עידן ירון: אנתרופולוגיה ו'מודיעין מסכל'

[מקור התמונה: U.S. Army/Sgt. Christopher Bonebraker]

ד"ר עידן ירון (ראו תמונה משמאל למטה) הוא חוקר ימין רדיקלי וקיצוני בישראל. סוציולוג ואנתרופולוג חברתי.

*  *  *

נקודת המבט של המודיעין המסכל

"המרכז למורשת המודיעין" מגדיר "מודיעין מסכל" כפעולות איסוף, סיכול ומניעה שנוקטים שירותי הביטחון של המדינה כדי למנוע פגיעה באזרחיה ובביטחונה הלאומי מפני טרור או חתרנות המתנהלים על אדמתה.

מובהר כי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) הוא הגוף המרכזי במדינת ישראל העוסק בכך.

ב"חזון" שירות הביטחון הכללי נקבע: "שירות הביטחון ימנע מבעוד מועד טרור, ריגול, חבלה, חתירה תחת סדרי המשטר הדמוקרטי וחשיפת סודות המדינה".

תפקיד השב"כ

"חוק שירות הביטחון הכלל, תשס"ב-2002" קובע כי "השב"כ מופקד על שמירת ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות".

לעניין זה הוא נושא, בין היתר, תפקידים של "סיכול ומניעה של פעילוּת בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו".

נקודת המבט של המודיעין המסכל היא אם כן ממלכתית במובהק. היא מתמקדת במדינה ובביטחונה, ומביאה בחשבון בעיקר שיקולים ציבוריים.

[בתמונה משמאל: סמל שירות הביטחון הכללי. אנו מאמינים שאנחנו עושים בו שימוש הוגן]

איומים בולטים

ד"ר ברק בן צור (ראו תמונה משמאל) – מומחה למודיעין ולביטחון, ששירת בעבר באגף המודיעין וכבכיר בשירות הביטחון הכללי – כתב: "אתגרי המודיעין, הסיכול והמניעה בזירה הפנימית כוללים איומים שונים. מכלל האיומים, טרור וחתרנות מדינית – המובלים בידי יחידים וקבוצות מקרב הציבור היהודי – הם אולי הבולטים ביותר.

[מקור תמונתו של ד"ר ברק בן צור: פייסבוק]

איוּם זה מהווה סיכון של ממש ליציבותה של המדינה, ואם לא יסוכל באבו, הוא עלול להפוך בטווח הארוך לסיכון למשטר הדמוקרטי בה.

כך מלמדת אותנו שרשרת של מעשי אלימות, טרור והתנקשות, שמרביתם הם מבית היוצר של קבוצות או בודדים אשר אימצו אידאולוגיה פונדמנטליסטית או ימנית קיצונית".

   

התמקדות בסיכול עבירות ביטחון ומניעתן

אריה רוטר, לשעבר ראש האגף המשפטי בשב"כ (2006-1999), ציין בחיבורו "חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה" (ראו תמונת כריכה משמאל), כי תפקידו העיקרי של ארגון מודיעין מסכל הוא לאסוף מידע, שישמש לסיכול עבירות ביטחון ומניעתן בעתיד. ההסתמכות על כוונת פעילי טרור, להבדיל ממעשיהם המוכחים בעבר, מחייבת תפיסה משפטית שאינה מעוגנת בדרך כלל בחקיקה הפלילית.

[בתמונה משמאל: כריכת החוברת "חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה", שראתה אור על ידי המכללה לביטחון לאומי, צה"ל וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, במרץ 2010]

תפיסה זאת עניינה כוונות יותר מאשר מעשים מוכחים, והיא נוגדת ערכים בסיסיים של דמוקרטיה שאינה מגבילה את חירותו של האדם לחשוב ולהתכוון, כל עוד אין הדברים מגיעים לכדי עבירה כמו קשירת קשר או ניסיון לבצע עבירה מוגמרת.

יצוין כי תפקיד המודיעין המסכל הוא להיאבק בדרך כלל בגורמים אשר אינם רואים עצמם, אידאולוגית, כפופים לכללי המשחק הדמוקרטיים. המאבק בגופים החותרים תחת עצם קיומה של המדינה ולמעשה נגד עצם הלגיטימיות של השלטון ושיטת המשטר הדמוקרטית שהוא מייצג דורש לעיתים שימוש בכלים לא קונבנציונליים, שהדמוקרטיה מעצם טיבה אינה רואה אותם באהדה.

