האם בשורת השינוי במשטרה תגיע דווקא מאגף התנועה?

הפוטנציאל לשינוי טמון בתנועה

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Robert Couse-Baker לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

פרולוג

ארבעים שנה ישב שלמה המלך בארמונו וחי עם אלף נשותיו בזכות הקרדיט שקיבל ממלחמות אביו. עם הזמן חוסנה של הממלכה הלך ונסדק, וכולם חיכו לרגע שבו הלך לעולם שכולו טוב... אז, פנו לבנו, רחבעם, ודרשו שינוי. כשמתייעצים עם האנשים הלא נכונים מקבלים את התשובות הלא נכונות... רחבעם החליט ש"מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח...": "אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם; אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". התוצאות ידועות... 

הנמשל: הרבה "מומחים" מתפרנסים מהבלוף שמשטרה מסוגלת להקטין את תאונות דרכים ונפגעיהן. על השקר הזה נבנה אגף התנועה, בתרומות של גופים אחרים שצברו עוצמה, בתמורה להגדלה מבחוץ של תקציב המשטרה. גם היום פועלים גופים אינטרסנטיים בתקשורת ליצור בעיני הציבור מצג, לפיו נובעת העליה בתאונות הדרכים מהיעדר אכיפה מספקת... שטויות!

אכיפה לא מבוקרת, בכל התחומים הלא נכונים, מול אזרחים נורמטיביים שומרי חוק בדר"כ, הוא הגורם המשמעותי ביותר לפיחות במעמד המשטרה, ולחיכוכים שליליים, כתוצאה מהמפגש אזרח-שוטר. אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לאופן שבו המשטרה אוכפת תנועה על אזרחיה.

[בתמונה: לפני היות 'משטרת המספרים... כשהעיסוק בתנועה היה עדיין נאיבי, ונטול סטטיסטיקה משטרתית. שוטרת התנועה הראשונה של אמריקה Leola N. King. וושינגטון, 1918. הועלה לפייסבוק מתוך האוסף הפרטי של Hanna Amouyal-Stein]

הפיכת הדוחו"ת לכסת"ח משטרתי בנוגע לתאונות הדרכים ונפגעיהן הפכה את האזרחים לברווזים במטווח, שאורבים להם, קופצים עליהם, ומאבדים כיוון בנוגע למהם מטרות המשטרה ומה תפקיד משטרה בחברה דמוקרטית מול האזרחים - שהם בעלי הבית שלה.

קברניטי אגף התנועה נמצאים עתה בצומת ההחלטה שבה מצא עצמו רחבעם בן שלמה:

  • הוא יכול להמשיך בשיטות קודמיו, ולקבע את השבר - שבין המשטרה לציבור - לעוד שנים רבות קדימה.
  • והוא יכול גם אחרת: להוביל את השינוי הארגוני והתרבותי שהמפכ"ל מייחל לו כל כך, ושנראה שנשמט מידיו.

לאופציה האחרת מוקדש המאמר הזה!

תנאים מקדימים ליצירת שינוי

שינוי מהותי בתפקוד האגף מחייב הבנה של שני תנאים מקדימים:

תנאי מקדים ראשון - דע את יכולותיך: דע את האמת על המשטרה ותאונות הדרכים

העובדה - שהקשר בין האכיפה המשטרתית לתאונות ולנפגעי תאונות דרכים קלוש - הוא אחד הסודות השמורים ביותר של החיים המודרניים. המומחים יודעים זאת, המשטרה יודעת זאת, אולם, הציבור אינו יודע זאת ואנשי התקשורת שטחיים מכדי לדעת זאת. הסיבה לכך היא פשוט כי אין למשטרה שליטה על כל גורמי התאונות והנפגעים.

כשהייתי בפו"ם לפי שנים רבות, את זה בדיוק לימדו אותי שם מומחים מהטכניון. העובדה - שהמשטרה כמעט ואינה משפיעה על סטטיסטיקת תאונות הדרכים - הייתה ברורה כמו אור השמש ביום. מישהו במשטרה עוד זוכר את זה? מלמד את זה? מבין את זה?

