[תמונת החיילים היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Niv Singer לאתר flickr]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
התקיפה הישראלית האחרונה בסוריה וירי טיל אס. אי 5 סורי, כנגד מטוסי חיל האוויר, עוררה בשיח הישראלי קריאות אזהרה מפני מגמת הסלמה והתדרדרות בלתי רצויה בזירה הצפונית. בממד הגלוי והמוצהר מדיניות ישראל מוסברת כמובלת על ידי הכורח למנוע העברת נשק "שובר שוויון", מסוריה לידי חיזבאללה בלבנון. נימוק זה לכשעצמו, אינו יכול לספק הסבר אסטרטגי למוכנות הישראלית להתנהלות עקבית על סף איום ההתדרדרות למלחמה. מעבר להגיון המניעה שהוא טקטי ביסודו, שוכן ככל הנראה הגיון אסטרטגי הראוי להתבוננות ולדיון.
לישראל אכן לא היה אינטרס להיות מעורבת במלחמת האזרחים בסוריה ובמשך שש שנות הלחימה בסוריה הצליחה בתבונה ראויה להערכה, להתנהל לאורו של אינטרס זה. אלא שלא די בכך, גם לישיבה מתמשכת על הגדר ישנו מחיר. האינטרס הישראלי במתרחש בסוריה רחב יותר מעצם שימור השקט ביישובי הגבול: מדינת ישראל מעוניינת לדוגמה למנוע את הפיכתה של סוריה למדינת חסות איראנית ובוודאי חשוב לה למנוע התבססות כוחות איראנים ראדיקליים או כוחות חיזבאללה, בגבול רמת הגולן. לשם כך עליה לכונן את מעמדה כשותפה בעלת ענין, בעיצוב הסדר החדש בסוריה.
בספרו: "מלחמה ואסטרטגיה" (ראו תמונת כריכה משמאל) הסביר האלוף הרכבי: "למדינות יש גבולות משפטיים של הטריטוריה הלאומית שלהן, ואולם יש להן גם 'גבולות קריטיים' או 'גבולות אסטרטגיים' שלהגנתם יהיו מוכנות לצאת למלחמה."
אנגליה לדוגמה טענה שגבולה האסטרטגי המזרחי הוא על נהר הריין בלב גרמניה. לא תביעה לריבונות כרוכה בתפיסה זו, אלא הדגשת חשיבות המתרחש במרחב שבין הריין לאוקיינוס כמרחב התעניינות בעל משמעות ישירה להגנת בריטניה. בתפיסת הביטחון הלאומי הבריטית, תשומת הלב הנדרשת ל'מרחב התעניינות' זה, מתבטאת גם בהגדרת הצורך להפעיל כוח במרחב זה, אם יידרש.
בהיבט זה, חרדה ישראלית למתרחש בגולן הסורי, היא עניין מוכר במפת האינטרסים שיש למדינות במתרחש במדינות הסמוכות להן.
אכן, מראשית מלחמת האזרחים בסוריה, כל המדינות השכנות: לבנון, תורכיה עיראק וירדן, מצאו עצמן נדרשות להשתתפות צבאית אקטיבית, גלויה וסמויה במרחבי סוריה הסמוכים לגבולותיהן. בזיקתם הפעילה, מתוך מעורבות בחיכוך הלחימה, סימנו מדינות אלה את מרחבי האינטרסים שלהן במגמות המתהוות בעיצוב הסדר החדש בסוריה. ברור למדינות אלה, כי מי שפועל שם ונוטל חלק במעורבות ממשית בהתרחשות, קונה את מעמדו כשותף שיש להתחשב בו בעיצוב הסדר החדש. זו מתכונת השיקולים, המכוונת גם את הגיון קבלת ההחלטות הישראלי. מה שנכון לגבי ירדן נכון גם לישראל: ההבנה שאם לא תיצור את וקטור החיכוך האקטיבי במגמה הנדרשת לה, לא 'יספרו אותה' ואת האינטרס שלה בכינון העקרונות למתכונת הסדר החדש הצפוי להתגבש.
את מעמד השותפות קונים מתוך עצם ההעזה להתערב, המתקיימת למרות הסיכון הכרוך בהתנהלות על סף הכאוס. למעורבות פעילה, בתנאי שתהיה משכנעת בנחישותה ובמשמעותה, צפויה תמורה המכוונת להשגת מעמד של גורם במערכת שראוי וכדאי להתחשב בו ולו רק בשל פוטנציאל הנזק שהוא יכול לחולל לשיווי המשקל של המערכת המתהווה. צורת ההתערבות הישראלית במובהקות הישגיה, אמורה בהגיון זה, להביא את כל הנוגעים לגיבוש סדר בסוריה בראש ובראשונה רוסיה וארה"ב, לידי ההכרה שלא רק שגם לישראל יש עניין בסדר המתהווה, אלא שיש ביכולתה להפריע להתהוותו של שיווי המשקל האזורי הרצוי להם. קיצורו של דבר, ישראל זקוקה לנקודת התערבות על מנת שיוכר מתוך עצם החיכוך, כי גם את דרישותיה כדאי לשלב במשוואת השיקולים הכוללת לגיבוש הסדר החדש בסוריה.
ניכסיותה של מדינת ישראל לארה"ב ולרוסיה כגורם אזורי ממצב, תלויה בנקודת מבט זו, גם בפוטנציאל אי היציבות שהיא יכולה לחולל. בעצם התעוזה להפעיל כוח גם כשהדבר כרוך בהתנהלות על סף הכאוס, יש פוטנציאל התדרדרות, אבל גם פוטנציאל מייצב. המדיניות הישראלית נבחנת בעת הזו, בשיקול הדעת המדויק לשימור שיווי המשקל הרצוי בין סיכוניי ההתדרדרות לבין שימור וקידום האינטרסים החיוניים.