[התמונה: צילום מסך מחדשות ערוץ 12]
[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן]
למה לא הלכתי לכיכר רבין אתם שואלים? מכמה טעמים. השניים העיקריים נוגעים להעדר חשבון נפש בשני המחנות הפוליטיים בישראל...
מחנה הימין
קו ישר עובר בין הריהביליטציה לה זכו חברי המחתרת היהודית מכלל המחנות הפוליטיים בישראל, לבין העדרו של השיח הציבורי בנוגע להסתה הפוליטית דתית משיחית שהייתה לפני רצח רבין. ההסתה הזאת, השחרור העצום הזה מאחריות שזכו לו ציבור גדול של אנשים, מהרב ליאור יוזם מכתב הרבנים ועד דומפה עם המכתב שלו מסגל ועד זמביש, משול לאקדח שהונח במערכה הראשונה ולשלישית טרם הגענו.
מחנה השמאל
מחנה השמאל לא טרח להעמיד את מפעלו של יצחק רבין במבחן המציאות, ומעדיף עד היום להתעלם מההנחות היסוד המוטעות ומסרב להפיק לקחים. אהוד ברק - שכן הפיק לקחים וקרע את המסווה מעל פניו של ערפאת - נחשב עד היום למוקצה מחמת מיאוס במחוזות השמאל על כך שאמר "אין פרטנר". כל השאר, ממשיכים לרוץ לכינוסים ברחבי העולם רוממות השלום בגרונם וחשבון הוצאות בכיסם. מציפי לבני שהביאה עלינו - בסכלות רבה - את 1701, עד אחרוני הפוליטקאים הזוטרים שטסים לראות ולהיראות.
[החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון. ההחלטה הזו סיפקה גיבוי שקט לתהליך ההתעצמות של חיזבאללה וליצירת מאזן אסטרטגי לכאורה, בינו לבין ישראל]
יש המון אנשים משני המחנות, שאם הם היו מפיקים לקחים, היו צרכים להסתלק מהמערכת הפוליטית וללכת להתבייש באיזה פינה.
שני המחנות הניחו אקדחים טעונים במערכה הראשונה ואקדח טעון במערכה הראשונה יירה לכולנו בראש בשלישית. במקום לנצל את היום הזה לחשבון נפש חברתי-מדיני כולם משחקים, במעין איזה ביחד, שרים קובמייה ומרגישים מוסריים:
מישהו מתפלא שבין שני הווקטורים המנוגדים הללו השיח בחברה הישראלית הולך ומקצין?
וכמו שכבר אמר מאיר זצ"ל מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה:
מצטער אבל הנימוק לגבי מחנה השמאל לא מתאים.
משל למה הדבר היה דומה – לכך שאיש שמאל לא היה הולך לעצרת לזכר ראש ממשלה ימני, עד שהימין לא יפיק לקחים…
השמאל והימין לא מסכימים זה עם זה בהרבה סוגיות לא פתורות – לא סיבה לחבור למי שלא מצטערים עד היום על הרצח.
לגבי לבנון – מלחמת לבנון השניה נולדה בחטא כאשר מטרות המלחמה לא הוגדרו היטב, דברים כמו "לצרוב בתועדה" ועד שחרור נעדרים – מטרות שאחת לא ניתן למדוד אם בוצעה והשניה לא ניתן להשיג (שחרור נעדרים על ידי מלחמה? מתי זה הצליח?). מישהו היה צריך להוריד את שני הצדדים מהעץ.
אין פרטנר – יש פרטנר – לא ממש מעניין – החלופה היא מדינת כל אזרחיה – אם אפרטהייד או בלי – חלופה שהיא רעה יותר לעומת כל דבר אחר. הספורט של הימין זה להאשים את השמאל בכך שהפתרונות שהוא מביא למצב הם לא מושלמים – משל לחולה שמאשים את הרופא בכך שהטיפול נגד סרטן לא נעים לו. נחכה עד שיהיה פתרון טוב יותר מכימותרפיה הוא אומר – כאילו הזמן עומד מלכת ומחכה לנו. כאשר שואלים את הימין מה הפתרון ארוך הטווח מתחילים כל מיני גמגומים ותוכניות גרניוזיות.