[הצילום הוא תמונת מסך מסרטון היו טיוב: מצגת-עבריינות בקרב בני נוער]

[לאסופת המאמרים בסוגיית עבריינות הנוער באתר, לחצו כאן]

המאמר סוקר התפתחות היסטורית תהליכית, במעמד הילד בהליך הפלילי, גישות ותפיסות משתנות המשפיעות על חוקי הנוער בישראל ובעולם. הוא נוגע בהתלבטות, בין הליך ענישה להליך שיקום קטין המעורב בפלילים; ומרחיב על הקטין בהליך הפלילי מתקופת המקרא, ימי הביניים, דרך חקיקת נוער מתקופת המנדט. נציין החוקים שנכנסו במסגרת חקיקה מואצת בשנים האחרונות בהשפעת  האמנה הבינלאומית לזכויות הילד ועד תיקון מס. 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), 2008. תיקון חוק זה, הידוע בכינויו, "מהפיכה חקיקתית", גורם למערכת אכיפת החוק להשקיע זמן רב במעטפת חקירתו של הקטין, בהליך מעצרו,בהובלתו, בהפרדתו בתאי המעצר והמאסר, בהליכי שפיטתו ומאסרו ואף בהליך וועדת השחרורים של קטין. תיקון חוק שנוי במחלוקת..המאמר מלווה בפסקי דין.

על הכותבים:

• עו"ד הילה  סיני  הילה סיני היא עורכת דין. בוגרת לימודי קרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן; ומוסמכת לתואר שני במשפטים במכללה האקדמית קרית אונו
• ד"ר סוזי בן ברוך (ראו תמונה משמאל) שרתה במשטרת ישראל 35 שנים בתפקידי חקירות ומודיעין, קהילה ומשמר אזרחי ועבריינות נוער. שימשה כקצינת נוער ארצית במשטרת ישראל. מרצה באוניברסיטה העברית. מאחריה כארבעים שנות ניסיון בעבודה עם נוער. בכתיבתה היא מסתייעת בניסיונה הרב בשטח, כמובילה וכשותפה לשינויים הרבים שנעשו בתקופת שירותה.

מבוא

מראשית הקמתה, קיבלה על עצמה מדינת ישראל לדאוג לקטינים לרווחתם, לחינוכם ולהקנותם התנהגות שומרת חוק. זווית ראיה (מיוחדת) זו רואה בכישלונו של נער את כישלונה של המדינה; ולכן, על מוסדות המדינה לכוונו ולהנחותו. על בסיס תפיסתה, קטין עבריין הינו תוצאה של נסיבות שאם ניתן יהיה לשנותן בהצלחה, אזי, ייפתח בפניו חלון הזדמנויות שישיבו למעגל החיים הנורמטיבי.  הנחת העבודה היא ששילובו של הקטין ומניעת כניסתו ל"רשימת העבריינים", תועיל לחברה אשר תרוויח  אזרח שלא יהווה נטל עתידי עליה. אי לכך, שמה לה מדינת ישראל את הקטינים כיעד חינוכי-חברתי-טיפולי-חקיקתי (בן ברוך, 2009)

נגזרת של תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוקי הנוער בישראל. שני חוקי הדגל הינם:

• חוק הנוער טיפול והשגחה, התש"ך- 1960[3], המגדיר, בין השאר, איסור פרסום (אפילו ברמז) פרטיו של קטין המעורב בפלילים (סעיף 24(א) -"הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים") וכן, הגדרת ”קטין  נזקק" (סעיף 2 לחוק), אשר אחד ממאפייניו הוא קטינים מתחת לגיל 12, אשר ביצעו עבירות ואינם נושאים באחריות פלילית: סעיף 34ו' לחוק העונשין, 1977: "מי שטרם מלאו לו 12 שנה, לא ישא באחריות פלילית.".
• חוק הנוער השני הוא: שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א – 1971, (חוק הנוער שעד"ט) שחל על קטינים בגיל  12 - 18, החשודים בביצוע עבירה ונושאים באחריות פלילית. חוק זה החליף את פקודת העבריינים הצעירים (סעיף 48 לחוק הנוער שעד"ט), ובא לייחד שופט לנוער,סעיף 2 לחוק הנוער שעד"ט, מנגנון שיפוטי ודרכי ענישה שונים לנוער עבריין  לעומת עבריינים בגירים. כזה הנותן עדיפות לפן טיפולי -שיקומי של קטין המעורב בפלילים.

ב- 31 ביולי 2009 עבר החוק תיקון: תיקון 14 לחוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול התשס"ח 2008, תיקון זה - המכונה "מהפיכה חקיקתית" - הוסיף נתח נרחב  לזכויותיו של הקטין ומנגנוני הגנה המוענקים לו במהלך ההליך הפלילי (סעיף 1(א) לחוק הנוער שעד"ט). תכליתם של חוקים אלו ליצור דרכי טיפול, ענישה ושפיטה ייחודיים לנוער, כדי למנוע את תיוגם[4] (שוהם, רהב ואדד, 1987) והידרדרותם לעבריינות[5].

דפוס חשיבה זה הינו תולדה של תפיסות וגישות שונות שהלכו ותכפו עם השנים. תפיסות אלה השפיעו על מרבית המדינות בעולם המערבי ועל מדינת ישראל, בד בבד עם ה"תגלית" ההולכת ומתפתחת שילד הוא אדם עם זכויות! דפוס חשיבה המושפע מה"אמנה לזכויות הילד" (1989)[6] והמובע היטב בבתי המשפט לנוער, בהדגישו:

כב' השופטת ט' טרסברג כהן בע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל[7]: "האינטרס של המערער בשיקומו אינו רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא, לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך." לשם כך, יש לנצל הזדמנות, שהיא אולי בלתי חוזרת, לשנות את דרך חייו של הצעיר לטובה וזאת לצד:

כב השופט שיינפלד[8]: "אולם, אינטרס הציבור ושיקולי השיקום אינם סותרים זה את זה וביהמ"ש מציב לעצמו כמטרה איזון נאות בין השיקולים השונים וזאת בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה". השופט מציין את היותו של ביהמ"ש אבן המשקולת בנקודת איזון לא פשוטה זו שכן, "בשעת הצורך" עליהם להחליט החלטות קשות הכוללות ענישה חמורה לצד דרכי שיקום וטיפול.

החקיקה  והמדיניות המתייחסות לקטינים עוברי חוק מושפעות משתי גישות: הגישה העונשית והגישה הטיפולית. מדיניות פתיחת פ"א (פרטי אירוע- תיק פלילי) - מתייחסת לגישה העונשית והמרתיעה, ואילו מדיניות פתיחת ט"מ - טיפול מותנה (אשר משנת 1983 עד שנת 2007 כונתה אי תביעה), קשורה לגישה החינוכית, שיקומית, רווחתית, טיפולית, הבאה למנוע תיוגו של הקטין.  גישה זו מודגשת בהנחיית מחלקת חקירות של משטרת ישראל מס'  03.300.56: "הימנעות מתיוג קטינים כעבריינים בעבירותיהם הראשונות". ההנחיה מדגישה את חשיבות אי תיוג העבריין הקטין גם בפן של אופן לבוש וציוד אנשי המשטרה העוסקים בנוער, למניעת זיהויים כאנשי משטרה, מה שעלול לתייגו כעבריין ולהפריע לאפשרויות שיקומו ולמתן הזדמנות שנייה להשבתו לקבוצת השווים, חבריו[9] (אדד, 1981).

שתי הגישות (ענישה ושיקום) מגיעות לצומת דרכים מעניינת  עם חתימתן של מרבית המדינות החברות באו"ם (להוציא ארה"ב וצ'ילה) על האמנה לזכויות הילד, 1989. אמנה שאושררה ע"י מדינת ישראל בשנת 1991.

בעשור וחצי האחרונים, במדינת ישראל, בהשפעתה של  אמנה זו התחוללו שינויים ואף רפורמות מרחיקות לכת בהתייחס לקטינים  בכלל, לנפגעי עבירה ולקטינים בהליך הפלילי (עוברי חוק). לדרישת קיומה חברו יחדיו קבוצות לחץ  ממשליות וחוץ ממשליות: המועצה לשלום הילד, הסנגוריה הציבורית,"וועדת קרפ"[10]  "וועדת רוטלוי"[11]  אשר הביאו לשינויי חקיקה, בחלקם מהפכניים ומצביעים על שינוי תפיסתי משמעותי.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

דוגמאות לחקיקה חדשה: 

• תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט.
• וכן, תיקון מספר 3 לחוק מידע גנטי - חוק לזכותו של קטין לזהות הוריו הביולוגים. שני חוקים  הנחשבים למהפכה חקיקתית משמעותית.

בולטים גם שינויי חקיקה נוספים, המהווים המשך הרחבות לחוק הגנת ילדים 1955, להגנתו של קטין המעורב בעבירות מין והתעללות:

• החוק להגנה על הצבור מפני עברייני מין (2006);
• חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (2008);
• תיקון 4 לחוק למניעת הטרדה מינית (2007);
• ותיקון 4 לחוק ההתיישנות(2007).

כמי שעוסקות בתחום החקירות והמשפט וחווות שינויי חקיקה בנושא קטינים, שינויים הנכנסים בקצב מסחרר בשנים האחרונות, עדות אני לאמירות, תהיות ושאלות האם זו הדרך הנכונה? האם לא נסחפנו מידי? "האם לעיתים התביעה לזכויות הילד אינה פוגעת בטובת הילד?" זאת על רקע מדיניות של מדינה דמוקרטית אשר חרטה על דגלה אמירה של לקיחת אחריות על כל קטין בכלל והמעורב בפלילים בפרט. מדיניות הנובעת מהתייחסות היסטורית מחרידה של החברה לקטין המעורב בפלילים:

הקטין בהליך הפלילי - מבט היסטורי

מבט תהליכי בהתפתחות מעמד הילד בראייה היסטורית, מצביע על שינוי מהותי ממעמד של "חפץ" בידי הוריו ואחרים למעמד של איש (אמנם קטן אך) ישות משפטית ברת זכויות, ההולכות ומתעצמות עם השנים:

בימי הביניים, התקיימה הבחנה ביחסה השונה של החברה לקטינים. בתקופה זו, בנות 12 ובני 14 (בנים) לא נשאו באחריות פלילית כי הם חסרים את "הכוונה הפלילית" שהיא הבסיס הקוגנטיבי (המנס ריאה) למעשה הפלילי (אקטוס ריאה). העונש המקובל בקרב ילדים שפשעו, היה מלקות. שלא כמבוגר, ילד לא נענש בקיצוץ איברים ולא הוצא להורג בעוון גניבה. נמצא אפילו תיעוד רישומי להקלות בעונש גם לילדים שהיו מעורבים ברצח (שחר, 1990, עמ' 45 ,47).