תאונות הדרכים והנפגעים הם תופעות מחזוריות. הם בנויים מגלים של עליה ושל ירידה לסירוגין בנתונים הסטטיסטיים, במקום ובזמן נתונים. יש גורמים היוצרים אמנם השפעה ארוכת טווח בתאונות הדרכים כמו התשתיות והחידושים בכלי הרכב, אולם גם הם אינם נוגעים למשטרה.

תאונות הדרכים הן תופעה מחזורית

למרות זאת, המשטרה מעמידה פנים, כאילו היא ההגנה הטובה ביותר שיש לחברה כנגד הנגע הזה. הוא מקל עליה מאוד לקבל תקציבים, תקני כוח אדם וכלי רכב: כשהתאונות / הנפגעים עולים אפשר לדרוש עוד ועוד; וכשהם יורדים, אפשר להתגאות ב"עשייה" המשטרתית.

עוזרים על ידה בסוגיה זו גורמים אינטרסנטים נוספים - המתפרנסים מהסוגיה - וגם אזרחים ואנשי תקשורת, שלימדו אותם והם הפנימו, שכמה שהמשטרה מתעללת יותר באזרחיה, כך ה"מלחמה" בתאונות הדרכים (האמת, מלחמה באזרחים...) "אפקטיבית" יותר... זהו מיתוס מביך, לא מקצועי ושקרי!

האמת היא, שמשטרה יכולה להיות אפקטיבית בהשפעה על התאונות רק בנקודה מסוימת בזמן מסוים. אבל הצגת הסטטיסטיקה של התאונות והנפגעים כתוצר משטרתי היא רמייה לשמה וחוסר מקצועיות מובהק!

פנחס יחזקאלי על המשטרה ותאונות הדרכים

תנאי מקדים שני: על המשטרה בכלל (ואגף התנועה בפרט) להבין מיהו בעל הבית האמתי שלה

פה צריך להתחיל מהמשמעויות של משטרה בחברה דמוקרטית: בניגוד לשב"כ ולצבא, המשטרה אינה שייכת לשלטון. היא שייכת לאזרחים, שבסוג של אמנה חברתית, הם מפקידים בידיה חלק מזכויות האזרח שלהם, והיא דואגת עבורם לשמירת אורח החיים התקין!

לכן, האזרחים הנורמטיביים אינם הלקוחות של המשטרה. הם הבעלים שלה! האזרחים הוא אלה שהמשטרה חייבת לו דין וחשבון! מילת המפתח בתחום זה היא אחריותיות משטרתית - Police Accuntability.

פנחס יחזקאלי - האזרחים הם הבעלים של המשטרה

אין למשטרה בחברה דמוקרטית את כוחו של השליט להאציל עליה. ללא הלגיטימציה שמספקים לה האזרחים, אין סיכוי שתוכל לאכוף. הדוגמה בסרטון שלמטה, ממחישה זו לדעתי היטב:

[לאופן תפקודה של משטרה בחברה דמוקרטית, לחצו כאן]

התוצאה של היעדר הטמעה של התנאים הללו

לחוסר ההבנה - של שני התנאים המקדימים הללו לפעולה מיטבית של משטרה - יש השלכות עצומות לגבי האופן שבו היא תופסת את תפקידה בכבישים. זאת כיוון, שבניגוד לתחום הפלילי - שבו עיקר האכיפה מתבצעת נגד קבוצות שוליים בחברה - המשטרה אוכפת אותם מול האזרחים הנורמטיביים, שהם מרכז הלגיטימציה הציבורית שלה. היא עושה זאת דרך התרבות הארגונית שלה שהיא מורשת המשטרה המנדטורית, ודרך כך שוברת איסורים רבים, ביחסיה עם בעל הבית האמתי שלה:

  • כך, נופלים אזרחים טובים קרבן ל"ציד" על ידי שוטרים, למארבים (ורק אל תספרו לי שאין מארבים ושאינני מעודכן. אני יכול להוכיח זאת יום יום!).
  • כך, משמשים אזרחים הגונים אמצעי לצבירת דו"חות ולרמייה בנתונים, הנעשית לצרכים סטטיסטיים (תופעה טבעית בכל ארגון רק שכאן זה מחבל ישירות בייעוד המשטרה!).

לבעל הבית לא אורבים ואת בעל הבית לא צדים למטרות סטטיסטיות! אבל השוטרים - מוסטים על ידי תרבותם האיומה, שאינם מסוגלים להיחלץ ממנה - שוברים, פעם אחר פעם שיאים בתחום זה.

[על התרבות הארגונית המשטרתית לחצו כאן]

אם כך הוא הדבר מדוע, ההתעקשות המשטרתית לנפח עוד ועוד את סטטיסטיקת האכיפה? הדבר נובע משלוש סיבות עיקריות:

  • בורות של מפקדי שטח.
  • הצורך לשלוט על פעולות השוטרים בשטח ולוודא עשייה.
  • לצורך כסת"ח כאשר עולב סטטיסטיקת התאונות ו/או הנפגעים.

קציני תנועה יסכימו איתך שאין לאכיפה קשר ישיר לתאונות, וידקלמו שאין מכסות תנועה; אולם בה בעת, הם מכנים שוטרים שאינם אוכפים בשם "עציצים" (משמע, לא עושים כלום...), וכל מפקד יודע, שכדאי שכמות הדו"חות תגדל בדו"ח אחד לפחות מהשנה הקודמת...

ויש עוד מושג שחשוב ללמוד: פרדוקס האכיפה של תאונות הדרכים...

כיוון שמערכת האכיפה היא מערכת מורכבת, אכיפת יתר - מעבר ליכולת מערכת האכיפה לקלוט - מביאה בדיוק את התוצאה ההפוכה: היא מבזה את שלטון החוק ויוצרת תחושה של הפקרות בבתי המשפט (שכל מי שרואה את התורים והביזיון בפתח בתי המשפט לתעבורה מודע לו היטב).

פנחס יחזקאלי - אכיפת יתר

למה, לכל הרוחות, בכלל סופרים דוחות תנועה? הרי זה כלי אחד מיני רבים שבידי השוטר לבצע את תפקידו. האם אינסטלטור סופר את הפעמים שבהן הוא משתמש במפתח שבדי? כמובן שלא. מה זה ייתן לו? מה זה עושה למשטרה? נזק מהותי וקרע עצום עם האוכלוסייה שבלי תמיכתה אין לה לגיטימציה ויכולת תפקוד!

תשאלו את עצמכם מה משמעות הפעולות השיטור המיוחדות, המרוכזות, שעושה אגף התנועה בערים. שוטרים בשחור על אופנועים פושטים על העיר, מעמידים טורים של מכוניות באדום לבן (זה שחוסמים צירים ראשיים בשעות שיא לא מעניין איש מהאוכפים.... וממלאים פנקסי דו"חות. אלה לא שוטרים במשטרה דמוקרטית. אלה קלגסים במשטרים אחרים!

אני יכול להעיד, כמפקד תחנה גדולה לשעבר, שכל פש"ם כזה של אגף התנועה היה סיוט עבורי. זרם של מתלוננים - על עוולות שביצעו האוכפים ועל האופן שבו ניתנו הדו"חות - היה מציף את התחנה. הם היו מסתלקים עם שלל הדו"חות, ואני הייתי נשאר עם המרירות של האזרחים... עמיתי ואני בתחנות הגדולות, היינו משקיעים מאמץ לדעת מתי יהיו הפש"מים הללו (זה שהיינו אחראים טריטוריאליים לא גרם לאנשי התנועה לדווח על בואם...) ופשוט יוצאים לשטח ומסלקים אותם מן העיר, ומי שעבד איתי או לצידי זוכר ויכול להעיד!

משטרת ישראל שברה שיאים חדשים של התעללות באזרחים בפרשת מצלמות המהירות: קציני משטרה הפכו שתדלנים ולוביסטים שקידמו את הרעיון, תוך שהם מבטיחים לנו שהן תשננה תרבות ותצלנה חיים. ומה קרה?

בגלל עומס הדו"חות היא מבטלת היום עשרות אלפי כתבי אישום, והכפילה את מהירות הנסיעה המותרת כדי להפחית את מספרם. ומה הקשר לתאונות?ולהרוגים? (ועוד לא אמרנו מילה על הכסף הרב שהלך לטמיון...).

מבקר המדינה על מצלמות המהירות

אז מי הרוויח? החברות שמייצרות, מייבאות ומתפעלות את המצלמות, וכמובן - האוצר.

ומי הפסיד? האזרחים כרגיל ומערכת אכיפת החוק כולה, מה שלא יפריע ל"מומחי" התנועה לנפק לנו עוד עצות בשפעלגבי התחום הזה שבו הם אמורים להבין יותר מאחרים, ומתנהגים כנוכלים ממש!

