[בתמונה: חטא הנפילים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

עודכן ב- 23 באפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת אחרי מות בספר ויקרא, פותחת בתיאור נרחב בטקס הכפרה שעורך הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הריטואל האמור נועד לכפר על חטאי בני ישראל תוך הקרבת קרבנות מיוחדים לצורך זה.

יום הכיפורים הינו המועד השישי בשבעת חודשי השנה על פי הטקסט המקראי, והוא מוזכר בקצרה כבר בספר שמות, פרק י"ב. עיקר תוכנו מפורט בספר ויקרא, ואילו קרבנות היום השונים מוזכרים בספר במדבר פרק כ"ט.

בפרשתנו כאמור מוזכרת עבודתו של הכוהן הגדול בקודש הקודשים, ועבודת עוזרו של הכוהן הגדול שתפקידו לקחת את אחד הקורבנות לארץ גזירה[1].  תכליתו של היום הקדוש מתוארת בסיום עבודתו של עוזרו של הכוהן הגדול כדלקמן:" כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם:  מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ.  לא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם--חֻקַּת, עוֹלָם.  לב וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, לְכַהֵן, תַּחַת אָבִיו; וְלָבַשׁ אֶת-בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.  לג וְכִפֶּר אֶת-מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר; וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל-כָּל-עַם הַקָּהָל, יְכַפֵּר.  לד וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם--אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה"[2].

בספר היובלים (ראו תמונת כריכה משמאל) שנכתב בקרב חוגים כוהניים במחצית המאה השנייה לפני הספירה, אנו מוצאים את הקשרו של יום הכיפורים בשני הקשרים שהמקרא לא מדבר עליהם כלל:

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הראשון הוא סיפור בני האלוהים ובנות האדם שמופיע לפני המבול[3]. מלאכים אלה ירדו לארץ ונשאו על פי המסופר נשים בשר ודם. הזיווג האמור יצר את גזע הנפילים שנודעו כגזע מיוחד של ענקים, ובכך הם גרמו לכאוס מוסרי מוחלט, וערבוב בין האלוהי לאנושי, בין בני אל מוות לנשים בנות תמותה. ענקים אלה הרסו מכל הבא ליד, וחיסלו את עתודות המזון גם בכוח הזרוע, ולאל לא נותרה הברירה אלא להשחית כל בשר על פני הארץ על ידי מי המבול:" ויהי בימים ההם החלו בני האדם לרבות על פני כול הארץ, ובנות נולדו להם, ויראו אותם מלאכי האלוהים כי יפות הנה וייקחו אותן להם לנשים, ותלדנה להם בנים והמה הנפילים... ויאמר לא ישכון רוחי על האדם כי הוא בשר...וישלח את חרבו ביניהם להרוג איש את רעהו. ויחלו להרוג זה את זה עד נפלו הכול בחרב ונכרתו מהארץ"[4].

חטא זה של הנפילים לא היה יכול לעבור לסדר היום כאמור, וכאן קושר ספר היובלים בין חטאם של הענקים ליום הכיפורים:" ועל בני ישראל נכתב ונחתם אם ישובו מכול טעותם אחת בשנה. ולכול אשר השחיתו דרכם ועצתם לפני המבול, לא נשא פניהם רק לנוח לבדו כי נשא לו פנים ולבניו, כי הצילם ממי המבול בעבורו. כי ליבו שלם בכול דרכיו כאשר ציווה לו ולא סר מכול אשר חקק לו"[5]. ספר היובלים קובע, כי משפט האלוהים בארץ, אשר התרחש בימי קדם על ידי הענקים שבמעשיהם הביאו כאוס מוסרי וחברתי לעולם, קשור ליום הכיפורים העתידי הקשור לחטאי בני ישראל. אלה האחרונים יכולים להינצל מהחטא על ידי חזרה בתשובה הקשורה בעיקרה ליום הכיפורים.

ההקשר השני שבו נזכר יום הכיפורים בספר היובלים, הוא חטא מכירתו של יוסף. החוטאים במכירתו של יוסף הם בני יעקב, לא באו על עונשם לפי האמור בספר היובלים, ולכן חטא זה חייב להיזכר לדורות תוך בקשת כפרה כללית על צאצאיהם של בני יעקב:" ובשנה השביעית לשבוע שלח את יוסף לראות השלום לאחיו מביתו אל ארץ שכם, וימצא אותם בארץ דותן(דותאים). ויעשו בו רמיה ויועצו עליו להורגו ויחזרו וימכרו אותו לאורחת ישמעאלים ויורידו אותו למצרים וימכרו אותו לפוטיפר סריס פרעה...ובני יעקב שחטו שעיר עיזים ויטמאו את שמלת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם בעשירי לחודש השביעי"[6].

[בתמונה: מכירת יוסף. התמונה היא צילום מסך מתוך סרטון היו טיוב: תרבות מספרת - מכירת יוסף]

התאריך האמור בפסוק האחרון הוא של יום הכיפורים המקראי, והמשך הפרק מוסיף ספר היובלים את הדבר הבא:" ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא נוחם כי אמר ארד לקברי באבלו של בני. על כן נחקק על בני ישראל להתענות בעשרה בחודש השביעי, ביום אשר הביאו אל יעקב אביו את אשר העציבו על יוסף, לכפר בו להם בשעיר עיזים, בעשרה בחודש השביעי פעם בשנה...ונחקק יום זה להתאבל בו על חטאיהם ועל כול עונותיהם ועל כל שגגותם לטהר עצמם ביום הזה פעם בשנה"[7].

קשה שלא להבחין בקשר שקושר ספר היובלים בין מכירתו של יוסף ליום הכיפורים. התאריך של יום הכיפורים הוא אותו תאריך בו נתבשר יעקב על ידי בניו כי יוסף נטרף, ובגדו של יוסף, שהוחתם בדם של שעיר עיזים מזכיר את לבושו של הכוהן הגדול, ואת קרבן שעיר העיזים שהקריב ביום הכיפורים במקדש. החטא הקשה של בני יעקב במכירתו של יוסף, מובא גם בספר היכלות רבתי [8], המספר על מותם של עשרת הרוגי מלכות בעטיו של חטא זה, וזכר לדבר אנו מוצאים בפיוט אלה אזכרה, הנאמר ביום הכיפורים בו מסופר סיפור הוצאתם להורג של עשרת הרוגי מלכות אלה[9].  כנראה שזה מקור מנהג יהודי אתיופיה לקרוא ליום הכיפורים חג יוסף [10].

[בתמונה: בניו של יעקב מביאים לפניו את כתונתו של יוסף. היצירה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Alexander Novoskoltsev, והיא נחלת הכלל]

אחרית דבר

יום הכיפורים המקראי, שמוזכר בספרי שמות ויקרא ובמדבר, הינו יום של מעשה פולחני של הכוהן הגדול בו הוא מכפר אחת לשנה על חטאי בני ישראל. לעומת זאת התפיסה שמציג ספר היובלים היא שונה. לטעמו עבודת הקרבנות והעלאת הקטורת הקבועה שנעשית על ידי הכוהנים בכל שבת, הם מקור הכפרה על עם ישראל. ולכן, יום הכיפורים מתייחס אפוא לחטא הנפילים קודם המבול, וליום זיכרון וכפרה על חטא מכירת יוסף. הדבר עומד כאמור בניגוד לריטואל הפולחני הכהני של יום הכיפורים המקראי, כפי שהוא מתואר בעיקר בספר ויקרא, אשר איננו מתייחס לחטא או אירוע מסוים, אלא כיום כפרה ומחילה כללי, על חטאי האומה והפרט שנעשו כל השנה.

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מקורות

[1] ראה – ד"צ הופמן, ספר ויקרא, א', ירושלים, תשי"ג, עמודים: רצח – שיט.

[2] ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים: ל' – ל"ד.

[3] בראשית, פרק ו', פסוקים: א' – ד'.

[4] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמון, פרק ה', פסוקים:1 – 10, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2015, עמוד 210. (להלן ספר היובלים, ורמון).

[5] ספר היובלים, ורמון, פסוקים: 17 – 19.

[6] שם, פרק ל"ד, פסוקים:10  – 12.

[7] שם, פסוקים: 17 – 19.

[8] היכלות רבתי, חיבור מיסטי המתאר את עלייתו של ר' ישמעאל להיכלות העליונים כדי לברר האם נגזר גורלם של עשרת הרוגי מלכות. החיבור הוא חלק מספרות ההיכלות המיסטית, שחוברה כנראה בין המאות השנייה לחמישית לספירה בארץ ישראל.

[9]  י. דן, התהוותו ומגמותיו של מעשה עשרת הרוגי מלכות,  ע,  פליישר (עורך), מחקרי ספרות מוגשים לשמעון הלקין, ירושלים תשל"ג, עמןדים: 22-15 ; מיכל אורון, נוסחים מקבילים של סיפור עשרת הרוגי המלכות ושל ספר היכלות רבתי,  אשל באר שבע, ב, תש"ם, עמודים: 96-81.

[10] א"ז, אשכולי, הפלשים - בביבליוגרפיה, ירושלים, תרצ"ז, עמוד 63.