גרשון הכהן: הסמינר שנתן לנו יחיא סינואר

[תמונתו של יחיא סינואר היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

על רק העימות הפנימי בישראל בין שר הביטחון, אביגדור ליברמן; לשר החינוך, נפתלי בנט, על אופן הטיפול במשבר עזה, בא הראיון הנדיר שהעניק  יחיא סנואר, - מנהיג חמאס ברצועת עזה וממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון - בראיון שפורסם עמו בידיעות אחרונות ב- 5/10/18. בראיון, מעביר סינואר את מסריו לציבוריות הישראלית. המסרים הללו מסבירים לנו לטעמי, באופן המיטבי, כמה נכונה המדיניות הישראלית, לעת הזו.

על הראיון עם יחייא סנואר ראוי לקיים סמינר. הוא מעניק נקודות אחיזה להבנת התנהלותו האסטרטגית-פוליטית של איש אמונה שבא עם אמונתו לפעולת יומו בחיכוך עם המציאות הממשית. בדבריו מונח קוד לפירוש הגיון המאבק, שמובילה בחצי שנה האחרונה הנהגת חמאס בעזה. סינואר מגלה בראיון הזה הבנה עמוקה של המאבק ומה שמכונה ה'התנגדות' כאירוע רחב ומקיף בהרבה, מעצם ההתנגשות הפיזית בין הכוחות הלוחמים. מודגשת בדבריו תפיסה עמוקה של ה'התנגדות' הזו, בכלל ממדיה, כאירוע סמיוטי, הכרוך בהעברת מסרים בין מוען לנמען בהקשר משתנה ומתהווה.

עיון עומק בראיון שמעניק סנואר גם מתווה קווי יסוד להבנה, כיצד למרות עליונותו הצבאית המוחלטת של צה״ל על חמאס, הוא הצליח להשיג מול מדינת ישראל סוג של איזון אסטרטגי.

[התמונה המקורית: צילום מסך]

להלן מספר ציטוטים, כעוגני יסוד למאמץ הפרשני: 

  • "מלחמה חדשה היא לא האינטרס של אף אחד בוודאי לא האינטרס שלנו".
  • "אני לא חושב שנתניהו רוצה לשלוט על עוד שני מליון פלסטינים".
  • "במלחמה לא משיגים שום דבר... (אבל) זה לא אומר שלא אלחם יותר".
  • "מטרת ההתנגדות היא שהמסר שלך יגיע לצד השני".
  • "שפת ההתנגדות תהיה, בשפה שהצד השני מבין".
  • התנגדות משתנה בהתאם להקשר, אל מי אתה רוצה לפנות, ומה השפה שהצד השני מבין".

[בתמונה: שפת ההתנגדות תהיה בשפה שהצד השני מבין... למקור התמונה לחצו כאן]

אנשים בעלי פרדיגמת חשיבה מערבית - ובתוכם, יהודים - מתקשים להבין אנשי אמונה, שעושים שימוש באמונתם בחיי יום יום: בניגוד ליהודים מברוקלין, שאומרים בסוף ליל הסדר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", אבל לא עושים כלום, חובתו של האדם המאמין היא לא לחכות למשהו משמים, ולראות מה הוא יכול לעשות...

חובת העשייה במרחב האפשרויות של האדם היא חובה יום יומית, בבחינת, "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות ב, יט)האדם הוא חלק מקולקטיב גדול שיש לו המשכיות, ועליו לעשות את חלקו, על אף שאדם אחר יסיים את מה שהוא התחיל בו.

העזתים ממשים יום יום את המאמץ הזה שלהם, כשצורתו משתנה בהתאם לפוטנציאל ההזדמנויות (בהקשר זה דווקא הציונות בימיה הגדולים, השפיעה מאוד גם על האחים המוסלמים, כולל תנועת החמאס...).

סינואר מדבר על המשך ההתנגדות, בצד הקפאת המאבק המזוין. ראוי לעמוד על המונחים הללו:

רעיון ה'התנגדות' החמאסי

סינואר מדגיש, שהוא אינו עומד בראש מליציות, אלא בראש משהו מורכב, שהוא תנועת שחרור לאומית, שמטרתה ה'התנגדות' (מֻקַאוַּמַה - مقاومة). זהו רעיון אמוני רחב ממדים - שראוי להילמד בישראל לעומק - שהמאבק המזוין (אל קיפאח אל מוסלח) הוא רק אחד מביטויו.

[המאבק המזוין הוא רק החלק ממושג רחב בהרבה: ה'התנגדות'.... למקור התמונה, לחצו כאן]

ההתנגדות אינה מיועדת להשיג מדינה. מטרתה רחבה הרבה יותר: הקמת 'אומה אסלאמית' רחבת ממדים (חליפות). הדרך לשם ארוכה; אין צורך להיחפז בה, ואין מטרתה, בשלב זה, כיבוש והשתלטות על שטח מסוים, אלא החלשת הצד השני כך, שהשלל ייפול לידי המוסלמים בבוא היום, כפרי בשל. הזמן פועל לטובת האסלאם. בדרך לשם, אין גם צורך להיכנס למאמצי יתר להשגת יתרון אסטרטגי. הנחיתות הטקטית מאפשרת יצירתיות וחיפוש נקודות תורפה.

המאבק המזוין הוא מרכיב מסוים באותה התנגדות. הוא כולל לחימה מתמשכת, לאורך זמן, ללא חתירה להכרעה, אלא למניעת הכרעה על ידי האויב. לצורך כך, אין משמעות לאבדות גדולות בלחימה, שהרי כל נפגע הופך לשהיד

[למאמר: גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה, לחצו כאן]

אומר סינואר: "מטרת ההתנגדות היא שהמסר יגיע לצד השני. שפת ההתנגדות תלויה בשפה שהצד השני מבין. היא משתנה בהתאם להקשר."

משמע, יש לנו פה מלחמה מסוג חדש: יש מוען, יש נמען, שני הצדדים מעבירים מסרים, וכשהם אינם מבינים את המסרים מגיעים למלחמה נוסח צוק איתן, ששני הצדדים לא רצו בה.

חמאס מחלחל בסדקי הדילמה הישראלית

נחזור למחלוקת שבין ליברמן לבנט: מדינת ישראל מצויה היום בתוך פרדוקס מתמשך: אנו עלולים להגיע למצב, שבו תהיה מלחמה, צה"ל ינצח, אבל מדינת ישראל תפסיד כי האינטרסים הלאומיים שלה יפגעו כתוצאה מההתהוות החדשה שתיווצר בשטח. את המתח הזה ניתן להגדיר כמתח שבין זווית העין של מפקד הפלוגה (המ"פ), שרואה תמיד הכרעה מול עיניו, לראייה האסטרטגית הרחבה שלוקחת בחשבון את התמונה הכוללת...

[להרחבה על המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן]

במתח הזה עדיין לא מצאנו את נקודת שיווי המשקל, וחמאס מבין את זה. הוא מזהה היטב את המתחים שבתוך מדינת ישראל, והוא מחלחל בסדקים הללו כדי לנצל אותם למיצוי האינטרס שלו.

ומה האינטרס הזה? שסוגיה שלו תהיה כל הזמן במרכז תשומת הלב הבינלאומית!

[תמונתו של נפתלי בנט מימין: פייסבוק; תמונתו של אביגדור ליברמן משמאל: פייסבוק]

ברמה האסטרטגית, האינטרס הלאומי שלנו הוא לא להגיש את עזה, לאבו מאזן, בדם בנינו, על מגש של כסף. פיצול במחנה האויב הוא תמיד יתרון גדול. ולכן, אינטרס ראשון במעלה שלנו הוא לשמר את הבידול שבין רמאללה לעזה. לכן, גם אין לנו אינטרס בפיוס פנים פלסטיני. בשנות ה-90 של המאה העשרים, גם יצחק רבין - כשהבין את משמעות החיבור של המעבר הבטוח בין מחסום ארז לתרקומיה - קלט מיד לאיזו צרה צרורה נקלענו אז, מבחינה אסטרטגית.

הנסיבות היום - באופן פרדוקסלי דווקא בגלל ההתנתקות - מאפשרות לנו להיחלץ מהצרה הזו של חיבור עזה לרמאללה.

[להרחבה על המושג, 'אסטרטגיה', לחצו כאן]  [להרחבה על המושג, 'אינטרסים לאומיים', לחצו כאן]

על עזה לא צריך להסתכל מנקודת המבט של המ"פ שרוצה תמיד להכריע, אלא מנקודת מבט אסטרטגית, שבה אין לנו אינטרס לחסל את חמאס. כדאי לנו להבין שהאינטרס הלאומי שלנו הוא קיומה של עזה כמדינה דה פאקטו. ואנו חייבים - בצורה כזו או אחרת - להגיע איתה לסוג של איזון, ולדעתי אנחנו בדרך שלם, והראיון עם סינואר הוא אחד הסימנים המעידים לכך.

האיזון הטוב ביותר שאליו נוכל להגיע הוא במחשבה, איך מנתקים את הכסף שמגיע לעזה מרמאללה, ומצליחים ליצור קשר ישיר עם עזה, כי זה אינטרס ישראלי שבעזה יהיו חיים יותר טובים, ושתהיה לנו איתם הבנה טובה יותר. חלק מזה הוא ההשלמה עם העובדה, שבעזה תהיה מדינה עם צבא (חמאס הוא צבא לכל דבר, המחולק לגדודים ולחטיבות...).

בסוף, ישראל תלך להסדרה, שתתן לעזה עצמאות כלכלית גדולה יותר, ויקרו דברים חדשים. ואז, כשעזה היא עצמאית, מה שיהיה ביהודה ושומרון פתוח לסידורים יצירתיים.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “גרשון הכהן: הסמינר שנתן לנו יחיא סינואר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.