עם השנים, לצד ההתפתחות הטכנולוגית והמהפכה התעשייתית מסתבר, שמחצית האנשים שמתו בלונדון בין השנים 1730-1779 היו ילדים מתחת לגיל חמש. נתון קשה המובן על רקע עידן בו היה הילד חסר מעמד ואף נמכר כעבד על מנת ש"עלותו" תסייע לכלכלת בני משפחתו.

בשנת 1751- הורשעה אישה בשם אן מרטין בגין:"גרימת נזק לרכוש הזולת" לאחר שניקרה עיניהם של ילדים, שאינם שלה, על מנת שיקבצו נדבות עבורה. ההחמרה נבעה מכך שאינם שלה, וגזר עליה רק שתי שנות מאסר. בתקופה זו ,בצל העוני הנוראי, הורים נהגו בילדים כברכוש פרטי ועשו בהם כרצונם (עדן, 2005).

החוק האנגלי כלל עשרות חוקים ייחודיים של ילדים, שדינם היה מוות בתליה. חוקים שהסנקציה עליהם  משקפת הגישה הנהוגה, דאז, לילדים, לדוגמה:

• בשנת 1748 - ניתן גגזר דין מוות לילד בן 10, בגין גניבה, בנימוק השופט ש"אי בצוע גז"ד זה יהווה סכנה לציבור" .
• בשנת 1801- נתלה נער בן 13 בגין גניבה.
• וכן, ב- 1808- נתלו שתי אחיות בנות אחת עשרה ושתיים עשרה, בגין שוטטות עם צוענים.

המצב אף החמיר עם  התפתחות המהפכה התעשייתית. לציין שבשנת 1814 נחקק באנגליה חוק נגד גניבת ילדים, אך חוק זה לא מנע המשך מכירתם של ילדים ע"י הוריהם.

תקופת המהפכה התעשייתית, בראשית המאה התשע עשרה, הפכה את ילדותם של הילדים לגיהינום. הם היוו כוח עבודה זול  ונוצלו ע"י התעשיינים ככוח מניע למכונת התעשייה בהתפתחותה. בשני ספריו המפורסמים: אוליבר טוויסט (1838) ודיוויד קופרפילד (1850) היטיב צ'ארלס דיקנס (1812-1870) לספר על גורלם המר, העלוב והנדכא של הילדים, אשר גם בריחה מבית יתומים אכזר מביאה אותם לחבורות רחוב המנצלות את ילדותם לצורכיהם... באין מושיע.  במאה ה-19 נחקק חוק האוסר העבדת ילדים מתחת לגיל עשר במכרות פחם (עדן, 2005).

דויד קופרפילד:

גם במאה ה-21, מדווח האו"ם על  תופעה של עבדות בקרב ילדים מתחת לגיל 12 המועסקים באפריקה כעבדים. בשווקים בלאגוס, ניגריה ובחוף השנהב עדיין מוכרים ילדים כעבדים. הבנים בגילאי 8-12  נמכרים תמורת 350 $ לעבודה פיזית קשה ומדווחים על התעללות פיזית, רגשית וגם מינית. הבנות נמכרות כמשרתות ומנוצלות גם מינית:

" אוניה... סמוך לחופי מערב אפריקה ונושאת, לפי החשדות, ילדים המיועדים להימכר לעבדות. על סיפונה ממתינים, במצב קשה, 250-100 ילדים שמיועדים להימכר לעבדות כמשרתים וכעבדים במטעי....קיים שוק ילדים גלוי ונשים באות לקנות אותם  כדי שיעזרו בעבודות הבית.." (הארץ,7.04.2001).

בקרב היהודים - כפי הנראה, ההורים היהודים הושפעו מהנכרים בקרבם שכנו ועונשי גוף כעונש חינוכי, אומץ על ידם. המדרש מאזכר התערבותה של האם כדי להציל הילד מידי אביו... "פן יוסיף להכותו" (דברים,כ"ה,פסוק ג). גם הרמב"ם ואחרים נדרשו לאסור שימוש בעונש גופני כאמצעי חינוכי.

בספר משלי י"ג, פסוקים י"ד-ט"ו, נאמר:"אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות, אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל". משפט המנמק חשיבות עונש גופני למטרה חינוכית. השפעת היהודים מסביבתם באה לידי ביטוי גם בהקרבת קרבן ילדים למטרות פולחן. בתקופות קשות, במלחמות, בצורת ומגיפות, קרבן הילדים נחשב לאפקטיבי ביותר:

• בתו של יפתח הגלעדי לא מתנגדת לאביה כשרצה להקריבה  קרבן (שופטים י"א, פסוק ל"ז);
• גם המלך אחז מעביר את בנו באש כ"תועבת הגויים" (מלכים,ט"ז,פסוק ג).

[בתמונה: בת יפתח עם חברותיה, לפני הקרבתה... צילום מסך מסרטון היו-טיוב: Handel: Theodora]

גם תופעת נטישת הילדים עקב רעב ועוני, בתקופת בית שני, הייתה ידועה וילדים אלה כונו "אסופים" בשל איסופם מהשוק בו ננטשו. דוגמאות נוספות המופיעות במקרא מעלות תהיות ומעוררות ספק  לדימוי הסטריאוטיפי המחבק ומגן של ה"אמא היהודיה" המייחד את האם היהודיה לעומת הסביבה הנכרית. (ש.שחר, עמ' 45).

התקופה המודרנית- עד המאה ה-18 לא הודגש ההבדל בין עולם הילדים לעולם המבוגרים. ילדות התלבשו בדומה לאימן, ילדים התלבשו ושיחקו בחברת מבוגרים, אלא שהמאה ה-19 הביאה עימה תעשיות מבוססות תרבות נוער,  תרבות הכוללת אופנה, מוזיקה, בידור, השכלה, רפואה ... הייחודיים לבני נוער. בעשור האחרון ,עם האצת הקידמה וחשיפה לעולם הגדול באמצעות המסך הקטן,חשיפה לצד הגלובליזציה שהפכה את העולם לכפר אחד קטן, חלה תמורה מהותית בחיי ילדים ונוער (ובכלל) :

" מה שמאפיין את האדם הצעיר זו בחירת יתר.  זה מכניס חלק מהנוער למצבים של חרדה, אי-וודאות, בשל ה"יתר" שהוא הולך להתמודד עימו" (טופלר, 1971).  [12]

תחת כותרת השוויון, האצת הקדמה וזכות ההשתתפות והבעת הדעה ,נוצרה חשיפה מואצת של תרבות חדשה. המדיה חושפת בפני הילדים עולמות שהוסתרו מהם בכוונה לשמור עליהם מפני פגעי הזמן, מה שמאלץ את המחוקק להזדרז בחקיקת חוקים שימנעו את פגיעתם:

חוק הגנת הצרכן שתוקן והותאם לחינוך ילדים ואיסור על פרסום מוצרים המעודדים אלכוהול, סמים, סיגריות, הימורים (1991) ,איסור יצירת קעקועים ללא נוכחות הורה שיוודא את נקיון המקום וימנע משרלטנים לפגוע בבריאות ילדיהם. זאת לצד חוקים לשמירת זכויותיו שלו על פני הוריו:החוק לגילוי נגיפי אידס לקטין ללא ידיעת הוריו (1996)- חוק המהווה פירצת דרך  בהעדיפו את  זכויות הילד על פני זכויות הוריו.

חוקי הנוער, במדינות נאורות ובישראל, מלמדים על יחס דו-משמעי של הממסד, יחס הנע בין גישה שוויונית (ההולכת ומתרחבת) לגישה פטרנליסטית כלפי קטינים. האמנה לזכויות הילד (CROC (Convention on the Rights of the Child, שנכנסה לתוקף ב-1989 ואושררה על-ידי מרבית מדינות העולם, כולל ישראל (1991), בישרה הגעתה של תקופה חדשה. תקופה המשפיעה גם על החלטות בתי המשפט בישראל.:

בפס"ד 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני [13] ביהמ"ש אומר: "הפרת חובה מחובותיו של הורה כלפי המדינה, אלא משום הפרת החובה כלפי ילדו; המדינה מתערבת כשהיא נחלצת להגן על הילד (237 א-ב). כוחה של המדינה להתערב נעוץ בחובתה כ-PARENS PATRIAE להגן על אלו מאזרחיה, שאינם מסוגלים להגן על עצמם (237 ב). מוסיף השופט שמגר (ראו תמונה משמאל) בפס"ד את ס' 14 לאמנה לזכויות הילד: "המדינות החברות יכבדו את זכות הילד לחופש מחשבה, מצפון ודת".

[תמונתו של הנשיא שמגר משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jonathan Klinger. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

האמנה רואה בילד כבעל זכויות מתוקף היותו אדם. אין הילד "רכוש" הוריו, היכולים לעשות בו כרצונם, אלא אדם (אמנם קטן אך) בעל זכויות. למעשה, לראשונה מופץ מסמך משפטי, המקובל על מרבית המדינות בעולם (להוציא ארה"ב וצ'ילה), מסמך המבטיח זכויות אזרחיות כאלה שלא הוכרו בעבר, כגון: חופש הביטוי והזכות לפרטיות.  החוקים והאמנה מתייחסים לגיל וקטינות כערך מושגי בסיסי:

בסעיף 40 (א) לאמנת האו"ם לזכויות הילד, צוין שעל כל מדינה לקבוע גיל מינימום לאחריות פלילית, אך לא צוין גיל מומלץ. ואכן, כל מדינה קבעה גיל להחלת האחריות הפלילית ודרכי טיפול שונות להתמודדות. גיל - הכוונה לגיל כרונולוגי  שנקבע על ידי המחוקק כמעין נקודת ציון, חומת הפרדה בין קטין לבגיר ללא התחשבות ברמתו השכלית, בריאותו, רצונו או רצון האחראים עליו. לציין שגיל, יכול להוות תנאי חובה (אחריות פלילית), או תנאי לזכויות מסוימות (הגנה מפני התעללות  גופנית  ועבירות מין). ואילו קטינות[14]  נקבעת על פי חוקים היוצרים את סטאטוס הקטינות בהתאם למדיניות המשפטית המתחשבת בנסיבות ובצרכים חברתיים משתנים  ולוקחת בחשבון  שקטינות משפטית לא תמיד תחפוף את  הקטינות הטבעית (בן ברוך, 2011). לציין שמושגים בסיסיים אלה  מושפעים מתפיסות וגישות חברתיות המשתנות ,בכפוף לרוח הזמן והתקופה של כל מדינה.

בדומה למדינות אחרות, גם ישראל , מדינה קולטת עליה, עדיין בשלבי התהוות חברתית,עוברת שינויים בתפיסות תיאורטיות וערכיות המשפיעות על דרכי ההתמודדות של כל הגורמים בעבריינות הנוער. (ג.חביב, ד.בן רבי, נ.ברנע,  ג'.לוי, 1998). הגישות המשתנות:

עד שנות ה-60 הגישה השולטת בארה"ב הייתה הגישה הרפואית אשר רואה בעבריין חולה שיש לטפל בו טיפול רפואי. בשנות ה-60, גוברת "גישת הפקוח  החברתי"  הרואה  בקשרים החברתיים  גישה למניעת עבריינות בהכילם: מחוייבות, מעורבות, זיקה לאחרים ואמונה במוסכמות החברה. בשנות ה-70 גוברת "תאוריית התיוג", של למרט, המזהיר מפני תסמונת פגמליון או  "נבואה המגשימה את עצמה". תיאוריה המבחינה בין  סטייה ראשונית לשניונית. מושגים  אלה הופכים למוכרים בלקסיקון המקצועי ומהווים מונחי יסוד להתייחסות גם בביה"מש לנוער ,עד היום. בשנות ה-80, כנגד "תאוריית התיוג" מופיעה "תאוריית ההרתעה", המציינת כי לתיוג ערך חשוב כהרתעה. עונשים חמורים ירתיעו עבריינים צעירים מלבצע אותם. בתקופה זו בישראל, דנה הכנסת בהורדת גיל האחריות הפלילית (אשר שנתיים קודם לכן הועלה לגיל 13 בעקבות "חוק יצחקי") בשל החרפת העבירות ע"י קטינים. בשנות ה-90 ,בארה"ב עולה שוב פקפוק ביעילותה של תיאוריית ההרתעה ובארץ הולכת ומעצימה גישת הרווחה - הגישה החינוכית, שיקומית, טיפולית על פני האחרות כאשר "האמנה לזכויות הילד" והעמדת הילד במרכז החברה המערבית,  משפיעים על הגישה הנוהגת. (ג.שהם,  ג.רהב, מ.אדד, 1987 וחביב ואחרים, 1998).

לאורך שנים , מתלבטים אנשי מקצוע בעולם בין שני מודלים מרכזיים להתמודדות עם נוער עובר חוק: "מודל הצדק" (המתקשר עם גישת ההרתעה), הדוגל בענישה אחידה על פי סוג וחומרת העבירה, ללא התחשבות בנסיבות האישיות של הנאשם,ו"מודל הרווחה" (המתקשר עם גישת התיוג ותאוריה טיפולית) הדוגל בכך שיש להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם אשר הביאו אותו לביצוע העבירה במטרה לשקם את הקטין על מנת שלא יהיה רצדוויסט. בארה"ב- משתמשים בשני המודלים כשהחלוקה הינה לפי חומרת העבירה. מי שמבצע עבירה קלה לא יטופל דרך מערכת החוק אלא על פי מודל רווחתי ,ומי שמבצע עבירה חמורה כן יטופל דרך מערכת החוק על פי "מודל הצדק". (ג.שהם ואחרים,1987 וחביב ואחרים, 1998). בהולנד ושוודיה -הנטייה היא ל"מודל רווחה". גם בישראל הנטייה בשנות ה-90 היא למודל זה, אך בשנים האחרונות נוצרו בקיעים גם בגישה זו ונראה שחל הליך שילוב של שתי הגישות: השיקומית והעונשית (מודל הרווחה ומודל  הצדק). (ג.שהם ואחרים,1987 וחביב ואחרים, 1998).זאת לצד חקיקת נוער מואצת גם בתחומי משפחה,מין ,חינוך ורווחה:

חוקי הנוער בישראל- חקיקה מואצת

במדינת ישראל- לאחר אימוץ החוק המנדטורי ,פקודת העבריינים הצעירים" 1937,עדים אנו ל"סימני דרך"  מעניינים ואחריהם חקיקה מרובה אינטנסיבית. מבט עוקב אחר שרשרת ההתפתחויות מעיד על האצה מאסיבית מאז 1989 ואילך:

• 1955: חוק לתיקון דיני ראיות,הגנת ילדים, 1955- חוק חלוץ,ייחודי , אין שני לו בעולם,המתמקד באופן העדתם הייחודי של קטינים קרבנות עבירות מין. חוק שהורחב בשנים האחרונות גם להתעללות (עד גיל 14) , עדים לרצח וניסיון לרצח (להוציא אירועי איבה ותאונות דרכים) עד גיל 12. חוק זה עבר שינויים  והרחבות הגנתיות (האחרונות ב-2005) לנפגעי עבירה קטינים. המייחד אותו הינו חקירה, ליווי והעדתו במשפט של חוקר הילדים, במקום הקטין הנפגע, במגמה למנוע מהקטין פגיעה חוזרת. זאת בצל שינויים נוספים שנעשו בהשפעתם של גורמים ותהליכים כגון: אמנת זכויות הילד(1989 שאושררה בישראל בשנת 1991),  וועדת  רוטלוי (1997)- מונתה ע"י שר המשפטים דאז, צחי הנגבי[15], וועדת קארפ (1993-2005 והמשך דיונים על התזכיר עד 2008)- וועדה ממשלתית[16], והמועצה לשלום הילד.
• 1971: שינוי חוקי הנוער המנדטוריים :מ"פקודת העבריינים הצעירים" 1937, ל"חוק הנוער, שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, תשל"א, 1971".
• 1976-1978: בהדרגה, שינוי גיל הקטינות, מגיל 16 ל-18 (חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א –1971), בכפוף לשינויים במדיניות האכיפה בדגש על מחווה בעבירה הראשונה ואילו בעבירה שניה או שלישית ואילך, לשקול מעורבות של ביהמ"ש לנוער.
• 1976: שינוי גיל האחריות הפלילית  -חוק חדש ביוזמתו של חבר הכנסת יצחקי ולכן מכונה  "חוק יצחקי"[17]- שינה גיל האחריות הפלילית (שנע בין גיל  תשע לגיל שתים עשרה ,בהתאם למידת ההבנה של הקטין  להבחין בין טוב לרע) לגיל שלוש עשרה, גיל  בר המצווה, (ללא "מבחני הבנה").זאת למורת רוחה של מערכת אכיפת החוק. אח"כ, בעקבות עבירות חמורות בהן מעורבים קטינים מתחת לגיל 13, שאינם ברי אחריות פלילית, החמורה שבהן: בשנת 1982, ירי ונסיון לרצח של נהג מונית ביפו ע"י שני ילדים בני 12.5, הנהג נכה  100% . אירוע קיצון מתוקשר מאד שגרם לזעקה ציבורית היווה מנוף לשינוי נוסף של גיל האחריות הפלילית. (ל.עדן, 2005).
• 1984: לאחר דיונים רבים, בשנה זו נעשה שינוי נוסף של גיל האחריות הפלילית - מגיל 13 לגיל 12 (סעיף 34 ו' חוק העונשין, 1977). בשנה זו גם  הוחלט על "אי תביעה" (מה שבשנת 2007 הפך לטיפול מותנה) שהביא למדרג נוסף לפני פתיחת תיק פלילי. רעיון "אי התביעה" הולם את "גישת הרווחה" (לעומת "מודל הצדק" המתחבר יותר להרתעה) באפשרו מעידה חד פעמית המונעת את תיוגו של הקטין.
• 1989: סימן ו'1, בחוק העונשין ,1977- הדן בחסרי ישע, (סעיף שהורחב ועבר תיקונים) קטגוריה אליה  משתייכים גם קטינים. סעיף 368ד. מכיל בתוכו את חובת הדיווח של כל אחד, (בן משפחה, אזרח או איש מקצוע) בגין התעללות מינית, רגשית או פיזית של אחראי על הקטין (הורה קרבה ראשונה) בקטין.  כחמש עשרה שנים אח"כ הורחבה הגדרת "האחראי" לכל אחראי ,גם זמני (קרבה ראשונית ,הורה חורג, אפוטרופוס, גננת, מדריך תנועת נוער ואפילו בייבי סיטר ובתנאי שכולם מעל גיל 18). משמעותה של הרחבה זו הינה הרחבת יריעת העשייה של חוקרי הילדים (עובדים סוציאליים ממשרד הרווחה, החוקרים ילדים עד גיל 14, המעורבים בעבירות אלה. כאמור,באופן ייחודי בעולם,חוקרי הילדים שהם עובדים סוציאליים ממשרד הרווחה,חוקרים ומעידים במקום נפגע העבירה הקטין ובכך נמנעת ממנו פגיעה אפשרית  נוספת. מיד אח"כ,2006, הורחב סעיף זה גם לחקירתם של ילדים עד גיל 12 אשר היו עדים לרצח ונסיון לרצח ,להוציא תאונות דרכים ופעולות איבה.
• 1999: על רקע העליה בפשיעת נוער הוקשחו הנחיות המשטרה ברוח מחמירה המגיבה מיד לעבירות הפוגעות בבטחון  האישי של האזרח (עבירות אלימות, סחיטת דמי חסות...)הנחיות ברוח מחמירה בעבירות אלימות בעיקר ירדו לשטח מהפרקליטות ומטה המשטרה . (מעורבות אישית בתוקף תפקידי כקצינת נוער ארצית).
• 2007: בינואר שנה זו הוחלף השם "אי תביעה"  ל"טיפול", לקטינים מתחת לגיל אחריות פלילית (גיל  12),  ול"טיפול מותנה" לקטינים מעל גיל אחריות פלילית (גיל  12 עד 18( . [18] שמשמעה :לקטין מוסבר שהמשטרה רואה בעבירה ראשונה זו מעידה חד פעמית,מתייחסת אליה כטיפול ,(בדומה לגניזת חומר פלילי , ללא תיעוד במרשם הפלילי,לקטין שאינו בר עונשין) ובתנאי שלא יבצע עבירה נוספת בעתיד.
• חוקים המתייחסים לקטינים פוגעים ונפגעים בהליך הפלילי (טוה"ש,1960,שעד"ט ,1971 וסניגוריה צבורית,1995, שיישומו הושלם  רק בשנת 2002 ):
• חוק הנוער טיפול והשגחה (טוה"ש), 1960[19] -  חוק אזרחי סיעודי המיועד לפקידי סעד לחוק הנוער בהתוותו דרכי טיפול והשגחה בקטינים נזקקים וקטינים המעורבים בפלילים והם מתחת לגיל האחריות הפלילית. חוק זה דן בפרסום מזיק (סעיף 24 א') האוסר  פרסום כל סימן מזהה של קטין המעורב בפלילים או קרבן לפלילים וזאת על מנת לא לתייגו ולאפשר את שיקומו.
• חוק הנוער שפיטה ,ענישה ודרכי טיפול,תשל"א 1971[20] - כיום, לאחר תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט, התשס"ח – 2008, תיקון שנכנס לתוקף ב-31 ביולי 2009. חוק זה כולל שינויים באשר לאופן חקירתו של קטין, דרך הטיפול בו ותנאי מעצרו וכליאתו. תיקון זה הינו תוצר לוואי של "ועדת קרפ"[21],"ועדת רוט לוי"[22], (ועדה בה נמנעה חברותם של נציגי המשטרה ושירות המבחן לנוער) שלהמלצותיהן היו השלכות משמעותיות על הצעת החוק שהתקבלה. לציין שרוב חברי הוועדות ראו את "טובת הילד" כמקבילה ל"זכויות הילד" כפי שבאים לידי ביטוי באמנה לזכויות הילד (1989 אשר אושררה בישראל ב -1991).
• חוק הסנגוריה הציבורית, 1995[23] - במגמה להרחיב את מעגל הקטינים הבלתי מיוצגים, הכינה המחלקה לייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים תזכיר לשינוי החוק. השינוי החקיקתי נעשה באמצעות סעיף 18(ג) לחוק הסניגוריה הציבורית, המסמיך את שר המשפטים להרחיב את מעגל הזכאים לייצוג בידי הסנגוריה הציבורית. בהסתמך על סעיף זה נוסחו תקנות חדשות - תקנות הסנגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), 1998. תקנות אלה קובעות כי כל קטין עצור או שהוגש כנגדו כתב אישום, זכאי לייצוג על- ידי סנגור ציבורי. זכות הקטין לייצוג אינה מותנית במצב הכלכלי (שלו או של הוריו) או בחומרת העבירה בה הוא חשוד או מואשם.

בשל בעיות תקציב, החלתו נעשתה בשלבים: משנת 1998 עד נובמבר 2002. השלמת יישום החוק  לקחה כארבע שנים לאחר לחץ מסיבי של המועצה לשלום הילד וקבוצות לחץ נוספות ששמו את זכויות הילד כייעוד לקיומן.

משלושת החוקים הנ"ל, תמונת המצב העכשווית הינה הגנות רבות לקטין המעורב בפלילים כחשוד וכן, הגנות והקלות במתן עדות קטינים האמורים להעיד בשל היותם מעורבים כנפגעים בעבירות מין והתעללות. יש לציין שנושא  שיקומם של נפגעים (קרבנות ) אלה, למרות חוק זכויות נפגעי עבירה שיושם רק בחלקו, הטיפול בנפגע עבירה עדיין תלוי ביכולת ההכלה והמימון של משפחתו. פקידי סעד לחוק הנוער, אשר מתפקידם, על פי חוק, לסייע לקטינים אלה, אינם עומדים בעומס הרב.(ידע אישי מכוח תפקידי כראש מחלקת הנוער).

חקיקה (גם) בנושאי רווחה וחינוך

• תיקון מספר 3 לחוק מידע גנטי, התשס"ח-2008, מאפשר לביהמ"ש  לענייני משפחה, בפעם הראשונה, להורות על בצוע בדיקת רקמות להוכחת אבהות, גם אם האב ,הניטען, מסרב לבדיקה. זאת  במסגרת זכותו של הקטין לזהות. זו אחת משתי הרפורמות (השניה היא תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט) שהתקבלה לאחר שנות דיונים ווויכוחים רבים בכנסת, בממשלה ובבתי המשפט.

חוקים נוספים הפורשים הגנות רחבות יותר ומהווים חוליה נוספת בשרשרת  ההגנות   לקטינים  נפגעי עבירה , הגנות שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות  הם:

• החוק להגנה על הצבור מפני עברייני מין, התשס"ו- 2006 – חוק  שמקורו בצורך להגן על הקטינים ולמנוע פגיעה אפשרית בהם  או בציבור. החוק קובע מנגנון להערכת מסוכנות ומנגנון פיקוח על עברייני מין עם שובם לקהילה.
• חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח 2008 - אשר מחייב תנאי חקירה וסיוע רפואי ונפשי  לקטינים נפגעי עבירה במסגרת "מרכזי הגנה לילד"[24].
• תיקון 4 לחוק למניעת הטרדה מינית התשס"ז, 2007 - הקובע  איסור להצעות מיניות חוזרות לקטין שטרם מלאו לו 15 שנה, גם אם אין יחסי מרות ותלות  או שהקטין לא הביע התנגדות.  ובתיקון 4 לחוק ההתיישנות התשס"ז, 2007- בו מאריך המחוקק את תקופת ההתיישנות של תובענה בגין התעללות קטין ע"י האחראי עליו או בן משפחה עד גיל (הנפגע) 28 שנים. ובאם מתנהלים הליכים פליליים בנושא, בתקופה שלא תפחת משנה מיום שההליכים הפליליים הגיעו לסיומם.
• תיקון מספר 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשס"ח 2007 – בפעם הראשונה, בישראל, נוגע לזכות ההשתתפות של ילד וקובע חובת ביהמ"ש ,בטרם קבלת החלטה,לשמוע עמדת הילד בעניינו הוא דן  ולתת משקל ראוי לעמדתו.
• תיקון מספר 29 לחוק חינוך לימוד התשס"ו- 2007 - שהרחיב שנות לימוד חובה מתשע ל-12 שנה, חוק המאפשר הרחבת יריעת הלמידה והאפשרויות למוביליות חברתית ותעסוקתית אשר הינה  תלויית שנות לימוד בחברה המודרנית.
• תיקון מספר 3 לחוק מעונות יום שיקומיים , התשס"ח -2008- אשר הרחיב הקריטריונים לזכאות קטינים למעון יום שיקומי.

לסיכום, עיון בסדרת החוקים המהפכניים והמשמעותיים שהתקבלו בשנים האחרונות מצביע על מגמה מעורבת ולא על העדפת זכויות בקטגוריה מסוימת על פני האחרות (כגון העדפת זכויות ילדים על פני זכויות רווחה או חינוך). מגמה זו , לדעתינו, מצביעה על הכרת המחוקק בקטינים כקבוצה פגיעה וחלשה ומגיב לצורך לחוקק לה הגנות.הכרה המובעת היטב בהצעה המקורית של תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט,בשנת 2008, חוק שהוחל ב-31 ביולי 2009 עליו נרחיב בהמשך.

משפט משווה

אנגליה, אוסטרליה, ארה"ב בכלל  וניו-יורק בפרט:

ברוב המדינות, האחריות לעבריינות  בני נוער היא על המשטרה, בתי המשפט ושירותי אגף התקון. ברובן מתקיים  שילוב של פיקוח על נוער עבריין  עם  גורמי טיפול  במגמה למנוע  חזרתם לעבריינות. התחומים בהם קיימים הבדלים בין המדינות הם ב:

• טווח הגיל המגדיר "עבריין נוער" – משתנה ממדינה למדינה. המציאות מצביעה על כך שבמדינה הנוטה ל"מודל הצדק" יש נטייה להוריד את הגיל,לדוגמה, באנגלייה נשפטו שני ילדים בני עשר על רצח ילד בן שנתיים בבית משפט לבגירים.
• בקשר בין מערכת הצדק למערכות האחרות (כגון מערכת הרווחה)- בדנמרק,שוודיה וישראל למערכת הרווחה תפקיד מוגדר בטיפול נוער עבריין. בקנדה, הולנד ובארצות הברית פותחו מערכות קהילתיות לטיפול אך אין כללים ברורים.
• במידת חופש הפעולה הניתנת למערכות השונות העוסקות בנוער עבריין, כגון בהחלטה להגשת כתב אישום. בקנדה ובארה"ב יש חופש החלטה רב יחסית ואילו בגרמניה ומדינות סקנדינביה חופש הפעולה מצומצם יותר. (חביב ואחרים, 1998).

בשנים האחרונות, על רקע עליה בעבירות בהן מעורבים קטינים, במדינות רבות בעולם חלה החמרה ביחס הרשויות לקטינים המעורבים בהפרות חוק וסדר, החמרה המוכרת במדינות האנגלו-סקסיות כמדיניות "Zero Tolerance". (חביב ואחרים, 1998).

אנגליה

ב-1999 התקינה ממשלת הלייבור תקנות אזרחיות המכונות בקיצור ASBO Anti-Social Behavior Order ("התנהגות אנטי-סוציאלית"). אשר ב-2003 עוגנו בחוק. התנהגות אנטי-סוציאלית -משמעה דיבור גס ומעליב, גרימת רעש, שיכרות וסחר בסמים. בפועל-במסגרת חוק זה הוגשו אישומים גם בעוון שוטטות, סירוב להזדהות  וניסיונות אובדניים. על בסיס חשד לעבירה כזו, אפשר להרחיק אדם מאזור מסוים, לערוך חיפוש בכליו ובגופו ואף לעוצרו. מבקרים רבים יצאו נגד חקיקה זו בשל הגדרתה הרחבה וטוענים נגד אופי ההליך המזורז, משך המעצר הממושך (בגין עבירות שבעבר לא הוגדרו כעבירות) כאשר, למעשה מדובר בהפללת אדם בגין מר גורלו: עוני, שוטטות או "חטאי נעורים", בדגש לסימפטומים ולא לסיבות שהביאו אותו לבצוע עבירות אלה. במצב זה, מרבית האישומים מופנים נגד קבצנים, יצאניות והומלסים  אשר על פי "מודל הבלון", הרחקתם מאזור אחד מעבירה הבעיה לאזור אחר. המשמעות היא שהבעיה משנה מקום אך לא את פניה (2004,O 'Neil).

נתוני כמות הנאשמים באנגליה בשנים  1999-2002 מצביעים על כך ש- 74% מהנאשמים  בגין  התנהגות אנטי סוציאלית , היו קטינים מתחת לגיל 21. (נתוני משרד הפנים הבריטי).

אוסטרליה

חקיקה במדינת New South Wales עוררה מחלוקת סוערת ו"חוק הילדים",1994  שונה, תוך שלוש שנים ל"חוק עבריינות הנוער", 1997. החוק  דרש  הרחקה של צעירים מתחת לגיל 16  ממקומות ציבוריים. תיקון לחוק  ביטחון הציבור ,אשר התייחס לכנופיות נוער, איפשר הרחקה והגשת כתבי אישום (נגד צעירים) על סמך תחושה של צד שלישי שהוא מאוים או עלול להיות מאוים במקום ציבורי . לציין שחוק זה מזכיר את סעיף החוק שהיה בישראל  בגין שוטטות ואיפשר מעצר חשודים בגין שוטטות  בשל חשד לכוונת החשודים לבצע עבירות לאחר שלא נתנו הסבר ראוי למעשיהם במקום.סעיף חוק זה בוטל בשנות ה-90 בעקבות לחץ ציבורי בהשפעת האמנה לזכויות הילד ובשל טענות למעצרי שווא רבים. גם באוסטרליה חקיקה זו נתפסה כסותרת את רוח  האמנה לזכויות הילד, בדגש על סעיף 15 המאפשר חופש התאגדות לקטינים. למרות זאת, בעקבות החשש להתגברות האלימות, ב-2001 – בצפון אוסטרליה- הורחבו בידי המשטרה סמכויות חיפוש ותשאול קטינים, דווקא בחברה שחרתה על דגלה את קדושת הזכות לפרטיות (1999.Anderson T).

ארה"ב

אחת משתי המדינות (מעצמה!!) החברות באו"ם שלא חתמה על האמנה לזכויות הילד ואינה מחוייבת לסעיפיה, מה שבא לידי בטוי בהתייחסות שונה לנוער עובר חוק. בשנים האחרונות, על רקע העדפת הגישה הענישתית, במדינות כגון ניו מקסיקו ודקוטה, הוחלט על  מדיניות דיפרנציאלית המחלקת את הנוער העבריין  לשלוש קטגוריות: נוער עבריין, נוער המבצע עבירות ונוער הנשפט כבוגר. מדיניות זו נועדה להקל על מלאכת הטיפול לעומת מדינות כקונטיקט אלבמה ופלורידה, המעדיפות את הגישה השיקומית -טיפולית ובהן הורחבה יריעת השיקום ונוספו חלופות מאסר[25]. נמצא שהדרך האפקטיבית ביותר היא שילוב בין הגישה השיקומית והגישה הענישתית.

על אף השוני בין ישראל לארה"ב בחקיקה ובפסיקה,מסתבר שבשלושים השנים האחרונות  מצויה ארה"ב בוויכוח מתמיד בין מדיניות ה"יד הקשה", הדוגלת בענישה, בעיקר בעבירות חמורות של בני נוער, לבין מדיניות ה-  Offender Law    ה"יד הרכה" המעדיפה דרכי טיפול ושיקום על פני ענישה.

על פי הדין הפדראלי, קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18 שנה מיום בצוע העבירה או מי שההליכים הפליליים בעניינו טרם הסתיימו והוא מתחת לגיל 21 (חוק משנת 2009). לציין שבארה"ב הסמכות לשיפוט קטינים (והמשפט הפלילי בכלל) נתונה בידי המדינה.

על פי הדין המדינתי בארה"ב, כל המדינות מאפשרות שיפוט קטין בביה"מש לבגירים אך, קיים הבדל בין מדינה למדינה באשר לגיל המינימום ובכפוף לחומרת העבירה שביצע הקטין. על פי החוק, קטין שיישפט כבגיר, ישהה במחיצת בגירים...עם כל המשתמע מכך[26].   אך, למעשה,  בפרקטיקה, כדי למנוע מנערים עבריינים תהליך חיברות לעבריינות, אפשרות להישנותה של פגיעה  על ידי בגירים וסטיגמה שעלולה לפגוע  בסיכויי  שיקומם, מעדיפה מערכת בתי המשפט מדיניות  של כליאת קטינים בנפרד מבגירים.  לציין שוב, מדיניות זו לא באה לידי ביטוי בחוק, החוק לא אוסר זאת וגם אמנת זכויות הילד ,עליה לא חתמו, אינה חלה עליהם. (ג. שוהם, ג.שביט, 1990).

המשמעות היא: גם בארה"ב, המעדיפה ,בהצהרה, את הגישה הענישתית, גישה המיוצגת ע"י "מודל הצדק" במרבית המוסדות לנוער עבריין ובמערכת המשפט, הלכה למעשה, הגישה הנוהגת היא השיקומית בדגש על החמרה עם הנערים הרצידיביסטים. באשר להם היד קשה ונוהגת כחוק המדינה. (חביב ואחרים 1989). כיום, כעשרים אחוז מבני הנוער בארה"ב נשפטים בבתי משפט לבגירים. כך, להבדיל ממרבית מדינות אירופה, ארה"ב שונה בחוקיה ובמדיניותה.

מדינת ניו יורק - המדינה הראשונה  שקבעה בחוק גיל מינימום בו קטין יכול לעמוד בפני בית דין לבגירים,  מדינה החווה הרהורים ותנודות קשות (תלויות אירועים) של שינויי חקיקה הקשורים לקטינים והמעידים על הליכי רוח שיפוטיים משתנים. הציבור זועק בגין היד הרכה ודורש יד קשה יותר. בשנת 1987- בתקופה זו בה החוק בארה"ב לא אפשר לבתיהמ"ש להטיל על צעיר מתחת לגיל 21  עונש מאסר מעל חמש וחצי שנים, פשיעת הנוער גואה בניו יורק ובאווירה סוערת זו, נשפט הנער ווילי בוסקט  (בן 15) בגין  רצח שני נוסעי רכבת תחתית  בניו יורק. הרוחות געשו בשל מגבלת ביהמ"ש לנוער להענישו מעבר למותר בחוק הנוער ,דאז. האירוע  הספציפי בצרוף אירועים נוספים שחשפו לציבור את הפחד מפני קטינים חסרי רסן הביא לכינויים כ"חיות טרף" בצירוף קריאה להחמרת הענישה לנוער עבריין. שתי הגישות הועמדו זו מול זו:

במבט על העדפת  הגישה השיקומית - רואים  את  הקטין הלא מעוצב, המצוי בשלב ה"מעבר" (אריקסון ,1968 ו-2000) וזקוק להכוונה לייצובו, אך, בסופו של תהליך, בטווח הארוך, קיים סיכוי שיהיה אזרח מועיל לחברה. זה עדיף על פני ענישה כאן ועכשיו... במבט על העדפת גישת הענישה -  אכן, ראויה החברה להגנה מפני פשעים כמו רצח, שוד ואונס, גם אם המשמעות היא מאסרם של קטינים לתקופות הארוכות ביותר בחוק. ברור היה שהרתעה או גמול הן  גישות המצדיקות ענישה  ואין הבדל אם העבריין קטין או בגיר. לבסוף,החליט דרג מקבלי ההחלטות החוקיות לאמץ את הגישה העונשית על פני הטיפולית שיקומית תוך שימוש באירוע ווילי ביסקוט כטריגר ו"הזדמנות" לחולל שינוי מהפכני בחוקי הנוער, שינוי מהפכני שאמור, לדעתם, להביא להרתעה משמעותית בקרב עברייני הנוער. עיקרי השינוי:

ילדים מעל גיל 13, אשר מעורבים בעבירת רצח,יישפטו אוטומטית בבית משפט למבוגרים. כמו כן קטינים מעל גיל  14 שנה המעורבים בעבירות חמורות (פשע). שינוי זה הביא לכרסום ממשי במעמדו של ביהמ"ש לנוער, אשר סימל העדפתו את  הגישה הטיפולית שיקומית- היד הרכה על פני היד הקשה[27].

דוגמת ניו יורק משקפת את המגמה הנוהגת כיום במרבית המדינות בארה"ב .ידם של אוהבי גישת הענישה על העליונה[28] . לציין שלמרות הישמע קולות לחזרה לגישה הטיפולית – שיקומית ומתן מקום לשיקול הדעת השיפוטי, עדיין, החוק האמריקאי מצמצם את שיקול הדעת השיפוטי ומחמיר עם הקטין. הלכה למעשה, קטין המואשם בעבירה חמורה ולעתים רק בניסיון לעבירה כזו, מועבר לבית משפט לבגירים, ויכול לקבל עונשים חמורים, הכוללים מאסר עולם ואף עונש מוות![29]

במדינת ישראל- כאמור, במקביל לקורה בעולם המערבי, התעורר הצורך לבדוק מחדש את חקיקת הנוער ולהתאימה לרוח החדשה המפעמת בחלל מדינות אירופה. רוח שהביאה להרחבות ,שציינו ,בחקיקת קטינים כאשר גולת הכותרת הינו תיקון 14. תוצאה של לחץ הקבוצות התוך ממשליות (רווחה,חינוך,וועדה ממשלתית וועדת רוטלוי) והחוץ ממשליות (מועצה לשלום הילד, אב"י, עמותת על"ם אשר חברו לנציגי וועדת רוטלוי) הינה תיקון 14 ,תיקון חלקי במגבלת תקציב. נעמוד על תיקון 14 בהרחבה,כולל טבלה השוואתית ,נספח א' למאמר,בין מה שהיה ומה שתוקן:

תיקון 14 לחוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשס"ח, 2008.השפעתו והתמורות שהביא עימו. האמנם מהפיכה חקיקתית?

ב-31 ביולי 2009 נכנס לתוקפו תיקון  14 לחוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשס"ח -2008. שינויים רבים, שדנו בהם  שתי הוועדות (קרפ ורוטלוי), ואשר ,לו היו מיושמות,היינו חשים  במהפיכה חקיקתית. אך "בשל אילוצי תקציב, "מדובר בטלאים של חקיקה" (הקדמה לדוח וועדת רוטלוי (1997-2003) בהתייחסה לחקיקת קטינים בכלל) .[30]

 עיקרי השינוי

כללי:

• תיקון לחוק הנוער שם לנגד עיניו את החשיבות בשיקום הקטין ובשמירה על זכויותיו בעת המעצר והחקירה.
• נקיטת הליכים נגד קטין תיעשה תוך שמירה על כבודו של הקטין ועל מתן משקל ראוי לשיקולים על שיקומו ,על הטיפול בו ועל שילובו בחברה וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו.
• קטין זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו, את רצונו ואת רגשותיו בעצמו ובדרך המותאמת לגילו, למידת בגרותו ולצרכיו. לכל אלה יינתן משקל ראוי בקבלת החלטה בעניינו. ס' 1(ב) לחוק הנוער שעד"ט.

פירוט:

• איסור חקירת קטינים בלילה, למעט חריגים, אשר יאושרו בכתב ע"י ק' הנוער,  בכפוף למגבלות הרשומות בחוק (חשש לשיבוש החקירה, מעצר חשודים בעבירות חמורות). ככלל, קטינים מעל גיל 14 לא יחקרו משעה 22.00 עד 07.00 בבוקר. קטינים מתחת לגיל 14 לא יחקרו מהשעה 20.00  עד 07.00 בבוקר .ס' 9ד לחוק הנוער שעד"ט.
• חובת הודעה לקטין על זכותו לעו"ד וכן להורים על הימצאות ילדם בתחנת המשטרה (קורבנות, עדים וחשודים) למעט חריגים, שיאושרו בכתב ע"י ק' הנוער, בכפוף למגבלות הרשומות בחוק (ילדים להורים מכים או להורים המעורבים בעבירה וחשודים בעצמם). פרק ג' לחוק הנוער שעד"ט. לציין שחובות אלו מופיעות בפקודת המשטרה.
• חובת נוכחות הורים בחקירת חשודים עד גיל 18, למעט חריגים, שיאושרו בכתב ע"י ק' הנוער, בכפוף למגבלות הרשומות בחוק (כדי למנוע סיכול החקירה או שיבוש החקירה,או כאשר ההורים חשודים בעבירה). לציין שעד כה חייבה פקודת המשטרה נוכחות הורה בחקירת קטין עד גיל  14 בלבד. מעבר לכך, הדבר היה נתון לשיקול דעתו של החוקר.
• לא יוחלט על מעצרו של קטין, אם ניתן להשיג את  מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה. לציין שההנחיה מופיעה בפקודת המשטרה.
• הגבלות על כבילת קטינים- הגבלות אלו חלות במקרה שניתן להשיג את מטרת הכבילה בדרך שפגיעתה בקטין פחותה, וכבילתו תהיה לפרק זמן קצר ביותר. לציין שגם כאן  אין חידוש בעבודת חוקרי הנוער.
• מעצרי הבית- הוגבלו לתשעה חודשים , אלא אם כן הורה בית-המשפט על הארכה. בכל מקרה ביהמ"ש יקיים דיון בקרה אחת לשלושה חודשים.
• שינויים בתנאי מעצר של קטינים - ביקור של עובד סוציאלי תוך עשרים וארבע שעות מרגע כניסתו למשמורת שב"ס. נהוג היה במספר בתי מעצר לקטינים גם לפני כן, אך לא היה בחקיקה.
• העברת סמכויות בהליך הפלילי מרמת השוטר (חוקר) לקצינים מתוקף חוק וקביעת סמכויות לקצינים מקצועיים (קציני נוער בתחנות , היה קיים בהנחיות המשטרה.  (ס.בן ברוך,הזדמנות שנייה ).

אכן, מסתבר, שבפועל, מרבית השינויים באים לידי ביטוי בסעיפים, אשר היו כבר  מעוגנים, ברובם, בנוהלי העבודה, בפקודת המשטרה ובמדיניותה המוכתבת ליחידות הנוער מאז שנת 1984, עם העדפתו של "מודל הרווחה והשיקום"על פני "מודל הצדק" שהיה דומיננטי עד אז. אלא שהכנסתם לחקיקה מחייבת תיעוד והקפדת יתר. הפרוצדורה הביורוקרטית, כולל חובת הכנסת הורה לחקירה לאחר מאמצים לאתרו או את מחליפו גוזלת זמן רב ולעיתים, עלולה להאפיל על המוטיבציה להעמיק בחקירה בעבירות נוספות (בהן לא נתפס הקטין הנחקר) בעלות מאפיינים דומים. באופן טבעי, זמן החקירה נמשך יותר מאשר קודם לכן וזאת ללא תוספת תקינה. ניתן לראות בעייה בתוספות,(שרובן היו כהנחיות הנתונות לשיקול דעת החוקר וכיום מופיעות בחקיקה). ו : "אכן, תקופה בה מתמודדים אנו עם איבוד הסמכות ההורית והמורית לצד העדפת הנוער את דעתה של קבוצת השווים, ראה המחוקק חשיבות בנוכחות הורה בחקירת קטין עד גיל שמונה עשרה. האם מדובר בהעצמת ההורה והשבת סמכותו? הפיכתו להורה מתערב ולא רק מעורב???     תקדים מענין  ואתגר לחוקרי המשטרה . אתגר מענין  שאת השלכותיו ימים  (ומחקרים עתידיים) יגידו...." (בן ברוך, 2009).

בדיקת נתוני המשטרה שנה לפני ושנה אחרי החלת התיקון לחוק מצביעה על אי השפעה שכן, נתוני המשטרה ממשיכים במגמת הירידה בכמות תיקי הנוער, ירידה הנמשכת מאז שנת 2004:

נתנים השוואתיים	2009	2010	שינוי באחוזים
ט"מ	11,730	10,265	12.5-
פ"א	20583	19425	5.6-
סד"צ	9778	9271	5.2-
נגד אדם	299	306	2.3 +
נגד גוף	5255	4444	15-
מין	609	705	15.8-
סמים	4575	3965	13.5-
רכוש	8925	8222	7.9-
מרמה	228	220	3.5-

                   

גם בשנת 2010, למרות החשש שזמן ביורוקרטי הנדרש למילוי דרישות תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט , תשס"ח 2008 יהיה על חשבון זמן חקירה, גילויים וחשיפת עבירות שבצעו בני הנוער, אזי הנתונים מצביעים על המשך מגמה ברוכה: ירידה בכמות עבירות הנוער. בשנת 2009 נפתחו 32,313 אלף תיקים לעומת 29,690 אלף תיקים בשנת 2010, ירידה של 8.1%.

נתונים אלו לא עולים בקנה אחד עם הנתונים אשר פורסמו בידיעות אחרונות בתאריך 19.11.2010 על ידי אמיר שואן ש:"קיימת עלייה של 40% בעבירת הרצח, עלייה במעשי אונס ב-38% וכי בעשור האחרון יש עלייה של 135% בפתיחת תיקים בקטטות....".ולא כך הדבר! הנתונים מצביעים על המשך מגמת ירידה. למרות שמוקדם עוד לקבוע זאת, אזי,המשמעות היא שהחקיקה החדשה ,הדורשת יתר שימת לב לזכויות הקטין בהליך הפלילי לא פוגעת בהמשך מגמת ירידה בפשיעת קטינים בישראל.

סכום

המאמר התמקד בחוקי הנוער בישראל ובעולם בראיה היסטורית תהליכית, סדר חקיקתם ,מהן הגישות והתפיסות שהשפיעו,דילימות  ופערים בין החקיקה למציאות הנוהגת בבתי המשפט בעת שיפוט בני נוער.

המאמר פתח בתיאור תהליך התפתחות מעמד הילד בהליך הפלילי מתקופת המקרא ואילך,גישות ותפיסות משתנות אשר השפיעו על אופן ראיית עבריינות הנוער ועל חוקי הנוער שנחקקו בעקבותם בישראל ובעולם. ניכר שכאשר הפשיעה גואה,מעדיפה החברה לנקוט במודל הרתעתי (המקורב יותר למודל הצדק) וכאשר הפשיעה נסבלת ואינה מעיקה על סדר היום הצבורי ,מועדף שינוי לטובת המודל השיקומי (המקורב יותר לגישת הרווחה) . לצד שני אלה פועלים כוחות חזקים ,ארגוני זכויות הילד ,המגנים על האמנה לזכויות הילד בקנאה ומאיצים את חקיקת סעיפיה.  מדובר בכוחות שלא תמיד עושים הבחנה בין טובת הילד לבין זכויות הילד בהליך הפלילי והשפעתם ניכרה היטב גם בתיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט,הידוע בכינויו "מהפיכה חקיקתית" . תיקון ,אשר בשל בעיות תקציב ,הוכנס טלאים טלאים ואיננו משקף את החשיבה הכוללת  לשיפור מעמדו של הקטין בהליך הפלילי.

כיום,  שנה וחצי לערך מיום החלת החוק לא ניתן לבצע השוואה יסודית ומעמיקה בין פסקי הדין השונים אך ניתן להבחין כי השינוי המהותי בחוק מתייחס לחקירת חשודים קטינים, לשמירת זכויות הקטין  בשלב המעצר והחקירה, הטיפול בו ושילובו בחברה ,התחשבות בגילו ובמידת בגרותו. החוק מציין את חשיבות שיקומו,נקיטת הליכים נגד קטין תיעשה תוך שמירה על כבודו , הינו זכאי להזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעצמו ובדרך המותאמת לגילו, למידת בגרותו ולצרכיו. לכל אלה יינתן משקל ראוי בקבלת החלטה בעניינו.( ס' 1(ב) לחוק הנוער שעד"ט).

המסקנה המתבקשת היא שחוקי הנוער בישראל אמנם עברו תהליך האצה אדיר ,כמוצג במאמר ברשימת הסעיפים וההגנות החדשות שהוכנסו בו בשנים האחרונות ,אך מה שהיה אמור להיות גולת הכותרת וכונה:"מהפיכה חקיקתית" אינננו כזה שכן, השפעתו ניכרת כיום בעיקר בהליך החקירה והמעצר (אשר,כמצויין במאמר,נלקחו מתוך הנחיות המשטרה שהיו קיימות והפכו לחקיקה) ודווקא בנקודות הטיפול שאמורות היו להכינם לשילוב בחברה בעתיד,( קציני מבחן, חסות הנוער, ביהמ"ש ובית הסוהר) כמעט שאין שינוי או שיפור. במקום מהפיכה משמעותית קבלנו שינויים הכתובים בפריסה רחבה  .

"התיקון  לחוק הנוער, אשר התקבל לאחרונה, מהווה רק חלק ממסכת שינויים מרחיקת לכת אשר הוצעה ע"י שתי וועדות. אילוצי תקציב הביאו לתוצר של פשרה ואיזון בין אינטרסים של המעורבים בנושא. בפועל, השינוי בא לידי ביטוי בסעיפים, שמעוגנים ברובם בנוהלי עבודה, בפקודת המשטרה ובמדיניותה. כיום, קיימים בו הסדרים, אשר, בחלקם, לוקים בחסר, ואף מרעים את המצב הקיים טובת הילד???" (ס. בן-ברוך, הזדמנות שנייה).

מהפיכה??? לכל היותר מדובר ברפורמה  דייאט וגם זה בספק"...כדברי ד"ר קדמן שהוזכרו בתחילת העבודה (עיתון הארץ,  22.7.2008).

במאמר נגענו בסוגיית הענישה והטיפול בקטינים. גילינו עולם מורכב של הקטין בהליך הפלילי  ושהחיץ המפריד (הגיל) בין קטין לבגיר, מתגלה  כרלוונטי בעיקר  בסוגיות הנוגעות לכשרות משפטית  ובמקרים בהם העבירה בוצעה כלפי הקטין, בכוונה להגן עליו. אך באשר לקטין – העבריין,  כאן  נתון המקרה לשיקול דעתו המלא של השופט אשר לוקח בחשבון את גיל הקטין  ומידת בגרותו בעת בצוע העבירה,את  השוני בין ההתבגרות אצל קטין אחד למישנהו. המציאות אינה חופפת להכרעה החוקית ,גיל הקטין, אלא נתונה לשיקול דעת השופט הנפגש עם הקטין . השופט מעדיף, בד"כ,  טובת הקטין ולאו דווקא את זכויותיו, את הדרך הטובה ביותר לשיקומו, גם אם צריך  להפעיל את "בשעת הצורך..תחת כפיה..." כדברי השופט שרון ,ולהעדיף דרכי ענישה על פני שיקום או את שתיהן יחדיו תחת כפייה.פסקי הדין שציינו נראה שביהמ"ש לוקח בחשבון ארבעה מרכיבים עיקריים:  גיל הקטין בעת בצוע העבירה ווסמיכותו לגיל 18 ,מידת בגרותו , חומרת העבירה ונסיבות בצוע העבירה. ההחמרה היא פונקציה של מאזן בין ארבעת המרכיבים הנ"ל  בכפוף ל"מקרה הצורך".העדפה המשלבת בין שתי הגישות בדומה לבתי המשפט בארה"ב אשר למרות החקיקה הקשוחה, ה מעדיפה את  הענישה על פני השיקום מעדיפים לשלב את שתי הגישות  שיקום וענישה  תוך התחשבות בגילו, בחומרת העבירה ובמידת בגרותו האישית של הקטין.  בדומה לנעשה בארץ!!!

מקורות

חקיקה ישראלית:

1. דברי הסבר לסעיף 26 בהצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשכ"ט 1969, תיקון 14, התשס"ו 2006. מתוך אתר http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/E82E1934-090A-4E92-ACCB-F1B448BD8C6F/5161/244.pdf
2. הכוונה לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962.
3. הנחיית מחלקת חקירות, משטרת ישראל, 03.300.56, 1984.
4. חוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981.
5. חוק הגנת הצרכן (פרסומת המכוונת לקטינים), התשנ"א, 1991, קובץ תקנות 5339, עמ' 707.
6. חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו – 1966.
7. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962, ס"ח 380.
8. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960.
9. חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) התשל"א 1971.
10. חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו, 1995.
11. חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955.
12. חוק העונשין התשל"ז 1977.
13. חוק הפיקוח על המעונות, התשכ"ה – 1965.
14. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 1991.
15. חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנו-1996.
16. חוק להגנה על הצבור מפני עברייני מין, התשס"ו- 2006.
17. חוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים) התשט"ו, 1955.
18. חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח – 2008
19. תיקון 4 לחוק ההתיישנות, התשס"ז -2007.
20. תיקון 4 לחוק למניעת הטרדה מינית התשס"ז-2007
21. תיקון מספר 3 לחוק מידע גנטי, התשס"ח-2008.
22. תיקון מספר 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשס"ח 2007.
23. תיקון מספר 29 לחוק חינוך לימוד התשס"ו- 2007.
24. תיקון מספר 3 לחוק מעונות יום שיקומיים , התשס"ח -2008.
25. תקנות הסניגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), התשנ"ח-1998.

פסיקה ישראלית:

26. ע"פ [עליון] 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל 22/02/2001
27. עליון) ערעור אזרחי מס' 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, 22/02/

מאמרים בעברית:

28. אופנהיימר,מ. ותימור,(2005) "מאסר, חינוך ודימוי עצמי- השפעת לימודים במרכזי חינוך בבתי הסוהר על דימויים העצמי של האסירים". מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית, 22.
29. אלי שרון, "חוקי הנוער בישראל ובמצרים", הפרקליט ל"ז, 246, 262-263, (1986).
30. אליעזר לסלי סבה, "שיפוט נוער- האם יופר האיזון?", הפרקליט ל"ז, 225 (1987)
31. מנחם מאוטנר, "כללים וסטנדרטים בחקיקה האזרחית החדשה", משפטים י"ז, 321 (1987).
32. סוזי בן ברוך, "הזדמנות שנייה", ביטאון משטרת ישראל, גיליון 231, ספטמבר 2009, אתר משטרת ישראל:

http://www.police.gov.il/MEHOZOT/AGAFAHM/HATIVATHAKIROT/Pages/noar.aspx

33. סוזי בן ברוך, "המתבגר, סמכות הורית ומורית בראי המשטרה",אתר משטרת ישראל, 2009:

http://www.police.gov.il/mehozot/agafAHM/hativatHakirot/Documents/hamitbager.pdf

34. סוזי בן ברוך, "עבריינות נוער: מציאות ודרכי התמודדות במשטרת ישראל, 2006–http://www.police.gov.il/mehozot/agafAHM/hativatHakirot/Documents/mziot_noar_ole.pdf

ספרות

35. אדד, מ. (2002). נגטיביזם בגיל ההתבגרות. בתוך: מ. אדד, י. וולף (עורכים): עבריינות וסטייה חברתית, תיאוריה ויישום (עמ' 41-59). רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן.
36. אדד,מ' (1981). השפעת התיוג כתהליך ההתהוות העצמית . עבריינות וסטיה חברתית , 88-97.
37. אלוין טופלר, "הלם העתיד", 1971, הוצאת עם עובד.
38. אלי שרון, "נוער בפלילים: שפיטה, דרכי טיפול וענישה",הוצאת תמר, בשנת 1990. (הקדמה).
39. אלי שרון, קטינים בסיכון (מהדורה שניה 1998)
40. אלפסי, י. (2006). לא רואים בעיניים. מתבגרים המעורבים בהתנהגויות פליליות וסחר בסמים. עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
41. אריקסון, א. ה. (1988). ילדות וחברה. תל אביב: ספרית הפועלים.
42. בייניש,ד.(2007) . "החברה הישראלית מצויה על סף קריסת מערכות ערכית"
43. יעקב בזק , ענישה פלילית (מהדורה שניה 1998)
44. לוי עדן, הילד - מין ואלימות בחברה ובראי המשפט, יצא לאור ע"י הוצאת אוצר המשפט, בשנת 2005.
45. מאיר חובב, משטרת ישראל והנוער בראי הזמנים, אוניברסיטת תל אביב, 2004.
46. פרופ' ג'ק חביב, דליה בן רבי, נטע ברנע, גוסלין לוי, הטיפול המשטרתי בקטינים ובני נוער: מחקרי הערכה, מיפוי פעולות המשטר וקריה עם גורמים חיצוניים, הוצאת אוניברסיטה עברית, ספטמבר 1998.
47. ש.גיורא שוהם, גבריאל שביט, עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה, הוצאת עם עובד, ספריה אוניברסיטאית, 1990.
48. ש.גיורא שוהם, גיורא רהב, משה אדד: קרימינולוגיה, תיאוריות מחקר ויישום, הוצאת שוקן ירושלים - תל אביב, 1987. עמ' 234 ,235 ,391-379.
49. שחר שולמית , ילדות בימי הביניים ,דביר, תל אביב (1990).

שונות

50. אתר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות:

http://www.murdervictims.org/

51. דוח שמיד- דין וחשבון, הוועדה הלאומית לבדיקת מצבם של ידים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, בראשות פרופסור הילל שמיר, מוגש לראשות ממשלת ישראל ולשר הרווחה, מרס 2006:

http://www.molsa.gov.il/NR/rdonlyres/DF526F91-848A-4193-A096-1D21F3EBB48F/0/shmidreport2006.pdf

52. האמנה לזכויות הילד, או"ם 1989, מתוך אתר:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Zchuyot/ChukimVeamanot/amanot/AmnaOom.htm

53. וועדת קרפ- http://www.justice.gov.il/MOJHeb/HavaadLeZhuyot/AboutUs.htm
54. וועדת רוטלוי- דו"ח ועדת המשנה בנושא הקטין בהליך הפלילי, מדינת ישראל, משרד המשפטים, פברואר 2003, אתר:

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/HavaadLeZhuyot/DochPlili/?WBCMODE=presentationunpublished

55. לשכה מרכזית לסטטיסטיקה-

http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=cw_usr_view_SHTML&ID=389

56. מרכז נגה, לייצוג נפגעי עבירה:

http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:Md1PlriJjsMJ:www.noga.org.il/+%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96+%D7%A0%D7%92%D7%94&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il&source=www.google.co.il

57. נתוני נוער בריטניה –משרד הפנים:
58. http://www.idi.org.il/Parliament/2005/Pages/2005_49/D_49/Parliament_Issue_49_d.aspx
59. ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ג.
60. ספר משלי, פרק י"ג, פסוקים יד,ט"ו.
61. ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ל"ז.
62. ספר מלאכים, פרק ט"ז, פסוק ג.
63. עיתון הארץ, ברוך קרא, 19.1.2001.
64. עיתון הארץ, 17.04.2001, האו"ם: באפריקה יש 200 אלף ילדים-עבדים, מתוך חדשות:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/arch/ArchSearchResults.jhtml?_DARGS=%2Farch%2Fobjects%2Ffunctions%2FSearchInArchion.jhtml

65. עיתון הארץ, אסף גור, שני מזרחי ואלעד הופר, מעריב 7/2/2007, 08:20 http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/540/595.html

66. עיתון הארץ, "המשטרה לא תוכל לחקור קטינים בלילה וללא נוכחות קרוב משפחה", שחר אילן, 22.07.2008, תגובתו דברי פרופסור יצחק קדמן במליאת הכנסת 21.07.2008:

http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:xHwHlPteVeEJ:www.haaretz.co.il/hasite/spages/1004337.html+%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%94+%D7%93%D7%90%D7%99%D7%98-+%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%9F&cd=5&hl=iw&ct=clnk&gl=il&source=www.google.co.il

67. עיתון ידיעות אחרונות, 7 ימים, "ילדי הצל", 19.11.2010, אמיר שואן.
68. ידיעות השרון, "הילדים החורגים של משרד הרווחה" ,מיכל תוסייה כהן, 07.2009

חקיקה אמריקאית:

69. (1967) N.Y Laws, ch 878
70. SD 42 § 1.20 NY . CLS. CPL

פסיקה אמריקאית:

71. State of Arizona, v. Jimene 165 444 (1990)

72. מאמרים באנגלית:
73. Elizabeth Cauffman& Laurence Steinberg, (Im) Maturity of Judgment in Adolescence : Why Adolescents May Be Less Culpable Than Adults,18 BEHAV. SCI. LAW.741-760 (2000)

74. Elizabeth Cauffman& Laurence Steinberg, Maturity of Judgment in Adolscence: Psychosocial Factors In Adolescent Decision Making,20 LAW. HUM. BEHAV. 249-272 (1996(

75. Patrick Griffin& patricia Torbert& Linda Szymanski, Trying Juveniles as Adults in Criminal Court: An Analysis of State Transfer Provisions, OJJDP. REP.1-17

76. Alison Marie Grinnell, Searching for a Solution: The Future of New York Juvenile Offender Law, XVI N.Y.L SCH. J. HUM. RTS.635-667 (2000.(
77. C Feld,: t The Juvenile Court Meets the Principle of Offense: Treatment, Punishment and the Difference it Makes, 68 B. U. L Rev.821 (1988(.
78. Caeti, T. J., Memmens, C., Cullen, F. T., Burton, Jr, V. S.(2003). Management of Juvenile Correctional Facilities. The Prison Journal, Vol.83, No 4, pp.383-405.
79. Krisberg, B., & Hawkins, D.(1995). Guide for implementing the comprehensive strategy for serious, violent and chronic juvenile offenders. Washington DC: office of juvenile justice and Delinquency Prevention
80. Larden,M .,L ,Melin,U.Holst & Langstrom(2006). "Moral judgment, cognitive distortions and empathy in incarcerated delinquent and community control adolescents" Peer Reviewed Journal, vol 12(5), 453-462.
81. LeMert E. – Primary & Secendary deviation.
82. Anderson, Campbell D., Turner S., Youth Street Rights – A Policy and Legislation Review, Sidney: University of Technology, 1999.
83. O'Neill B., "Antisocial Behavior Orders: Use Your mop quietly", New Statesman, Sep 13, 2004.

נספחים

נספח א': טבלה השוואתית :תקון 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול,1971),תיקון בשנת 2008.

[3]  "פקודת העבריינים הצעירים" ,חוק מנדטורי, 1937, חילקה את חוקי הנוער לשניים: חוק הנוער טיפול והשגחה ,        התש"ך, 1960, הינו חוק סיעודי אזרחי שמקורו בסעיף אחד ב"פקודת הצעירים העבריינים" המנדטורי, 1937. ב)        חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול,  הוא למעשה חידוש של "פקודת העבריינם הצעירים", תוך שינוי והתאמה       לפקודה הישראלית ב1971.

[4] זהוי פומבי כעבריין . תגובה חברתית על הפרת נורמות. היוצרת תווית ,סטיגמא שתביא לתייגם כעבריינים ואז יסגלו לעצמם התנהגות עבריינית. נבואה המגשימה את עצמה. "סנדרום פגמליון".

[5] דברי הסבר לסעיף 26 להצעת חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, תיקון מס' 14 מאתר justice.gov.il

[6] האמנה לזכויות הילד, או"ם, 1989.

[7]  ע"פ [עליון] 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל  22/02/2001.

[8] נשיא ביהמ"ש לנוער בשנים 2007-2002. רואיין למאמר זה על מדיניות השיפוט בעיניו ,על האם נשתנה משהו עקב תיקון 14 לחוק הנוער שעד"ט. לטענתו, שינוי מועט ביותר כי מדיניות ביהמ"ש לנוער של שיקום לפני ענישה דומיננטית כשהייתה.

[9] העבריין תועל לעבריינות ,"נבואה המגשימה את עצמה,"תסמונת פגמליון". גישת התיוג - תפיסה פסיכולוגית.

[10] וועדת קרפ-1993-2005: וועדה בין משרדית בראשות המשנה ליועמ"ש אשר שקדה על דיונים במשך 12 שנה. הגישה  הצעת חוק ממשלתית הוכנסו לתוקף רק הסעיפים  ללא עלות כספית, עם שינויים מסוימים בהשפעת המועצה לשלום הילד.

[11] וועדה בראשות השופטת סביונה רוט לוי שמונתה ע"י שר המשפטים צחי הנגבי, אייחד לה תת פרק מיוחד בהמשך.

[12] הספר צפה פני העתיד בהציגו תובנה מהפכנית לזמנה. מציין שהעתיד צופן בחובו שינויים רבים ומהירים שאנשים רבים מתקשים ויתקשו להתמודד איתם. יותר מידי שינויים בפרק זמן קצר מידי. החברה התעשייתית תעבור מהפכה ותהפוך לחברה סופר תעשייתית והשינוי הזה יהלום באנשים. השינויים יהיו טכנולוגיים וחברתיים ויגרמו לאנשים רבים להימצא במתח נפשי ובלבול. אלווין טופלר התיחס גם לעודף האינפורמציה שהיא חלק מהלם העתיד.

[13] (עליון) ערעור אזרחי מס' 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, 22/02/1995

[14] בארץ, בין גיל 12 ל-18.

^[15] כיהן בכנסת כשר המשפטים בין השנים 4.9.96- 6.7.99.

[16] הוועדה מונתה ב27.6.97 לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה. מינוי הוועדה היה פרי יוזמה משותפת עו"ד יהודית קרפ ממשרד המשפטים ושל עו"ד תמר מורג, מי שהיתה מנהלת מרכז הילד והמשפט במועצה הלאומית לשלום הילד.הוועדה מונתה לאחר הצטרפות ישראל לאמנה הבין לאומית בדבר זכויות הילד 1991 ומטרתה לבחון מחדש את מכלול החקיקה הישראלית המסדירה את התייחסות החברה ורשויות המדינה לילדים, על מנת להבטיח עמידה של מדינת ישראל בהתחייבויותיה על פי האמנה.

[17] ח"כ יצחקי  דרש שינוי גיל האחריות הפלילית על רקע עדתי בטענה שמרבית העצורים והאסירים הקטינים הינם בני העדה  הספרדית. גיל 13 נומק כגיל בר המצווה בו עובר הילד לשלב הבגרות והאחריות. החוק התקבל למרות משמעויותיו ושונה ב1984 בשל עליה בפשיעת ילדים מתחת לגיל 13.

[18] במקורו, "טיפול", עד שנת 1984, היה מסמך או  דוח פעולה של פקחן-בלש הנוער לעבירה קלה יחסית שנרשמה בכרטיסיית מעקב סודית ,לא מתועדת במרשם  הפלילי. הסתפקנו אז באזהרה וגניזת החומר. בשנת 1984 הוחלט לשנות השם  לאי תביעה תוך הכנתו כתיק פלילי המוכן לפתיחה מחדש באם לא יעמוד הקטין בהבטחתו שלא לבצע עבירה נוספת במהלך שנה זו. באשר לקטינים מתחת לגיל אחריות פלילית-בכל מקרה,נגנז החומר מעילת אינו בר עונשין כי אינו נושא באחריות פלילית. השבת השם המקורי היתה חשובה לי בשל הקשר השמי בינה לחוק הנוער טיפול והשגחה ובשל הגדרה עם הסבר: טיפול מותנה משמעו גניזת החומר כטיפול ,בדומה לקטין מתחת לגיל אחריות פלילית ובתנאי שלא יחזור לבצע עבירות. שזו לו מעידה ראשונית.

[19] בימים אלה שוקדים במשרד המשפטים על שינויי חקיקה בחוק זה, לבקשת משרד הרווחה לפני שנים.

[20] עד שנת 1976 כונה "חוק העבריינים הצעירים", חוק שאומץ על ידי ישראל  מתקופת המנדט.

[21] וועדת יהודית קרפ-המשנה ליועמ"ש הממשלה דאז, אשר ישבה כשתים- עשרה שנים, והגישה הצעת חוק ממשלתית.

[22] ועדת רוטלוי- 1997-2003.

[23] חוק הסנגוריה הצבורית נכנס לתוקף לגבי קטינים ,באופן הדרגתי , בשל בעיות תקציב. בשנים: 2000-1998.

[24] מרכז הגנה לילד-מבנה המכיל בתוכו כל גורמי החקירה והטיפול (פקיד סעד לחוק הנוער,חוקר נוער מהמשטרה, חוקר ילדים    ממשרד הרווחה ופרקליט מחוז המלווה את התיק) לחקירת קטינים נפגעי עבירת מין והתעללות    החקירה מתועדת במצלמות באווירה נינוחה וחמה ולא בתחנת משטרה. הראשון מסוגו הוקם בירושלים, 2002 בסיוע משרדי ממשלה וג'וינט אשלים. כיום קיימים 2 כאלה בכפוף לחקיקה בשנת 2006 ,ביוזמתו של יו"ר וועדת זכויות הילד דאז,

[25] Krisberg & Hawkins  1995מלכיאור.

[26] P. Griffin& P. Torbert& L Szymanski, Trying Juveniles as Adults in Criminal Courts

[27]Alison Marie Grinnell, Searching for a Solution: The Future of New York Juvenile Offender Law,(2000).

[28]  B.C Feld,: The Juvenile Court Meets the Principle of Offense: Treatment, Punishment and the Difference it Makes (1988).

[29]  State of Arizona, v. Jimene 165  Ariz. 444, 1990.

[30]   בנספח א',בטבלה,בחרנו להדגיש את הסעיפים שהיו ושהתחדשו אחד מול אחד ובכך להבליט השונה, אותו שונה המאפשר לקטין זכות להשתתפות והבעת דיעה. הדגשנו את השינויים  בחוק בצבע צהוב לעומת מה שהיה (ותוקן), בצבע סגול.