המפכ"ל, ש(אולי) יאהב אותי…

[בתמונה: יאהב? לא יאהב? תמונת הלבבות היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי deeptuts לאתר Pixabay. תמונותיהם של גלעד ארדן וציקו אדרי לקוחות מדף הפייסבוק של המשרד לביטחון הפנים]

[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

זוכרים את הראיונות שערך השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן לניצבים, יורם הלוי ולדוד ביתן, ערב המינוי? מעין טקס השפלה, שהוא חסר תקדים לאופן שבו מתמנים מועמדים בכירים במדינות מתוקנות? שני המועמדים נאלצו לשבת - באופן משפיל למדי - מול השר שמראיין אותם, לצליל תקתוקי המצלמות. רק מועמד אחד נעדר מטקס ההשפלה הזה: מנכ"ל המשרד, צ'יקו אדרי...

משמעות הדבר שהסיפור היה חתום כבר אז; והשר ומנכ"לו התענגו, מן הסתם, ביחד לראות את התמונות המביכות של מה שאולצו הלוי וביתן לעבור...

.

וכדאי - בהזדמנות הזו - להיזכר גם את תגובתו של עו"ד פנחס פישלר לקומדיה הזו:

לגלעד ארדן דרושה האינטימיות הזו עם המפכ"ל החדש, כאוויר לנשימה

אין חדש תחת השמש, והסמכות החשובה העיקרית של השר לביטחון הפנים על המשטרה היא מינוי המפכ"ל. דקה אחר כך, המפכ"ל הממונה ממש לא חייב להתייחס אליו. זאת, כיוון שסמכויותיו הן סטטוטוריות, והשר הממונה לא יכול להתערב בהן יותר מידי (ראו את יחסי גלעד ארדן ורוני אלשיך).

[להרחבה בסוגיה זו, לחצו כאן]

על כן, ברירת המחדל של כל שר לביטחון פנים היא אותו מועמד שירגיש "חייב לו", יפרגן לו; וישתף אותו בתהליכים שעוברת המשטרה.

ישנן דרכים מגוונות לנסות וליצור מחויבות (בדרך כלל, אגב, זה לא בדיוק עובד...):

  • למנות מועמד מה'אופוזיציה'. משמע, כזה שהוא ההפך הגמור מהמפכ"ל המכהן. זה קורה כמעט בכל מינוי מפכ"ל.
  • להפוך את המינוי לסוג של דרמה, וליצור מתח בין מספר מועמדים; וככל שהם מנסים לחסל זה את זה כך ייטב...
  • למנות מועמד שהשר הצליח (או סבור שהצליח...) ליצור עימו יחסי אמון בעבר.
  • למנות ניצב צעיר ולא בשל, שיזדקק לשר כמשענת של סמכות (מינוי משה קראדי למשל).
  • להחזיר לתפקיד ניצב שפרש (מינוי יהודה וילק, למשל).
  • להביא מועמד מבחוץ שירגיש חייב (מינוי הרצל שפיר, למשל; ארדן ניסה זאת פעמיים: עם גל הירש ועם רוני אלשיך).

מינוי צ'יקו אדרי למפכ"ל אינו שונה מבחינה זו. הוא גם אופוזיציה; גם פורש שהוחזר, והוא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו במינויו למנכ"ל המשרד לבט"פ לרכוש יחסי אמון עם השר הממנה, בזמן הקריטי ביותר.

סביר להניח שיחסיו עם ארדן יהיו אינטימיים. אבל, אחרי הבחירות, אם יתמנה שר ממונה חדש, זה יהיה 'משחק' מסוג שונה לחלוטין...

'אין ארוחות חינם'...

בחיים 'אין ארוחות חינם', ולמניעים הללו של השר יש קשר ישיר לתהליכי הסטגנציה שעוברת המשטרה:

התוצאה היא שאין המשכיות. יש 'אתחול'' מחדש של המערכת המשטרתית כל מספר שנים. המפכ"ל הנכנס לא משאיר זכר לפועלו של קודמו, לא נשמר ידע יקר, והמשטרה לא מתקדמת לשום מקום.

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה, לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

כך למשל, כשהחל אלשיך לבנות את האסטרטגיה הקהילתית שלו, לא היה כל זכר במשטרת ישראל לחומרים הרבים שנוצרו בתקופת אסף חפץ והיחידה לשיטור קהילתי שלו. כולם הושמדו. קציני המשטרה החרוצים נעזרו בגורמים שמחוץ למערכת כדי לשחזר חלק מהחומרים הללו, שהוצגו למפכ"ל כרעיונות חדשים. כך ממציאים את הגלגל מחדש...

זו גם הסיבה שבגינה, בשלושת השנים של רוני אלשיך התעלמו מפקדי שטח רבים מהכיוון הקהילתי שלו ולא הרפו מטיפוח הסטטיסטיקה המשטרתית. הם עשו זאת כי הניחו, שהמפכ"ל הבא יבטל את החלטות קודמו. "אני לא משוגע לעזוב את הסטטיסטיקה", סח לי מפקד אחד. "המפכ"ל הבא יהפוך הרי הכל, ואם הפשיעה תעלה (משמע, הסטטיסטיקה הפלילית תעלה... פ"י) אני אשאר עם התוצאות...".

המפקד הזה - כמו רבים אחרים - ידע מה הוא סח. צ'יקו הוא שוטר קלאסי... היפוכו של אלשיך: השיטור הקהילתי של אלשיך (שממילא היה למראית עין) כבר מת. הוא יתמקד מן הסתם בחזרה בפשיעה, עבריינים, סטטיסטיקה משטרתית.

כשיגיע זמנו לעזוב, המפכ"ל שיחליף אותו ילך לכיוון אחר, וחוזר חלילה.

וכרגיל, לחפיפה מסודרת אין כבר זמן; ואין גם זמן לסמינריון לימודי של המפכ"ל החדש להבין את השוני בזוויות הראיה שבין מפקד מחוז ומפקד המשטרה, ולתכנון אסטרטגיה.

שאין חדש תחת השמש כבר אמרנו?

[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.