ניתן להבין איכשהו התנהגות כזו של משטרות, כאשר תקציבן מורכב, בין היתר, מהסכום שאותו הן גובות כקנסות. אבל זה לא המצב במשטרת ישראל. אז למה משטרת ישראל הורסת את יחסיה עם האזרחים כדי להעביר עוד ועוד כספים לאוצר?

[עוד על הסטטיסטיקה המשטרתית במאמר: שקר הסטטיסטיקה של ההרוגים ותאונות הדרכים]

[עוד על פרשת מצלמות המהירות במאמר: שקר מצלמות המהירות, משטרה מחפשת אליבי]

לכל מי שסבור שיש קוד אתי תקף במשטרה: אתיקה זה גם באכיפת תנועה!

הנה חזרנו לתרבות. כמו שוטרים מנדטוריים, סבורים השוטרים שציות לחוק איננו מחובתם. הם אוכפים את התנועה כדי לשמור על סדר החיים התקין, אך מפרים בהתנהגותם את אותו סדר חיים.

אגב, הסרטים כאן אינם המבחר שהייתי רוצה להראות. בהרצאותי הסרטים טובים בהרבה! אולם אני מנוע, לצערי - בשל זכויות יוצרים - מלפרסם סרטונים שלא הועלו ליו-טיוב, ושלא קיבלתי מבעליהם אישור לפרסמם...

  • מהירות הנסיעה של של רכבי משטרה, בייחוד של ניידות אגף התנועה מוכרת לכולנו. אנו זזים הצידה כשהם עוקפים אותנו ביעף, ונושמים לרווחה, אבל למה להם מותר בשגרה לנסוע בכל מהירות שיחפצו בה? הדג הזה אגף מסריח מהראש. שני המפכ"לים שקדמו לאלשיך נתפסו נוסעים במהירויות אסטרונומיות. איש מהם לא שילם מחיר, אבל זה שתפס אותם שילם גם שילם...
  • משקרים באכיפה: איך אני יודע? די לשאול את מוכרי מצלמות הרכב, המוצפים באזרחים המבקשים תיעוד אובייקטיבי אחרי שקיבלו דו"ח שאיננו אמת. האמת, כשאני מדבר עם שוטרים, הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. אני שומע טיעונים שהאנשים הללו בודדים, אבל בכך מודים בעצם השוטרים שהתופעה קיימת, שהם יודעים מיהם ושותקים:

השוטרים משקרים...

  • משקרים גם אחרי האכיפה, כשנדמה שאזרח עלול חלילה לצאת נקי מחוסר אשמה...

או כאשר נופלים בפח ונלכדים במצלמות, ואז משקרים כדי לבטל את הדו"חות, כי אין דין אחד לאזרח ולקצין המשטרה הבכיר...

מבקר המדינה - בכירים במשטרה ביטלו דוחות

[בתמונה: כתבת הארץ בנושא בכירים שביטלו את דוח המצלמה שקיבלו בתואנות שווא; קובוביץ', 2016]

  • מותר לעבור על החוק כדי לאכוף את החוק. למשל, אפשר לסתום כבישים שפקוקים ממלא, בשעות השיא, ולתפוס נתיבים לצורך אכיפה; אפשר להעמיד רכבים על איי תנועה, הכל לטובת העניין (שאיננו בשום אופן העניין האמתי).התמונה שלמטה מבטאת את מה שהרגיש אדם שמגיע להישפט על עבירה שביצע בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, ורואה דרך חלון הבית המשפט את השוטרים שבאו להעיד חונים תוך ביצוע עבירת תנועה:

מבט מחלון בית המשפט לתעבורה

וגם:

  • מותר אפילו לרמות. העיקר לא להפסיד במשפט כנגד אזרח:
  • תתת

התוצאה

בתורת המערכות המורכבות ידוע, שכשצד במערכת מבצע פעולה חריגה במיוחד, הוא יוצר פעולות מאזנות במערכת, שגורמות לו להגיע להיפך הגמור מהמקום שאליו שאף. כך קורה גם כאן:

אזרחים אינם פאסיבים והם מתגוננים. כל מפגש כמעט עם שוטר מצולם על ידם. כיוון שצדים אותם, הם התחילו לצוד את הציידים (אבל לא רק את שוטרי התנועה, אלא את המשטרה כולה...). הפייסבוק גדוש בתיעוד של רכבי משטרה, של שוטרים בכל הדרגות המבצעים עבירות חניה (כי זו העבירה הקלה ביותר לצילום. למשל:

באתר הזה הקדשתי דף מיוחד לתצלומים הללו, ואתם מוזמנים להיכנס אליו בזמנכם הפנוי, ולהתרשם בעצמכם:

[לכניסה לדף המתעד עבירות חניה של רכבי משטרה, לחץ כאן]

יש כאלה שאינם מסתפקים בלהיות פאסיבים, ויוצאים למתקפה. מקרה מרתק כזה הוא של מי שכונה "צייד השוטרים". איש זה, העונה לשם, מוטי דוד, שהחליט בסוף 2014 ותחילת 2015, מסיבותיו, לרדוף עד חרמה, רכוב על גבי קטנוע וחמוש במצלמה, אחר ניידות משטרה המבצעות עבירות תנועה באזור תל אביב. הוא היה עוקב בקטנועו אחר רכב משטרה, מצלם וממתין שיבצע עבירה. אחר כך, היה רודף אחרי הרכב, ומרגיז את השוטרים כשהוא מבקש מהם להזדהות, ולהציג בפניו - כאזרח, שהיה עד לעבירה שביצע אותו שוטר - תעודה מזהה. זאת, מתוך הרציונל שמשרת ציבור חייב להזדהות בפני אזרחים, קל וחומר כשהוא חוטא בעבירה.

[עוד על צייד השוטרים במאמר: צייד השוטרים - המקרה והתופעה]

כך חוטא אגף התנועה לתפקידו העיקרי: הוא אינו נוהג ב- אחריותיות משטרתית - Police Accuntability בנושא התנועה. ההידרדרות נמשכת, ובינתיים, לצערי, אין עוצר.

והגרוע מכל עוד לפנינו: אם תאבד המשטרה - ואגף התנועה בתוכה - את הלגיטימציה שלה לחלוטין בערים הגדולות, היא חשובה ככלי ריק. זה יהיה הרגע שבו יתפורר הארגון מעצמו, ואחר, טוב ממנו, יתפוס את מקומו!

עכשיו, יש סיכוי שחלק מחברי בכחול יחרימו גם אותי (כבר עשו זאת מספר פעמים...), אולם אני את חובתי האזרחית מילאתי!

פנחס יחזקאלי - יתכן שבעקבות המאמר יחרימו השוטרים גם אותי

ואם כל זה יוטמע - מה אז?

על כך במאמר נפרד (המאמר הזה גם כך ארוך מידי)...

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “האם בשורת השינוי במשטרה תגיע דווקא מאגף התנועה?

  1. Pingback: הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: תרבות, סטייה, אלימות ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  4. Pingback: גילויי תרבות השקר במשטרת ישראל - ייצור ידע

  5. Alex Nachumson:
    תנאי בסיסי לבטיחות התעבורה הוא הקפדה על חוקי ותקנות התנועה.
    כל חריגה מהם מהווה סכנה פוטנציאלית לנזקי גוף ורכוש.
    מישהו/משהו צריך לפקח שהנהגים נוהגים על פי החוק ואם אינם עושים זאת אז לנקוט כנגדם אמצעים שקבע החוק.
    ברור שהמשטרה לא אחראית על הגורם לתאונות אך היא אחראית על הפקוח והריסון של הגורם הזה כך שאין לראות באכיפה התעמרות באזרחים אלא הליך הכרחי למזעור התאונות.
    מידת ההצלחה של האכיפה תלויה במדיניות האכיפה שנקבעת על ידי מפקדי התחום.
    השינויים התכופים במדיניות זו מהווים מעין ניסוי לאיתור הדרך האפקטיבית ביותר להשגת תוצאות רצויות.
    שאר המשפיעים כמו תשתיות(שמגמת השיפור ניכרת לעין), לימוד ,חינוך והכשרה הלוקים בחסר(וזאת בלשון המעטה) ואמצעי בקרה ותיעוד הנם הכרחיים בשרשרת האספקה הזאת ולא ברור לי מה האלטרנטיבה לכל הנ"ל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.