[להורדת החוברת של אריה רוטר, לחצו כאן]

נקודת המבט של האנתרופולוגיה

אנתרופולוגיה היא תחום דעת מדעי העוסק בחקר האדם. בהיבטה היישומי, האנתרופולוגיה עוסקת ביישומן של התיאוריות והמתודות האנתרופולוגיות כדי להפיק ידע שיסייע לטיפול בבעיות ובסוגיות קונקרטיות – בכלל זה בתחומי הביטחון והסדר הציבורי. נקודת המבט של האנתרופולוג משולבת: הוא נדרש להביא בחשבון שיקולים ציבוריים ופרטיים כאחד, ולמצוא את האיזון ביניהם; זאת מבלי שינקוט צד כלשהו.

סקירה היסטורית – ממשקים ושיתוף פעולה

לאורך ההיסטוריה, האנתרופולוגיה לא הייתה חפה ממִמשקים – לעיתים משיתוף פעולה של ממש – עם רשויות ביטחוניות וסוכנויות מודיעיניות. המחקר האנתרופולוגי גויס לעיתים ישירות כדי לענות על הצרכים של רשויות הצבא או סוכנויות הביון. לעיתים, המימון הגיע מרשויות אלו ללא ידיעתם של החוקרים. במשך מלחמת העולם השנייה, האנתרופולוגיה הייתה תחום הדעת של מדעי החברה שבו היה השיעור הגבוה ביותר של בעלי תואר דוקטור בשירות המדינה האמריקני.

במשך שנות השישים של המאה העשרים, אנתרופולוגים נעשו מודעים יותר לדרכים שבהן ידע שהתחדד בשדה שימש היסטורית על ידי כוחות קולוניאליים וצבאיים נגד האוכלוסיות שאיתן האנתרופולוגים חלקו את חייהם ואותן חקרו.

במהלך "המלחמה הקרה" הבין-גושית, אנתרופולוגים מילאו מגוון תפקידים בשירות המדינה. הם עברו בהשקט דרך הדלתות המסתובבות שבין האקדמיה לבין סוכנויות הביון, מבלי שעמיתיהם המודאגים חשו בכך.

לא אחת, אנתרופולוגים הפיקו מחקרים שהיו בעלי עניין וערך לרשויות ממלכתיות; זאת כאשר בדקו סוגיות בעלות עניין מקצועי ממשי לעצמם ולתחום הידע שלהם. מכאן התפתח המושג של "השימוש הכפול" (dual use), המציין את היחסים שבין מחקר "טהור" לבין מחקר "יישומי". מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה הבין-גושית היוו קו פרשת מים בהתפתחות אנתרופולוגיה של "שימוש כפול". במשך המלחמה, אנתרופולוגים תרבותיים שימשו כמרגלים, קציני קישור, מדריכי שפה ותרבות ואנליסטים אסטרטגיים.

תחושת המחויבות של מדעי חברה, ובכללם אנתרופולוגים, גברה במידה רבה מאז האירועים של 11 בספטמבר 2001 וההכרזה על "המלחמה בטרור" בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל.

מגמה זאת התבררה עם פרסום "מדריך השדה 3-24: פעילות למאבק בהתקוממות עממית" (counterinsurgency operations – COIN, 2007). המדריך הופק בהשראתו של הגנרל דייויד פטראוס (ראו תמונה משמאל) זמן קצר לפני שקיבל את הפיקוד על כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית שפעלו בעיראק. כותביו – ביניהם אקדמאים, מומחי תוכן, שבהם בולטים אנתרופולוגים – דגלו בהסתמכות על תפיסות ושיטות אנתרופולוגיות כדי לכוון מחדש את מאמצי המאבק הצבאיים בהתקוממות עממית. המדריך עודד את הכוחות הצבאיים להתמקד באוכלוסייה המקומית, בצרכיה ובביטחונה.

[תמונתו של הגנרל דויד פטראוס היא נחלת הכלל]

"צוותי סביבה אנושית" (Human Terrain Teams – HTT; ראו תג יחידה למטה משמאל) השתלבו בחטיבות הלוחמות בעיראק ובאפגניסטן, כדי לאסוף מודיעין או "ידע אזורי או תרבותי"; לעורר מודעוּת תרבותית; להציע אוריינטציה לכוחות הלוחמים ולתרגם את המִנהגים של מקומיים למפקדים הצבאיים – כל זאת כדי למתן את העימות ולמזער את אי ההבנות העשויות להוביל לרצון רע, לאלימות בלתי מוצדקת ולקרבנות כתוצאה מרשלנות.

המַנטרה הרשמית של הממשל הייתה שהלוחמים נדרשים למודעוּת מעמיקה ל"סביבה האנושית" (human terrain) או ל"סביבה התרבותית" שבה הם פועלים, בה במידה שבהם נדרשים להכיר את "הסביבה הפיזית". גנרל פטראוס אמר: "חיילי צבא ארצות הברית וחייל הנחתים צריכים ללמוד לנווט בסביבה האנושית (התרבותית) באותה מיומנות שבה הם מנווטים בסביבה הגאוגרפית".

[בתמונה: תג ה- Human Terrain Teams – HTT. אנו מאמינים שאנחנו עושים בו שימוש הוגן]

התכנית העסיקה בשיאה (2010) יותר מ-500 בני אדם – החל באקדמאים בעלי תואר שלישי וכלה באנשי כוחות מיוחדים שפרשו מהשירות הצבאי. במשך השנים הבאות, יותר מ-30 "צוותי סביבה אנושית" הועסקו בעיראק ובאפגניסטן, ותקציב התוכנית הגיע ליותר מ‑150 מיליון דולר. אולם בשלהי 2014, התוכנית נסגרה.

גם בשנים שאחרי השקת תוכנית "הסביבה האנושית", אנתרופולוגים הועסקו על ידי הממשל כדי לכתוב מדריכים ולספק ידע על תרבויות מקומיות לכוחות צבאיים אמריקניים הפרוסים ברחבי העולם. כך לדוגמה אנתרופולוגים נטלו חלק חשוב בהפקת המדריך ל"מבצעי שמירת שלום ויציבות" (Peacekeeping and Stability Operations, October 2008).

[בתמונה: אנתרופולוג מ"צוות סיבה אנושית" (HTT) של צבא ארצות הברית, מככב בשער מגזין הניו יורק טיימס, במהלך שיחה עם תושבים מקומיים באפגניסטן. לכתבה המלאה, לחצו כאן. הצילום: Marco Di Lauro/Getty Images]

קווי דמיון ושוני בין 'מודיעין מסכל' לבין אנתרופולוגיה

תחום ה"יומינט"

אנשי המודיעין המסכל משתמשים בשיטות ואמצעים שונים כדי להשיג את מטרותיהם. התחום המשותף למודיעין מסכל ולאנתרופולוגיה הוא מה שמכונה בעגה המודיעינית "יוּמִינְט" (HUMINT – Human Intelligence) או "מודיעין אנושי" – השיטה הקדומה ביותר של מודיעין: איסוף, לימוד וניתוח של מידע ממקורות אנושיים, ובכלל זה סוכנים (מקורות) וסייענים.

תחום זה – המתייחס לריגול, לחקירות ועוד – נחשב לרגיש ובעייתי ביותר מבין כל שיטות איסוף המקורות (ובניהם "מודיעין אותות" או "סיגינט", וכן "מודיעין חזותי" או "ויזינט").

מקובל על הכול כי הפעלה נכונה של יומינט מביאה לתמורה בעלת ערך גבוה ביותר; עומק החדירה שאפשר להשיג באמצעות שיטה זאת רבה במיוחד. רק מודיעין אנושי – המצויד ביכולת להתרועע עם אנשים אחרים, ליצור איתם קשרים אישיים ולהיכנס פיזית למרחבים מסוימים – מציע איסוף מידע באיכויות כאלו. לעיתים מזומנות, אי אפשר להשיג מידע כזה באמצעים טכנולוגיים כלשהם.

אחת העוצמות הבולטות ביותר של מודיעין אנושי היא יכולתו להפיק תועלת מהנטייה הטבעית ומתחושת ההכרח של בני אדם ליצור מערכות יחסים איש עם רעהו. יחסים כאלה עשויים להיות מבוססים על אמון – כפי שנעשה בדרך כלל במחקר האנתרופולוגי; הם עשויים להיות מבוססים גם על אמצעים אחרים, כפייתיים פחות או יותר.

[בתמונה: מודיעין אנושי. מקור התמונה: צבא ארצות הברית]

איסוף וניתוח

עבודת השדה האתנוגרפית האופיינית של האנתרופולוגים – המביאה לאיסוף ולניתוח מידע נרחב, ולתיאור איכותני וסמיך של תופעות בקבוצות חברתיות – עשויה לשמש כלי מרכזי בחקר סוגיות הכרוכות באלימות, חתרנות וטרור, הן במישור הלאומי והן במישור הבינלאומי. הגישות התאורטיות, שיטות המחקר הייחודיות והניסיון הנרחב באיסוף מידע רגיש מסוגים שונים וניתוחו – כל אלה הם נכס בעל משמעות מדעית ולעיתים גם לאומית רבה, באפשרם להגיע להבנה של ההכּרה, ההתנהגות ואף מערך הרגשות של קבוצות ויחידים מוגדרים.

האיסוף והניתוח המודיעיניים אמורים להביא להערכות שישמשו את מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות המתאימים – מעמדה בלתי תלויה ובלתי משוחדת. כדי לקדם מטרות אלו, ארגוני מודיעין מסכל לא רק חותרים להתמקצעות אלא גם לאקדמיזציה של תחום עיסוקם. האנליסטים – בדומה לאנתרופולוגים או לחוקרים אחרים במדעי החברה – אינם אלה המקבלים החלטות, ובדרך כלל אינם אחראים ליישומן. יתר על כן, הם אינם חייבים להיות שותפים למטרות שבשמן פועל מקבל ההחלטות. הם גם לא בהכרח חולקים את נקודת המבט הפילוסופית, הפוליטיות או האחרת של מקבל ההחלטות. עבודתם צריכה להיות בעלת השפעה שתוסיף ערך לחשיבה ולפעולה של מקבלי ההחלטות. בהקשר זה עשויה להיות לאנתרופולוג תרומה ניכרת.

עם זאת ראוי לזכור כי מודיעין מסכל נועד להציע מידע בזמן אמת, שהוא חיוני למניעת מעשי חתרנות וטרור. לעומת זה, האנתרופולוגיה עוסקת במידע הנאסף והמוצג בטווח הארוך יותר. לפיכך גם שימושיו אינם מידיים, אלא תלויים בדרך כלל בתהליכי איסוף, ניתוח, הסקת מסקנות ופרסום ארוכים. בכל מקרה, כפי שגרס מקס ובר, מחקרים במדעי החברה הם בעלי תפקיד מכריע, לא בהכרח בפתרון בעיות אלא בהבהרתן.

[תמונתו המקורית של מקס ובר למעלה, היא נחלת הכלל]

תיאוריה – פרקטיקה

העיסוק המודיעיני-המחקרי הוא תמיד עניין פרקטי ולא תאורטי. כל כולו מכוון לתהליך קבלת ההחלטות או לצורכי ההתארגנות והפעולה. מבחינת המודיעין המסכל – בניגוד לגישה המדעית האנתרופולוגית – אין זה משנה עד כמה התאוריה המוצגת עשויה להיות אלגנטית אינטלקטואלית או נחקרת היטב אם אין דרך ברורה ומעשית ליישמה בעולם הממשי. כל הצגה של מידע צריכה להיתרגם אנליטית לכלל עצה מעשית מול התמודדות עם "בעיות אמת", שהן בדרך כלל גם "בעיות אקוּטיוֹת" – חדוֹת, חריפוֹת, חמורוֹת ונוקבוֹת.

אחד המפקדים האמריקנים שפעלו בשיתוף עם "צוותי סביבה אנושית" (HTT) העיר: "יש להם כמה אנתרופולוגים וסוציולוגים מצוינים, אבל רבים מהם מתקשים לתרגם את תובנותיהם ליישומים מעשיים בשבילנו".

אתגרים אתיים העומדים בפני אנתרופולוגים המשרתים את המודיעין המסכל

מקורות היסטוריים

הביקורת על הזיקה בין האנתרופולוגיה לבין המודיעין המסכל ארוכת שנים. כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, האנתרופולוג היהודי הגרמני פרנץ בועז (ראו תמונה משמאל), שהעביר את רוב שנות חייו בארצות הברית, הוציא מכתב פומבי חריף בכותרת "מדענים כמרגלים" (Nation, 1919). במכתב הזה הוא גינה את התפקיד שאנתרופולוגים ממלאים בריגול ובפעילויות חשאיות. לדבריו, "הנקודה שלגביה אני מבקש להביע מחאה חריפה היא שאנשים אחדים העוסקים במדע כמקצוע [...], השתמשו במקצועם כדי להסוות את פעילותם כמרגלים".

[בתמונה משמאל: פרנץ בועז: "הם השתמשו במקצועם כדי להסוות את פעילותם כמרגלים"... התמונה היא נחלת הכלל]

בעקבות "תוכנית הסביבה האנושית" (2014-2007) מעוררת המחלוקת, התעוררה בקרב חוגי האנתרופולוגים ביקורת נוקבת על כך שאנשי מקצוע הפכו "שכירי חרב", והמקצוע עצמו עבר תהליך של "מיליטריזציה".

באוקטובר 2007 פרסמה המועצה המנהלת של האגודה האמריקנית לאנתרופולוגיה הצהרה המתנגדת בתוקף ל"מערכת הסביבה האנושית" (Human Terrain System – HTS) של צבא ארצות הברית, והתנגדה בתוקף להשתתפות חברי האגודה בתכנית. המועצה קבעה כי התכנית היא "בעלת השלכות לא מקובלות על המומחיות האנתרופולוגית".

המועצה הפנתה במיוחד לסעיף III של "הקוד האתי" של האגודה, הגורס בין השאר: "לאנתרופולוגים מחויבות אתית ראשונה במעלה כלפי האנשים [...] שהם חוקרים אותם ושאיתם הם עובדים [....]. עליהם להימנע מגרימת נזק או עשיית רע [...] לבני האדם שהם עובדים איתם או חוקרים אותם".

המועצה ציינה כי מעורבות אנתרופולוגים בתוכנית עשויה להביא לנזק לתרבויות המיושבות והנחקרות. עבודה כזאת כרוכה בניגוד אינטרסים מובנה בין הצרכים של המעסיק הממונה לבין רווחת העמים והתרבויות הנחקרים. יתר על כן, שותפות בין אנתרופולוגים לבין צבא ארצות הברית בדרך כזאת עלולה להעמיד בסכנה את הזהות העתידית של האנתרופולוגיה; לפגוע באוטונומיה וביושרה של האנתרופולוגים בעיני מושאי מחקר אפשריים; להביא לכך שהנחקרים יסברו כי האנתרופולוגים אינם מדענים בלתי תלויים ולא מזיקים המעורבים במחקר לגיטימי, ויראו בהם מכשירים בלבד לצורך ניהול מדיניות של מממשלה זרה.

הסוגיות האתיות המורכבות הכרוכות בעריכת מחקר שדה אנתרופולוגי בצמוד לכוחות אמריקנים באזורי לחימה הביאו לכך שרוב האנתרופולוגים החליטו להימנע מיישום הידע המקצועי שלהם כדי לתמוך במאמצים האמריקניים למאבק בהתקוממות עממית.

[בתמונה: "התכנית היא "בעלת השלכות לא מקובלות על המומחיות האנתרופולוגית". מקור התמונה: U.S. Marine Corps photo by Cpl. Skyler Tooker/Released]

ניסוח הבעיות האתיות

הבעיות האתיות הכרוכות במעורבות של אנתרופולוגים במודיעין מסכל נוסחו אולי בצורה הטובה ביותר במסגרת ועדה מיוחדת ל"מעורבות של האנתרופולוגיה בקהילות הביטחונית והמודיעינית של ארצות הברית", שמונתה לצורך העניין במהלך פגישת המועצה של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית שנערכה בוושינגטון בנובמבר 2007. הוועדה הציעה הנחיות למסגרת אתית שתשמש להערכת פעילויות שונות בתחומים אלה, והדגישה ארבעה עקרונות יסוד:

  1. אל תעשה רע;
  2. ספק גילוי נאות של עבודתך ותפקידך, כדי שלא להוליך שולל;
  3. דגול באחריות הראשונה במעלה כלפי אלה המעורבים במחקרך;
  4. שמור על שקיפות ואפשר גישה למחקר, כדי להגביר את האיכות ואת ההשפעות האפשריות שלו ככלי ביקורתי.

ככלל, הוועדה הסיקה כי האיום של האפשרות לעשות רע, בשילוב עם החשש מפני חשאיות לא ראויה או היעדר שקיפות מקצועית נדרשת, הם המכשלה העיקרית לשיתוף פעולה בין אנתרופולוגים לבין רשויות ביטחון וסוכנויות מודיעין מסכל.

האפשרות לעשות רע

הבעיה הכרוכה ב"יוּמִינְט" היא שמכיוון שהמטרה היא "להשתמש" במישהו, מודיעין אנושי עומד לעיתים קרובות בעימות עם האינטרסים החיוניים של אותו אדם או קבוצה, תהיה זאת האוטונומיה והחירות שלהם במקרים של שימוש בהטעיה ובמניפולציה, או אפילו פגיעה גופנית או נפשית כאשר מונהגים אמצעים ישירים יותר – כמו מעצר, חקירה, סחיטה ואיומים ואף עינויים (או, כפי שמקובל להגדיר אצלנו, "חקירת צורך").

בדומה לדילמה הניצבת בפני המודיעין המסכל, האנתרופולוג מתמודד עם שאלת האיזון בין צורכי השגת המידע, שיש בו כדי לקדם את מטרותיו המדעיות, ובין הפרה של זכויות הפרט ופגיעה בצנעתו. מטרתה האתית העיקרית של האנתרופולוגיה היא – כפי שנוכחנו – "לא לעשות רע", לא לפגוע בקהילה הנחקרת וביחידים השותפים לה. האנתרופולוג נדרש לסרב לבצע מטלות שנתפס בעיניו כ"לא-אתיות". בכך הוא עשוי להימצא בעימות עם הדרישות הממסדיות ממנו, ואף לעמוד בפני לחצים המופנים לתחושות החובה או הפטריוטיוּת שלו.

[בתמונה: לא לעשות רע... מקור התמונה: DEFENSE INTELLIGENCE AGENCY]

חשאיוּת

מודיעין מסכל פועל מתוך עיקרון של חשאיוּת. עבודתו מתנהלת במסגרת סגורה יחסית ושקיפותה הציבורית מוגבלת. האנתרופולוג פועל בדרך כלל באופן פתוח ושקוף, כאשר בראש מעייניו עומדת חובתו לדווח על ממצאי מחקרו, מסקנותיו ולעיתים גם המלצותיו לציבור הרחב בכלל ולקהילייה המדעית בפרט. בהתאם להגדרת "האגודה האמריקנית לאנתרופולוגיה", אחת המטרות העיקריות של התחום היא "להפיץ ידע אנתרופולוגי ולקדם את השימוש בו כדי לפתור בעיות אנושיות".

בעוד שסוכן המודיעין המסכל מחויב לומר את האמת רק בתוך הארגון, האנתרופולוג מחויב לומר את האמת, ושום דבר מלבד האמת – אם כי לא בהכרח את כל האמת – גם מחוצה לו.

האנתרופולוג מחויב לפתיחות ולכנות, ובוודאי שלא לחשאיות, גם ביחס לנחקריו. עליו להיות מוכן לחשוף בפניהם את האינטרסים המנחים אותו. אנתרופולוגים המטעים את הנחקרים לגבי טיב מחקרם או מהות הגופים העומדים מאחוריו, המעלימים מידע משמעותי העשוי להשפיע על החלטת משתתף להיות מעורב במחקר או המעורבים באופן אחר במחקר חשאי המביא למניפולציה או להטעיה של הנחקרים אינם מקיימים – על פי התפיסה האתית של "האגודה האנתרופולוגית האמריקנית" – את הדרישות לפתיחוּת, לכנוּת, לשקיפוּת ולהסכמה מיודעת של הנחקרים להשתתפות במחקר ולהתמדה בו.

נקודת מפגש אפשרית

"האגודה האנתרופולוגית האמריקנית" (AAA) קבעה ב-2012 "עקרונות לאחריות מקצועית" של אנשי המקצוע. רוב האנתרופולוגים שעובדים בממשק עם ארגונים לסיכול מודיעין נדרשים להתוות את הגבולות האתיים האישיים והמקצועיים שלהם.

במקביל, גם סוכנויות ביון לא נשארו אדישות לסוגיות אתיות. בעוד שהרעיון של "אתיקה מודיעינית" תואר בעבר כסתירה מהותית, האתיקה נתפסת יותר ויותר כבעלת ערך בתרמה למאמצים של סוכנויות המודיעין להגביר את חובת הדיווח, הדימוי הציבורי והרמה המקצועית.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

המודיעין המסכל עשוי להציע איזונים בין הציווי "אל תעשה רע" לבין השיקול הלאומי הכולל. כך הוא יכול לפעול מתוך תפיסה של "מטרה צודקת", מתוך הנחה שהאיוּם מספיק כדי להצדיק הרע שעלול להיגרם על ידי פעילות איסוף המודיעין והשלכותיה. בכך יוקל גם על אנתרופולוגים לשתף פעולה עם סוכנויות ביון לסוגיהן.

בסופו של יום, יש לזכור כי לגבי האנתרופולוגים תמיד תיוותר השאלה האם "עשיית רע" בכלל, כל רע שהוא, היא מוצדקת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.