[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

הכותבים:

• ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק כאשר במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.
• עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

אזרחים רבים פונים למשטרה בעת צרה ומצוקה, כאשר הם נפגעים בהיבט הפלילי; כאשר פגעו בהם פיזית, ברכושם, בגופם, בנפשם ועוד.

תפקידי המשטרה מוגדרים בסעיף 3 לפקודת המשטרה. המשטרה מחויבת לקבל את התלונה ולחקור אותה, על מנת לגלות את החשוד ולהביאו לדין. יותר מכך, מקום בו נודע למשטרה דבר עבירה, עליה לקום ולחקור ביוזמתה גם שכלל לא הוגשה תלונה.

האם המשטרה מבצעת את תפקידה? 

המשטרה - בדרך כלל במרכז שירות לאזרח (המש"ל), הממוקם בכל תחנה - מקבלת לידיה את התלונה. אלא, שבמרבית המקרים לא מתבצעת חקירה, תיקי התלונות שהגישו האזרחים (התיקים הפליליים) נסגרים / נגנזים בעילות שונות (בסוגי עבירות חמורות, המנויות בתוספת לחוק, כמו בפשעים ובפשעים חמורים  התיקים נסגרים על ידי הפרקליטות), והאזרח הקטן - קרבן העבירה - מקבל מכתב / הודעה לביתו, כי התיק נסגר בעילה שהוחלט עליה במשטרה ואו בפרקליטות, על פי סוג העבירה. בסעיף קטן מאד כתוב באותו טופס משטרתי כי לאזרח שמורה הזכות להגיש ערר על ההחלטה ליועץ המשפטי לממשלה, באמצעות הגורם שגנז את תיק החקירה.

כאשר, בוחנים את הסטטיסטיקה הפלילית (שנתון סטטיסטי לשנת 2017) מתברר כי מתוך 330,294 תיקים פליליים שהמשטרה פתחה בשנה קלנדרית, מירב העבירות הם בתחום עבירות הרכוש, 42.3%. בעבירות הללו נכללות עבירות כמו: פריצות והתפרצויות לבתים, בתי עסק, גנבות רכבים, גנבות מתוך רכב, גנבות חקלאיות, גניבת אופנים, כייסות, חטיפת תיקים, כייסות ועוד... אגב, ספק  האם נתון זה כולל, למשל, גנבות מכשירי סלולר שהם "מכת מדינה", אבל אזרחים אינם נוהגים, במקרים רבים, לדווח עליהם.

מתוך 60,000 מעצרים שביצעה המשטרה בשנת 2017 (כן, נתון מבהיל), רק 16,576 מעצרים היו בגין העבירה השכיחה ביותר - עבירת רכוש. ללמדנו על ה'מאמץ' המקצועי שמשקיעה המשטרה באיתור ובמעצר חשודים בעבירות רכוש. יתרה מזאת רק ב-  14.3% מהתיקים הוגשו כתבי אישום.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי creativesignature לאתר Pixabay]

באותה שנה "גילתה" המשטרה ( "גילוי" -  הוגדר כחשוד במערכת ולא כהרשכה או אפילו, הגשת כתב אישום) 33,471 תיקים מכלל תיקי עבירות הרכוש.

מה קרה עם יתרת 105,000 התיקים הפליליים בעבירות הרכוש למשל?  אלו, נסגרו / נגנזו על ידי המשטרה , מרביתם בעילת עבריין לא נודע (על"ן). לאמור, המשטרה תטען כי היא אינה יודעת מי החשוד/ים במעשה, ולא הצליחה / השכילה לאתר חשוד בביצוע העבירה הפלילית. משך הזמן שבין הגשת התלונה לשליחת מכתב הסגירה בדרך כלל נמדד בשעות ואו בימים בודדים מבלי מאמץ אלמנטרי לשקוד אחר אותו "גילוי" נחוץ ומבלי הניסיון האלמנטרי להתחקות אחר חשודים.

הנה, המשטרה אינה חוקרת את התלונה, ממהרת היא לגנוז את התיק וממהרת לשגר מכתב יידוע לאזרח המסכן. יש הטוענים בציניות שכאשר קצין חקירות מתחיל תפקיד, יחד עם כתב המינוי הוא מקבל לידיו את חותמת  ה -"על"ן" לסגירת תיקים. בציניות נטען כי אנו קוראים ראשי תיבות אלו בבחינת "עצלנים, לא נחקור".

לצערנו, אזרחי המדינה הבינו את גודל אזלת היד של המשטרה ובתיקי רכוש הם פונים למשטרה וזקוקים רק לאותו טופס אישור בדבר הגשת התלונה, רק על מנת להציגו בפני  חברת הביטוח. כאשר אזרח אינו מחזיק בפוליסת ביטוח, הוא כלל אינו "מטריד" את המשטרה בתלונה, אפילו לא מתלונן, משספק בעיניו אם המשטרה תסייע באיתור החשוד במעשה.

עד כאן, עסק הדיון רק בעבירות רכוש כדוגמה. אלא, שמתברר כי גם בעבירות רבות אחרות כגון, בעבירות נגד גוף, עבירות הונאה ועבירות מין נסגרים תיקים על ידי המשטרה וכן גם על ידי הפרקליטות לעיתים, בהינף קולמוס ואגודל. לאמור, מאות אלפי תיקים נסגרים על ידי רשויות אכיפת החוק ובהיעדר חשודים, העבריינים אינם מובאים לדין פלילי, בגלל אוזלת יד של המערכות.

מכאן, קצרה הדרך לחוסר האמון המובע, מצד האזרחים, כלפי המשטרה. סקרים אחרונים מלמדים כי רק 31% מאזרחי המדינה מביעים אמון במשטרה. את התופעה הזאת ניתן לראות גם ב"ירידה" בשיעור של כ 20% בעבירות הרכוש בשנות כהונתו של המפכ"ל הנוכחי . אך זאת נדע: לא בירידה, חלילה, כתוצאה מהפעילות האפקטיבית של המשטרה בעבירות אלו, אלא בגלל מידת חוסר אמון הציבור ביכולת המשטרה לטפל בתלונות ובהימנעות האזרח לגשת ולהתלונן.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Arcaion לאתר Pixabay]

נימוקים ושיקולים לסגירה של תיקים פליליים ( הנחיית אח"מ משטרת ישראל -  300.01.152 מ 1 פברואר 2014)

סעיפים 59 ו 62 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח חדש) תשמ"ב-1982 מקנים סמכות לסגירת תיקים פליליים מהעדר עניין לציבור ומחוסר בראיות מספיקות להעמדה לדין. מעילות אלו נגזרות עילות סגירה נוספות כגון העדר אשמה פלילית, עבריין לא נודע וכיוצ"ב, כמותווה בפקודת המטא"ר 14.01.01 " הטיפול בתלונה ובתיק החקירה.

שימו לב וקראו את ההנחיות לחוקרים כמופיעות בנוהל אח"מ 300.01.152 משנת 2004:

• לא ייסגר תיק פלילי לפני שבעל סמכות הסגירה בחן היטב את כל חומר החקירה.
• על בעל סמכות הסגירה החובה לקבל החלטתו תוך שקילת כל הגורמים הרלוונטים וגורמים אלו בלבד, כשהוא פועל בתום לב, ללא שרירות, ללא הפליה, בהגינות ובסבירות.
• החוקר, בסיום חקירתו, יציין במקום המיועד לכך את הנימוקים להמלצתו לסגירת התיק או גניזתו, כשהוא מתבסס ומפנה לחומר הראיות בתיק.
• בעל סמכות הסגירה יציין החלטתו לסגור, ואת עילת הסגירה, על כריכת התיק. על בעל סמכות הסגירה לנמק את החלטתו, בהמשך להמלצת הדרגים שקדמו לו ביומן החקירה.

רשימת עילות הסגירה של תיקים פליליים 

• העדר / חוסר עניין לציבור (כיום הטרמינולוגיה שונתה ל: נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין").
• חוסר בראיות מספיקות להעמדה לדין
• העדר אשמה פלילית
• עבריין לא נודע
• מות הנאשם ואו החשוד
• החשוד או הנאשם אינו בר עונשין
• רשות אחרת מוסמכת לחקור
• התיישנות

אחת מעילות הסגירה המרגיזות ביותר את הציבור הינה עילת הסגירה גניזה של  " העדר / חוסר עניין לציבור". לאחרונה, כפלסטלינה של מילים שונתה הטרמינולוגיה ל: "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". אם תרצו, מכבסת מילים. לאמור, סגירת / גניזת התיק הפלילי בעילה זו,  משמעותה, כי   המשטרה יודעת מי החשוד  או החשודים בביצוע העבירה, אך למרות קיומן של ראיות, בהן ראיות למכביר, משיקולי המערכת פנימה, אין מעמידים את החשוד לדין פלילי וסוגרים / גונזים את התיק. ודוק: לנילון הזכות להשיג ולערור על החלטה זו.

סעיפים 59 ו 62 לחוק סדר הדין הפלילי קובעים כי בנסיבות מסוימות ניתן יהיה שלא לחקור בעבירה מסוג פשע או לא להעמיד לדין בסוגי עבירות פשע ועוון, אם אין בדבר עניין לציבור. המשטרה מסתמכת בעילה זאת על בג"ץ 935/89 גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופט ברק כותב : " כי משוכנע המחוקק כי התנהגות פלילית היא, הרי שיש אינטרס ציבורי כי החשוד בעבירה יועמד לדין" ובהמשך " רק כאשר העניין הציבורי באי ההעמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי תובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי ההעמדה לדין.

השיקולים שצריכים לשקול בעלי סמכות הסגירה : חומרת המעשה, נסיבותיו האישיות של החשוד, נסיבותיו האישיות של קורבן העבירה, אינטרסים של המדינה שיקולים מוסדיים וסדרי עדיפות.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Monsterkoi לאתר Pixabay]

קראו מה כותבים בנוהל המשטרתי 300.01.152 משנת 2004 סעיף 5.ד.2) ג)  :

 " במקרים בהם עצם התלונה או החקירה הראשונית מעלים חשד כבד ואנו סבורים, במידת וודאות גבוהה, שלא יהיה ניתן להפריכו, ראוי לסגור את התיק גם נגד החשוד מהעדר עניין לציבור" האמנם? הרי זה פתח לעצלות ולאי עשייה מקצועית.... כ"סולם" לרדת ממנו.

לטעמנו, עילה זו מיושנת , על אף שוני הניסוח בה, לאחרונה, והיא עדיין אינה מתאימה לימינו, יוצרת אי צדק מובהק, כלפי קורבן העבירה הפלילית, ומגבה את המשטרה בחוסר ובהיעדר עשייה תוך שהיא עומדת בסתירה לתפקיד המשטרה כמופיע בחוק ואף בסתירה לכללי הצדק הטבעי.

עילות סגירות / גניזות התיקים הפליליים בגין העדר אשמה פלילית ואו חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין, זכו להבהרה משפטית בהנחיה של פרקליט המדינה שעודכנה זה לא מכבר בינואר 2018. ההנחיה המעודכנת של פרקליט המדינה מבקשת לעצב מחדש את האיזון בין שתי עילות הסגירה " חוסר ראיות ו"היעדר אשמה", כלומר, התביעה מצאה כי אין תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין. החידוש המרכזי שעל התובע המשטרתי ואו תובע מהפרקליטות לבחון את מידת הסבירות (תחת "סרגל" סולם שבין 0 עד 10 - שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו. ככל שהסיכוי כי החשוד ביצע את העבירה כעולה מחומר הראיות שנאספו בתיק נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה הנה " היעדר אשמה", לאמור חף מכל רבב בבחינת מי שכלל אינו נוגע או נגוע בדבר החשד, אף לא "אבק של חשד". ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הינו גבוה יותר, באותו "סולם שבין 0 – 10 , יש לסגור את התיק בעילה של " חוסר ראיות". למה כה חשוב ציון  עילת הסגירה? בגלל המשמעות עבור החשוד. כאשר ייסגר התיק בעילת " חוסר ראיות" לחשוד ייוותר,  יישאר, רישום פנימי – רישום פנים משטרתי – במאגרי המשטרה הממוחשבים ( לוי- וינרב, 2018). אגב, בעגה המשטרתית, המשטרה רואה כ"גילוי" או כ"פיצוח", לצורך סטטיסטיקת המשטרה, בכל גניזת תיק בעילת "חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור" . לאמור, יש מתלונן, יש נילון אשר דבר בו למעלה מאבק של חשד. גניזת תיק, להבדיל, בעילת "חוסר אשמה", לא תותיר רישום פנימי במאגר המשטרתי הממוחשב.

תהליך זה של "פס ייצור" לסגירה/ גניזת תיקים ( תלונות של אזרחים) מתרחש במשטרה שנים רבות. האזרח חווה עבירה פלילית, מגיש תלונה, חוקר המשטרה רושם את התלונה, ותוך שעות עד ימים בודדים היא נסגרת על ידי קצין החקירות במשטרה. בדרך כלל ללא בדיקה וללא חקירה, והאזרח המסכן מקבל לביתו מכתב סתמי שתלונתו נסגרה בלא כלום.

ארגון המשטרה וחוקרי המשטרה מסוגרים בתוך עצמם, מוקפים ב "חומת המגן הכחולה", ואינם מוכנים להשכיל להבין את תחושת הציבור וציפיותיו מהם. תהליך זה מייצר את תחושת חוסר האמון במשטרה.

אמון הציבור במשטרה הוא תנאי חשוב והכרחי במדינה דמוקרטית. אזרחי המדינה מפקידים חלק מזכויותיהם בידי המשטרה ומצפים כתמורה שתשמור על ביטחונם האישי, על הסדר הציבורי ואיכות החיים. כאשר מתערער אמון זה ו 70% מהציבור, לצערנו, מביע חוסר אמון מתערער הלגיטימציה והיכולת של המשטרה לתפקד.

בעוד חודש ימונה מפכ"ל חדש למשטרת ישראל, נאחל לו בהצלחה, ונקווה שישכיל להבין " שהמשטרה היא הציבור והציבור הוא המשטרה".

[לתכנית הטלויזיה: "הרשת החברתית, עונה 1, פרק 1: משטרה" העוסקת בסגירת תיקים, לחצו כאן]

מקורות 

• הנחיית פרקליט המדינה אי פתיחתה בחקירה או סגירת תיק בעילת " נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה להעמדה לדין" עדכון מ2018.
• חוק סדר הדין הפלילי סעיפים 59 ו 62
• לוי- וינריב,א (2018) " הנחייה חדשה: מתי לסגור תיק מחוסר ראיות ומהעידר אשמה?" גלובס 15.1.18
• משטרת ישראל (2014) נהלי אח"מ 300.01.152 " נימוקים ושיקולים לסגירת תיקים פליליים.
• פקודת המשטרה סעיף 3