התאבדות קולקטיבית: למה הם מתאבדים?

[בתמונה: הפלסטינים מנתקים את עורק החיים שלהם - שריפת מעבר כרם שלום. הצילום: דובר צה"ל]

המאמר עודכן ב- 3 בדצמבר 2019

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פרולוג

באופן לא סדיר, בתוך חמש עד עשר שנים, מתרחשת אחת התופעות המוזרות בחיי בעלי חיים: על פי דחף משותף לגזע, כל אוכלוסיית הלמינגים / למוסיים (סוג של מכרסמים קטנים) מתחילה יחד בהגירה המונית מן ההרים אל הים... ההתקדמות שלהם בלתי ניתנת לעצירה, והם מתנגדים בתוקפנות לכל מי שמנסה לעצור אותם. מאות מתים בדרך. כשהם מגיעים לים הם ממשיכים ישר קדימה... מותם הוא בלתי נמנע!

"אדם היה מהלך על חוף הים. ראה למינג מתחמם על צוק. שאל אותו: "כל חיי הקדשתי לחקר הלמינגים, ורק דבר אחד נבצר ממני להבין: איך זה שאתם מטביעים את עצמכם במים? השיב הלמינג: "מפליא: אני עצמי חוקר את דרכי האדם, ורק דבר אחד אינני מבין: איך זה שאתם לא?" (ולד, 1987, ע' 5).

יאללה מתאבדים...

ב- 11 במאי 2018, עשרות מפירי סדר השחיתו והציתו את צדו העזתי של מעבר הסחורות בכרם שלום. הם פגעו בצינורות הגז המועברים מישראל לרצועת עזה ומיועדים לשימוש תושבי הרצועה. זו הפעם השנייה בימים האחרונים שבה מפגינים פוגעים במעבר. נזק כבד נגרם במקום. המסוע, מסוף הגז והדלק, ומסוע חומרי הבניין עלו באש (בוחבוט, 2018). 

זו אינה הפעם הראשונה שהפלסטינים פוגעים בעצמם, ולא כובד החיים תחת שלטון החמאס נטע בהם את הדחף לעשות זאת. כך למשל, בשנת 2004 - הרבה לפני ההשתלטות החמאס על הרצועה - נסגר אזור התעשייה המשותף לישראל ולעזתים, הצמוד למעבר ארז, וננטש. זאת, לאחר שהיה יעד לפיגועים במהלך העימות המזוין עם הפלסטינים מאז שנת 2000. ההתקפות כללו ירי תלול מסלול, פיגועי חדירה ופועלים שתקפו את מעסיקיהם. בצד הפלסטיני של המעבר היו חנויות ודוכני מסחר פלסטינים, וגם אלה נהרסו, אחרי שבחסותם נחפרה מנהרת טרור ששימשה לפיגוע חדירה לאזור התעשייה. 

אנו מכירים את התופעה, לפיה מערכות מורכבות דוחפות, לעתים, את קיצן לאחור: כך בטבע וכך אצל בני אנוש, וכמו הבודדים כך גם קבוצות: להקות לווייתנים מתאבדים, להקות דולפינים מתאבדים, להקות של למינגים מתאבדים... וגם קבוצות אנשים.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

המשגה

התאבדות קולקטיבית היא מקרה קיצוני של של התנהגות קולקטיבית (Collective behavior) או התנהגות נחילית (Swarm behavior). זהו מצב, שבו הפרטים במערכת מורכבת מוותרים על מטרותיהן הנפרדות ומתנהגים כגוף אחד - כקולקטיב - המציית לחוקי תיאום, להשגת מטרת העל. התנהגות זו - בין אם של בני אדם או של גורמים אחרים בטבע - אינה ניתנת להסבר במונחים אינדיווידואליסטים (עידן, 2014, ע' 28). היא מתרחשת כאשר נוצרת סכנה משמעותית של הישרדות על הקבוצה. לכן, מטרת העל היא בדרך כלל, הישרדות.

מושג קרוב הוא דה-אינדיבידואציה (deindividuation): מצב, שבו פרט בקבוצה חברתית חש שהוא מאבד את זהותו האישית, ומתמזג עם זהות הקבוצה.

[להרחבה בנושא 'התנהגות קולקטיבית' לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'דה-אינדיבידואציה' לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן]

[היצירה Hole Lemmings GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר אינו מוזכר]

מה גורם לקבוצת אנשים לשרוף את עורק החיים שלהם? למה הם מתאבדים? 

התשובה הבנאלית היא ייאוש: "במצב הנוכחי, טוב מותנו מחיינו". אבל בקביעה כזו יש ממד רציונלי משמעותי: חולה סרטן שקיצו קרוב מבקש לחסוך מעצמו סבל; קבוצת אנשים שנגזר עליה למות; או להימכר לעבדות, מעדיפה לעשות זאת בעצמה, ולא לתת לאויבה את התענוג (התאבדות מצדה כמקרה בוחן). זה ממש לא המצב בעזה. את ההיגיון המעוות שלהם - שאנו לא נבין לעולם - ניתן, אולי, להגדיר במילים, ככל שיהיה רע יותר, יהיה בסוף טוב יותר...

קשה להדביק לכך היגיון רציונלי, מה עוד, שכמה אנשים חכמים קיבלו את פרס נובל לאחר שהוכיחו שבני אדם אינם מקבלים החלטות בצורה רציונלית; ואם הם מוותרים על הרציונל כפרטים, הם עושים זאת גם בקבוצות.

כך למשל, "ב- 18 בנובמבר 1978 הועמדה בכפר קטן בג'ונגל הדרום אמריקאי חבית פח מלאה במיץ מלאכותי שלתוכו הוכנסו מנות ציאניד ווָאליום. יותר מתשע מאות איש - אנשי כת "מקדש העם" - נעמדו לפניה בשורות, ואחרי שנתנו לילדיהם לשתות את הרעל הם שתו גם בעצמם. המוות היה מהיר ותוך כמה דקות משפחות שלמות שכבו חבוקות על האדמה, ללא רוח חיים. ג'ים ג'ונס, מנהיגם הרוחני של אותם אנשים, מת מירייה בראשו" (פרסיקו, 2007). אנחנו בוודאי מבינים שהיה שם סוג של היגיון מעוות שדחף את כולם לעשות מעשה. אבל את עצם ההיגיון הזה לא נבין לעולם.  

למה זה חשוב?

כי אחרי כל ברוגז מגיע זמן שיחות הסדרה ושלום. אחת המגרעות האופייניות לנו כקבוצה, היא הנטייה להשליך את ההיגיון שלנו על אויבינו. מומלץ, כשנגיע לשם, לקרוא שוב ולעכל את משל הלמינגים, המובא בתחילת מאמר זה...

מקורות והעשרה

3 thoughts on “התאבדות קולקטיבית: למה הם מתאבדים?

  1. זה מהלך טקטי מתוכנן ומחושב היטב, להציב אזרחים מול חיילים תמיד יזכו לאהדת התקשורת, וכאשר שורפים את מעבר הגבול ותגבר המצוקה ההומניטרית – כך תואשם יותר ישראל במצב ויגבר הלחץ הבין לאומי
    זה לא היאוש הדוחף אותם לכך, אלא התקווה שהם יוכלו לממש את חזונם לפתרון הסופי

  2. הנה שני הסברים אפשריים.

    האחד הוא ייאוש -יש למצוא מטרות פגיעה אפשרויות בכל מחיר – לא משנה מה יהיה המחיר אחר כך, ולפגוע בהם .

    ההסבר השני הוא ליצור משבר שיפסיק את המצב הקיים – לדוגמה יצירת מצוקה ומשבר הומניטרי ברצועה – זה יגרום לכך שהעולם ישים לב למתרחש ברצועת עזה ויכריח את ישראל \ מצרים להסיר את המצור \ לשנות היבטים אחרים במדיניות.

    בערכים למינגים והחפת לוויתינים בויקיפדיה אפשר לקרוא על הנמשלים. למינגים אינם מתאבדים במודע אלא טועים. סביר גם שהחפת לוויתנים היא תוצאה של מחלה או שיבוש ולא עקב החלטה מודעת.

  3. פעם קראתי (בסדרת ספרים של טיים-לייף) בספר על הרפואה, שבהודו השתמשו פעם בקליפת איזה שהוא עץ על מנת להקל על כאבי ראש.
    ואיך זה היה עובד? טחנו, שתו – וקיבלו כאב ראש שהוא לא פחות ממחריד.
    לאחר כשעה היתה ההשפעה פגה והחולה היה מרגיש כל כך יותר טוב…
    לשם הולכים העזאווים?
    בעזה, כמות המשכילים היא גבוהה מאד וזה הופך את חוסר ההבנה (לפחות שלי) – למושלם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *