[בתמונה: כוחות משוריינים של הווארמאכט במהלך מבצע  התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק השישי בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

ב-22 ביוני 1941, לפנות בוקר, תקפו 190 דיביזיות של הוורמאכט הגרמני ובעלי בריתה של גרמניה את ברית המועצות. ההתקפה הפתיעה את הצבא האדום ואת מנהיגי המדינה. האם ההפתעה נבעה מכישלון המודיעין הסובייטי, שלא הצליח לאסוף מידע התרעתי על הפלישה? התשובה לכך מורכבת, אך האשם העיקרי אינו על המודיעין על ארגוניו, אלא על המנהיג הסובייטי, סטלין.

הדיווחים של הרשתות הגרמניות באביב 1941 היו מאיימים, אולם סטלין דבק בקונספציה, לפיה תכבד גרמניה את הסכם מולוטוב-ריבנטרופ על אי התקפה בינה לבין ברית המועצות, שנחתם באוגוסט 1939. הוא התעלם מכל הדיווחים המודיעיניים, שזרמו מאז סוף 1940, הן למינהל הראשון של ה- .N.K.G.B והן למודיעין הצבאי, ה- .G.R.U.

הערכות מצב שביצע, על בסיס המידע המודיעיני, הסתכמו, לרוב, בהטלת האשמות בסוכנים, אשר תוך הסתכנות אישית פעלו, במרץ, להשיג מידע על כוונותיה של גרמניה, ועל פעילותה הצבאית לאורך גבולה המזרחי עם ברית המועצות. הסוכנים, כולל הבלתי לגליים, כונו על ידי סטלין בשמות גנאי. הם הואשמו על ידו בדיסאינפורמציה זדונית ובכך, שהם איבדו את "הערנות המהפכנית" וספגו מידע מסולף ומגמתי, שהופץ על ידי המודיעין הבריטי. מצב זה אילץ את ראשי המודיעין להיזהר במהלך מסירת הדיווחים למנהיג, ו"לרכך" אותם.

[בתמונה: יוסף סטלין - עיוורון אסטרטגי... התמונה היא נחלת הכלל]

במחצית יוני סוכמו ונותחו כל הדיווחים של ה- "Korsikantes" וה-  "Starshina" על ידי 'ענף גרמניה' במינהל הראשון, ומסקנת המסמך, שהועבר ב- 17 ביוני לסטלין, הייתה: "גרמניה השלימה את מכלול הפעולות במסגרת הכנת פעולה צבאית נגד ברית המועצות ויש לצפות להתקפה בכל יום". סטלין התעלם מהמסמך.

עם תחילת המלחמה, ולנוכח המפולת בחזית, נעשו שינויים ארגוניים במבנה המודיעין המסכל ומודיעין החוץ. ה- .N.K.V.D וה- .N.K.G.B אוחדו מחדש במסגרת אחת. ה- .N.K.V.D, מודיעין החוץ, הפך למינהל הראשון בתוך המינסטריון החדש, ושינויים מבניים חלו במחלקותיו. הדגש בפעילות המודיעין הושם על חמישה מרכיבים:

• איסוף מידע על התכניות הצבאיות והפוליטיות של גרמניה.
• איסוף מידע על כוונותיהן האמתיות של בעלות בריתה של ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית.
• ארגון פעילות מבצעית במדינות ניטרליות, כבסיס לאיסוף על גרמניה.
• הגברת האיסוף המדעי טכני, בדגש על נושאי אמצעי לחימה (אמל"ח) וטכנולוגיות מתאימות.
• שיגור יחידות אופרטיביות לעורף האויב לביצוע פעולות מודיעין וחבלה.

