אלעד רזניק: מה פוטין רוצה?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי stux לאתר Pixabay]

תקרית המטוס והדו"ח ששחרר ביום א' משרד ההגנה הרוסי יביאו לאין ספור דיונים על רצונותיו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. חשוב לזכור שהאמת והפרטים הטכניים לא משנים כהוא זה; והמחלוקת עם הרוסים היא, לא בגלל המטוס ו-15 ההרוגים הרוסיים, אלא מדובר על מינוף רוסי לצורכי שינויים אסטרטגים במרחב.

[למאמר על דו"ח משרד ההגנה הרוסי, לחצו כאן]

בקצרה, המעורבות הרוסית בסוריה מתחילה בעקבות בקשה סורית, באישור ויוזמה איראנית.

הבדלי אסטרטגיות

מתחילת המעורבות קיים שוני במטרות האסטרטגיות של ישראל ורוסיה במרחב. הצורה שבה הרוסים רואים את המעורבות האיראנית שונה מהצורה שבה ישראל רואה אותה.

למעשה, רוסיה וישראל נמצאות בשתי קבוצות יריבות. רוסיה היא ידיד-אויב לישראל (Frenemy). מהרגע שארצות הברית נסוגה מהזירה והרוסים התערבו במלחמה, ב- 30 לספטמבר 2015, אין כוח משמעותי בעל יכולת שמוכן לפעול לסילוקם מהזירה. לצורך השגת מטרתם האסטרטגית הרוסים צרכים לשמור על משטר אסד וחייבים להחזיר את היציבות לסוריה. 

[להרחבת המושג 'ידיד-אויב'', לחצו כאן]

לנוכח חוסר הנכונות האמריקאי-ישראלי-סוני לפעול בכוח במרחב הסורי הרוסים מסתכלים קדימה ומבינים שהם יהיו אלו שינצחו את המלחמה. יש כוח אחד שיכול לאיים על ההישגים שלהם וזאת מדינת ישראל בעיקר באמצעות איום על שרידות ממשל אסד.

מה עושים הרוסים על מנת לנטרל את יכולת האיום הישראלית?

הם מגיעים להסכם עם מדינת ישראל. במסגרת ההסכם, הרוסים מאשרים (בעל פה או בקריצה), שישראל תוכל לתקוף מה שהיא רואה כנשק שובר שוויון, שמופעל על ידי איראן, חיזבאללה וצבא אסד. ישראל בתמורה להסכמה הרוסית מסכימה לא לאיים על הנוכחות הרוסית עצמה, ועל עצם קיומו של משטר אסד; ולמעשה, עוזרת לרוסים להשיג את מטרתם.

ההסכם הסופי למניעת התנגשות בין צה"ל לצבא הרוסי, הושג ב- 23 לאפריל 2016, בביקור של מפקד חיל האוויר דאז, אמיר אשל, במוסקבה, עם מזכיר ההגנה שוויגו.

ב- 2017, הבינו בהנהגה הישראלית (באיחור של שש שנים בערך) שהאיראנים בסוריה כדי להישאר. בחצי האחרון של השנה, התחיל מרוץ צבאי ומדיני, שמנסה למנוע את ההתבססות הזאת.

ב- 23.08.2017, יצא בנימין נתניהו לפגישה דחופה עם ולדימיר פוטין במוסקבה. לנתניהו התלוו ראש המל"ל, ראש אגף המודיעין דאז, הרצי הלוי, ראש המוסד, יוסי כהן, והשר אלקין.

שבוע לפני כן, הגיעה משלחת לוושינגטון, במטרה לשכנע את האמריקאים לפעול נגד הנוכחות האיראנית באזור. האמריקאים סרבו להתחייב. על פי הצהרת לשכת רה"מ לעיתונות לקראת הנסיעה "שני המנהיגים צפויים לדון על הניסיון המואץ של איראן להתבסס צבאית בסוריה". זו הייתה הפעם הראשונה, שהנושא עלה ציבורית.

[למאמר המלא בישראל היום, לחצו כאן]

ב 28.08.2017, התפרסם במגזין The National ראיון עם השגריר היוצא של ארה"ב בסוריה, רוברט פורד. פורד אמר בראיון, שהאיראנים בסוריה בכדי להישאר.

[לראיון המלא במגזין The National, לחצו כאן]

ב- 28.07.2017 ביקר מזכ"ל האום, אנטוניו גוטרש בארץ. במסגרת הביקור הוא נפגש עם נתניהו. במסגרת הביקור אמר לו נתניהו, שאיראן בונה אתרי טילים מדויקים גם בסוריה:

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

יום אחרי נתניהו, ב- 29.07.2017 נפגש ראש אמ"ן דאז, הרצי הלוי עם מזכ"ל האו"ם והזהיר אותו כי "התבססות איראן והציר השיעי בסוריה, והתעצמות חיזבאללה בלבנון הם שני תהליכים שעלולים להביא להסלמה לא רצויה בזירה הצפונית":

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

לאורך כל תקופת המעורבות הרוסית בסוריה, הקפידו הרוסים לטעת במקבלי ההחלטות הישראלים את ההרגשה, שהם לא רואים את הנוכחות האיראנית בסוריה בעין יפה, וקיימים הבדלים בשאיפות האסטרטגיות בין איראן לרוסיה במרחב. המסרים הללו חלחלו לציבור הישראלי דרך כתבים המקושרים לנתניהו, ובאמצעות לשכת ראש הממשלה; בין השאר, כיוון שהם משרתים את נתניהו פוליטית. נתניהו מוצג כגאון, שבחר נכון אסטרטגית, והצליח להתוות אסטרטגיה המאפשרת לישראל להלך בין הטיפות.

התקיפה הראשונה של חיל האוויר כנגד ההתבססות האיראנית בסוריה, התרחשה בשביעי לספטמבר 2017, עם תקיפת מתקן המחקר במיסאף. זאת, בשונה מתקיפות למניעת העברת נשק לחיזבאללה, שמתנהלות לאורך כל מלחמת האזרחים. המערכה הצבאית למניעת ההתבססות האיראנית בסוריה נפתחה:

[לכתבה המלאה ב- The Times of Israel, לחצו כאן]

רוסיה הרשמית מדברת בשני קולות בנושא הנוכחות האיראנית בסוריה: מחד גיסא, היא מרמזת לישראל על נכונותה ומאמציה להוציא את האיראנים; ומאידך גיסא, מדבררת את זכותה של סוריה הריבונית להזמין לשטחה את כל מי שהיא רק רוצה:

[לכתבה המלאה באתר רויטרס, לחצו כאן]

ב- 22 לאוגוסט 2018, ביקר בארץ היועץ האמריקני לביטחון לאומי, ג'ון בולטון. במסיבת העיתונאים שהוא ערך הוא הודה, שבפגישת הפסגה שנערכה בהלסניקי, פוטין הצהיר לפני האמריקאים, שהוא לא יכול להוציא את האיראנים מסוריה:

[למאמר המלא בחדשות וואלה, לחצו כאן]

למה הרוסים הסכימו ב- 2016 לאפשר את התקיפות הישראליות? הם ידעו, שבעוד X זמן (ואין לי מושג מה קבועי הזמן שהם מגדירים) מלחמת האזרחים תסתיים. האיום הפנימי על ממשל אסד יוסר; ואז, הם יתפנו לפעול דיפלומטית להסרת האיום החיצוני על היציבות במרחב.

המחיר המתלווה להסכם הרוסי ישראלי הוא פגיעה בכ- 30% מיכולות השותפים האיראנים בסוריה. מחיר נמוך למדי להחזרת היציבות, שמשרתת בסופו של דבר גם את האיראנים.

כיוון שאנחנו קרובים לסיומה של מלחמת האזרחים הסורית ולהתכנסות לקראת פתרון פוליטי, תקרית המטוס נותנת לרוסים את התירוץ לפעול כנגד האיום היחידי שקיים היום על היציבות בסוריה. האיום הזה הוא המשך התקיפות הישראליות. הרוסים מצאו הזדמנות למנף משבר לצורך כפיית שינויים במרחב! 

הצורך הרוסי בשינוי, הוא שמכתיב את האירועים; ולהערכתי, אנחנו בעיצומה של החרפה רטורית, מתוך כוונה רוסית להגיע להבנות מדיניות חדשות, שמבוססות על הסכם הפרדת הכוחות מ- 1974.

מלבד זאת, אני סבור שיש להרוס את קרתגו ולפני זה צריך להחזיר את הדוב למערה (קרי, לחסל את הנוכחות הרוסית במזרח התיכון).

איליושין 20 זאת התחלה טובה, אבל לא מספיק טובה!

מקורות והעשרה

One thought on “אלעד רזניק: מה פוטין רוצה?

  1. "…מלבד זאת, אני סבור שיש להרוס את קרתגו ולפני זה צריך להחזיר את הדוב למערה (קרי, לחסל את הנוכחות הרוסית במזרח התיכון).
    איליושין 20 זאת התחלה טובה, אבל לא מספיק טובה!…"

    שוב אותו רמז שאינני בטוח שכל הקוראים מבינים – אפשר לפרט יותר או אתה חושש ממשהו שאין לנו יכולת להבין?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *