ההבדל שבין 'להכיר' ו'לתפוס'…

%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%95-2

[בתמונה: להכיר מהספר עוגת טירמיסו, על מרכיביה, ולתפוס מה היא עושה לחיך כשאתה נוגס בה - אלה הם שני דברים שונים בתכלית... למקור התמונה לחץ כאן]

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

אחת המילים הפופולריות ביותר בז'רגון הישראלי היא המילה 'כשל'. זו המילה המובילה את השיח הציבורי והפוליטי בעשורים האחרונים, והיא טומנת בחובה שטחיות, חוסר הבנה והזנייה של השיח הביטחוני למטרות פוליטיות.

למערבולת המיותרת הזו השליך עצמו מבקר המדינה בדוח - העקר לטעמי - על מבצע צוק איתן ו'מלחמת המנהרות', כאילו חסרנו מומחים ל'בדיעבד'...

וכי מה הוסיף מבקר המדינה שלא כתבה ועדת הבדיקה שבראשות האלוף יוסי בכר באוקטובר 2016? "ערב מבצע צוק איתן", כתבה הוועדה, "... הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו".

%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%aa

[בתמונה: המאמר ב'ישראל היום' מה- 19/10/16 (ע' 11)]

כשל? כמובן שלא!

  • איך ניתן להבין מה עוגת טירמיסו עושה לחיך אם לא נוגסים בה, גם אם קראנו כל מה שניתן עליה?
  • האם סרטים וספרים רפואיים או, להבדיל, פורנוגרפיים, יביאו אדם להבנה אורגזמה מהי, אם לא חווה אותה בעצמו?
  • באותה מידה, לא ניתן לתפוס איום חדש אם לא חווים אותו!

למה?

כי לא מדובר בהכרת הכלי אלא בהתהוות עתידית שתיווצר במפגש שלו עם המציאות, שבה אין אנו שולטים. כל עוד לא נתחכך באותה מציאות, נוכל רק לנבא מה יקרה, מתוך מלאי התובנות הקיים. במקרים רבים זה לא מספיק!

הצוללות של היטלר כמקרה לימודי

במלחמת העולם הראשונה הימרה גרמניה על לוחמת צוללות בלתי מרוסנת ונכשלה. הבריטים - אחרי ההלם הראשוני - מצאו את התרופה לצוללות הגרמניות, בדמות תנועה בשיירות המלוות בספינות מלחמה חמושות. הצי הגרמני איבד 178 צוללות - חצי מהסד"כ שלו, בלי שיוכל לסכן באופן אסטרטגי את קווי האספקה של הבריטים. כתוצאה מכך, סברו 'מומחים לעתיד' - גרמנים ובריטים כאחד - כי הצוללות לא תצלחנה ככלי אסטרטגי. התוצאה היא שהצי הגרמני נכנס למלחמת העולם השנייה עם 57 צוללות בלבד, כשרק חצי מהן היו כשירות להפלגה.

הבריטים היו שאננים אף יותר מהגרמנים עקב המצאת הסונר, שביטל את חשאיותה של הצוללת ואפשר להם לגלותה במעמקים. אבל, ביוני 1940, לאחר כיבוש צרפת, הצליחו הצוללות לזרוע כאוס בתעבורה הימית הבריטית והטביעו 230 אלף טון ויותר, עד שמצאו הבריטים את התרופה לכך. אם היו הגרמנים מבינים את משמעות הצוללות בעידן החדש הזה ונערכים לפני המלחמה עם כמה מאות צוללות, הייתה בריטניה מוצאת מהמלחמה בפרק זמן קצר, והעולם היה נראה אחרת... ללמדכם, שהפער בין התיאוריות של 'המומחים לעתיד' לבין החיכוך עם המציאות יהיה תמיד בסימן שאלה...

U-Boot U 36

[בתמונה: הצוללת הגרמנית U-36, ‏1936. התמונה נוצרה והועלה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, DVM 10 Bild-23-63-65. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

הסאגר במלחמת יום הכיפורים: השיעור הקודם שלנו

%d7%98%d7%99%d7%9c-%d7%a1%d7%90%d7%92%d7%a8

צה"ל הרגיש על בשרו את הפער שבין התאוריה והמפגש שלה עם המציאות בתחילת מלחמת יום הכיפורים. הסאגר שבידי חיילי החי"ר המצריים היה מוכר למודיעין, על הפרטים הטכניים שלו ויכולותיו. אבל, השיעור - של מה שיכולים לעולל הסאגרים לשריון הישראלי - נלמד רק כשהסאגר פגש את הטנקים במלחמה עצמה... אלה החיים. ללא חיכוך עם המציאות ידע תאורטי איננו יכול לנבא את העתיד להתרחש!

[בתמונה שמשמאל: AT-3A Sagger missile. התמונה היא נחלת הכלל]

כמו הצוללות והסאגר, כך גם המנהרות... 

כאלה אנחנו: כשאנו מאמינים בפרדיגמה, שנוצרה על בסיס חומר תיאורטי ונסיוננו הקודם, אנו רואים בהתפתחויות עתידיות 'עוד מאותו הדבר'. מרגע שגיבשנו פרדיגמה, לא נשנה את דעתנו בקלות רבה כל כך, גם נוכח עובדות המזימות אותה. 

זה טבעי ולצערי, זה גם בלתי נמנע! לכן, הסתכלות על סוגיה זו ככשל היא פשטנית ובעייתית מאוד. התופעה של הפשטת מציאות מורכבת והסברתה כמציאות מדומה ליניארית ובדויה, רק כדי להשיג אשליה של שליטה ו- סדר קרויה מסגור (Framing). זוהי הדרך שבאמצעותה 'מומחים' ואמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. הם מכניסים אירוע או בעיה חדשים לתוך תבנית קבועה, לצורך הגדרתם. הסיפור מסופר מנקודת מבט מאוד מכוונת, ולא מאפשר לקורא לחשוב על המציאות מהיבטים שונים.

נקווה שרובנו לא יפלו בפח הזה...

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

העשרה

One thought on “ההבדל שבין 'להכיר' ו'לתפוס'…

  1. Nahman Ben Dor:
    ועדות חקירה, ועדות בדיקה, אינן ביכולתן להעיד על ואו לנבא כשל לעתיד ואין כל צורך בהן…
    הצורך היחיד בהן הוא השבעת רעבונם של הרעבים והשתקת הציבור…. "ואין השובע משביע את הארי"
    תמיד יהיו גורמים בעלי עניין להטיית הכף והפיכתה על פני יריבהם הפוליטיים…
    אין עלינו במינוי ועדות בדיקה/חקירה שאין בהן כל צורך לבד מקלקול השורה…
    יש מקום להקמת ועדות בדיקה מקצועיות שאין בכוחן למלוק ראשו של מאן דהו…
    המומחיות שלנו כעם הוא עריפת ראשים וחיכוך ידיים בעת הקזת דם יריבנו…
    די… נמאס…. יש ללמוד מטעויות אנוש שלא נחדול מהן גם אם נקיים את התורה ככתבה וכלשונה….. אך לא בדרך של ועדות הוצאה להורג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.