים כמו רעות וטוהר הנשק", כך קראתי באינטרנט.

אני מכיר את המושג ערכים המקובל בצה"ל. הוא הופיע בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מהתחלה ותמיד הייתה לי בעיה איתו, עוד בשרותי בצבא הקבע.

מהו הדבר שיש לו חזקת ערך? אין תמימות-דעים בין בני אדם; המדינה הדמוקרטית היא הזירה של מאבקים בין בני-אדם הדוגלים בערכים שונים והחותרים לקראת ערכיהם. היתרון של המדינה הדמוקרטית הוא, שהיא מאפשרת לבני-אדם להיאבק על ערכיהם המנוגדים זה לזה; וזה מה שאין המדינה הטוטליטרית מאפשרת. ערכים אינם ניתנים להגשמה על-ידי מנגנון שלטוני. משמעותה של המדינה לגבי ערכים, איננה בזה שהמדינה היא מכשיר להגשמת ערכים, אלא בזה שהיא מאפשרת לבני-אדם להיאבק על ערכים.

אני טוען כי צה"ל, שהוא ארגון חברתי לא פחות מצבאי, ראוי היה לו לעזוב את המושג ערכים, כל עוד הוא צבא המבוסס על חיילי חובה ומילואים. בראיה מכלילה צה"ל הוא מוסד, ארגון, שיחודו הוא הגנה על הפרט והכלל, על העצמאות ועל הקיום. צה"ל קיים ופועל לפי חוק, ובנוסף הוא פועל וחי לפי נורמות.

במקום ערכים אני מצדד בנורמות. נורמה היא התנהגות נדרשת ומקובלת, תקנה - על פי רוב, מחייבת - מנהג, נוהג ונוהל. הנורמה תלוית הֶקְשֵׁר משפטי אף שאינה בהכרח חוק. נורמות לא מתהוות מעצמן. הן מוגדרות ע"י אליטות פוליטיות, אליטות צבאיות והנהגות חברתיות. הנורמה המחייבת היא גם מוסכמה לתפקוד תקין של חברה ובוודאי של צבא; ולכן, הכרח הוא גם לכפות נורמות. ערכים לא כופים, כל מי שניסה לעשות זאת באופן ממלכתי ומלאכותי - נכשל.

הנורמות הן היסוד לחִבְרוּת של הפרט בקהילה ובארגון צבאי והן מחייבות ללא עוררין. להסתער מול אש זו נורמה. למלא משימה מוכתבת – זו נורמה. כך גם כפיפות למשמעת ולהתנהגות הנובעת מתוך כללי המוסר. לכן ממלכתיות בצה"ל לא יכולה להיות ערך, אולי נורמה.

אז מה הבעיה כפי שאני מבין אותה ומדוע יש דאגה בצה"ל? קיימת מציאות מוזרה בישראל: הצבא חי ופועל לאור נורמות, ומסביבו חיים פוליטיים נעדרי נורמות כמעט לחלוטין!

הממשלות, כלומר העומדים בראשן, המייצגים אגד מתחלף של מפלגות, סבורים שיש זהות מוחלטת בין הממשלה למדינה וזו טעות קשה. המדינה היא תופעה קבועה ואילו השלטון הוא יצור המתחלף לעיתים. אף שיש לו תפקיד חשוב מאד בסדר החיים, בשמירת החוק, שמירת הביטחון ודומיהם - אין הוא המדינה. הוא ייצוג מתחלף, ובישראל הממשלה היא התאגדות זמנית של מפלגות שהגדולה ביותר בניהן מגיעה בקושי לרבע ממספר המצביעים. לדידם של רבים האוחזים בשלטון, דמוקרטיה משמעותה שלטון הרוב למרות שהם מיעוט, ובכך הם מסרסים את המושג דמוקרטיה. אני סבור שאין הממשלה, כל ממשלה, כלי ביטוי בלעדי של המדינה.

במדינת ישראל אנו רואים חדירת הפעילות הפוליטית לתחומים רבים מאד בחברה; לחינוך, לתרבות, לכלכלה ולתחבורה ולא רק לביטחון. השלטון חודר לתחומי ההתארגנות החברתית, לפרט ולזכויותיו. במילים אחרות אנו חווים תהליך שעניינו תנועה ממַמְלַכְתִּיות לסֶקְטוֹרְיָאלִיות. השלטון תופס את הממלכתיות כהתערבות בחיי הפרט וכופה האחדה על פי תפיסתו. צה"ל לא נמצא מחוץ למציאות הזו, הוא חדיר משום שהוא ארגון חברתי לא אטום.

מצאתי איש בעל דעת ודעה שכתב:

"תהליך ההתפוררות של הפוליטיקה הישראלית מאיים על עצם היכולת למשול באפקטיביות במדינת ישראל, תהיה מה שתהיה השקפתם הפוליטית של המושלים. אם אנחנו מעוניינים בחידוש תחושת השליטה של הישראלים בגורלם ובחידוש ריבונותם הפוליטית האפקטיבית ויכולתם לעצב את חברתם. אנחנו מוכרחים לערוך מחדש את הזירה הפוליטית שלנו, את המפלגות שלנו ואת החוקים המסדירים את פעולתן ואת זיקתן לשלטון ולמוסדות המדינה. רפורמות מקיפות כאלה הן תנאי הכרחי לשיקום ולטיפוח היכולת הרגולטיבית של המדינה ועמה להחזרת הריבונות לאזרחיה".

בראיה מכלילה, צה"ל הוא מוסד, ארגון, שיחודו הוא הגנה על הפרט והכלל, על העצמאות ועל הקיום.  חשוב לברר את הקשר בין Institution  ל-Constitution, בין חוקה לארגון/למוסד. אף מדינה לא יכולה לממש חזון, רעיון, היגיון, גם לא החלטה מכוננת הנובעת מהם, ללא מיסוד. מיסוד פירושו מוֹסָדות במובן העמוק של המושג "מוסד". מוסד משמעותו לא רק מבנה ארגוני, אלא גם אתוס, מסורת, אידאולוגיה, קבוצות עילית, ושאיפה למצוינות. המיסוד הולך ביחד עם חקיקה (Constitution), משום שהחקיקה מעניקה יציבות.

זו הסיבה מדוע מוסדות של העבר - כמו אלה של הישוב היהודי בא"י, אלה של השנים ממלחמת העצמאות עד אחרי מלחמת יום הכיפורים - הם שמימשו את מדינת ישראל, את צבאה ובטחונה, את כלכלתה, את ההתיישבות והתשתיות למיניהן, את החינוך ומה לא (הסתדרות העובדים הכללית, מפא"י המושמצת, התנועות הקיבוצית והמושבית, משרדי ממשלה שיזמו והקימו מפעלים וגם ניהלו אותם וכו').

אפשר לטעון שהמוסדות לא היו יעילים, אפשר לטעון שהם היו כבדים לתנועה ולשינויים, אפילו שזמנם עבר אבל היה להם כל המוזכר לעיל; אתוס, אידאולוגיה, מסורת, קבוצות עילית, ושאיפה למצוינות. לדוגמה - "הסתדרות העובדים הכללית" מאז שנוסדה ב-1920 ועד שהפכה לאיגוד מקצועי בלבד: היא פעלה למען הפועל והעובד, ייסדה את שרותי הבריאות הציבוריים, את חברות הבנייה והתחבורה, בו בזמן היא ראתה עצמה כמובילה או כמשתתפת בכל מפעל ומסע כלכלי וחברתי, ההסתדרות רתמה עצמה לביטחון וגם לצבא כשנדרש. כך היא הייתה למערכת מוסדית.

איך זה קשור לצה"ל? דוד בן גוריון סבר שצה"ל והשירות הצבאי הם הממלכתיות במיטבה. צה"ל הוא מוסד, אולי החשוב וגם הגדול במדינת ישראל. לכאורה האתוס שלו וגם ייעודו נותרו כשהיו, להעניק ביטחון לפרט ולכלל. אבל צה"ל מראשיתו היה גם מוסד חברתי. במהלך השנים האתוס החברתי בצה"ל והעשייה החברתית הלכו ודעכו, או שמא התכווצו. קשה לי להצביע מדוע. אולי בגלל שינויים חברתיים עמוקים בחברה הישראלית. השסעים בחברה הוכנסו לצה"ל. אולי, כך נדמה לי, בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. אולי בגלל הצלחות צבאיות מסנוורות שהאפילו על בעיות היסוד של מדינת ישראל. צה"ל הזניח את ייעודו החברתי, או שמא לא שמר עליו,  ולכן - זה החשש שלי - לא פעם האזרח מבין כי צה"ל לא צריך אותו במהות, אלא רק ככלי, ולכן האזרח לא צריך את צה"ל.

[בתמונה: דוד בן גוריון סבר שצה"ל והשירות הצבאי הם הממלכתיות במיטבה. בן גוריון חושף כנפי טיס בסיום הקורס. המקור:  ארכיון התמונות הממשלתי]

לבסוף, מה לצה"ל ולממלכתיות?

במבט מבחוץ אני סבור שצה"ל במצוקה גם אם לא תודו בכך. אני לא מזהה ממלכתיות כנורמה במדינת ישראל ובחברה הישראלית. יש לנו סמלים והם חשובים; דגל, ימי זיכרון, חגים המשותפים לכולם ועוד. העניין הוא, שמאחורי הסמלים אני מזהה רק מחלוקות ההולכות ומתגברות. מחלוקות אינן תופעה שלילית, אלא שכיום המחלוקות יצאו והתרחקו מהמסגרת אותה אנו חושבים כממלכתיות. אני מציע למי שזמנו מאפשר לבדוק איזה נאצות הוטחו בתקשורת החברתית בנשיא המדינה, על שהעז להספיד את עמוס עוז, כולו - סופר.

המחלוקות חדרו לצה"ל כבר מזמן. היחס לאישה-החיילת. היחס לאי שוויון בין המחויבים לשרות הצבאי ובין הפטורים מכולו או מחלקו, הקיטוב בין תומכי לשוללי מפעל ההתנחלות. אפילו הפעילות החשובה שלכם ביהודה ובשומרון - להגן בנשק יום-יום גם על יהודים מפירי חוק בפרהסיה, החומקים בחסות מנהיגים פוליטיים ממשפט וענישה, או זוכים לגיבוי מוזר של מנהיגים, אי היכולת של צה"ל, של המשטרה והפרקליטות למנוע כריתת זיתים עונתית, מצביעה על עומק הבעיה.

במציאות החברתית והפוליטית בישראל נראה לי שצה"ל במגננה. הרצון לעלות את הממלכתיות כערך מעיד על כך. הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, הבין זאת וממקומו הייחודי כרמטכ"ל חיפש פשרות והפגת מתחים. אלה היו כפלסטר על פצע עמוק, והעתיד לא נראה לי מעודד.

[בתמונה: הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט חיפש פשרות והפגת מתחים; ואלה היו כפלסטר על פצע עמוק...צילום מסך מכתבת ערוץ 7]

[לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

                

One thought on “דב תמרי: צה"ל והממלכתיות

  1. Pingback: ממלכתיות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.