על מנת לרכז את פעילות החבלה בעורף הצבא הגרמני, הוקם במסגרת ה- .N.K.V.D "מינהל 4", שבראשו הועמדו מומחים, שהוכיחו כבר את יכולתם המקצועית בתחום זה - סודופלטוב ואייטינגון. המינהל שיגר יחידות וקבוצות רבות, שנועדו להקים תאים מחתרתיים בערים שנכבשו; לבצע פעילות טרור נגד קצינים גרמניים; לנסות לשבש את תנועת הרכבות לחזית; וכמובן, לאסוף מידע מודיעיני. יחידות אלה עובו על ידי כוחות פרטיזנים. פעילותה של אחת היחידות האלה במערב אוקראינה, ליד העיר רובנו, בה הוקמו מוסדות הממשל הגרמני של אוקראינה, זכתה לפרסום רב בתום המלחמה, הודות למעשי גבורה של סוכן מיוחד של ה- .N.K.V.D, ניקולאי קוזניצוב, שכונה "Kolonist", ואשר פעל בזהות של קצין צבא גרמני וביצע חיסולים של קצינים בכירים ופקידים גרמניים ברובנו.

[בתמונה משמאל: ניקולאי קוזנצוב במדי קצין גרמני. התמונה היא נחלת הכלל]

הקמת הגוף .S.M.E.R.S.H (ראשי תיבות של "מוות לסוכנים") שנבנה על בסיס המחלקות המיוחדות ביחידות הצבא - ואשר תפקידו העיקרי היה לנטרל את מאמץ המודיעין הצבאי הגרמני להחדיר סוכנים לתוך הצבא האדום - נועדה לפעילות סיכול בתוך ברית המועצות. בשיתוף פעולה עם ה- .N.K.V.D, ניהלו גופי המודיעין המסכל מספר רב של מבצעים מבוקרים באמצעות סוכנים גרמניים שנתפסו והצליחו, במספר מקרים, להונות את המטה הכללי הגרמני ברמה אופרטיבית, ובכל הנוגע לתכניות של הפיקוד הצבאי הסובייטי.

מפולת המערך בגרמניה

הפעילות המודיעינית של יחידות המינהל הראשון נכשלה בהפעלת הרשתות בגרמניה. לקראת פרוץ המלחמה, צוידו הרשתות של חרנאק ושולצה בוייזן במשדרים, אשר באמצעותם ניתן היה לקיים קשר שוטף עם המרכז. לאחר פרוץ המלחמה הסתבר, כי התכנון של השירות הטכני של ה- .N.K.V.D לא הביא בחשבון את הנסיגה המהירה של הצבא האדום, כך, שעוצמת המשדרים, שתוכננה להספיק לקליטה בחלקה המערבי של ברית המועצות, לא הספיקה בשום פנים למרחקים בין המשדר לתחנת הקליטה הקרובה ביותר (הגרמנים התקדמו מזרחה אלפי קילומטרים). וכך, איבד המרכז את היכולת לקבל מידע חיוני מסוכניו ה"ערכיים" ביותר.

לנוכח המצב, פנה ראש המינהל, פיטין, בספטמבר 1941 לעמיתו, ראש ה- .G.R.U, בבקשה לסיוע בחידוש הקשר עם הרשתות. ה- .G.R.U הפעיל מספר שלוחות בלתי חסויות במדינות מערב אירופה הכבושות ובשוויץ. ראש השלוחה בבלגיה הונחה לצאת לגרמניה ולהקים מגע עם "Starshina". הקשר נוצר, אך, הסתבר שהצפנים החדשים וההנחיות שהביא לרשתות אינם אפקטיביים, לאחר שהסתבר שהמשדרים יצאו, בינתיים, מכלל שימוש. ראש השלוחה, גורביץ' (Gurevich), העביר למוסקבה דיווח על אי שמישותם של המשדרים,  וכן דיווחים מודיעיניים שקיבל מהרשתות.

כעבור כחודשיים, חוסלה השלוחה הבלגית של ה- .G.R.U על ידי הגסטאפו, והריגול הנגדי הגרמני הצליח לאתר את הרשתות הברלינאיות. ב- 1942 נעצרו כל חבריהן, ולאחר חקירות ממושכות, הוצאו להורג.

[בתמונה משמאל: כרזת פרסום של הגסטאפו. הארגון טיפל באפקטיביות בשלוחות המודיעין הרוסי בגרמניה, והקריס אותן. התמונה היא נחלת הכלל]

בכישלון דומה הסתיים ניסיון ה- .N.K.V.D לחדש קשר עם הסוכן "Braytenbakh". בסתיו 1942 נשלח אליו ממוסקבה סוכן ממוצא גרמני, אך זה נעצר זמן קצר לאחר הגעתו לברלין והסגיר את איש הגסטאפו, אשר פעל שנים רבות למען הסובייטים. Braytenbakh נעצר, וכמעט מיד הוצא להורג.

אנגליה וארצות הברית

עד סיום המלחמה לא הצליח ה- .N.K.V.D להקים בשטחה של גרמניה מערכת מודיעינית ראויה לשמה. עם זאת, פעילות מודיעינית לאיסוף מידע על גרמניה, שנוהלה בשטחן של מדינות אחרות הייתה מוצלחת בהרבה. בהקשר זה ראוי לציין דווקא את השלוחה החסויה בלונדון, שבראשה עמד גורסקי (Gorskiy). הסובייטים החלו לקטוף פירות מחברי "חמישיית קיימבירדג'", ובמיוחד, מג'ון קרנקרוס  שעבד, מאז מרץ 1942, במרכז לפענוח תקשורת מוצפנת של המודיעין הבריטי והצליח, הודות לפיצוח הקוד של מכונת הצופן הגרמנית "ENIGMA" (ראו תמונה למטה), לפענח את התשדורות של המטה הכללי הגרמני.

[בתמונה: מכונת הצופן הגרמנית אניגמה. התמונה היא נחלת הכלל]

הפעילות במסגרת "ENIGMA" הייתה כה ממודרת, שהבריטים, היו מעבירים לנציגים הסובייטים רק לעיתים רחוקות פרפרזות מעורפלות של הדיווחים שקלטו ופענחו. אך לקרנקרוס הייתה נגישות לחומר מפוענח; והוא דאג להעביר כמויות עצומות של חומר לראש השלוחה, גורסקי. הסובייטים נוהגים להתהדר, במיוחד, במידע על מיקומם המדויק של 17 שדות תעופה גרמניים בחזית המרכזית. לקראת מערכת קורסק (Kursk) בקיץ 1943, הצליח חיל האוויר הסובייטי להנחית מהלומת פתע על שדות התעופה והשמיד על הקרקע למעלה מ- 500 מטוסים.

קים פילבי העביר אף הוא למפעיליו מידע רגיש ביותר מתוככי ה- "6-MI", כולל רשימות של סוכני הארגון בברית המועצות ומחוצה לה, ואף דיווח על מגעיו של ראש המודיעין הצבאי הגרמני (ABVEHR), אדמירל קנאריס (Kanaris) ב- 1943 בספרד, עם נציגים בריטיים, וכן, השיג, לקראת סוף המלחמה, מידע מתועד על מגעים חשאיים שניהלו נציגי השירותים האמריקאים והבריטיים עם גנרלים גרמניים, שניסו לקבל את הסכמת מדינות המערב להפסיק את הלחימה בחזית המערבית, ולהמשיך להילחם מול הצבא האדום.

אנטוני בלאנט העביר למפעיליו מידע רב אודות פעילות ה- "MI-5", לרבות שמות סוכנים וסיכומי פיקוח מבצעי על קציני מודיעין סובייטים מזוהים בלונדון.

גם פעילות ה- .N.K.V.D בארצות הברית צברה תאוצה רבה. שם, הצליח הארגון להקים תשתית סוכנים ענפה, עוד לפני מלחמת העולם השנייה. סוכנים, שהופעלו על ידי השלוחות, נמנו עם עובדי משרד החוץ, משרד האוצר, וועדת הסנאט לענייני גיוס משאבי מלחמה ומינהל המודיעין .O.S.S, שזה עתה הוקם. פעילות זו הועמדה בסכנה במאי 1941, כאשר ה- .F.B.I עצר את ראש שלוחת ה- .N.K.V.D בניו יורק, אובקימיין (Ovakimyan; ראו תמונה משמאל), אשר פעל בכיסוי פקיד נספחות מסחרית, ללא חסינות דיפלומטית. הוא שוחרר כעבור זמן מה, תמורת ערבות, וביולי 1941, על פי הנחייתו האישית של הנשיא רוזוולט, הורשה לשוב לברית המועצות.

[בתמונה משמאל: אובקימיין. הוא שוחרר והוחזר לברית המועצות בהוראה אישית של הנשיא רוזוולט. התמונה היא נחלת הכלל]

ראש שלוחת ניו יורק החדש, זרובין (Zerubin) (בכיסוי סגן הקונסול) ריכז מאמץ מיוחד לאיסוף מידע מדעי טכני. סוכנים רבים פעלו במכוני המחקר ובמפעלי התעשיה הצבאית האמריקאית, וממש הציפו את מפעיליו של זרובין במסמכים, בשרטוטים ובתוכניות למיניהן.

ראשית ריגול האטום

הישג מרשים בפעילות ה- .N.K.V.D בבריטניה ובארצות הברית הוא הצלחתו של המודיעין הסובייטי לחדור לקודש הקודשים של בעלות הברית: הפרויקטים לפיתוח נשק גרעיני, "פרוייקט מנהטן" (Manhattan Project) האמריקאי ותאומו הבריטי  "טיוב אלויס" (Tube Elvice).

הסוכן ה"ערכי" הראשון שדיווח לסובייטים על עבודות מחקר בנושא היה דווקא סוכן ה- .G.R.U, פיזיקאי גרמני צעיר ומוכשר, בשם קלאוס פוקס (Emil Julius Klaus Fuchs; ראו תמונה משמאל) אשר היגר לבריטניה מגרמניה הנאצית.

מאז 1941, טיפל פוקס בסוגיות הגרעין בשני היבטים: מעקב אחר המידע על העבודות הנעשות בגרמניה הנאצית; ומעורבות במחקרים בריטיים בפרוייקט "טיוב אלויס", והיתה לו גישה למידע שהבריטים קיבלו מארצות הברית.

[תמונתו של קלאוס פוקס משמאל היא נחלת הכלל]

בהיותו בעל נטיות אנטי פשיסטיות ובעל עבר קומוניסטי בגרמניה, יזם פוקס קשר עם הנספח הצבאי הסובייטי בלונדון. לדיווחים הראשונים שהעביר פוקס היה, ככל הנראה, משקל חשוב בהחלטת סטלין להקדיש מאמצים לפיתוח גרעיני בברית המועצות.

בסוף 1943, נשלח פוקס לארצות הברית לעבוד ב"פרוייקט מנהטן" האמריקאי, שהתקדם במהירות לקראת בניית פצצה. רק אז, הוא הועבר להפעלת ה- .N.K.V.D, בשל יכולותיו האופרטיביות המשובחות בארצות הברית.

פוקס הופעל על ידי ה- .N.K.V.D באמצעות סוכנים בלדרים, משום ששהה במתקן מבודד בלוס אלאמוס, במדינת נוואדה, שאמצעי הביטחון וסידורי הביטחון בו היו חמורים ביותר. חשיבות דיווחיו הייתה רבה, אך הוא לא היה הסוכן הסובייטי היחיד ב"פרוייקט מנהטן". במקביל, הופעלו מספר סוכנים בקרב מדענים וטכנאים, אשר את פעילותם ריכז בשלוחת ניו יורק ראש הערוץ המדעי טכני, לאוניד קבסניקוב (Kvasnikov).

הודות לפעילות מערך הסוכנים, הצליחו הסובייטים לבנות פצצת אטום משלהם, תוך פרק זמן קצר לאחר הניסוי האמריקאי. שרטוטים מפורטים הועברו, ללא דיחוי, למוסקבה, בהם עיין, בתנאי סודיות מוחלטת, ראש פרויקט הגרעין הסובייטי, איגור קורצ'טוב (Kurchatov Igor), אשר נהג, בהמשך, לתדרך את מדעניו ומהנדסיו לגבי כיווני הפיתוח והציוד המיוחד שיש לבנות. נראה, שלא היה פרט טכני לו נזקקו המדענים הרוסיים, שלא סופק על ידי המודיעין!

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]