[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה] [לאוסף המאמרים על מחלת הסרטן והמאבק בה, לחצו כאן]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
קיימים יותר ממאה סוגי סרטן שונים, כל אחד עם דפוס גדילה ונקודות תורפה משלו. לא ניתן, כמובן, להמציא תרופה אחת שתתאים לכולם. אבל מה אם היינו יכולים לעורר את מערכת החיסון של הגוף על מנת שתתקוף את הגידולים הסרטניים בכל ארסנל הנשקים המתוחכם העומד לרשותה?
זה בדיוק מה שעשו חוקרים באוניברסיטת סטנפורד, שהראו שבאמצעות הפעלת תאי דם לבנים באזור הגידול, מערכת החיסון מחסלת את הגידול במקום – ולא זאת בלבד, אלא שהיא נכנסת לפעולה בכל הגוף, וקוטלת גם גידולים משניים מאותו סוג שהספיקו להתפשט לאזורים אחרים.
אה, ואם זה לא מספיק, מסתבר שהטיפול גם מחסן מפני גידולים עתידיים.
אז עכשיו שסקרנו את ההייפ, בואו נסתכל במחקר עצמו (קישור כאן).
קודם כל, מדובר במעבדה של חוקר מכובד – רונלד לוי, פרופסור לאונקולוגיה – שכבר רכש לו מוניטין בתחום ה- "אימונותרפיה לסרטן" – כלומר, בשימוש במערכת החיסון למלחמה בסרטן. מחקרים קודמים ממעבדתו הובילו לפיתוח התרופה החדשנית ריטוקסימאב נגד סרטן בבני-אדם. בקיצור, לא מדובר בקוטל קנים, והמאמר עצמו התפרסם בכתב-העת המדעי Science Translational Medicine של האיגוד האמריקני היוקרתי לקידום המדע. אה, וכבוד לאומי: עידית שגיב-ברפי הישראלית הובילה את המחקר במעבדתו של לוי בסטנפורד.
[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
ומה קורה במחקר עצמו? החוקרים ניסו להזריק שני חומרים שונים לתוך גידולים בעכברים. החומר הראשון גורם לקולטנים מסוג OX40 להופיע על פני השטח של תאי הדם הלבנים. החומר השני – נוגדן ייחודי – נקשר לקולטנים האלו ומפעיל אותם. ואז מתרחש דבר מופלא: התאים יוצאים מהתרדמת בה היו שרויים, מרחרחים את סביבתם ומבינים שהם נמצאים בסביבת גידול סרטני – בדיוק סוג האיומים על הגוף שהם אמורים לטפל בו.
וזהו. זה כל מה שצריך. תאי הדם הלבנים שהתעוררו מזעיקים עכשיו את כל חבריהם למסיבה, וביחד הם תוקפים את הגידול ומחסלים אותו תוך עשרים ימים לכל היותר. באותו הזמן הם גם מעבירים את ההודעה הלאה בגוף, וכך מחוסלות גם שלוחותיו של הגידול המקורי בכל הגוף. לפי הידיעה לעיתונות ששחררה האוניברסיטה, מתוך 90 עכברים שעברו את הטיפול, 87 נרפאו מהסרטן. במחקר עצמו נכתב יותר במדויק, שרק בשלושה מתוך תשעים עכברים, הופיעו הגידולים הסרטניים מחדש – אך גם אז, מנה נוספת מהטיפול הספיקה כדי לקטול את התאים הסרטניים ביעילות.
על עכברים אחרים, שפיתחו סרטן השד באופן ספונטני, פעל הטיפול באופן דומה. החומרים שהוזרקו לגידול הראשון שצץ, סיפקו סוג של חיסון כנגד גידולים נוספים מאותו סוג, והאריכו באופן משמעותי את חיי העכברים.
אני מניח שלא צריך להסביר שמדובר בתגלית מרגשת. מכיוון שהטיפול נבדק גם על גידולים סרטניים ממקור אנושי (סרטן השד, המעי ומלנומה), יש סיבה טובה להניח שהוא יצליח גם בבני-אדם באופן דומה. אמנם הטיפול נוסה רק על מספר מצומצם מאד של סוגי סרטן עד כה, אך כדבריו של לוי – "איני חושב שיש גבול לסוג הסרטן בו נוכל פוטנציאלית לטפל…"
לוי חוזה עתיד בו רופאים יוכלו להזריק את הטיפול לגידולים מוצקים בבני-אדם כדרך לעצור את התפשטות הגידול. ניתן גם להזריק את הטיפול לפני ניתוח (שנועד לעקירת הגידול מהגוף), כדי לגרום למערכת החיסון לחסל שלוחות אפשריות או תאי סרטן שיישארו בגוף לאחר הניתוח. בימים אלו פועלים לפתיחת מחקר קליני ראשון מסביב לטיפול.
נחזיק אצבעות.
אם מעניין אתכם לקרוא עוד על עתיד הרפואה, אתם מוזמנים לקרוא את ספריי "המדריך לעתיד" ו- "השולטים בעתיד" (ראו תמונת כריכה משמאל) (קישור לרכישה).
[לאוסף המאמרים על מחלת הסרטן והמאבק בה, לחצו כאן]
