חגית לרנאו: מה קורה לתעשיית הכליאה בארצות הברית?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

חגית לרנאו 2ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.

*  *  *

דוח מ- 2018, בשם The New Dynamics of Mass Incarceration של מרכז המחקר Vera Institute of Criminal Justice בניו-יורק, מתייחס לשינויים ברמות הכליאה בארצות הברית במהלך העשור האחרון. 200 מילים ומעט מספרים על תעשיית הכליאה:

תעשיית הכליאה (mass incarceration) בארצות הברית התפתחה החל מאמצע שנות השבעים של המאה ה-20, בד בבד עם עליית הגישה הניאו־קלאסית בקרימינולוגיה, אשר הביאה עמה תפנית בתפיסת הסיבות לעבריינות ופיתוח מדיניות אכיפת חוק המבוססת על אפס סובלנות ועל שימוש נרחב בעונשי מאסר ארוכים.

  • ב־1975 היו כ־210,000 אסירים ברחבי ארצות הברית;
  • חמש שנים לאחר מכן, ב־1980, היה מספרם 300,000 לערך;
  • ב־1985 היו 420,000 אסירים (כפול ממספרם עשר שנים קודם לכן);
  • ב־1990 - 700,000;
  • ב־1995 היו יותר ממיליון אסירים;
  • עשור לאחר מכן, ב־2005, הגיע המספר לכמיליון וחצי.
  • משנת 2009 היו כ־1,600,000 אסירים בארצות הברית (פי שמונה ממספרם 35 שנים קודם לכן).

אם נוסיף לנתונים את מספר האסירים המרצים את עונשם במסגרות כליאה מקומיות, המנוהלות על ידי השריף המחוזי, יגיע המספר הכולל של אסירים בארצות הברית בשנת 2009, שהייתה שנת השיא מבחינת ממדי הכליאה, לכ־2.3 מיליון.

במלאות שלושים שנים למדיניות ענישה מחמירה זו, כמעט אחוז מאוכלוסיית ארצות הברית מרצה עונש מאסר (כ־75 אסירים לכל 10,000 תושבים). זהו שיעור כליאה חסר תקדים, הן בהשוואה להיסטוריה של ארצות הברית עצמה והן בהשוואה לשאר מדינות העולם המערבי, בהן שיעור האסירים נע בין עשרה לעשרים אסירים לכל 10,000 תושבים.

קרימינולוגים וסוציולוגים רבים רואים בתעשיית הכליאה אסון חברתי וכלכלי, אשר רק בעשור האחרון מתחילה ארצות הברית להתמודד עם תוצריו. לטענתם, מדיניות הענישה שהתפתחה בתקופה זו הביאה לכליאה מיותרת של מיליוני עוברי חוק, לא תרמה תרומה ממשית לצמצום העבריינות או המועדות, ויצרה נזקים חברתיים קשים בקרב אוכלוסיות חלשות, בעיקר של שחורים והיספנים.

גם מי שאינו מתייחס באופן כה ביקורתי למדיניות זו, מבין כי ממדיה של תעשיית הכליאה ועלותה הכלכלית מחייבים חשיבה מחודשת על מטרות ההליך הפלילי וריכוך במדיניות הענישה והכליאה (מבוסס על המבוא לשער החמישי בספר עבריינות ואכיפת חוק, עמ' 241-242).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרה של חגית לרנאו, שראה אור ב- 2016, בהוצאת פרדס]

מה קרה בעשור האחרון?

בעשור האחרון מתרחבת ההכרה בתופעה של כליאת המונים שהתפתחה בארצות הברית ובמחירים החברתיים הקשים שהיא מייצרת והחלה להתפתח מדיניות המבקשת לשנותה. אחד הביטויים הברורים למדיניות החדשה היה נייר עמדה שפרסם משרד המשפטים האמריקאי בשנת 2013, ובו פורטו חמישה עקרונות למדיניות ענישה מושכלת המכונה בארצות הברית (Smart of Crime) (המקור: US Department of Justice, 2013): הפניית משאבי אכיפת חוק לטיפול בעבירות חמורות; א. גיבוש רפורמות חקיקה שיביאו לצמצום ממדי הכליאה ולצמצום הפגיעה העודפת של מדיניות הכליאה באוכלוסיות מיעוטים; ב. אימוץ חלופות למאסר בגין עבירות שאין בהן יסוד של אלימות; ג. פיתוח מדיניות לסיוע בשיקום אסירים משוחררים; ד. והפניית משאבים מכליאה למדיניות אכיפה שתתמקד במניעת עבירות אלימות כלפי אוכלוסיות חלשות

הדוח של Vera Institute פותח בנתונים בסיסיים ואופטימיים המצביעים על ירידה של 25% בממדי הכליאה בבתי הכלא המדינתיים ברחבי ארצות הברית מאז שנת 2006.

אך מבט זהיר יותר מלמד שהאופטימיות עלולה להיות מוקדמת מידי. בחלק מהמדינות חלה אמנם ירידה משמעותית במספר האסירים - לעיתים כדי מחצית מספר האסירים שהיו כלואים בתחילת שנות האלפיים - אך ברוב המדינות, לא נרשמה ירידה במספר הכלואים אלא יציבות: הסטה של כלואים מבתי כלא מדינתיים למסגרת כליאה מקומיות ובחלק מהמדינות, דוגמת אוקלהומה, ארקנסו, ורג'יניה המערבית וקנטקי המשיכה העלייה במספר הכלואים.

לפניכם תרשים מתוך הדוח The New Dynamics of Mass Incarceration הממחיש את השונות הרבה הקיימת בין מדינות ארצות הברית בעשור האחרון. הקו העליון, הכחול, מתאר את ממדי הכליאה בעשר המדינות בהן הירידה ברמות הכליאה בעשור האחרון הייתה גבוהה ביותר (ירידה ממוצעת של 48%); הקו השחור, התחתון משקף את ממדי הכליאה בכל שאר מדינות ארצות הברית (עלייה של 1%) ואילו הקו המקווקו מבטא את השינוי בממוצע הכליאה בכל רחבי ארצות הברית:

ומה יקרה בשנת 2066?

על-פי הערכת מחברי הדוח, אם הירידה הכללית במספר הכלואים תמשיך בקצב שאפיין את הירידה בעשור האחרון, אזי שיעורי הכליאה בארצות הברית יחזרו להיות דומים לאלו שהיו באמצע שנות השבעים, ואשר מאפיינים גם היום את שאר מדינות העולם המערבי, בסביבות שנת 2066.

העשרה

  • לדוח המלא ראו: https://www.vera.org/…/the-new-dynamics-of-mass-incarcerati…
  • סטטוס על הירידה המשמעתית בשיעורי הכליאה וברמות הפשיעה בעיר ניו יורק וערים מרכזיות נוספות: חגית לרנאו (2016), אין קשר בין ירידה בפשיעה לכמות המאסרים!, ייצור ידע, 30/12/16.
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *