[בתמונה: יורם לנדסברגר מתחפש לאפרים ארליך קרמשניט, בפורים 2019... צילום: בוקי נאה, פייסבוק]
הדף עודכן בתאריך 21 במרץ 2019
[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ב- 21 במרץ 2019 העלה כתב הפלילים המיתולוגי, בוקי נאה (ראו תמונה משמאל למטה) פוסט בדף הפייסבוק שלו, ובו התמונה המדהימה שבראש המאמר: יורם לנדסברגר -שכונה "יורם היפה" ו"החתול המטפס" - עבריין מפורסם שהפך לסלב, מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל; מחופש לדמות מיתולוגית אחרת: קצין המשטרה אפרים ארליך (קרמשניט).
בוקי נאה הוסיף ליד התמונה את המילים הבאות: "אם במקרה מנסה לעצור אתכם ברחוב קצין משטרה שעל התג שלום רשום אפרים ארליך - תברחו. זה לא קצין משטרה. זה הפושע יורם לנדסברגר שגנב לו את המדים, מתחזה לשוטר ועוצר אנשים. זהירות...".
.
מראות כאלה של שוטרים, עבריינים וכתבי פלילים ש'מסתחבקים' יחד הם דבר בלתי אפשרי במציאות שלנו. אבל החבורה הזו צמחה יחד בתקופה ה'רומנטית' של הפשע הישראלי. לנדסברגר התפרסם בשנות השבעים של המאה הקודמת, לפני התבססות משפחות הפשיעה המאורגנת - שכלל 'עבריינים סלבריטאים' כמו שמעיה ושרה אנג'ל, הרצל אביטן ואחרים. הוא עודו איש מרשים ויפה תואר, אנטליגנטי מאוד ושחקן שח מעולה (אלפרט, 2014).
עוד כינוי שנתנו לו כתבי הפלילים היה "בכיר השודדים בישראל, הגדול מכולם. שודד נועז שלא מפחד, בעל רזומה ענק הכולל שוד בנקים, שוד חנויות יוקרה וישיבה בבתי כלא בארץ ובאירופה" (FM-103, 2017). כשנשאל מה מניע אותו השיב: "... "תשוקה. תעוזה. לחשוב מחוץ לקופסה לפעמים. שודד זה מקצוע. בשוד אתה צריך לפעול מהשכל, אתה צריך להפתיע, אתה צריך קור רוח, ולגשת לעניין, למטרה. באת לקחת כסף - קח את הכסף. באת לקחת יהלומים - קח את מה שצריך. נסיגה טובה, ולטוס שם. אתה צריך ביטחון עצמי, ולי היה ביטחון עצמי מופרז" (אלפרט, 2014).
הקשר של לנדסברגר עם בוקי נאה, לא התחיל היום. נאה סייע לו בעבר להעלות את התובנות שלו על הכתב באוטוביוגרפיה בשם: "פושע כל החיים. אוטוביוגרפיה של עבריין צמרת", שראתה אור בהוצאת מעריב בינואר 2014. הוא מעביר הרצאות בעקבות הספר....
חלק מהקסם של לנדסברגר היה הג'נטלמניות שהפגין כלפי עמיתים בעולם הפשע, כולל כאלה שהיו 'נחותים' במעמדם ממנו. כך למשל נודע, כמי שמשתמש בסיוען של יצאניות: "... כדי להעביר דברים ואקדחים, ולא סתם השתמשתי וזרקתי... הייתי מפנק אותן, בכסף, בבגדים, בבילויים" (FM-103, 2017).
למרות שהרוויח כסף גדול, שילם מחיר יקר, ישב שליש מחייו - עשרים שנים - בכלא, נפל להתמכרות להירואין ונחלץ ממנה: "... אחרי 12 שנים של התמכרות, אלוהים עשה איתי חסד ולקח ממני את הכמיהה. היום תשימי לידי ערימה, תגידי חוקי, בלי כסף - אני ארצה להקיא. אני אנשוף עליו ואעיף את הכל". בסוף, נותר להזדקן לבדו, בלי כל בדירה מוזנחת בהדר יוסף (אלפרט, 2014), למרות שיש לו בת דתיה ושני נכדים: "התפוחים נפלו רחוק מהעץ" אמר... (מאקו, 2014).
כיוון שעד היום הוא מהמר כפייתי: "... הרבה כסף הלך. עברו מאז הרבה מיליונים" (FM-103, 2017) (אלפרט, 2014).
הכריזמה שלו כה גדולה, עד שגם בגיל 74 הוא עוד מספק כותרות לכתבים הפליליים. כך למשל, טען למשל במרץ 2017 בראיון מיוחד לברהנו טגניה וגלעד שלמור ב-103FM: "לא ישבתי אף פעם מאסר ממושך כי אני אשכנזי, נתנו לי תמיד קצת פחות שנים בכלא. זו האמת. המראה שלי סייע לי בקריירה" (FM-103, 2017).
ילדות
יורם לנדסברגר הוא צבר, שנולד ב- 1943 בתל אביב, בבית חולים הדסה, שכבר לא קיים מזמן. אביו, אריה, עולה מגרמניה, איש הבריגדה שסחב פציעה ממלחמת העולם השנייה; ואמו, חנה, ילידת לטביה. הייתה לו אחות אחת, אילנה, שהיום לא שומרת עמו קשר. המשפחה התגוררה בצריף עץ מספר 81 בשכונת מחלול, במקום שבו נבנתה לימים כיכר אתרים. כשהיה בן שנה, אבא שלו תלה את עצמו בחוף גורדון (אלפרט, 2014).
האם, חנה לנדסברגר, מעולם לא הטיפה לילד שלה, לא ביקשה שיפסיק לגנוב, רק התחננה שלא ייתפס (אלפרט, 2014). לנדסברגר סיפר (FM-103, 2017): "בגיל חמש גנבתי קרמבו. הייתי ילד רחוב, אומנם אשכנזי, אבל ילד רחוב. נולדתי וגדלתי בצריף ליד הים בתל אביב, איפה שבנו אחר כך את כיכר אתרים. היינו עניים, בקושי היה לחם בבית. בשר לא ראינו, היו מוכרים בשוק שחור. בגיל 5 או 6 גנבתי ארנק בים ואמרתי לאמא שלי שמצאתי אותו. היא במקום לתת לי סטירה חיבקה אותי ואמרה איזה ילד טוב שדואג לאמא. אז בכל פעם שרציתי חיבוק הייתי מביא לה ארנק. רציתי ממנה חום ואהבה. אבי התאבד כשהייתי בן שנה, לא הכרתי אותו ואין לי רגשות כלפיו".
[סרטון יו-טיוב שהועלה על ידי Avner Efendowicz ב- 5/4/11]
בגיל 5 נמסר על ידי אימו לבית היתומים "עלומים" ברמת גן: לנסברגר סיפר כי קצת אחרי שמלאו לו 5, אמו עלתה איתו על האוטובוס לרמת גן, ואמרה לו: "יורמל'ה, אל תקרא לי אמא"... הייתי מבולבל, לא הבנתי מה קורה ומה הולך לקרות. כשירדנו והגענו לבניין, לא ידעתי שמדובר בבית יתומים שהולך להיות הבית שלי... לא כעסתי עליה... הייתי עצוב בנשמה. עצוב להיפרד מאמא ולהיכנס לבית יתומים, כשאני לא יתום. אבל עם הזמן הבנתי שלא יכלה אחרת. הייתי ילד רחוב, ואיפה היא תשים אותי כל היום? הייתה הולכת לעבודה. היא הייתה אישה מקסימה, אבל זה היה גדול עליה. היא הייתה חולה, הייתה לה מחלת עצבים שבגללה גם התאשפזה מדי פעם" (אלפרט, 2014).
לנדסברגר לא אהב את 'עלומים': "זה היה מקום שניסה להחדיר לנו דת בכל הכוח. אני חושב שבגלל זה אני נרתע מהדת עד היום". כשהיה בן שמונה הועבר למוסד בכפר אביחיל, אותו דווקא אהב: "זה היה מוסד של בני טובים, כאלה שההורים רצו בשבילם חינוך קרוב לאדמה. היו מביאים הרבה ממתקים וכיבדו אותי" (אלפרט, 2014).
בניגוד אליו, אמו שלחה את אחותו לקיבוץ. לנדסברגר סבר, שאם גם הוא היה נשלח לקיבוץ, הכל היה יכול להתגלגל אחרת. או אם, למשל, היו מקבלים אותו לצבא, כשפנה אליהם בגיל 17 מתוך הכלא: "חשבתי שזה יעזור לי בוועדת השחרורים אבל הצבא ענה לי שאין לי מה לחפש אצלם. לא עכשיו, וגם לא בעוד שנה. באותה תקופה, תחילת שנות השישים, לא היה עדיין את כל העניין הזה של נערי רפול. מי שמע על זה בכלל. כמה רציתי לשרת את המדינה. חבל" (אלפרט, 2014).
באביחיל, המשיך את תהליך הידרדרותו לפשע. בגיל עשר ביצע את הפשע המתוחכם הראשון: "... ידעתי שזה יבוא, שלא אסתפק רק בגניבה מהמכולת". לנדסברגר לקח איתו שני ילדים מהפנימייה, ויחד עלו על אוטובוס שהנהג שלו ירד לרגע לקנות משהו בקיוסק. הוא התחזה לבן של הנהג, שם את התיק על הכתף, וירד לעבר "אבא" שעמד עם הגב. ואז הם התחילו לרוץ. היה שם סכום עתק של 121 לירות, הרבה יותר מהסכום שהיה צריך בשביל לקנות את מערכת התופים שעליה חלם. לנדסברגר שכנע את חבריו לקבור ולהסתיר את הכסף, ואחר כך, התגנב למקום שבו הוטמן הכסף, הוציא אותו והטמין במקום אחר. אולם, כשיצא הביתה לבקר את אמא בתל אביב, עם כל הכסף, עצר מונית, כי ככה נוסעים מיליונרים. רק שהמזל לא שיחק לו: במונית שעצר ישב מנהל המוסד: "הוא התחיל לשאול שאלות, חשד שאני גונב כסף מהמעיל שלו, ואני נבהלתי והוצאתי את כל הכסף... זה היה הסוף שלי במוסד... (אלפרט, 2014).
אחר כך הועבר ל'בית הנוער' בתל אביב. מוסד קשוח, ששלח את נעריו בדרך כלל לעבודה ולא ללימודים. אבל, "... אני הייתי אשכנזי עם עיניים כחולות, אז שלחו אותי ללמוד. אמרו, בטח אינטליגנט" (אלפרט, 2014).
הידרדרות מהירה ואימוץ...
כבר בגיל 21 נשפט לנדסברגר לתשע שנות מאסר על החזקת רכוש גנב, ולעוד שנה על בריחה מהכלא עם אסיר מפורסם אחר, נחמן פרקש. אולם עונשו שונה בערעור לבית המשפט העליון, והוא זכה לזוג פטרונים אמידים, שמימנו את הגנתו המשפטית, ובעצם, אימצו אותו (FM-103, 2017):
[בתמונה: כתבה של בוקי נאה בידיעות אחרונות על יורם לנדסברגר (הועלה לרשת ע"י עו"ד חיים משגב)]
שוד תכשיטי פדני
אחד ממעשי הפשע המוכרים - שיצרו את ההילה סביב לנדסברגר - היה שוד תכשיטי 'פדני' ששכן בלובי של מלון שרתון הישן, לחוף ימה של תל אביב. לנדסברגר תאר את האירוע כך (FM-103, 2017):
"הייתי חם על תכשיטי 'פדני', הייתי מסתכל על הוויטרינה בלובי של מלון 'שרתון' הישן, שכבר לא קיים היום, והיה נוזל לי ריר מהפה. כל יהלום כמו עין. אמרתי לשותף שלי שחייבים לעשות את המכה לפני שעוזבים את הארץ. השותף שלי גר בבית ליד עם חצר. קודם כל חפרנו בור בעומק מטר וחצי והכנו 'סליק' להחביא את הסחורה. בדיוק אז נשיא ארה"ב ניקסון בא לבקר בארץ. כשהוא נסע לירושלים כל השוטרים של תל אביב נסעו לאבטח אותו ונשארו בתל אביב שניים-שלושה שוטרים. אמרתי לשותף שזה היום, זה הזמן...
בהפסקת הצהרים, בין שתיים לארבע, כשכל החנויות סגורות, כמו שהיה נהוג אז, שלחתי את השותף שייכנס ללובי לבוש כמו תייר ויסתכל על הוויטרינה. התפקיד שלו היה להזהיר אותי אם מישהו מתקרב, כשאני נכנס לחנות בדרך שלי", סיפר. "אמצעי ההגנה לא היו מתוחכמים כמו היום. נטרלתי את האזעקה מחוץ למלון. השתלשלתי פנימה עם חבל, הגעתי לחדר הכספות, ראיתי שהשאירו כספת פתוחה, דולרים ארוזים בגומיות. אמרתי שזה מגיע לי כבונוס על המבצע ושמתי בתיק. מצאתי שם חלוק לבן של עובד של 'פדני', לבשתי אותו ועברתי מוויטרינה לוויטרינה, רוקנתי מגש אחרי מגש, שפכתי לתיק את כל היהלומים והזהב. כמעט את כל החנות רוקנתי...
... ביום שלמחרת לקחנו שתי בחורות וירדנו לנואיבה בסיני... קניתי את כל העיתונים בעברית, כי 'מכה' כזו עוד לא הייתה במדינה ורציתי לדעת מה וכמה יש לי ביד. ובעיתונים אין אף מילה. גם למחרת, קניתי את כל העיתונים, וכלום. חלפו שבוע-שבועיים, אנחנו עוד בנואיבה והשותף אומר אולי זה לא אמתי. איך זה שהתיק מלא זהב ויהלומים ואף מילה בעיתון. כי שמו איפול על החקירה. אז הייתי חצוף והוצאתי את זה לתקשורת. יום לפני שעזבתי את הארץ פגשתי את העיתונאי יחזקאל אדירם בקפה 'כסית' בדיזנגוף ונתתי לו את הסקופ של החיים שלו על 'פדני'. אמרתי לו שיש שמועה שזה אני, וזה לא אני, ואני פוחד שמחר לא יתנו לי לעלות לאנייה ולעזוב את הארץ. למחרת אני קונה עיתון בנמל ורואה ראיון שבו אני אומר שאני כבר מיליונר ולא צריך פשע, עם רמזים שאני זה שעשיתי את 'פדני'. הסחורה נמכרה בארץ. את הכסף קיבלנו בז'נבה. נתתי לשותף חצי, וכל אחד קיבל כמה מאות אלפי דולרים טובים. עזבתי את הארץ מיליונר. זה החזיק אותי שנים. ולא קיבלתי על זה כלום, כי יש חוק התיישנות, שבע שנים".
שוד כנסיית הקבר
כשישב לנדסברגר בכלא שאטה, סיפר לו אסיר שבכנסיית הקבר בירושלים יש תשמיש קדושה משובץ ביהלומים: "כל המאסר החזקתי את אותו אסיר שלא יספר לאף אחד, כדי שמישהו אחר לא יבצע את העבודה וכדי שאחר כך לא יגיעו אלי... כשיצאתי מהכלא נסעתי ישר לכנסייה בירושלים לראות אם זה אמיתי. ארמני אחד תרם להם כתובת קדושה בגודל של 30 ס"מ על 30 ס"מ, ובה שלוש מילים, שכל אחת משובצת ביהלומים. אמרתי, זה שלי. את ה'עבודה' עשינו במקצועיות, עד הסוף. נכנסנו לשם עם בגדי כמרים, אני ושני שותפים שלי, אחד מהם הוא כיום רב ואף אחד לא יודע שהוא היה מעורב. התחבאנו בשירותים שם. היה שם סולם לשיפוצים והשתמשנו בו. כשהצלחנו, חזרתי לתל אביב וירדתי 'למחתרת' עד שיירגעו הרוחות. שלחתי את השותפים להביא הצעת מחיר על הסחורה. חזרו עם פרצוף של ט' באב ואמרו לי שזה לא אמיתי היהלומים, אלא חיקוי, ושהאורגינל היה בכספת של הכנסייה. שתי ה'עבודות' שלא הצליחו אלה שתי האכזבות של החיים שלי" (FM-103, 2017).
מעבר לחו"ל
לנדסברגר היה גם הראשון שיצר תקדים: הפרקליטות הציעה לו לעזוב את הארץ, בתמורה לסגירת התיקים שהיו פתוחים נגדו: "אני הישראלי הראשון במדינת ישראל שהיה לו את הכבוד לקבל גירוש מארץ הקודש", סיפר. "הגלו אותי כי היה לי איתם יותר מדי אקשן. עשיתי כמה 'מכות' טובות ולא יכלו להוכיח. ניהלו מולי ארבעה תיקים קטנים בבית משפט השלום שנמשכו הרבה זמן, כי היה לי עורך דן כריש. אז הפרקליטות באה לעורך הדין שלי עם 'הצעת המאה', שהם מוכנים לסגור לי את כל התיקים, בתנאי שאעזוב את הארץ ולא אחזור שלוש שנים. נסעתי לפרנקפורט, גרמניה" (FM-103, 2017).
במהלך שהייתו בחו"ל המשיך לנדסברגר להסתבך בפלילים: בין שנות השבעים לשנות התשעים של המאה הקודמת, היו ערי אירופה הקלאסית הבסיס שלו. הוא היה מצויד בדרכונים מזויפים ובצבעי שיער, החליף זהויות, והתפרנס מריקון חדרים בבתי מלון ומ"מכירה של ויטרינות". סוחרי תכשיטים היו מצביעים על חלון ראווה, ולנדסברגר היה מנפץ אותו, מרוקן ובורח. הוא נזהר תמיד לא לפעול בארצות שבהן בתי הסוהר ידועים לשמצה. זה סיכון שלא היה מוכן לקחת (אלפרט, 2014).
יכולתו של לנדסברגר להסתדר בחו"ל הפכה אותו למוקד משיכה לחברים לשעבר מהכלא בישראל: למשל השלישייה המפורסמת, שץ (גדי פלום), שמעיה אנג'ל והרצל אביטן. בספרו הוא מתאר את המנהג של שץ ואנג'ל להניח תפילין בבוקר ולחסל אנשים בלילה. כששאל את אנג'ל איך זה מסתדר יחד, ענה לו ההוא, ממש כמו בשורה מ"ספרות זולה", "זה רצון האל. אנחנו בסך הכל שליחים" (אלפרט, 2014).
החברים הללו ופעילותם, הגדילו את החיכוך שלו עם רשויות החוק: פעם אחת אף הסתבך ואף הרג בחילופי אש שוטר בהולנד: "בהולנד פתחו עלי באש משלושה מטר ונהרג שוטר, תאונת עבודה. אם הוא לא היה נורה היו הורגים אותי" (FM-103, 2017).
חזרה לארץ
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, שב לנדסברגר לישראל כמעט חסר כל, והמשיך בפעילות פלילית. ב- 2004 הגיע לסניף בנק אוצר החייל בשכונת רמת החייל, המתין שהכספרית תקום ממקומה כדי לרוקן את מגירת המזומנים שלה בסך של 24 אלף שקל. לרוע מזלו, מצלמות האבטחה בבנק תיעדו את מעשיו ולאחר מצוד של כמה ימים נעצר (שפיצן, 2004) (אשכנזי ונחמני, 2010). הסתבכותו האחרונה של לנדסברגר נרשמה ב- 2010, כאשר ניסה לשדוד את הקיוסק השכונתי הקרוב לביתו. אחרי שהפסיד כמה מאות שקלים במכונת הימורים בקיוסק בתל אביב, חזר לנדסברגר אחרי כמה שעות למקום, שדד יחד עם אדם נוסף את הבעלים ונמלט כשבאמתחתו כאלף שקל במזומן (אשכנזי ונחמני, 2010).מעולם לא הואשם ברצח...
שמו של לנדסברגר נקשר פעם אחת לרצח, אולם אולם הוא מעולם לא הואשם בו. מדובר ביהודה פיין, סוחר תכשיטים שקנה דרך קבע רכוש גנוב מלנדסברגר והפליל אותו כאשר נתפס והסתבך. שנה לאחר מכן נרצח. על כך טען לנדסברגר שאין לו "... "שום קשר (לצח שלו), אבל זה עשה לי טוב כששמעתי שהורידו אותו. בשביל אינטרס, בנאדם שלא עשיתי לו שום רע הולך להפליל אותי? מילא, פעם הייתי עושה לו רע. מילא היה בינינו ויכוח. כלום. היה קונה שלי שנים, ופתאום מכר אותי עבור נזיד עדשים" (אלפרט, 2014).לא מבין את העבריינים של היום...
לנדסברגר אינו אוהב את עולם הפשע של היום. כך למשל, תופעת הפיגועים הפליליים" ברחובות הערים מרגיזה אותו: "פעם, בשביל להרוג בנאדם, היו באים קרוב ודופקים אותו. רואים לו את הלבן של העיניים לפני שלוקחים לו את החיים. היום, בשביל להרוג מישהו, לא אכפת לאף אחד להרוג ארבעה חפים מפשע עם רימון או טיל. נראה לך הגיוני להרוג חפים מפשע?" (אלפרט, 2014).העשרה
- סרטה של ספיר מזרחי (2013), יורם לנדסברגר קם חלק א', יו-טיוב, 8/12/13:
- סרטה של ספיר מזרחי (2013), יורם לנדסברגר קם חלק ב', יו-טיוב, 8/12/13:
- סרטה של ספיר מזרחי (2013), יורם לנדסברגר קם חלק ג', יו-טיוב, 8/12/13:
- סרטה של ספיר מזרחי (2013), יורם לנדסברגר קם חלק ד', יו-טיוב, 8/12/13:
- סרטה של ספיר מזרחי (2013), יורם לנדסברגר קם מניח תפילין, יו-טיוב, 8/12/13:
- .
[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]
מקורות והעשרה
- FM-103 ת (2017), השודד הגדול בתולדות ישראל: "בגלל שאני אשכנזי ישבתי פחות בכלא", מעריב, 2/3/17.
- הילה אלפרט (2014), שודד היהלומים הגדול נחשף בספר חדש, ישראל היום, 21/2/14.
- מאקו (2014), השודד יורם לנדסברגר מוציא ספר: "פושע לכל החיים", 21.03.14.
- שי דורון (2014), זיכרונותיי מהכלא: על הספר "פושע לכל החיים", נענע 10, 11/4/14.
- אבי אשכנזי ונתיב נחמני (2010), לפני החג: נעצר השודד המפורסם בתל אביב, 4/4/10, חדשות nrg.
- שפיצן צח (2004), העבריין האגדי שוב נעצר, 16/11/2004, חדשות nrg.
